“אני והחבר’ה” | לזכרו של שאולי גרינגליק

הם היו חבורה של עשרה חברים מרעננה, שמגיל צעיר נדבקו בחיידק הכדורגל. הם שיחקו יחד מגילאי יסודי, דרך ליגת הישיבות התיכוניות ועד גילאי הבוגרים. אחד מבני אותה חבורה הוא גבי קניקובסקי, שהפך בהמשך לשחקן ליגת העל, ומשחק כיום במכבי תל אביב.

ביום שלישי ה-26/11, נפל עמוד התווך של החבורה. סרן שאולי גרינגליק נפל בקרב ברצועת עזה, והשאיר חלל אדיר בליבם של החברים הקרובים. לכבוד יום הזכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה, נפגשתי עם אליה בן מאיר, חבר נפש של שאולי, לשיחה על העצב, הקשיים והתקווה.

אהלן אליה, מה שלומך? איך אתה בימים הלא פשוטים האלה?

האמת שלא פשוט בכלל, ממש בעוד כמה שעות נעמוד בצפירה על כל אותם גיבורים שמסרו את נפשם על מנת שנוכל לחיות כאן כראוי. אין ספק שהפעם יום הזיכרון מקבל אפילו עוד יותר משמעות עבורנו אחרי כל מה שעברנו השנה ועדיין עוברים לצערי. אנחנו כחבורה איבדנו את עמוד התווך שלנו, שאולי, רובכם אם לא כולכם כבר שמעתם עליו.

ציינת את החבורה שלכם. חבורה של חובבי כדורגל מושבעים, שאחד מכם הוא גבי קניקובסקי שמשחק במכבי תל אביב. תוכל לספר לי עוד על החבורה?

כן, גדלנו ברעננה למשפחות המקיימות אורח חיים דתי-לאומי אך בזכות הכדורגל תמיד היינו מחוברים גם לצד החילוני של העיר. מכיתה א׳ עד ו׳ עיריית רעננה מקיימת ליגה וטורנירים בין כל בתי הספר בעיר, ושאולי היה מהשחקנים המובילים בקבוצה. כמו שכבר אמרת, גבי קניקובסקי היה תמיד הכוכב שמגיל קטן מאוד באו לראות אותו כל ההורים ומאמנים מקבוצות שונות שהתפעלו מיכולתיו. בסיום כל משחק, לא משנה מה הייתה התוצאה, שאולי היה היחיד שהלך ללחוץ יד לשופט ולשחקני היריבה. בסיום הליגה של כיתה ו׳, שכמובן שגבי גרף את תואר ״השחקן המצטיין״, החליטו במנהלת הליגה להמציא עוד תואר אישי – ״השחקן ההוגן״, אך ורק בשביל להעניקו לשאולי.

לאחר סיום בית ספר היסודי המשכנו כל החבורה לחטיבה ותיכון ״ישיבת בני עקיבא״, שם כבר כולנו הבנו שכדורגל זה התחביב שלנו ואף אחד לא לקח את זה למקום מקצועני, חוץ מגבי כמובן. לנו כחבורה תמיד היה ברור שגבי יהיה שחקן ברמות הגבוהות ביותר. אנחנו מלווים אותו לאורך כל הקריירה, ממחלקות הנוער של הפועל רעננה ומכבי תל אביב, ימי שישי בליגה הלאומית בהפועל פתח תקווה, עונת בכורה עם המון רכבות לעכו, שלוש שנים בנתניה והנה עכשיו מסתיימות להן שלוש עונות במכבי תל אביב. אין דבר ששאולי אהב יותר מלראות את גבי משחק, זה באמת ריגש אותו וכמובן שאת כולנו. בכל קבוצה שגבי שיחק, שאולי התחבר מאוד מהר לאולטראס, למד את כל השירים וקפץ ושר ביציעים. בקיץ האחרון נסענו ביחד ללרנקה שבקפריסין ללוות את גבי במוקדמות הקונפרנס ליג, מה שהתברר כטיסה האחרונה שלו.

נשמע ששאולי היה אדם ספורטיבי וחברותי, ובכל זאת רבים היו מתבאסים או מתרחקים מחבר ש״מאפיל״ עליהם מבחינת כשרון. איך שאולי התמודד עם כך שעל אף היותו שחקן נהדר, שיחק לידו חבר טוב שהיה כוכב כמו גבי?

שאולי מאוד אהב כדורגל, אבל אף פעם לא חשב שיקח את זה למקום מקצועי, ולכן היה רק פרגון לגבי. כידוע שאולי רצה להיות זמר, ובאמת בשנה האחרונה הוא רצה להגשים את חלומו והלך לאודישן בכוכב הבא, אך כולנו יודעים מה קרה בהמשך. המלחמה פרצה ושאולי ויתר על החלום להיות זמר. לפני שנה שאולי אמר לי שאם הוא היה יכול לפצל את עצמו לשניים, אז הוא היה עושה קריירה צבאית וגם הופך לזמר.

אתה גבי ושאולי הייתם חברי נפש, ולאחר נפילתו של שאולי גבי הקדיש שער שכבש לזכרו והצביע לשמיים מיד לאחר השער. תוכל לספר לנו על הרגע הזה ועל התחושות שחוויתם באותה החגיגה?

קודם כל אלה לא רק גבי שאולי ואני. אנחנו חבורה של 10 גברים, שלמעט גבי כולנו עשינו שירות קרבי ולקחנו חלק במלחמה. רובנו בעזה וחלקנו בצפון. שלושת האחים של גבי גם כן נלחמו בעזה, ולכן מאז חזרתו של הכדורגל הישראלי גבי שינה את החגיגה שלו אחרי שער להצדעה לחיילי צה״ל. ביציאה האחרונה של שאולי, בנר האחרון של חנוכה, בעצם בערב האחרון שלו ברעננה לפני שהוקפץ חזרה למחרת ומאז לא חזר, ישבנו אצלי וראינו את מכבי מנצחים את גנט באחד ממשחקיה הטובים ביותר העונה. גבי כבש והצדיע ושאולי ואני התרגשנו נורא.
ב-26.12.23 קיבלנו את הבשורה הנוראה מכל, שאולי נפל. כמה שעות לאחר מכן התבשרנו גם על נפילתו של סרן ירון צ׳יטיז, בחור מדהים עם חיוך כובש מרעננה, שמשפחתו עלתה לארץ מדרום אפריקה, כמו משפחתו של גבי. משפחת צ׳יטיז ומשפחת קניקובסקי חיות ביחד זו לצד זו, וכך גם גבי וירוני. ירוני היה חולה כדורגל ואוהד שרוף של ליברפול, כמוני, ובזכות ליברפול יצא לי להכירו ואת משפחתו ואף עשיתי עם ירוני לילה בדירה בליברפול אחרי שהיינו ביחד במשחק מול סיטי ב-2018. לירוני היה כרטיס ליורו הקרוב שיתקיים בגרמניה, אך לצערנו הגדול הוא לא יוכל לקחת חלק ממנו לאחר שמסר את נפשו למען עם ישראל. מאז נפילתם של שאולי וירוני ב-26.12.23, גבי שינה את חגיגתו. הפעם ההצדעה הייתה לכיוון השמיים, הצדעה לשני גיבורי ישראל, שאולי וירוני שקבורים זה לצד זה.

אני יודע ששאולי יחסר לכם בהרבה רגעים בחיים. האם יש רגע שתרגישו בחסרונו באופן מיוחד?

זה נשמע קלישאתי, אבל אנחנו מרגישים את חסרונו בכל רגע ורגע. כמו שציינתי בהתחלה, שאולי היה עמוד התווך שלנו. המצחיק, הכוכב, המוציא לפועל. הוא חסר בישיבות הרגועות, ביציאות, ב-“match day” של משחק כדורגל שאנחנו מתכוננים אליו כבר מהצהריים, ביציע עצמו, באמת פשוט בהכל. החוסר מורגש כל הזמן והוא כואב נורא. בכנות, אנחנו עדיין לא באמת מעכלים שזה קרה לנו.

שיחקתם יחד בליגה חצי מקצוענית, שנעצרה עקב מלחמת חרבות ברזל. ספר לנו עליה, ועל התחושה לשחק באותה קבוצה בלעדיו.

נכון. כבר יותר מ-10 שנים שאנחנו משחקים בליגה חובבנית, אך מאוד רצינית, שנקראת – IFLI league. המשחקים נערכים כל מוצאי שבת, 11 על 11, אווירה של Sunday league. הקבוצה שלנו נקראת Ra’anana gentlemen f.c, והיא מורכבת מחבורה אדירה מכל הגילאים של רעננה שרוצים לבוא ולהתרגש מכדורגל. שאולי ואחיו הצעיר דניאל הם חלק נכבד מהקבוצה שרצה כבר כמה שנים טובות. השנה, לאחר שלושה מחזורים בלבד שבהם שאולי לקח חלק, פרצה המלחמה והליגה נעצרה. הליגה לא חזרה אך הגביע שמתקיים לקראת סוף העונה כן שוחק השנה. הוא התחיל ממש לפני פחות מחודש והוא עדיין בעיצומו. הגביע השנה נקרא על שמו של שאולי שלנו – IFLI Shauli cup. לפני המשחק הראשון של הגביע ערכנו טקס מרגש שבו דיברו המאמן, מנהל הליגה ואבא של שאולי. המשחק הסתיים בניצחון 4-1 לטובתנו, כשגם אני וגם דניאל אחיו של שאולי הבקענו והצדענו לשאולי. ממש הרגשנו שהוא נותן לנו כוחות מלמעלה. כמו כל דבר עכשיו בחיים, הכל קשה בלעדיו.

ספר לנו על היום שבו התבשרתם על הנורא מכל, איך זה השפיע עליכם כחבורה, ומה עשיתם כדי להנציח אותו?

זה היה ביום שלישי ה-26.12. באותו שבוע בימי ראשון שני הייתי בעזה עם אחיו הצעיר של שאולי, רועי. ביום שלישי בדיוק יצאנו ובערך בשעה 17:00 אני מקבל שיחת טלפון מאחותו הגדולה, מיכל. בשנייה שעניתי לטלפון, שמעתי את קולה – ״שאולי נפל״. קיבלתי את המשימה להיות זה שמודיע לחברים, ותוך כדי שאני מארגן את כל הציוד שלי בשביל לעוף כמה שיותר מהר לרעננה, אני מתקשר לכל החברים בשביל להודיע להם את הבשורה הכי רעה שאפשר לבשר. מאז אנחנו בקשר טוב מאוד עם כל המשפחה, האחים של שאולי הפכו להיות החברים הכי טובים שלנו.

אתה שואל על הנצחה ואנחנו עדיין לא מרגישים שיש כל כך מה להתאמץ בלהנציח כי שאולי הוא הדמות הכי חיה שאני מכיר, ואנחנו מרגישים אותו איתנו כל הזמן בכל רגע, גם כשאנחנו ביחד כחבורה וגם כל אחד לחוד. בעזרת ה’ כשמכבי תניף את הצלחת בסוף העונה, האליפות הזאת כל כולה תהיה מוקדשת לשאולי ולכל אוהדי מכבי אשר מסרו את נפשם במלחמת חרבות ברזל.

מה ילדים וספורטאים יכולים ללמוד ממי ששאולי היה, על מנת להתקדם ולהצליח?

קודם כל לדאוג לגוף שלך, שאולי תמיד ניהל אורח חיים ספורטיבי והיה לו חשוב לישון ולאכול כמו שצריך, אחר כך לתת את כל כולך בהכנה למשחק ובמשחק עצמו. אחרי שהמשחק נגמר ונתת את הכי טוב שלך, תלחץ ידיים ותכבד את מי שמתמודד מולך, לאורך זמן התוצאה היא לא מה שחשובה אלא הדרך.

לזכרו של סרן שאולי גרינגליק ז”ל, אישיות מדהימה וספורטאי יחיד ומיוחד.