1. בקיץ האחרון הוגדרו 2 מטרות ברורות מאוד בבית וגן. פליאוף עליון וכדורגל אטרקטיבי. אחרי המשחק אמש אפשר לומר זאת בבירור – שתיהן לא קורות. אפילו לא קרובות.
ביתר ירושלים מסיימת את המחזור ה9 כשהיא מתחת לקו האדום, עם 7 נקודות בלבד. שנייה רק להפועל ירושלים החלשה מאוד, לה יש 2 בלבד. אז נכון, הרבה מהמיקום הנמוך בטבלה עדיין קשור לאותו מינוס 4 נקודות שאנחנו סוחבים בעקבות אירועי הגביע. אבל חייבים להשתחרר ולהתקדם. אם בסיום העונה הקבוצה תרד ליגה – זה לא יעניין אף אחד. המינוס הוא עובדה, ובמירוץ להפוך אותו לפלוס – ביתר נכשלת בגדול.
2. והמטרה השנייה? היא עוד הרבה יותר רחוקה מהראשונה. ביתר ירושלים משחקת כדורגל חלש, אנמי, לא מתואם, והכי גרוע – צפוי. אין מהלך אחד שאי אפשר שלא לחזות שיגיע.
תבנית ההתקפה של ביתר מחולקת ל2, וכל קבוצה שתעשה קצת שיעורי בית מול ביתר תתמודד איתה בקלות.
האחת – ירדן שועה לוקח כדור בחצי, זורק אותו בכדור ארוך למעלה ומתפללים שיגיע למישהו שיידע להכניס אותו לרשת. איך מתמודדים עם זה? פשוט.
2 שחקנים סוגרים את פריידי, לא נותנים לו להיות לבד, וכך למרות העוצמות הפיזיות – הוא פשוט מנוטרל ולא מצליח לעשות כלום. במשחק אתמול לדוגמא בכל התקפה מתפרצת של ביתר יכולת לשמוע מהספסל של סכנין את הצעקות: “פריידי, פריידי” – מיד נצמדו אליו 2 שחקני הגנה וככה כל התקפה הסתיימה עוד לפני שהיא התחילה.
השנייה- מורידים כדור למגינים (ביטון, מורוזוב ומזרחי) כדי שיגביהו את הכדור לרחבה והחלוץ מטרה (פריידי/ג’ורג’) ישימו את הראש.
הבעיה? 60-70 אחוז מההגבהות של המגינים פשוט לא מגיעות ליעד. לא ביטון לא מורוזוב וגם לא מזרחי מצליחים לתת את הכדורים. פעם אחר פעם או שזה קצר מידי ולא עובר קו ראשון או שזה גבוה מידי ועובר מעל 2 הענקים שלנו. ועם מעט הכדורים שמצליחים להגיע, ההגנות של היריבה מצליחות להסתדר. או שמידי פעם מצליחים לשים את הראש ולבשל או לכבוש. אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.
3. בעונה שעברה בכל התקפה מתפרצת בטדי הקהל עמד על הרגליים וצרח: “נו, נו, נו…”. הייתה תחושה שבכל רגע נתון יכול ליפול גול. בכל ספרינט של אספרייה, בכל נגיעה של שועה ידעת שהנה זה מגיע, אם לא שער לפחות מצב מסוכן. העונה זה בדיוק ההפך, אין את הציפייה לגול כי יש את ההבנה שהוא לא בדרך. ההתקפות מתחילות 40-50 מטר מהשער של היריבה, אין את הדיוק, המהירות ואין את האיכויות שאפיינו כל כך את התקפת ביתר ירושלים בעונה שעברה. בעונה שעברה המשפט היה: ” נספוג 2 – ניתן 3″. העונה המשפט הוא: “ננסה לעקוץ שער” – וזה אומר הכל.
4. ועוד לא דיברנו על ההגנה החלשה. על דגני שכבר מעבר לשיא, וגוטליב שלא קשור למשחק. ובן ביטון הלא מדויק ומורוזוב שנראה כאילו הוא עושה טובה שהוא משחק.
ועוד לא דיברנו על הקישור. על סורו שהגיע בקול תרועה רמה ולא משאיר רושם במשחק. על תומא, שאומנם לא בכושר משחק ולא רץ יותר מ45 דקות, אבל לא מצטרף בכלל להתקפות. ועל קריאף, שמאז המריבה עם אבוקסיס בפגרת המלחמה לא מציג בכלל את היכולת של פתיחת העונה.
והבעיה הכי גדולה היא חוסר התיאום שיש בין כל אחת מהחוליות האלו. אלו 3 חוליות לא מתפקדות בפני עצמן, אבל גם לא מתפקדות כקבוצה. לא מחוברות. אין את התיאום בין ההגנה לקישור ובין הקישור להתקפה. ולכן זה נראה כמו שזה נראה, רע מאוד.
5. רק חוליה אחת תיפקדה כמו שצריך במשחק נגד סכנין – וזו חולית השוער. רוי ששון שכל מי שמכיר אותו מהנוער אמר שמדובר בכישרון אדיר, קיבל את ההזדמנות שנחתה עליו והוכיח שהוא משהו אחר. בהופעת בכורה בליגת העל(10 דקות זה לא נחשב) הילד הוכיח שיש על מי לסמוך, ושיש שוער בשער. לקראת העונה הבאה ובגלל החיסרון שיש לביתר בכל כך הרבה עמדות מפתח – צריך לפנות מקום לזרים. אם אני מיגל סילבה – אני הייתי הראשון שחושש למעמדי. כי אתמול הוכח שיש לי תחליף ראוי, לא פחות טוב ואולי אפילו יותר.
6. עוד 2 נקודות אור מהמשחק אתמול:
מיירון ג’ורג’ – עם כל הזלזול והביקורת על היותו כבד, שמן, לא טכני – למיירון יש 3 שערים ו2 בישולים ביחסית מעט דקות על הדשא. במשחק אתמול הוא לגמרי שינה את המשחק. הגיע למצבים, סידר לאחרים מצבים והיה חלק משמעותי בשינוי שעברה הקבוצה במחצית השנייה. הבישול שלו מעיד על לא מעט טכניקה ועדינות שיש לו – ויוסי חייב להתחיל לתת לו יותר דקות. הוא שווה את זה.
ליאון מזרחי – גם הוא היה חלק משינוי המשחק לטובה. אומנם הוא עוד צעיר ויש לו עוד לאן להתפתח אבל הוא היה טוב מאוד. בעונה שבה גריגורי מורוזוב משחק כאילו הוא עושה טובה שהוא על המגרש, גם בהגנה וגם בהתקפה, מגיע לילד שמבין ומחוייב למדים לשחק. בוודאי אם הוא לא פחות טוב אם לא יותר.
7. אני קורא לאוהדים, תנו עוד צ’אנס ליוסי אבוקסיס. כן, הכדורגל חלש. וכן, זה באשמתו. אבל יוסי מומחה בלהציל קבוצות ממצבים קשים. יש רק דרך אחת לעשות את זה עם ביתר העונה והיא שהקהל, הבעלים, והמאמן יבינו שצריך להחליף דיסקט. להבין שהמטרות השתנו. לא עוד פליאוף עליון וכדורגל אטרקטיבי – אלא לברוח מהקו התחתון ולשחק כדורגל תכליתי.
אם הדיסקט יוחלף והמטרות ישתנו – אין ספק שיוסי הוא מנהיג ראוי לספינה הזו!
8. שבוע הבא בעזרת ה’ הקהל חוזר למגרשים. תמיד אמרנו שהקהל של ביתר הוא השחקן ה 12 שלה, ואין ספק שבעונה כזו – ביתר חייבת עוד שחקן שיעזור לה שינער אותה. ביתר חיבת את הקהל שלה, את השחקן ה 12 שלה.