איש משפחה | פדה ואלוורדה שלא הכרתם

כולנו מכירים את האולר האורוגוואי של אנצ’לוטי, אבל יש עוד צד לואלוורדה. הצד שלא רואים על המגרש. פדריקו ואלוורדה פותח הכל על החיים לא רק ככדורגלן, אלא כאיש משפחה.

“כשאני מסתכל על החיים שלי, היו לי שלושה ימים מושלמים.

הראשון היה היום שריאל מדריד התקשרה אליי.

השני היה כשהבן שלי בניסיו נולד.

השלישי היה כשהבן שלי באוטיסטה נולד.

בשביל היום השלישי המושלם, המשפחה שלי עברה גיהנום.”

אלו היו המילים שפדריקו ואלוורדה השתמש בהן כדי לתאר את המסע שעברה משפחתו עד הולדת באוריסטה הצעיר, אבל ישנה דרך ארוכה עד החלק הזה בסיפור, וכמו בכל סיפור, צריך להתחיל מההתחלה.

פדריקו סנטיאגו ואלוורדה דיפטה נולד לאמא מוכרת בדוכן בגדים ואבא שומר בקזינו במונטיבדאו, עיר הבירה של אורוגוואי. למשפחה הצנועה מעולם לא היה הרבה כסף, וההורים נאלצו לעבוד בחום, בקור ובסערה כדי להביא את ארוחת הערב לשולחן. “הייתי לפעמים הולך עם אימי ויושב מעל הארגזים בעגלה, מסתכל על המכוניות חולפות מבלי להבין את ההקרבה שלה. והחלק הכי גרוע, זה שבסוף כל יום ארוך צריך לקפל את הבגדים, להרים הכול ולדחוף את העגלה המ****** חזרה הביתה! ואז לבשל ארוחת ערב! אמא שלי, היא הגיבורה שלי.”

ערב אחר ערב ההורים לא אכלו רק כדי שארבעת ילדם לא ילכו לישון על בטן ריקה. במבט אחורה, הבין הקשר מדוע הם עשו כך. אך לאורך כל חייהם תמיד אמרה אימו, לראות אותם ביחד בסוף היום, זה היה האושר שלה.

על הקושי הגדול לשמור על הערכים שלך גם כשאתה בשיא אמר: “הייתי ילד מאוד שקט, מובך ממה שהיה לי לעומת הילדים האחרים. אז ניתבתי את הרגשות שלי לכדורגל, ודרך הכדורגל הצלחתי לשנות את המצב של המשפחה שלי. כשעברתי לפניירול בגיל 16, חשבתי שאני אל. לצערי, זה גם שינה אותי. אנשים לא מבינים את המעבר בין להיות אף אחד למישהו שמבוגרים רוצים איתו תמונה. כולם רוצים להיות חברים שלך. ילדים ברחוב צועקים ‘פדה, פדה בבקשה!’, זה היה לוקח ממני שתי דקות ואני הפניתי את הגב. הסתנוורתי מהתהילה הרגעית.”

“על כל ילד אחד שמצליח בחו”ל, אתה לא רואה את ה-100 שנכשלים.”

כך בחר פדה את הרגעים שבהם הגיעו הצעות מאירופה, כשכבר בגיל 16 קיבל ואלוורדה הצעות מארסנל וצ’לסי. “אתה מבין שהחיים שלך לא שלך בכדורגל. בעיקר בגיל צעיר. אתה מרגיש כמו בן ערובה, המשפחה שלך מרגישה ככה. כדורגל זו דרך לברוח אל חיים טובים יותר בעיקר בדרום אמריקה. הם לוחצים עליך בדרך נחמדה”. אחרי שבוע מבחנים בלונדון, ואלוורדה לקח את ההחלטה האמיצה לסרב לתותחנים ולהישאר בדרום אמריקה. הקשיים שבדרך, כמו השפה, לחיות לבד, בגיל 16 הכריעו, עד שהגיעה ההצעה הגדולה ממדריד…

“שיחקתי באליפות הדרום אמריקאית עד גיל 17 בפרגוואי. שיחקתי מעולה, והתכוננו למשחק גדול מול ארגנטינה למחרת. ישבתי בחדר שלי במלון, ופתאום אמא שלי התקשרה. ‘בוא לחדר שלנו עכשיו. יש אנשים שרוצים לדבר איתך’. לא היינו אמורים לעזוב את החדרים שלנו. ‘פדה, בוא עכשיו. הם מריאל מדריד.’ רצתי לאבא שלי שהיה בסוף המסדרון וצעקתי ‘אבא!! מדריד פה! הם רוצים להחתים אותי!’ הוא הסתכל עליי כאילו הייתי האיש הכי משוגע בעולם. ‘אז מה אתה עושה פה? תחזור לשם מטומטם!!!”

ראיתי איך ההורים שלי מתרגשים. ‘הבן שלי משחק בריאל מדריד’. זה היה היום הראשון המושלם שלי.”

“עבורי, הפרק הכי חשוב בחיי היה להפוך לאבא.”

ב-2020, נולד הבן הראשון של ואלוורדה ואשתו מינה בונינו, בניסיו.

“אפילו כשהייתי בן 20, משחק כדורגל, עושה כסף, נוהג במכוניות יפות, הייתי עדיין ילד. כשהבן הראשון שלי נולד החיים שלי באמת השתנו.

זה היה היום המושלם השני שלי”

בניסיו איפשר לפדה להיות סלחן יותר. מאחד שלא היה מדבר עם ההורים 24 שעות לפני משחק, הפך לאחד שאחרי תוצאה רעה חוזר הביתה, רואה את הילד עם צעצוע מ’צעצוע של סיפור’ ושוכח הכול. “האהבה שלו שינתה אותי כשחקן וכאדם. מנטלית, אני צריך אותו.”

“התינוק שלך כנראה לא ישרוד את זה”

אחרי עונת שיא במדריד ב21/22 שכללה זכייה בדאבל היסטורי, ואלוורדה שסיים כאחד משחקני העונה נכנס להיריון יחד עם מינה. “היינו כל כך שמחים, בחודשים הראשונים הכול הלך מושלם. אבל אז מינה הלכה לרופא יום אחד לכמה סריקות, וזה מתי הכול התפרק. הרופא אמר שההיריון בסיכון גבוה, ויש סיכוי שהילד לא יחיה אם נמשיך את ההיריון. הרופא אמר שהוא ינתח את המצב בחודש הקרוב אבל עד אז, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות.”

ואלוורדה סבל מקשיים נפשיים באותה תקופה. הקשיים שהגיעו התבטאו גם על המגרש, כשלא הצליח לספק את התוצאות משחק אחר משחק. אבל הגב היה שם, לאורך כל התקופה ריאל מדריד הייתה שם עבורו ועבור משפחתו, כשהם מחכים בכיליון עיניים לפריחה מחדש.

באפריל 2023, במשחק מול ויאריאל, הגיעה נקודת השפל.

בסיום המשחק בברנבאו, עלו דיווחים רבים על כך ששחקן ריאל מדריד הרביץ לשחקן יריב. כשמסך העשן ירד והסיפור התבהר, התברר כי אלכס באהנה, שחקן ויאריאל זרק מספר הערות לכיוון ואלוורדה בנוגע לבנו, ופדריקו הגיב באגרוף.

“כולם יודעים את הכותרות. הם יודעים את שני הצדדים ב’סיפור’. על המגרש אתה יכול לקרוא לי כמעט בכל צורה, זה לא מזיז לי. אני אורוגוואי למען השם. אבל יש קווים שאתה לא חוצה, לא ככדורגלן ולא כבן אדם. תדבר על המשפחה שלי, וזה לא כדורגל כבר. קו נחצה באותו יום.”

למזלם של משפחת ואלוורדה, מאז אותו יום שחור, הדברים רק השתפרו.

כשמינה בונינו סיפרה לעולם מה חוו, הכול השתנה. המשפחה קיבלה גב מהחברים לקבוצה, מהאוהדים, מכולם.

“לכל 80,000 האנשים שתמכו בי כך, ברגע השפל שלי זה הרגיש כמו 80,000 חיבוקים. אחרי חודש וחצי של גיהנום, קיבלנו את החדשות שייחלנו להן. הסריקות היו בסדר, וביוני, הבן שלנו באוטיסטה יצא אל העולם.

בריא ושמח.

הנס שלנו.

היום השלישי המושלם.

באותו רגע שראיתי את אשתי מחזיקה את באוטיסטה חשבתי ‘פדה, תראה אותם. זהו זה.’

“ניצחת.”

 

קרדיט: The Players Tribune