אומנות הלחץ | האנשים שעיצבו את המשחק מחדש

סיפורו של הלחץ הגבוה בכדורגל הוא סיפור של התפתחות, הוא סיפור על מאמנים חדשניים שהעזו לאתגר מוסכמות ולעצב מחדש את המשחק.

בשנות ה-70 המוקדמות נזרעו זרעי הלחץ הגבוה על ידי אבי ה”כדורגל הטוטאלי”, רינוס מיכלס. זמנו באייאקס, בברצלונה ובנבחרת הולנד, הוביל למהפכה של ממש בעולם הכדורגל: גמישות בעמדות. מגן מצטרף להתקפה? חלוץ יורד לאחור? דברים כה בנאליים לא היו נפוצים אז. בזמנו, כל שחקן היה מקובע בעמדתו ובתפקידו, מגן לא יעלה להתקפה וחלוץ לא ייסוב אחור. תחת מיכלס, הלחץ הפך לכלי התקפי. השחקנים קיבלו הוראה לרדוף אחרי הכדור מיד לאחר שאיבדו אותו, תוך הפעלת אינטנסיביות ותבונה. גישה פרואקטיבית זו לא נועדה רק להגנה – היא נועדה לשלוט במשחק, לקבוע את הקצב ולהפוך הגנה להתקפה בתוך שניות. יש שיאמרו שמונדיאל 1974, שבו הולנד הדהימה את העולם בסגנון הלחץ הגבוה שלה מסמל את המהפכה הזו, למרות שהפסידה בגמר, פילוסופיית המשחק של מיכלס השאירה חותם נצחי.

Rinus Michels, legend. pic.twitter.com/BEGNrj77CJ

— AFC Ajax (@AFCAjax) February 9, 2025

כשהכדורגל נכנס לשנות ה-80, הקונספט של לחץ עוד היה בוסרי, והוא הפך למערכת מאורגנת בקפדנות תחת אריגו סאקי. המוח האיטלקי, הידוע בעיקר מהתקופה שלו במילאן, הפך את הלחץ הגבוה למבנה אזורי, הקבוצות של סאקי הפעילו לחץ כיחידה אחת, צמצמו את השטח בצורה אנכית ואופקית כדי לחנוק את היריבים. השחקנים שלו נעו בסנכרון מושלם, והבטיחו שהפערים ייסגרו ומסלולי המסירה ייחסמו. זה כבר לא היה מבוסס מאמץ שאמנם מתבצע על ידי העלאת שחקנים מההגנה וחזרה של שחקנים מההתקפה, אך עדיין אישי כאוטי. הלחץ הבשיל למאמץ קולקטיבי, שמתמקד בשליטה במרחב ולא רק בכדור.

אם מיכלס הניח את היסודות, יוהאן קרויף בנה מהם מקדש. כמאמן ברצלונה בתחילת שנות ה-90, קרויף התאים את עקרונות הלחץ הגבוה ל”דרים טים” שלו, תוך שימת דגש על החזקת כדור, ופיתח את עוד יותר את הקונספט השולט בכיפה היום – כדורגל עמדתי. הפילוסופיה של קרויף סבבה סביב שליטה בכדור, אבל הלחץ היה מרכיב קריטי בהשבתו במהירות. קבוצותיו לחצו גבוה, לא רק כדי להפריע, אלא כדי לשמר את הקצב שלהן. קרויף האמין בלחנוק יריבים כדי להבטיח שלא יצליחו להוציא את קבוצתו מאיזון.

Johan Cruyff’s autobiography has been launched today attended by Pep Guardiola & the Cruyff family. #14forever
More: https://t.co/G9J5L8p1Qk pic.twitter.com/CQrNKgPmcE

— Johan Cruyff (@JohanCruyff) October 6, 2016

עם תחילת המילניום החדש, הופיע בתוכנית כדורגל בגרמניה מאמן תמהוני שהסביר בשידור חי טקטיקות כדורגל. האוהדים התחילו לכנות אותו “הפרופסור”. ראלף רנגניק הפך לאבי הלחץ המודרני. לעיתים קרובות הוא מכונה “הסנדק” של הכדורגל הגרמני, רנגניק הפיץ את שיטת ה”גגנפרסינג” – הוא שיכלל את החלוקה של השטחים במגרש ואת השימוש בה, לאחר ניתוח ממושך הוא הגיע למסקנה כי הרגעים הפגיעים ביותר של היריבה הם דווקא הרגעים בה היריבה זוכה בכדור  לאחר איבוד מקבוצתו שלו, וקבוצותיו ניצלו זאת על ידי הפעלת לחץ אינטנסיבי להחזרת השליטה. רעיונותיו השפיעו על דור של מאמנים גרמנים, שהלכו ושכללו את השיטה מקלופ ועד יוליאן נגלסמן.

אם שנות ה-2000 היו מבוססות על עלייתו הלחץ, העשור השני של המאה עסק בשלמותו תחת פפ גוארדיולה. הגאון הקטאלוני. תחילה עם ברצלונה ולאחר מכן עם באיירן מינכן ומנצ’סטר סיטי, פפ פשוט העלה את הלחץ לרמה חדשה של תחכום. הוא הושפע מצד אחד מהגנגנפרסינג הגרמני ומאידך מהטוטאל פוטבול ההולנדי, והוא החליט לשלב בין השיטות. הלחץ של גוארדיולה לא התבסס רק על אינטנסיביות ומיידיות, הוא עסק באינטליגנציה. קבוצותיו שולטות באינספור תבניות מתוכננות היטב ולפרטי פרטים, כשהמטרה העיקרית שלהן היא שימוש במבנה של הקבוצה כדי לדחוק את היריבים לשחק במקומות ספצפיים במגרש, ולהציב שם מלכודות. גוארדיולה הפך את הלחץ למדע, תוך שילובו בצורה חלקה עם משחק החזקה בכדור.

Playing as a holding midfielder under Pep Guardiola | Xabi Alonso 🗣

Key Points ⬇️

▪️ Positional game
▪️ Creating triangles
▪️ Recognising when to drop
▪️ Creating numerical superiority
▪️ Importance of a clean build up
▪️ Attracting pressure
▪️ Finding the free man pic.twitter.com/3K5V9TX0me

— Tom Skeath (@tom_skeath) April 12, 2024

כיום, הלחץ הוא חלק בלתי נפרד מה-DNA של הכדורגל. קבוצות בכל הרמות משתמשות בגרסאות של לחץ גבוה, מקבוצות כמו ליברפול של קלופ ועד מנצ’סטר סיטי של גוארדיולה. המורשת של מיכלס, סאקי, קרויף ורנגניק ממשיכה לחיות, כשהרעיונות שלהם מתפתחים כל הזמן כדי לעמוד בדרישות של משחק מהיר וטקטי יותר. הלחץ הוא כבר לא רק טקטיקה – הוא פילוסופיה, עדות לחדשנות המתמדת של הכדורגל.