אהבה לעולם לא נכשלת | סיפורו של אדין טרזיץ’

זהו סיפור על אוהד מן השורה, שהפך לאדם שרחוק 90 דקות מזכייה סנסציונית עם בורוסיה דורטמונד בליגת האלופות. זהו סיפור על אמונה תמידית, חריצות בלתי מתפשרת ותשוקה אדירה. זהו סיפורו של אדין טרזיץ'.

מעולם לא לקחתי את הכדורגל ברצינות יתרה. כלומר, אהבתי לכדורגל היא אין-סופית, אבל אני אוהב לעתים להביט מהצד על המתרחש מנקודת מבט רחבה יותר. למשל, כך אני נוהג כאשר אני יושב ביציע של קבוצתי האהובה. הצעקות, לעתים הצווחות, של אוהדי קבוצתי תמיד סקרנו אותי. ליתר דיוק, המניע של הצועקים סקרן אותי – האם הם באמת חושבים שמילתם תשנה דבר? האם המאמן באמת יקשיב להם וישנה דבר בשיטת המשחק שלו? האם אמו של המאמן תיעלב עד עומקי נשמתה בגלל שאדם מסוים שאינו מכירה פרק את זעמו על המתרחש במגרש? אך השאלה העיקרת שאני שואל את עצמי היא האם אותם אוהדים יכולים לעשות את עבודת המאמן או השחקן יותר טוב מהשניים?

אדין טרזיץ’ היה עוד אחד מאותם אוהדים. הוא עמד ביציע של בורוסיה דורטמונד, ביחד עם עוד יותר מ-80,000 אוהדים והרהר לעצמו באותה השאלה. טרזיץ’ היה עוד אחד מהאוהדים שחשבו שבהובלתם הקבוצה לעולם לא תפסיד, ושהם יודעים לנהל את המשחק הרבה יותר טוב ממאמן מקצועי.

טרזיץ’ מעולם לא היה במרכז הבמה, אלא רחוק ממנה, מאוד. בזמן שאנחנו רואים מאמנים ששיחקו בקבוצות הגדולות, ואף היו אגדות בעצמם, טרזיץ’ הוא בדיוק ההפך מכך. הוא שיחק כדורגל בליגת החמישית בגרמניה, ואפילו שם לא הרשים. הוא שיחק בעמדת החלוץ, בקריירה שנמשכה 7 שנים בלבד, וכבש 25 שערים ב-189 הופעות בסך הכל בליגה. אבל את טרזיץ’ עניין דבר אחד – בורוסיה דורטמונד. האוהד המושבע החליט להפסיק להתמרמר מהיציע ולהיכנס למערכת. אבל, איך עושים זאת? הרי שלא ניתן להגיע לפסגת ההר מבלי לטפס עליו. טרזיץ’ הוציא את רישיון האימון שלו בגיל 22 בלבד, כאשר הוא עדיין כדורגלן חובב, ובמקביל הוא החל ללמוד ספורט במוסד להשכלה גבוהה בבוכום, שם גם הכיר את אשתו לעתיד – קורה.

לאחר שרכש את ההשכלה הנדרשת, טרזיץ’ החל לעבוד בתפקידים אחרים בדורטמונד, במטרה להתקדם אט אט לעבר הפסגה המיועדת – משרת המאמן הראשי. בשנת 2010 הוא החל לעבוד בצוות הסקאוטים של דורטמונד, במקביל לעבודתו כעוזר מאמן של הקבוצה הצעירה. בתקופתו, מערך הסקאוט של הצהובים-שחורים הביא למועדון שמות גדולים כגון רוברט לבנדובסקי, מרקו רויס ואילקאיי גונדואן. אותם שחקנים שהגיעו הובילו את דורטמונד לשתי אליפויות רצופות, ועזרו לה לתקוע את היתד מחדש בצמרת הכדורגל הגרמני.

בימים האחרונים התפרסמה ברשתות החברתיות תמונה בה נראה טרזיץ’ עומד ביציע, לבוש צהוב – שחור מכף רגל ועד ראש. החיוך המאופק של הגרמני-קרואטי, ביחד עם האוהדים סביבו שמסתכלים בדאגה עמוקה אל כר הדשא, מראה על הניצחון האישי של טרזיץ’. התמונה צולמה ב-2012, כאשר דורטמונד הייתה בדרך לאליפות הבונדסליגה בפעם השנייה ברציפות. האוהדים מסביב דואגים, צועקים, ומאמנים באמונה שלמה שהם יכולים להיות טובים מהמאמן. אבל טרזיץ’ ידע שהוא עובד בקבוצה האהובה עליו, והאליפות הזאת היא גם, אם כי לא בעיקר, בזכותו. הגרמני-קרואטי עם החיוך הממזרי והמאופק לא דמיין שיום יבוא והוא יוביל את הצהובים-שחורים להישג חסר תקדים. למעשה, אולי הוא כן דמיין. הוא חלם על כך, אבל מעולם לא חשב שהוא יגשים זאת. אבל טרזיץ’ לא ויתר, והמשיך בעבודתו. מי יודע, אולי יום אחד תגיע הזדמנות שהוא לא מצפה לה?

טרזיץ’ המשיך לשמש כעוזר מאמן בקבוצות הנוער של בורוסיה דורטמונד, ואף היה מאמנה הראשי של הקבוצה עד גיל 16 בשנת 2013. ביולי של אותה שנה הגיעה הצעה שעתידה לשנות את הקריירה של הגרמני-קרואטי. סלאבן ביליץ’ הקרואטי הציע לטרזיץ’ להיות עוזר המאמן שלו בבשיקטאש הטורקית. ההחלטה לא הייתה קלה. מצד אחד, הוא קיבל הזדמנות להיות חלק מצוות אימון של קבוצת בוגרים מקצעונית, ובכך להזניק את הקריירה שלו. מצד שני, הוא עוזב את שתי האהבות הגדולות בחייו – ארוסתו, איתה הוא היה עתיד להתחתן חודש לאחר מכן, ובורוסיה דורטמונד. למרות הקושי, טרזיץ’ הסכים להצעה, בעיקר כי הוא ידע ששתי אהבותיו יהיו שם בשבילו ויחכו לחזרתו. לימים, ביליץ’ סיפר בראיון: “דיברתי עם המנהל המקצועי מיכאל צורק, שאמר לי ‘יש לנו תוכניות גדולות לאדין, אבל אתה יכול להשאיל אותו לכמה שנים'”. כמו שטרזיץ’ האמין בדורטמונד, כך הם האמינו גם בו.

בשתי העונות שהיה עוזר המאמן של ביליץ’ בבשיקטאש, הקבוצה הגיעה פעמיים למקום השלישי ואף לשמינית גמר הליגה האירופית ב-2015. בפעם הראשונה בחייו, טרזיץ’ היה עוזר מאמן של קבוצה מקצוענית, והוא למד מכך המון. טרזיץ’ היה ידוע בטורקיה בהתלהבות והתשוקה שלו למשחק, ובכך שידע לנתח את היריבות של הקבוצה בצורה הטובה ביותר. ביליץ’ העריך את הגרמני-קרואטי מאוד, ורצה להביא אותו גם לתחנה הבאה שלו – ווסטהאם יונייטד. טרזיץ’, שהבין כמה הכדורגל האנגלי הוא מקום ללמידה והעמקה, הסכים בלי לחשוב פעמיים. ביליץ’ ויד ימינו טרזיץ’ הגיעו לווסטהאם בשנת 2015, אותה הובילו במשך שתי עונות וקצת, עד שביליץ’ פוטר בסתיו 2017 לאחר שהקבוצה ירדה אל מתחת לקו האדום. מעבר לניסיון בליגה הגדולה בעולם, טרזיץ’ רכש עוד כלים באנגליה. הוא העיד מאוחר יותר כי הוא שאב השראה ממאמנים רבים שפגש, ביניהם מוריניו, פפ גווארדיולה וארסן ונגר.

טרזיץ’ חזר הביתה לגרמניה ולקח הפסקה קלה מאימון. הוא הוציא רשיון “פרו” – רישיון לאימון מקצועי, ובשנת 2018 הוא גם חזר אל אהובתו הנצחית, בורוסיה דורטמונד, שמינתה אותו לעוזר המאמן של לוסיאן פאברה השוויצרי. טרזיץ’ חזר לקבוצה אותה הוא אוהד,  אך הפעם הוא היה קרוב מתמיד לפסגת שאיפותיו, ובדצמבר 2020 הוא סוף סוף הגיע אליה. פאברה פוטר מדורטמונד, וטרזיץ’ החליף אותו על הקווים כמאמן זמני עד לסיום אותה עונה. חבלי הלידה לא היו קלים, שכן פסגת הקריירה של טרזיץ’ היא כפסגת ההר – בעלת תנאי מחייה קשים. ההנהלה לא האמינה בו תחילה, וכבר בפברואר 2021, דורטמונד הודיעה שמרקו רוזה, אז מאמנה של בורוסיה מנשנגלדבאך, יהיה המאמן הראשי בעונה הבאה. התכנית של דורטמונד הייתה שטרזיץ’ יישאר עוזר המאמן של רוזה.

ההנהלה של הצהובים-שחורים כנראה לא ראתה את התמונה המלאה. טרזיץ’ הביא רוח חדשה לקבוצה, כאשר שיתף שחקנים שמעולם לא שותפו לפני כן. הוא הוביל את הקבוצה למקום השלישי ואף לזכייה בגביע הגרמני. העונה של דורטמונד הייתה מוצלחת הרבה יותר ממה שציפו. המנהל הספורטיבי האנס-יואכים ואצקה הודה בסיום העונה כי: “טרזיץ’ לקח קבוצה חצי-מתה והחזיר אותה לחיים. אם הוא ירצה לעשות משהו אחר מלהיות עוזר המאמן, נצטרך לדבר איתו. הכדור במגרש שלו”.

עונתו הטובה למדי של טרזיץ’ בדורטמונד משכה תשומת לב ממועדנים רבים בעולם, ועל פניו טרזיץ’ יכל להמשיך את קריירת האימון שלו במקומות אחרים. אך האוהד המושבע של הצהובים-שחורים לא יכל להרשות לעצמו לעזוב אותה שוב, בטח לא כאשר הוא כבר נשם את אוויר הפסגות. הוא החליט לרדת מפסגת ההר, להגיע למקום נוח יותר ולחזור אלייה כאשר יהיה מוכן ובשל יותר.

במקביל למשרתו כעוזר המאמן של מרקו רוזה, טרזיץ’ מונה למנהל הטכני של הקבוצה, כפי שביקש מראשי דורטמונד כאשר האריך את חוזהו במועדון עד 2025. במאי 2022, לאחר קדנציה פושרת של רוזה, דורטמונד הודיעה שהמאמן הראשי של הקבוצה בעונה הבאה יהיה לא אחר מאשר טרזיץ’. בצעד זה, ההנהלה העידה שהיא למעשה מעולם לא הפסיקה להאמין בגרמני-קרואטי, ושהפעם הוא בשל ומוכן להוביל את הקבוצה באופן קבוע.

את עונת 2022/23 אוהדי דורטמונד לא ישכחו לעולם, ולא במובן החיובי. דורטמונד הייתה קבוצה אטרקטיבית וסוחפת, שבפעם הראשונה מזה שנים איימה ברצינות על אליפות הבונדסליגה, השייכת באופן קבוע ליריבה המושבעת באיירן מינכן. האליפות הייתה כבר בכיס שלה, וטרזיץ’ היה בדרך להגשמת החלום המלאה – מאוהד ב-2012 שדוחף את קבוצתו לזה שמוביל אותה לזכייה נוספת באליפות. אך המציאות אינה סרט הוליוודי, והסוף לא תמיד טוב.

דורטמונד קיבלה רגליים קרות, לא השכילה לנצח במחזור האחרון ואפשרה לבאיירן לעקוף אותה בטבלה בזכות הפרש שערים עדיף לבווארים. באיירן זכתה ודורטמונד נשארה רק עם המחמאות ועם טעם כל כך מר בפה. בסיום המשחק האחרון, טרזיץ’ מירר בבכי בפני כל האוהדים, שבכו גם כן. לרגע אחד קטן, הוא חזר להיות אותו אוהד ביציע, זה שאוחז בבירה קרה ומלא ברגשות שמשתלטים על כל הגיון בריא. הוא ידע שהוא חייב לפצות אותם.

למרות זאת, טרזיץ’ סיים את העונה עם מחמאות רבות. העולם ראה את הקבוצה שלו מאיימת ברצינות על האליפות של באיירן, וההכרה שלו בקרב אוהדי הכדורגל העולמי עלתה. טרזיץ’ הוא לא גאון טקטי, ולא העמיד קבוצה יוצאת דופן. הוא פשוט מחויב למועדון שאותו הוא אוהב מכל, ועושה כל מה שאפשר בשביל שיצליח. מחמוד דאוד, שחקנה של דורטמונד בעונה שעברה, סיפר על טרזיץ’: “הוא משוגע. במקום ללכת לישון, הוא היה רואה 90 דקות (של משחק) 4 או 5 פעמים. הוא היה קפדן ביותר כדי להבטיח שנשחק אפילו יותר טוב”.

העונה הנוכחית היא לא יוצאת דופן במונחים של דורטמונד, בטח ביחס לעונה שעברה. טרזיץ’ צירף לקבוצה את מרסל סביצר, ניקלאס פולקרוג ובינואר גם את ג’יידון סאנצ’ו, אך לא מעבר לכך. דורטמונד בליגה גמגמה בחלקים מסוימים בעונה, וזה הספיק רק בשביל מקום חמישי בטבלה. דורטמונד של העונה היא קבוצה לא יציבה, שכן היא חוותה עליות ומורדות לאורך כל העונה. מצד אחד הפסד ביתי משפיל 4-0 לבאיירן בקלאסיקר, ואז בהמשך העונה היא השכילה לנצח אותה 2-0 באליאנץ ארנה. דורטמונד לא הצליחה כמעט לנצח את הקבוצות הגדולות והייתה בדרך לסיים עונה פושרת.

ליגת האלופות שינתה הכל, וכבר מההתחלה דורטמונד הייתה בולטת במיוחד. היא הצליחה לסיים במקום הראשון בבית עם פריז סן ז’רמן, מילאן וניוקאסל. קשה להצביע על איזשהו שחקן שהיה בולט במיוחד, או אפילו על שיטה טקטית יוצאת דופן. דורטמונד פשוט שיחקה עם כל הלב והנשמה, והראתה שלתשוקה יש כוח שלעתים חזק אף יותר מהטקטיקה. דורטמונד, בעזרת הקהל הביתי והקזת דם על הדשא, הצליחה לגבור על פ.ס.וו איינדהובן בשמינית, על אתלטיקו מדריד ברבע ואפילו על פ.ס.ז’ בחצי.

לכל אורך העונה בליגת האלופות, דורטמונד הציגה תצוגות הירואיות בזו אחר זו והפתיעה את כל אירופה פעם אחר פעם. טרזיץ’ הצליח להגיע אל הבמה הגדולה מגדול, והיה לו קשה להסתיר את השמחה: “אם אני צריך לבחור מילה אחת שתתאר את הניצחון הזה, אני אבחר בגאווה. אני גאה בשחקנים, בצוות ובכל המועדון. שמרנו על רשת נקייה פעמיים בחצי הגמר, זה לא יאומן ויוצא מן הכלל. החלום עדיין לא הושלם”.

טרזיץ’ צודק. החלום לא הושלם עבור אוהדי דורטמונד, וגם לא עבורו. האוהד הנאמן, שמילדותו רצה להוביל את דורטמונד, מביא אותה כעת אל הבמה הכי גדולה בעולם – גמר ליגת האלופות. מולו ניצבת קבוצה אימתנית ובלתי נלאית, ריאל מדריד, שעל פניו הרבה יותר טובה מהצהובים-שחורים. אם נלך לפי הראש, ריאל מדריד אמורה לזכות בגביע פעם נוספת. אם נלך לפי הלב, הרי שנקבל קרב עיקש, שכן התשוקה של דורטמונד, ובעיקר של טרזיץ’ עצמו, יכולה לנצח כל קבוצה.

האוהד המושבע, שליווה את הקבוצה במשך שנים ארוכות הופך כעת לגיבור המתהווה של הצהובים – שחורים. החלום של טרזיץ’ קרוב מתמיד להתגשם, והוא מוכיח לנו כמה תשוקה חזקה ואמונה יכולים להביא אותנו לפסגות שלא חשבנו שגניע אליהן. עכשיו כל שנותר לנו, אוהדי הכדורגל, הוא להסתכל ימינה ושמאלה ביציע, כי אולי בעוד כמה שנים אחד האוהדים הצועקים יוביל את הקבוצה שלנו להישגים חסרי תקדים.

2 תגובות
  1. מעריץ של בולרז כותב

    יוני 💙

  2. גרוסקרויץ כותב

    איזה מלכים שאתם כותבים כל כך הרבה על דורטמונד שלנו

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן