בלתי נפרדים: סיפורם של גלי וזיו ברמן
זוג אחים, תאומים, שחקני כדורגל מצטיינים שאהבו את המשחק בכל ליבם. סיפורם של התאומים ממשפחת ברמן שנחטפו מביתם בכפר עזה.
גלי וזיו ברמן, תאומים בני 27 מקיבוץ כפר עזה, נולדו וגדלו בלב קהילה מחבקת בקיבוץ כפר עזה, והיו ידועים בכל האזור בזכות הקשר הבלתי נפרד שלהם. בכל מקום שבו היו, יחד עם השמחה והצחוק האופייניים להם, אפשר היה לראות אותם – אם זה במשחקי כדורגל במגרשים השונים של הקיבוצים השונים במועצה, או כשהם תומכים זה בזה בבית, בעבודה ובחיים.
שניהם היו שחקנים מרכזיים בקבוצת הכדורגל המקומית, “שועלי כפר עזה”, ששלושה מחברי הקבוצה נרצחו, שניים נחטפו ואחד נפצע באורח קשה.
ממוריז שנה אחורה…
שועלי כפר עזה זוכה באליפות שער הנגב לאחר 7 שנות בצורת. כמה נעים להיזכר, כמה עצוב לראות חיוכים שלא יחייכו יותר לעולם…האימפריה עוד תחזור, אבל לפני כן צריך להחזיר את גלי וזיו ברמן ואת כולם – עכשיו! pic.twitter.com/3mJ4ng90kK
— Ron Tuvia (@RonTuvia) June 19, 2024
גלי, אשר שיחק בעמדת המגן, היה ידוע כשחקן שתמיד נתן את כל כולו על המגרש. עם נחישות בלתי מתפשרת וחיבור עמוק לסמל, הוא הפך לאחד מעמודי התווך של הקבוצה. על המגרש, היה ניתן לחוש את התשוקה הבלתי נגמרת שלו – הוא נלחם על כל כדור, ועמד על המגרש לא רק למען עצמו, אלא למען חבריו לקבוצה, לקיבוץ ולקהילה כולה.
זיו, אחיו התאום, שיחק כקשר אחורי. משחקו התאפיין בחוכמה, אלגנטיות ושליטה בקצב המשחק. הוא היה השחקן אינטיליגנט, שתמיד ידע לאזן בין התקפה להגנה, ובדומה לגלי, היה מאז היותו נער חלק מסגל הקבוצה. יכולותיו על המגרש ושיתוף הפעולה עם גלי היוו בסיס להצלחתם, כששניהם מביאים לא רק יכולות פיזיות, אלא גם תקשורת עיוורת ביניהם שהייתה ניכרת לכל מי שצפה בהם משחקים יחד.
אהבתם לכדורגל לא הסתיימה במגרש המקומי. גלי וזיו היו אוהדים נלהבים של מכבי תל אביב, והיו מגיעים לכל משחק של הקבוצה. בנוסף, ליברפול האנגלית הייתה להם קבוצה שניה, ואף שהיו רחוקים גיאוגרפית, הם לא החמיצו שום משחק, מתחברים דרך מסך הטלוויזיה לאצטדיון אנפילד האגדי.
גלי וזיו ברמן, אחים שלנו משער 11, מציינים היום את יום הולדתם ה-27 בשבי בעזה.
340 ימים שאתם חסרים לנו ביציע.מתפללים בכל יום שהגעגוע יתחלף בשיגעון ותחזרו אלינו, הביתה 💛🎗️ pic.twitter.com/nq2WjwIfYm
— אחים לסמל (@AchimLasemel) September 10, 2024
הכדורגל היה עבורם הרבה יותר ממשחק – הוא היה ביטוי לאהבה, חברות וחיים משותפים. בשגרת יומם, הם חלקו את המשחק הזה עם חבריהם בקבוצה, עם משפחתם, ועם קהילת קיבוץ כפר עזה, שבה גדלו והפכו למנהיגים שקטים ואהובים.
אך הקשר החזק בין התאומים לא בא לידי ביטוי רק על המגרש. חייהם היו מלאים בתוכניות גדולות ובחלומות – הם חסכו כסף מהעבודה שלהם בתחום ההגברה והתאורה כדי לטוס יחד לטיול החלומות שלהם באוסטרליה. כשלא היו עסוקים בכדורגל או בעבודה, הם אהבו לטייל בעולם עם חברים, ובשלוש שנים האחרונות הספיקו לבקר בקוסטה ריקה, חוו את הקסם של פסטיבל “טומורולנד”, לנסוע לחופשה שלווה ושקטה בסיני, וחלמו על עוד הרפתקאות שיגיעו בעתיד.
התאומים גלי וזיו ברמן מציינים היום את יום הולדתם ה-27, בעודם בשבי. השניים עבדו כתאורנים בפסטיגל, וחבריהם לעבודה הכינו סרטון שקורא לשובם:@NOFARMOS pic.twitter.com/tzBCXiPXE8
— כאן חדשות (@kann_news) September 10, 2024
כל זה נקטע בצורה טראגית ב-7 באוקטובר. באותו בוקר, כשחמאס פתח במתקפת הטרור הרצחנית ביותר על יישובי עוטף עזה, גלי וזיו מצאו את עצמם במרכז ההתקפה על קיבוץ כפר עזה, בשכונת “דור צעיר”, מרחק קצר מגבול הרצועה. בשעות הראשונות של אותו בוקר גורלי, הם התעוררו לקולות האזעקות והבינו שמשהו חריג מתרחש. התקשורת עם משפחתם הסתיימה בהודעה קצרה של גלי: “אני אוהב אתכם, הכל יגמר בקרוב”. זה היה הקשר האחרון עם המשפחה.
שניים עשר ימים לאחר מכן, כשהלב נקרע מחוסר ודאות וחרדה, המשפחה קיבלה את ההודעה הקשה – גלי וזיו נחטפו מביתם על ידי מחבלים חמושים, ונעלמו ברצועת עזה יחד עם חברים נוספים מקהילת הקיבוץ: אמילי, קית’ ודורון.
שכונת ה״דור הצעיר״ בכפר עזה, בה התגוררו צעירים רווקים בגילאי 18 עד 35 נחשבה למקום הכי תוסס ושמח בקיבוץ. ב-7 באוקטובר גן העדן הזה נהיה לגיהינום עלי אדמות, כשהשכונה הפכה לשדה קרב קטלני. מהשכונה הזו נחטפו באותו הבוקר גם התאומים גלי וזיו ברמן, בני ה-26.
לטליה ודורון ברמן יש ארבעה… pic.twitter.com/LjvlmlPTOJ— מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים (@BringThemHome23) February 13, 2024
חטיפתם של גלי וזיו הותירה חור עמוק בלבם של כל מי שהכיר אותם. החברים, המשפחה והקהילה כולה נותרו בתחושת חוסר אונים וכאב, אך במקביל המשיכו להחזיק בתקווה ששני התאומים יחזרו הביתה, בריאים ושלמים. בינתיים, האור שהם הפיצו, בין אם במגרש הכדורגל ובין אם בחייהם האישיים, ממשיך להדריך את כל מי שהכיר אותם.
גלי וזיו, כמו שתמיד היו – תאומים חזקים ומלוכדים, שאהבת הכדורגל והחיים זרמה בהם – מותירים אחריהם חלל עצום וכאב בלתי נגמר, כשכולם ממשיכים לקוות ולייחל בכל יום שיחזרו הביתה, בריאים ושלמים, עכשיו.