אל תלחצו על הכפתור האדום | וולבס 3 – 4 מנצ’סטר יונייטד

כשאנו כבר אחרי אמצע הדרך אפשר לומר די בוודאות: זו ככל הנראה אחת העונות המוזרות ביותר בהיסטוריה של מנצ’סטר יונייטד.
אין באמת זהות לקבוצה הזו, ולא פעם נדמה שהיא מצליחה להרים מקל מהרצפה תוך כדי ריצה מהירה ומרשימה ולתקוע את אותו המקל לעצמה בין הרגליים.
כדורגל עם מנגנון השמדה עצמית.

הרי אי אפשר באמת להסביר את ההחלטה של אריק טן האח לשלוח את שני הבלמים שלו לכדור קרן התקפית בדקה ה 95 כשהקבוצה מובילה!
אי אפשר להסביר את העובדה שאריק טן האח בחר לשלוח את שני השחקנים הכי איטיים שלו (מגווייר ואוונס) שנכנסו כמחליפים להתקפה כשהקבוצה פשוט מאד צריכה להעביר זמן.
ויודעים מה, אני כן יכול להסביר את המהלך הזה. אולי ב 3-2 ובידיעה שוולבס תחשוב התקפה, אריק טן האח רצה את שני הענקים שלו במרכז הרחבה של וולבס בכדי שאלו יכבשו עוד שער ויגמרו את המשחק.
אבל זו הדקה ה 95 אריק, ואם זה היה השיקול שלך חביבי, אז מדובר בניהול הסיכונים הכי מופרע שנתקלתי בו בחיי.

ובכלל, מי האמין שמנצ’סטר יונייטד שכבשה עד ערב המשחק הזה 24 שערים ב 21 משחקים (1.14 למשחק) ו-וולבס שכבשה עד ערב המשחק הזה 30 שערים ב 21 משחקים (1.42 למשחק) ייקחו אותנו למותחן שכזה?
מי האמין ששתי הקבוצות הכושלות האלו מבחינה התקפית יכבשו בערב שבעה משחקים, כששניים מהם מגיעים עמוק בתוספת הזמן.

כהרגלה בלא מעט משחקים מנצ’סטר יונייטד פתחה נהדר את המשחק ואף כבשה פעמיים – ראשפורד (5) מבישול של הוילונד ולאחר מכן הוילונד (22) משער של חלוץ רחבה טיפוסי שכבש תחת הלחץ של קרייג דוסון כשהוא חוגג את השער מתחת לקרייג דוסון. משעשע בהחלט.

את המחצית הראשונה יונייטד סיימה ביתרון כפול, עם החמצה של הוילונד שהייתה אמורה לסגור את המשחק ועם שני שערים שנפסלו בעקבות נבדל כשלאורך המחצית ראינו את “הכדורגל הסיבובי” של אריק טן האח כשבאחת ההתקפות לדוגמא, מנצ’סטר יונייטד הניעה כדור מאחורה, משכה את הלחץ של וולבס ולפתע שלחה כדור ארוך קדימה ורק אז גילינו בבית שמי שחיכה לכדור כחלוץ לכל דבר היה דיוגו דאלוט. אלו באמת היו דקות מרשימות של האדומים.

אל תגעו בכפתור האדום

זה די ברור כמובן שזה בדיוק מה שמנצ’סטר יונייטד עשתה.
השחקנים באדום לחצו על הכפתור האדום. כפתור ההשמדה העצמית כמובן.

כפי שאפשר לראות מרף המומנטום המצורף, וולבס די השתלטה על 20 הדקות הראשונות של המחצית השנייה.
כן, השדים האדומים יכלו לכבוש שער או שניים לפחות בהתקפות מעבר, אך נדמה שעדיין יש מחסום מנטלי אצל יותר מדי שחקנים שכושלים יותר מדי פעמים בפעולה האחרונה.

גארי אוניל הכניס למשחק את נורי על חשבון דוהרטי לכנף שמאל ההגנתית, מה שהוסיף מימד יותר התקפי לוולבס, ולאחר מכן שלח למשחק את פאבלו סארביה על חשבון בלגארד שלא הועיל יותר מדי.
צמד החילופים שינה לחלוטין את המומנטום כשוולבס הרגישה בטוחה מצד אחד עם שלישיית בלמים מאחורה, ומהצד ההתקפי הבליטה את היכולות הטכניות של נורי, קונייה ובעיקר נטו הנפלא.

הזאבים חזרו למשחק בדקה ה 71 לאחר שקאסמירו נגע קלות בסראביה ברחבה, מה ששכנע את השופט לשרוק לבעיטה מהנקודה הלבנה. החלטה די אומללה בעיניי, אך מהצד השני, היה מגע קליל וזה שכנע את השופט.

אפרופו קאסמירו – בעונה הנוכחית אנו חוזים לטעמי בגרסה הרעה ביותר של הברזילאי לאורך כל הקריירה האירופית שלו.
קאסמירו נראה כבד ומרושל, וישנה התחושה שבכל משחק הוא יקבל את הכרטיס הצהוב, כפי שעשה ב 4 הדק’ הראשונות למשחק, ושבכל משחק האדומים יסבלו בגלל טעויות לא מחויבות המציאות מצידו באיזורים הכי מסוכנים.
בדיוק כפי שקרה אמש.

ולמרות שדווקא אתמול קאסמירו היה סביר עם הכדור ורשם 89% דיוק במסירה (40/45) ו 2/2 בכדורים ארוכים, בפן ההגנתי הוא ניצח ב 5/12 מאבקי קרקע אמש, מה שמצביע כאמור על חולשתו הלא ברורה.

לאחר השער של וולבס קאסמירו הוחלף כשאריק טן האח ביצע חילוף כפול ומאוחר מאד אגב – מקטומיניי על קאסמירו ואנתוני על ראשפורד.
החילוף עבד די מהר כשדקה לאחריו סקוט מקטומיניי נגח את השלישי של יונייטד ומהנקודה הזו, עם רבע שעה לסיום הזמן החוקי, מנצ’סטר יונייטד הייתה אמורה לטייל יחסית בקלות ולחשוב כבר על המקלחות לאחר המשחק והנסיעה בחזרה למנצ’סטר.

אבל מנצ’סטר יונייטד מודל 23/24 אוהבת ללחוץ על הכפתור האדום.
אוהבת להסתבך, למעוד, להשמיד את עצמה.

הסגירה בכדור הקרן שהוביל לשער של מקס קילמן (85 3-2) הייתה פשוט שערורייתית, וגם כן אגב אריק טן האח איחר בחילופים כשראה שוולבס שולחת עוד ועוד שחקנים קדימה, אך לא הגיב כלל והשאיר את ההגנה והקישור יחסית דלילים.

ובדקה ה 95 וכפי שתואר בפסקה הראשונה – הליך ההשמדה העצמית הושלם.
קונייה בישל לנטו אל מול ההגנה הלא קיימת של השדים האדומים, אוננה כהרגלו העונה התמקם לא נכון וצילם את כל המתרחש מבלי לנוע, וברגע שהכדור נשק לרשת, אריק טן האח תפס את כובע הגרב שלו בתדהמה ובבהלה, כאילו ידע שפישל קשות במשחק הזה ואלו הן הדקות האחרונות שלו באדום.

וכאמור, אריק טן האח לקח סיכון לא ברור בעליל בכדור הקרן עמוק בתוך תוספת הזמן, אבל אם ניהול הסיכונים שלו כשל, תיק ההשקעות שלו הציל לו את המשרה.

יסוד נולד

אנו רגילים להכתיר כוכבים חדשים כשהם פורצים לתודעה.
בחורים צעירים שעולים מהנוער או רק הגיעו בחלון ההעברות, ולאט לאט אנו רואים איך הם הופכים לכוכבים נוצצים אל מול עינינו.
במיוחד אם הם זוכים להבקיע שער ניצחון בדקה ה 97 שככל הנראה הציל את הישבן של המנג’ר.

אבל קובי מאיינו הוא לא כוכב.
הוא ילד חמוד בן 18, שעובד קשה מאד על המגרש ואיכשהו נראה כמו הצלע היותר אחראית ובוגרת בצמד קאסמירו את מאיינו.
זה היה שער הבכורה בליגה של הבחור הצעיר, וזה היה אחד השערים היותר אלגנטיים שתראו בתקופה הקרובה – כשקשר אחורי משתלט על הכדור בכזו רכות, מנער מעליו שני שחקנים ומסובב בעדינות את הכדור לפינה הרחוקה.

לבחור הצעיר הזה יש יכולות טכניות מרשימות, הבנת משחק ברמה מאד גבוהה, עוצמות פיזיות וחוכמה שעוזרת לו לשמור על הכדור גם במצבים צפופים ונדמה שיש לו את כל מה שנדרש בכדי להפוך לאחד מהיסודות החזקים ביותר של הקבוצה לשנים הבאות.

ראוי לציון

באדום: ברונו פרננדש. קפטן. מנהיג. תמיד דוחף קדימה. אף פעם לא מתעייף. דמות למופת. לא כולם אוהבים את ברונו אך לטעמי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה למועדון הזה בעשור האחרון.

בכתום: פדרו נטו. אלוהים איזה שד כדורגל. כבש אמש את שערו השני בליגה (7 בישולים סה”כ) ונדמה שבכל פעם שהכדור מגיע לרגליו, האצטדיון קם לתחייה. מהשחקנים ששווה לקנות כרטיס בכדי לראותם. רק בן 23 ואני בספק גדול אם יישאר בוולבס בעונה הקרובה.

ראוי לגנאי

מרקוס ראשפורד. כן הוא כבש שער נפלא אמש וגם “בישל” את השער השני להוילונד, אך יש משהו מהוסס במרקוס ראשפורד.
נדמה שקבלת ההחלטות שלו פשוט לא משתפרת. שהוא תמיד מחליט לבצע את הפעולה הנדרשת שנייה אחת מאוחר מדי או פשוט לא לבצע אותה.
ביותר מדי מקרים אמש ראשפורד בחר למסור מאוחר מדי, או במקרה אחד ספציפי בו ברונו פרננדש היה חופשי על קצה הרחבה ומול השער, אך ראשפורד בחר לבצע דריבל (כושל) במקום לבצע את המסירה הפשוטה לברונו שעמד במרחק של 2 מטר ממנו.

הילד כבר בן 26, והתחושה היא שהוא תמיד נמצא על סף הפריצה הגדולה שלא מגיעה. היו לו עונות נהדרות ללא ספק, אך לא מדובר בשחקן הכנף הבכיר והעוצמתי שמנצ’סטר יונייטד צריכה. שאין בו את האש הנדרשת.
לצורך ההשוואה – בצד ימין של המגרש, אלחנדרו גארנאצ’ו מראה שיש בו את האש הבוערת. גם הוא לא פעם כושל בפעולה האחרונה, אבל משהו בגישה שלו שונה לחלוטין מזו של מרקוס הכוכב.

סטטיסטיקת המשחק.
את התקציר תוכלו לראות כאן.

5 תגובות
  1. אלון פיאלקוב כותב

    איזה תענוג של כתבה. עושה ממש טעם של עוד.

  2. אלן כותב

    קובי שחקןןןן

  3. שון כותב

    אני כבר לא יכול להיות שמח, משחק ניצחון משחק תבוסה.
    אין אמונה בטן האח.

  4. ארד כותב

    GGMU

  5. אמיר כותב

    מנצ’סטר – וולבס כן יש סיכום משחק אבל ליברפול – צ׳לסי לא?

    יש המון אפליה לאוהדי הפריימר ליג

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן