אורות גדולים בליגת האלופות

כל האורות

כל האורות על הבמה הגדולה בעולם.
שני לילות של כדורגל ברמתו הגבוהה ביותר.
כדורגל של המאה ה 21. שיא המודרניצזיה.
קצב של 130 BPM, ביצועים של הטובים ביותר. דה בסט אוף דה בסט.
שני לילות בהם הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים במופע האורות הגדול ביותר בלאס וגאס, שזה שיא האקסטזה לפי המשורר המודרני קנייה ווסט.
ואם תרצו, תוכלו לקבל זאת עד לסוף חייכם.

זו בגדול המהות של ליגת האלופות.
הזירה הגדולה ביותר בעולם בה נפגשים כל הטיטאנים.
כשכל האורות עליהם, והקהל מסביב לא יודע את נפשו, הכדורגל מתעלה לרמתו הגבוהה ביותר.
זו אגב הייתה השאיפה של פרויקט הסופרליג (ז”ל?), אך בשנה הבאה אנו נקבל את ליגת האלופות בצורתה החדשה – בסגנון הליגה השוויצרית, שם נגיד שלום לשלב הבתים ואולי נקבל כבר בשלב הראשון מפגשים אדירים כמו שחווינו ביומיים האחרונים.

וזו הייתה חוויה על חושית לכל אוהד כדורגל, במיוחד לנייטרלים (אוהדי מנצ’סטר יונייטד ושות’) שלא נכנסו אל השלב הזה עם זיקה או אהדה כלשהי לאחת הקבוצות.

4 משחקים גדולים, 18 שערים, ממוצע של 4.5 שערים למשחק. ולכל משחק, סיפור משלו.

באיירן מינכן המוכה, החבולה וכנראה גם המנותקת רגשית ממאמנה שעל הקווים שכבר סיים את דרכו, השתיקה את היושבים באמירויות עם תיקו 2:2 שמעביר את ההכרעה לגרמניה. ארטטה הצליח לבסס שליטה בכדור ובמשחק, אבל באיירן מינכן הייתה הקבוצה המסוכנת יותר.
מתאגרף רוקי מבטיח אל מול מתאגרף מעוטר אך זקן. אל תקלו ראש בניסיון.

ובינתיים בספרד, שני המאמנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המפעל ראש בראש. הכדורגל של חולה השליטה פפ (כדורגל עמדתי) אל מול הכדורגל הפלואידי של דון קרלו (כדורגל פונקציונלי). מי לעזאזל תיאר לעצמו שככה ייפתח המשחק (מה עשית ברנרדו!?) ושנזכה לקצב כל כך מטורף במשחק בו קרלו ביטל את הקישור של סיטי (ללא דה בריינה – חשוב לזכור), והפך את ויניסיוס לחלוץ לכל דבר, מה שנתן לריאל מדריד את האפשרות לרדת אחורה, בדיוק כפי שהיא אוהבת, ולעקוץ. להכיש בעוצמה. כל הארס לורידים. אבל קשה, קשה להרוג את מנצ’סטר סיטי, שעדיין מחפשת את האלאנד. אם לא נכנסים לרחבה, בועטים מחוץ לרחבה. כלל די בסיסי שפפ גווארדיולה בדרך כלל לא משתמש בו, אבל הפעם הוא שינה גישה. 3 שערים מחוץ לרחבה למנצ’סטר סיטי שמהותה הההתקפית היא כניסה עם הכדור לרחבה.

משחק בו חזינו באבולוציה של ויני עם שני בישולים שלא היו מביישים את לאו מסי – ובעצם שני בישולים שהשוו את שיא הבישולים של לאו מסי בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות (12), משחק בו ראינו את היכולות האדירות של ילד הפלא וונדר-פודן שלא עשה יותר מדי במהלך המשחק אבל בעיטה אחת שלו השתיקה את הברנבאו. משחק בו טוני קרוס קשישא הראה שהוא עדיין המאסטר במרכז המגרש, גם הגנתית למען האמת, וכך גם חברו מודריץ’ קשישא שהחזיר לחיים את ריאל מדריד אחרי שדון קרלו נמנם קצת על הספסל וכמעט איבד את המשחק.

ולמחרת, מי ציפה שכך ייראה היום שאחרי.

אתלטיקו מדריד עשתה את העבודה במטרופוליטנו. איש לא חשב שזה ייגמר אחרת. מה שכן, בורוסיה דורטמונד הצליחה להגניב לעצמה שער אחד ומשם היא חוזרת לגרמניה עם קצת אופטימיות שאולי הקיר הצהוב יבלום את אתלטיקו השועטת.

אבל ההצגה הגדולה הייתה שייכת לברצלונה.
צ’אבי המתפטר (תשאר, תשאר) הגיע לפריז עם הבנה שהוא רוצה להיכנס אל דפי ההיסטוריה עם ברצלונה שלו. והדרך אל דפי ההיסטוריה נמצאת בליגת האלופות.
ברצלונה הגיעה מוכנה טקטית בצורה מופתית אל המשחק הזה, הצליחה להשתלט עליו למרות גלי מומנטום עוצמתיים של פריז סן ז’רמן, הצליחה לעצור את קיליאן “אוטוטו אני פוגש אתכם בקלאסיקו” אמבפה. סופר אמבפה. ברסה סגרה את הצב בדאבל טים, אם צריך בטריפל טים, אם צריך גם עם 4 או 5 שחקנים.
איך אמר גנדאלף? “אתה לא תעבור חביבי”. בלי החביבי כמובן.

זה היה המשחק של ראפיניה. יש האומרים שיש 5-6 קבוצות בפרמיירליג שמוכנות לשלם 100 מיליון אירו על ראפיניה. בינינו, הוא לא שווה את הסכום הזה.
אבל ראפיניה הוא שחקן כדורגל פנטסטי. מגוון. ממושמע טקטית. עם רגל שמאל אדירה ועם מוסר עבודה שלא היה מבייש את קרלס פויול.
“תן לי רק לשחק בוס. אני אשרוף למענך את הדשא”. זו הגישה של ראפיניה, וזה למה צ’אבי כל כך מעריך ואוהב את ראפיניה.
אני מקווה שמתישהו גם אוהדי ברצלונה יתחילו להעריך את הברזילאי שעובד כל כך קשה למען הקבוצה.

לילות של אורות גדולים בליגת האלופות.

כל הכוכבים כבים

השחקנים שמגיעים לרגעים הגדולים ביותר של הטורנירים הגדולים ביותר, נניח גביע העולם או במקרה שלנו – ליגת האלופות, הם בדרך הכלל השחקנים שיזכו להכי הרבה קולות בפרס האישי החשוב מכל – כדור הזהב.

ובלילות של אורות כל כך גדולים, דווקא כל הכוכבים כבו.

קיליאן אמבפה, ג’וד בלינגהאם וארלינג האלאנד לא תרמו דבר לקבוצתם במשחק הכי קריטי שלהם עד כה העונה.
היחיד שהופיע אל מול הזרקורים היה ויניסיוס ג’וניור עם שני בישולים פנטסטיים.

החריג הנורבגי מנסה עד כה לצאת מהמלכודת שהכין לו קרלו. גווארדיולה ניסה לבודד אותו בכדורים ארוכים אבל שם ארלינג פגש את רודיגר. אוי כמה שרודיגר נהנה מהרגעים האלו. הוא חי את הרגעים האלו. רק תנו לו להילחם בבחורים הגדולים ביותר שתמצאו.
האלאנד סיים את המשחק עם בעיטה אחת למסגרת, 20 נגיעות בכדור ו 6/9 מסירות מדויקות.
המצ’אפ הגדול ביותר שחווינו העונה בליגת האלופות.

ג’וד בלינגהאם לא מצא את עצמו במאבק נגד סיטי. האנגלי כן תרם למשחק הקישור של ריאל מדריד, כי אחרי הכל או לפני הכל, הוא קשר מרכזי, אבל לאחר שהתרגלנו לראות את בלינגהאם מוצא את דרכו פעם אחר פעם אל רחבות היריבות ומשם כובש שערים בימין, שמאל ובראש, נגד סיטי בלינגהאם נעלם.
גווארדיולה נתן לרובן דיאש לרדוף את בלינגהאם, וברוב הזמן זה עבד.
בלינגהאם הוא ווינר בהוויתו וזו גם הסיבה למה קרלו לא מוציא אותו. האיטלקי יודע שגם במשחק חלש, בלינגהאם מתדלק את קבוצתו באנרגיות שמכוונות לניצחון.
שלשום בלילה הוא נעלם, בואו נראה מה יעשה האנגלי על אדמת מולדתו.

סופר אמבפה רצה לתת לאוהדים שלו בפריז הצגה אותה הם לא ישכחו. זה קרה. בערך. כמעט כל אוהד פריזאי לא ישכח את הלילה בו קיליאן אמבפה נעלם לחלוטין בתוך הסבך הצהוב של הגנת ברצלונה.
משחק ללא בעיטות לשער ורק דריבל אחד מוצלח.
ז’ול קונדה ורונלד אראוחו היו המהנדסים של הצבת על הצב.
צ’אבי הכין את קבוצתו בצורה מופתית ואמבפה פשוט לא מצא שטחים. ברגע שהכדור הגיע לכיוונו, וגם בלעדיו, אמבפה ראה רק צהוב.
שחקני ההגנה והקישור של ברצלונה התמגנטו אל אמבפה ולא נתנו לא לנשום.
אל המשחק הבא אמבפה יגיע עם תחושת נקמה. בואו נראה מה ברצלונה מכינה לנו לקראת המפגש הבא.

ויניסיוס ג’וניור כאמור הגיע אל המשחק ולמרות לא מעט איבודי כדור הוא עדיין היחיד מתוך הרביעייה הטובה בעולם שעמד בציפיות. או עמד בלחץ.
תאהבו או תשנאו אותו, ויניסיוס ג’וניור הוא כח שאסור להתעלם ממנו. גם במשחקים חלשים, יש לו את היכולת להרוג משחק במהלך אחד.
וזה כבר לא שחקן של מהלך אחד. לא שחקן של אך ורק דריבל על הקו. ויניסיוס הופך להיות לאט לאט שחקן התקפה שלם, ובשקט בשקט הוא ממשיך לטפס על הפודיום של הטובים ביותר בעולם.

אבל אולי שווה לדבר על החמישייה הטובה בעולם, ואליה אפשר להכניס את הארי קיין, שכן הופיע מול ארסנל ולו ולקבוצתו יש סיכויים טובים מאד להמשיך הלאה.
הארי הגיע לגרמניה בכדי לזכות בתואר, הפסיד את התואר הראשון שלו יממה אחרי שחתם ויפסיד את התואר השני הפוטנציאלי עוד החודש לבאייר לברקוזן הנפלאה.
אבל לכו תדעו, אולי הארי מתכנן לנו פה קמפיין מפלצתי בו באיירן תגיע עד לגמר ואולי ככה הארי כן יזכה סוף סוף בתואר קבוצתי ועל הדרך ככה יתחדש לו באיזה כדור זהב.

הואקום

תחילה בואו נתרגל לעובדה שהכדורגל חוזר לשפיות. אין יותר מסי. אין יותר רונאלדו. אין יותר שניים שהם מעל כולם בצורה כל כך בולטת שכל המשחק מתעוות לו רק מנוכחותם. הכדורגל חוזר לשפיות. והשפיות הזו מביאה כדורגל אחר.
הרבה מאמנים מתחילים לזנוח את המשחק העמדתי של גווארדיולה ומתחילים להתנסות בשיטות חדשות.
אתלטיקו מדריד משחקת כרגע את הכדורגל המהיר ביותר בטורניר.
התואר הזה היה שייך לאינטר עם המולטו אוונטי שלה אך כעת התואר עבר לאתלטיקו עם הפרגמטיות ההתקפית של צ’ולו.

אל הרשימה צריך להכניס כמובן את הדון קרלו והכדורגל הפונקציונלי והפלואידי שלו, את אדין טרזיץ’ שעושה טורניר לא רע בכלל עד כה וגם את מיקל ארטטה שהיסודות שלו הם ללא ספק הכדורגל העמדתי, אך הוא הוכיח לא פעם העונה שיש לו את היכולת לזנוח את הגישה הזו ולשחק מהר יותר וישיר יותר.
לעזאזל – אפילו גווארדיולה מנסה מדי פעם כדורים ארוכים להאלאנד וזונח את הבילדאפ המסורתי מאחור.

ועם השפיות בעולם ללא מסי ורונאלדו, נוצר הואקום.
אל הריק הזה היו אמורים להכנס הגדולים ביותר – מאמבפה עד ג’וד, אבל דווקא כוכבי המשנה הם אלו שבלטו במחצית הראשונה של הרבע.

דמבלה היה ה GO TO GUY של פריז.
ראפיניה היה רמה אחת מעל כולם על המגרש למען ברצלונה.
לאון גורצקה היה המנוע והשחקן המצטיין למען באיירן מינכן.
אנטואן גריזמן (כמובן) היה הכוכב הגדול של הניצחון על בורוסיה דורטמונד.

זה כבר לא רק הטובים מכולם מעל כל השאר.
אנחנו נכנסים אל תקופה מאוזנת יותר בכדורגל, בה גם כוכבי המשנה יכולים להיות הגיבורים הגדולים של העונות הקרובות.
הכדורגל הופך מאוזן יותר ומעט יותר חופשי.
אימת כריסטיאנו ומסי חלפה לה מהעולם, וישנה התחושה שכעת אנו יוצאים אל מסע של כדורגל אחר – יותר מהיר, יותר קצבי, אולי אף – יותר איכותי.

מאסטרקלאס

חזינו במאסטרקלאס טקטי של קרלו אנצ’לוטי על גווארדיולה. 
רודרי נלחץ ואיבד לא מעט כדורים. טוני קרוס התחפש בהצלחה לקשר אחורי אימתני. ריאל חטפה לא מעט כדורים במרכז המגרש ויצאה כמו סופה קדימה, ואם לא האיכות המטורפת בבעיטות של פודן וגברדיגול, המשחק הזה היה אמור להסתיים בניצחון מדרידיסטי. ללא קשר, אם קרלו היה מגיב קצת יותר מהר עם החילופים, ייתכן וריאל לא הייתה סופגת כלל את שני השערים האחרונים.

אבל ה-מאסטרקלאס של שלב רבע הגמר במחציתו הראשונה שייך לצ’אבי.

צ’אבי המתפטר שבהודעתו שחרר כל כך הרבה לחץ מעל כתפיו ובתוך חדר ההלבשה.
לפתע ברצלונה נראית כמו קבוצה חדשה.
קבוצה שלא הפסידה כבר 12 משחקים ברציפות.
קבוצה יציבה, קבוצה בריאה, קבוצה שרוצה, קבוצה לא לחוצה.

צ’אבי הצליח לבטל את השחקן הטוב בעולם ולגרום לו להראות כל כך אנושי ופגיע.
צ’אבי השתמש בראפיניה כמעין Mezzala מודרני – קשר מרכזי/התקפי שנודד לכנפיים ללא הפסקה.
אינייסטה היה המצאלה הטוב מכולם, ואמש צ’אבי הפך את ראפיניה לחתיכת מצאלה איכותי. טכני ועיקש באותה מידה.
צ’אבי פגע בול בחילופים עם בישול נפלא של פדרי (כמה טוב שחזרת) בנגיעתו הראשונה ולאחר מכן שער של כריסטנסן בנגיחתו הראשונה.

בחודש ינואר האחרון טענתי שברצלונה צריכה לתמוך בצ’אבי ולעשות הכל בכדי שיישאר.

עם כל מה שהמאמן הזה עובר בקדנציה הנוכחית, אי אפשר לשכוח את האליפות ההיסטורית בה הוא זכה, אחרי שהמועדון כמעט והתפרק ואת העובדה שצ’אבי פשוט מקדם את הצעירים של הלה מאסיה בצורה נפלאה.

המשחק אמש היה כגושפנקה לכך שצ’אבי יודע את העבודה, וצ’אבי בנה יסודות טובים בקבוצתו.
ברצלונה במרחק נגיעה משלב חצי גמר ליגת האלופות לראשונה מאז עונת 2018/19 בה שיחקו לאו מסי, לואיס סוארס, ג’רארד פיקה, סרחיו בוסקטס, ג’ורדי אלבה, איבן ראקיטיץ’ ושות’.

קבוצה מעידן אחר.

צ’אבי עשה משחק אדיר נגד פריז סן ז’רמן כשברצלונה נמצאת בפתחו של עידן חדש.
למרות ההתפטרות, הלחץ מהתקשורת, הלחץ מהקהל והביקורת הלא הוגנת, בברצלונה צריכים להתעקש על כך שצ’אבי הוא מה שנדרש.
מה שנדרש בכדי להצעיד את המועדון קדימה בשנים הבאות.
לא מוותרים על אדם שבתוך ה DNA שלו תמצאו את אותו ה DNA של המועדון.

לסיכום

זו המהות של ליגת האלופות. האיכות הגבוהה ביותר שיש במשחק.
את זה אנחנו צריכים לקבל שבוע אחר שבוע.
פחות שחטיור דונייצק, פיינורד ואנטוורפן (מבלי לפגוע) ויותר מפגשים איכותיים בין הקבוצות הגדולות ביותר.
תנו לנו ריאל מדריד נגד סיטי 4 פעמים בשנה.
תנו לנו את האיכות הגבוהה ביותר שקיימת.
את פודן, ימאל, ואלוורדה, בלינגהאם, ויני, קיין, אמבפה, האלאנד, דמבלה, סאנה. שבוע אחר שבוע ראש בראש.
ההתרגשות החלה רק בשלב רבע הגמר וזה משהו שאופ”א חייבת להפנים ולשנות.
אולי בעונה הבאה עם הפורמט החדש, נקבל גם משחקים גדולים יותר בשלבים מוקדמים יותר של העונה.

הנה הצצה לאיכות הגבוהה ביותר שישנה במשחק.

🗑️ Top bins from Foden
😮 Valverde on the volley
🔗 Pedri and Raphinha combine
💫 A curler from Gvardiol

An INCREDIBLE Goal of the Week contest 🤤#UCLGOTW || @Heineken

— UEFA Champions League (@ChampionsLeague) April 10, 2024