
📰 אגווווואאאררררוווו
זה לא הוגן.
רגע הפרישה, לכל ספורטאי, הוא רגע של אובדן זהות.
קשה להתכונן לרגע הזה, קשה לחזות את היום שאחרי, יום ללא אימונים, ללא אסיפות קבוצתיות, ללא נסיעות וטיסות ברחבי הארץ והעולם.
אפילו הרגע בו עליך לצאת מקבוצת הוואטסאפ של המועדון שלך הוא רגע כואב.
פרישה משמע סיומם של החיים אותם ידעת עד לרגע זה.
עד למסיבת העיתונאים הזו.
קשה להתכונן למסיבת העיתונאים הזו.
אתה יודע שהדמעות יגיעו אך אתה מתכנן כל רגע לפני בכדי להיות בשליטה.
אתה יודע שהמילים אותן כתבת מראש יכאיבו לך ברגע שייצאו מפיך, אך דמיינת שזה יהיה ככל הנראה כאב שדומה לדקירה, לא לעקירה, לא לקטיעה.
קשה להתכונן לרגע הזה.
קשה יותר לקבל את הרגע הזה כשהוא מגיע בהפתעה גמורה.
הנפש לבטח צועקת: “זה לא הוגן”.
סרחיו “קון” אגוארו בילה 10 שנים באתיחאד.
10 שנים עם החולצה התכולה של מנצ’סטר סיטי.
ובתקופה הזו, קון שינה את פני ההיסטוריה.
החלוץ הארגנטיני עבר את תיירי הנרי והפך להיות השחקן הזר עם הכי הרבה שערי פרמיירליג – 184 במספר אל מול 175 של האייקון הצרפתי.
אגוארו עקף גם את אלן שירר והפך להיות השחקן שרשם הכי הרבה “שלושער” בפרמיירליג – 12 במספר אל מול 11 של האייקון האנגלי.
אגוארו גם רשום על הכי הרבה שערים ביחס לדקות משחק (למי שכבש יותר מ 10 שערי ליגה ) עם שער בכל 108 דקות. אחריו אגב תיירי הנרי עם 122.
אך בזכרונם של רוב אוהדי הכדורגל ברחבי העולם, סרחיו “קון” אגוארו הוא איש ה 93:20.
באותה הדקה, באותה השניה, אגוארו נחקק היטב בתודעה של עולם הכדורגל אחרי שכבש שער ניצחון דרמטי שהביא עימו בשורה אחרי 44 שנים – מנצ’סטר סיטי אלופת אנגליה.
ואותה דקה, אותה שניה, ואולי גם אותה חולצה תכולה, עושות קצת עוול לסיפור של סרחיו אגוארו בפרמיירליג.
ההיסטוריה של הליגה הטובה בעולם מלאה בשמות אגדייים.
בשפה המודרנית הם נקראים אייקונים – רמז לקלפים המיוחדים של משחק הוידאו FIFA.
ישנו אייקון אחד שעדיין רץ וכובש בשם כריסטיאנו רונאלדו וישנם אחרים, היסטוריים, ענקיים כגון תיירי הנרי, אריק קאנטונה, פרנק למפארד, סטיבן ג’רארד.
השניים האחרונים היו הפנים של הפרמיירליג לאורך שנים ארוכות.
האחד באדום, השני בכחול, נאמנים, מקומיים, בלתי נשכחים.
האחרים – קאנטונה של מנצ’סטר יונייטד עם הצווארון העומד, תיירי הנרי של ארסנל עם החולצה הארוכה והכפפות וכריסטיאנו רונאלדו, גם כן עם החולצה שבצבע אדום עם חגיגת השערים הכי מדבקת בעולם הכדורגל.
יש מי שיתאר את ה SIUUUUUUU המפורסם כחוויה מיסטית כשהוא מהדהד בעשרות אלפי קולות באצטדיון.
אפשר לתאר את אותם האייקונים – כמותגים.
וסרחיו “קון” אגוארו שלנו, אולי כי לבש את החולצה בצבע תכלת, אולי כי הוא פשוט אדם רגיל כזה, קצת נחמד מדי, הוא הדבר הכי רחוק ממותג.
אין אצלו שום טריידמארק מיוחד, שום צווארון עומד, לא דמות אלגנטית במיוחד, שום חגיגת שער מיסטית או ליין משגשג של הלבשה תחתונה.
אלא אדם פשוט, פשוט מאד, שבפשטותו כבש כל כך הרבה לבבות.
ושערים כמובן.
אז ייתכן מאד שסרחיו “קון” אגוארו ייזכר בתודעה הקולקטיבית בתור ההוא מהדקה ה 93:20, זו שהביאה אליפות היסטורית ואת צרחת ה – “אגווווואאאאארררררררררררררררררררוווו” שמתלווה לאותו רגע בלתי נשכח, אך בעיניו של כותב הטור הזה, מדובר בחלוץ הגדול ביותר בעת המודרנית של הפרמיירליג, ואחד שראוי לשבת על הפודיום לצד ואפילו מעל השחקנים הגדולים ביותר שידעה הליגה הטובה בעולם.
סרחיו “קון” אגוארו.
אייקון.
אגדה שהייתה.
תודה.