גביע הליגה האנגלי: ליברפול -צ’לסי 0-1: המגדל והילדים מכניעים את הבלוז

לגמר יותר דרמטי מזה לא יכולנו לצפות: משחק משוגע ומלא במצבים לשתי הקבוצות, שנגמר איכשהו בשיוויון מאופס, נגרר להארכה, שם, ממש לפני הסוף, בדקה ה-118 - מול 88 אלף צופים בוומבלי המפוצץ - בלמה ההולנדי הסופר מרשים של ליברפול נגח הגבהה נהדרת בעוצמה לרשת, והביא את הגביע למרסיסיידרס את הגביע בצורה הכי מתוקה שיש מול התכולים המאוכזבים

לאחר עונה מצויינת שלה, כשהיא מוליכה את טבלת הפרמייר ליג אפילו לפני מנצ’סטר סיטי האימתנית של פפ – ליברפול עלתה למשחק הגמר הפחות בחשיבותו בממלכה – גביע הליגה האנגלי – מול צ’לסי המדשדשת, שהראתה סימני שיפור לאחרונה. האדומים הגיעו ללא מספר שחקני מפתח שנעדרו (סלאח, נונייס, ז’וטה, טרנט), אבל גם זה לא הספיק לבלוז כדי לנצח את האדומים בזמן החוקי.
משחק קצבי ומהיר מצד לצד בוומבלי המפואר – המלא באירועים ליד הרחבה, ובמצבי כיבוש רבים לשני הצדדים שהוחמצו – הגיע להארכה לאחר 0-0 מאכזב. בתוספת הזמן, הילדים של קלופ, שנכנסו כמחליפים לשחקני המפתח שלו לפני תום הזמן החוקי בהברקה של המאמן הגרמני – השתלטו על המשחק, והביאו נצחון מתוק למרסיסיידרס וזכיה בגביע ה-EFL, משער נגיחה ווינרי של הבלם האגדי שלה, כמתנת פרידה לקלופ מאמנם האגדי שעוזב בסוף העונה.

1. הסטטיסטיקה של המשחק.

בתמצית:

ליברפול אומנם בעטה מעט יותר לשער (24 לאדומים לעומת 19 לכחולים), אך צ’לסי בכל זאת הגיעה ל-xG גבוה יותר (2.28 מול 1.78). ולכן, היא בהחלט יכולה לראות את עצמה מקופחת.


המאזן:

אולי בהשראת וומבלי המפואר והחגיגי, אולי מסיבה אחרת – היה לנו משחק התקפי ביותר, עם כמות אסטרונומית של מצבים לשתי הקבוצות, עם המון בעיטות מתוך רחבת ה-16, אך עם עבודה טובה של שני השוערים.

  • יתרון קל לליברפול באחזקת הכדור – עם 54% .
  • 24 בעיטות לשער (11 למסגרת) לליברפול מול 19 של צ’לסי (9 למסגרת) – אני לא זוכר הרבה זמן נתון כה גבוה של 43 בעיטות לשער בסה”כ (!) במשחק אחד, ועוד מצד שתי הקבוצות.
  • ולמרות זאת, רק 1 הזדמנות גדולה לליברפול, לעומת 5 הזדמנויות גדולות לצ’לסי, מה שמראה על היתרון הברור של צ’לסי בסיכון השער.
  • שתי הקבוצות הרבה לעשות עבירות, במשחק מאד אגרסיבי וקשוח: 21 פאולים לליברפול מול 14 של צ’לסי.

מצד שני, אם בוחנים את מפת המומנטום ההתקפי, רואיםש הנצחון של המרסיסיידרס מוצדק לחלוטין, שכן שחקניו של קלופ הצליחו לפתח יותר התקפות, ולהגיע יותר לרחבה של ליברפול. ויתירה מזאת, בהארכה, כששחקני צ’לסי נפלו מהרגליים, 5 השחקנים הצעירים שנכנסו בחילוף המבריק של קלופ, היו טריים ורעננים, ופשוט השתלטו על המשחק, ויצרו התקפות מסוכנות שוב ושוב, עד שבאו על שכרם על השער המיוחל של ואן דייק.


הגולים:

  • הגול היחיד:  לאחר שכבר נפסל לו גול מנגיחה במשחק הזה, הבלם ההולנדי הגבוה (1.95) עלה נהדר לכדור קרן ונגח בעוצמה אלכסונית לפינה של השוער הכחול, שלא יכל להושיע. במהלך הזה בלט חוסר התיאום בהגנת צ’לסי, כאשר דיסאסי שעד אותו רגע סגר בצורה מושלמת, ניסה להגיע לוירג’יל ואן דייק המנתר ולחסום לו את נתיב הנגיחה, אך נתקל במיכאלו מודריק, הקיצוני המחליף שחסם את דרכו – ומכאן הדרך לנגיחה חופשית היתה פנויה. שער נהדר, ומלא בווינריות של הבלם ההולנדי הבינלאומי.

הסטטיסטיקה המתקדמת:

המספרים מלמדים אותנו שהשוערים עבדו המון היום, עם 19 הצלות בסה”כ (9 ליברפול, 10 לצ’לסי), והמשחק המצויין של שניהם בעצם מנע את ההכרעה בזמן החוקי עוד לפני ההארכה.

ויותר מהכל, ניתן לראות שליברפול הצליחה לקדם את הכדור המון לחצי של הבלוז, ואף להיכנס המון לתוך הרחבה הכחולה:

282 פאסים בחצי של היריב למרסיסיידרס לעומת 182 בלבד של צ’לסי, ובנוסף, לא פחות מ-50 נגיעות ברחבה של צ’לסי ע”י האדומים, לעומת 36 בלבד של הכחולים. וזה , למעשה, מה שגרם לליברפול להיות יותר דומיננטית, ולבסוף ניצח עבורה את המשחק.

2. קצת על טקטיקה:

שימו לב שהאדומים שיחקו למעשה ללא חלוץ כלל, בהיעדרם של דרווין נונייז, מוחמד סלאח ודיוגו ז’וטה, וכתוצאה מכך השחקן ההתקפי ביותר שלהם היה שחקן הכנף לואיס דיאז הקולומביאני הבינלאומי (מס’ 7), כשקודי גאקפו (מס’ 18), שבמקורו הוא שחקן כנף, שיחק את עמדת הקשר ההתקפי, ולא בהצלחה. רואים בבירור איך שניהם שיחקו ממש מקדימה ביחס ליתר חבריהם.

לעומת זאת, אצל צ’לסי השחקן הקדמי ביותר היה כמובן חלוץ ה-9 שלה ניקולאס ג’קסון החזק (מס’ 15), כשקול פאלמר (מס’ 20), פליימייקר הכנף האולטרא כשרוני ויצירתי שלה, נדחק מעט לאחור, במקום להיות יותר קדמי בעמדות תקיפה, דבר שנבע מהלחץ הטוב של האדומים, וממשחק הקישור החלש של צ’לסי, שתיסכל מאד את השחקן הכי יצירתי בהרכב של הבלוז.

3. בולטים מעל כולם:

השחקן המצטיין – וירג’יל ואן דייק – ציון 8.7 – גול (בנגיחה מקרן) + סגירה הרמטית של ג’קסון וסטרלינג + פעולות הגנתיות

הסטופר ההולנדי התמיר של ליברפול סיפק היום תצוגה הגנתית נהדרת, כשהיה נהדר בפעולות הגנתיות, ללא אף שגיאה:

*הגנתית:

  • 7 הרחקות.
  • 2 חסימות בעיטה.
  • 2 חטיפות.
  • 3 תאקלים.
  • 0 פעמים עברו אותו בכדרור (ואנו מדברים על ניקולאס גקסון, סטרלינג ואנקונקו, שחקני התקפה חדים ואיכותיים, כן?).
  • 3/3 קרבות קרקע ניצח. (מי יכול על המגדל ההולנדי?)
  • 4/7 דו קרב אווויריים ניצח.
  • רק 10 איבודים, אף אחד מהם לא קריטי.
  • חנק את סטרלינג, אנקונקו המחליף, וכמובן את ניקולאס ג’קסון החלוץ המרכזי של הבלוז.

*בילדאפ:

  • 120 נגיעות. (מרשים)
  • 92/101 פאסים מדוייקים – 91%. (דיוק קליני).
  • 1 גול (מקרן) (ניצח את המשחק)

חומה, וגם בונה את המשחק, ואם זה לא מספיק – עוד כבש את שער הניצחון. מה עוד אפשר לבקש מבלם?


עוד בלט – לואיס דיאס – המון תנועה + יצירת הזדמנויות + סיכון השער

הקיצוני בעל הרגל ההפוכה בכנף שמאל של האדומים היה מאד פעיל, רץ ללא הפסקה, גם באגף וגם חתך רבות למרכז, יצר המון מצבים, בעט בעצמו, ורק מעט חוסר מזל היה חסר שהוא יעלה על הלוח.

הקולומביאני המהיר והפעלתן, שבא עם אקסטרא מוטיבציה למשחק הגמר הזה סיים את הערב עם:

  • 5 בעיטות לשער (2 למסגרת) (אסרטיבי ביותר).
  • 5/8 דריבלים מוצלחים (ואו).
  • 78 נגיעות (המון לשחקן כנף).
  • 47/53 מסירות מוצלחות – 89%.
  • 4 מסירות מפתח (!).
  • 3/3 כדורים ארוכים.
  • 8/18 דו קרב על הקרקע ניצח (נלחם כמו אריה).
  • 1/2 דו קרב אוויריים ניצח (כנ”ל).

טורבו בכנף, שהתעלה בגדול בהיעדרם של כל הכוכבים האחרים בהתקפה של המרסיסיידרס.


השחקן המאכזב – קונור גלאגר – מופע החמצות בלתי רגיל. ציון אפקטיבי 4.5.

“You are Not my Wonderwall”.

ליאם גלאגר האגדי, סולן הלהקה הבריטית הבלתי נשכחת אואזיס, הוא ללא ספק אייקון היסטורי לא רק בממלכה הבריטית, אלא בכל העולם. אבל צ’לסי – לצערה הרב – כנראה נתקעה עם הגלאגר הלא נכון. קונור גלאגר, הקשר ההתקפי הבריטי הצעיר (24), שמשום מה הוא באנקר בהרכב של הבלוז, פשוט סיפק מופע אימים היום.

מעין גלגול של עמנואל פטי הצרפתי, הקשר הקשוח שזכה באליפות העולם עם הטריקולור, אך המעט מגושם, רק בהתקפה. ועוד כקשר ההתקפי של המועדון הלונדוני. זה מסורבל ומגושם בדיוק כמו שזה נשמע. ואכן, גלאגר המעט מוגבל טכנית סיפק משחק חלש מאד בהנעת הכדור ובבילדאפ במרכז, עת הרבה לאבד כדורים, למסור ליריב, והגם שעשה תנועה טובה לתוך הרחבה והגיע למצבי כיבוש – הוא החמיץ ברשלנות פעם אחר פעם, וכשל בהעברת מסירות פשוטות לחבריו. אין ספק שהאנגלי הצעיר יכל לסיים את המשחק הזה עם שלושער, ובעיני, הוא למעשה הסיבה המרכזית להפסד של קבוצתו, כשמנע מצ’לסי להבקיע לפחות שער אחד, שהיא בהחלט היתה ראוייה לו.

לפיכך, כלל לא ברור מדוע לא הוחלף קודם לכן ע”י מאמנו בכריסטופר אנקונקו הקטלני, כשהראשון בחר להוציא דווקא את סטרלינג לצורך הכנסתו של החלוץ הצרפתי, במקום לשלב את שניהם יחדיו.

במלים אחרות, למרות שהוא עדיין צעיר ועוד יכול להשתפר משמעותית – לטעמי צ’לסי חייבת לחפש תחליף איכותי יותר מגלאגר בעמדת הקשר ההתקפי, אם ברצונה להתקדם למאבקים על הצמרת הגבוהה.

אוי גאלגר. עוד החמצה אחת מני רבות במשחק של הקשר ההתקפי של הבלוז, כשבעט לגופו של השוער ממצב חופשי מצויין בתוך הרחבה.

עוד בלטו במיוחד:

ליברפול:

  • אנדי רוברטסון:  בהיעדרו של חברו, המגן התוקף באגף השני טרנט אלכסנדר-ארנולד – המגן השמאלי הסקוטי הדינמי עלה קדימה להתקפה וסיפק מס’ הגבהות נהדרות, שזרעו המון סכנה ברחבה של צ’לסי, ושוב הוכיח כמה הוא אדיר מבחינה התקפית. הגבהות יפהפיות וקטלניות כאלו לא נראו מאז ימי דיוויד בקהאם.
  • איברהימה קונאטה: עוד משחק הגנה רובסטי לבלם האימתני, כשחיסל לחלוטין את החלוץ המסוכן של הבלוז, ניקולאס ג’קסון.
  • ווטארו אנדו – הקשר היפני היה פשוט מצויין, שלט ביד רמה במרכז המגרש, והצטיין בפיתוח התקפות.
  • הארווי אליוט: בהיעדרו של “הפרעון הקטלני”, מוחמד סלאח, השחקן האנגלי הצעיר לקח את הצ’אנס שקיבל בשתי ידיים, והיה מאד פעיל באגף שלו,כשגם שמר על הכדור היטב עם הטכניקה הנהדרת שלו.
  • אלכסיס מקאליסטר – הוכיח שמבין שני הארגנטינאים ואלופי העולם עם האלביסלסטה (הוא ואנזו פרננדס)- הוא השחקן הטוב יותר ללא ספק: היה מאד אגרסיבי, תיקל ולחץ, ואף היה שותף מרכזי בבילדאפ של המרסיסיידרס במרכז המגרש וביציאה קדימה. קשר אחורי נהדר, ומתנה לליברפול.
  • קודי גאקפו: היה חלש מאד. ההולנדי התמיר שוב הראה שהוא אוברייטד מטורף, ושההצטיינות שלו במדי נבחרת הולנד באליפות אירופה היתה מקרית, עת הרבה להחמיץ ממצבים טובים, לא הצליח לעבור בדריבל את שחקני ההגנה שמולו או להעביר מסירות טובות לחבריו להתקפה, ובכלל, היה מאד מרושל בפעולות ההתקפיות שלו.

צ’לסי:

  • קול פאלמר – היה השחקן הכי בולט של צ’לסי, מס’ 1 על המגרש, עת ניסה ליצור מצבים מסוכנים מאגף ימין, ואף חילק מסירות עומק מצויינות לחבריו. קיצוני קלאסי על הקו וגם קשר התקפי באותה חבילה, והשחקן הכי יצירתי על הדשא, שלא הצליחלתרגם את הגאונות שלו למספרים היום רק בעקבותה החמצות המזעזות של גלאגר.
  • כריסטופר אנקונקו “הפנתר הצרפתי”, השחקן האולטרא חד מול השער, לטעמי עוד לא חזר לגמרי מהפציעה שלו. הוא אומנם היה מאד נייד ועם מיקום טוב, אך החמיץ הזדמנות פז מתיבת החמש, באופן כלל לא אופייני לחלוץ חד כמו תער שכמוהו.
  • מוייסס קאייסדו- היה נהדר מבחינה הגנתית במרכז המגרש כקשר אחורי גרזן,הטוב בקשרי צ’לסי, אך לא תרם מספיק לבילדאפ של המשחק קדימה.
  • בן צ’ילוול – הקפטן והמנהיג תקף רבות מהאגף שלו, ובנה לא מעט התקפות.
  • גוסטו – היה חלש הגנתית בייחוד במחצית הראשונה, עת לואיז דיאז חגג עליו באגף, אך במחצית השניה השתפר, בעיקר מבחינה התקפית.
  • אקסל דיסאסי – משחק פנטסטי של הבלם הצרפתי, שהצליח לסגור היטב את הרחבה, פרט לשער של ואן דייק מקרן.
  • קולוויל– משחק רובסטי מאד לבלם, שניקה מצויין את הרחבה, ולא נתן לדיאז וגאקפו להגיע למצבים פנויים ברחבה.
  • השוער פטרוביץ’– הציל לא פעם ולא פעמיים מצבים מסוכנים.
  • אנסו פרננדס – היה חלש בצורה בלתי רגילה, ודומה שהוא כלל לא מצדיק את תג המחיר שלו: כבד, איטי, מוסר ליריב עם אינספור איבודים, פרט לכדורים ארוכים פה ושם – אלמנט בו הוא מצטיין בכללי – לא הצליח לעשות כמעט שום דבר. איפה השחקן המצטיין של המונדיאל? קצת קשה לו עם הקצב המהיר בפרמייר ליג, בייחוד מול הגדולות. בהרבה מובנים, היו ציפיות שהוא יהיה קשר 50/50 מודרני, שעושה גם הגנה וגם התקפה היטב. אז היו. בעיני, אחת הסיבות לחולשה המתמשכת של צ’לסי. ציון 4.5 היה הולם יותר את משחקו היום.

4. “הוא תכול, הוא ילדון, הוא הקסם הנודע”.

לא יודע מה איתכם, אבל אני הייתי קונה כרטיס רק בשביל לראות שחקן כמו קול פאלמר. ההגדרה פנטזיסט כאילו נתפרה במיוחד עבורו. הילד הגבוה והרזה שהגיע ממנ’צסטר סיטי של פפ בהעברה מצויינת – מראה משחק אחר משחק שהוא הדבר הבא, עם שליטה נהדרת בכדור, דריבלים מסחררים, והמון בגרות וחוצפה במשחק שלו. הוא פשוט יוצר מצבים התקפיים ברמה גבוהה ביותר.

הוא לא חשש מאף מגן אדום שבא מולו, כידרר בטחון, פרץ עם הכדור, וסיפק לא מעט כדורים טובים. זאת, כולל מסירת העומק לג’קסון שהתחילה את ההתקפה של צ’לסי שנגמרה בשער של סטרלינג, שנפסל בטענה לנבדל שספק היה. פסילה בהחלט הזוייה על מילימטרים, שסותרת את רוח המשחק.

בכל אופן, מה שבטוח, פאלמר הכשרוני הוא שחקן התקפה סופר מגוון – מסוגל לשחק בכל עמדות התקפה כמעט: קיצוני ימני, קשר התקפי, חלוץ.

הוא כבר עם 10 גולים ו-6 אסיסטים העונה, כשהוא בועט המון (48 בעיטות לשער העונה), ומסכן את השער מכל הכיוונים והזוויות, ואף יוצר מצבי בעיטה לעצמו עם הכדרור הנפלא שלו.

כפי שעולה ממשושה היכולות שלו קול פאלמר הוא לא כוכב עתידי- הוא כבר סופרסטאר כאן ועכשיו: בקבוצה מדשדשת כמו צ’לסי, אחוזון 67 ביצירת הזדמנויות , אחוזון 81 בנגיעות בכדור, אחוזון 86 בבעיטות לשער, ואחוזון 93 בגולים. הנער מלא הבטחון גם משקיע בהגנה, כפי שמתבטא באחוזון 23 בפעולות הגנתיות, סביר בהחלט לקשר התקפי.

פאלמר הוא בעצם פליימייקר כנף, בדומה ללירוי סאנה מבאיירן, מוחמד סלאח מליברפול עצמה, ובוקאיו סאקה של ארסנל. אומנם, יש לו עוד מרחק רב כמובן לעבור על מנת להגיע לטיטאנים האלו, מהקרם דה לה קרם של אירופה – אבל הפוטנציאל בהחלט שם.

ברור לגמרי שבגמר היום הוא היה לא רק הטוב בשחקני צ’לסי, אלא גם הוכיח מעבר לכל ספק שהוא ראוי לקבוצה הרבה יותר טובה, ושחקנים הרבה יותר איכותיים לצידו. אני בכלל לא אתפלא אם בעתיד הבכלל לא רחוק הוא כבר ייחשב שחקן מהטופ העולמי, וייקנה ע”י מועדון פאר אחר שבניגוד לצ’לסי כן מתחרה על כל התארים.

5. נקמתו של המגדל ההולנדי החסון.

למעשה, לליברפול יש את הפריבלגיה לשחק עם שני בלמי על בהרכב שלה: איברהימה קונאטה המצוין (בעבר מלייפציג), בלם הרכב פותח של נבחרת צרפת החזקה, וכמובן, וירג’יל ואן דייק, הבלם ההולנדי הבינלאומי, שאומנם היה בירידה מסויימת בשנים האחרונות לאחר חזרתו מהפציעה שספג, אך עם זאת תמיד נחשב לאחד מגדולי הבלמים באירופה, אם לא הטוב שבהם. ויותר מכך, הוא נחשב לאחד הבלמים הטובים ששיחקו את המשחק.

קונצנזוס של ממש.

ואן דייק חוגג עם חבריו לאחר שער הנצחון הדרמטי שכבש בדקה ה118 של ההארכה. סגירת מעגל, עם אושר אמיתי עבור הבלם ההולנדי התמיר.

 

אבל לא הכל הלך חלק להולנדי הקשוח: במשחק העונה מול ארסנל, שאליו ליברפול באה כמוליכה עם שאיפות לספק הצהרה ולנצח את התותחנים שנושפים בעורפם- ואן דייק לא היה במיטבו. הוא אף ביצע את השגיאה שהביאה לגול השלישי שהביא כבר לתבוסה לתותחנים, לאחר חוסר תיאום ואי הבנה עם השוער אליסון. הפנים של ואן דייק אמרו הכל, על התסכול שחש על הופעה אישית חלשה מאד שהובילה ישירות להפסד.

והנה היום, הבלם ההולנדי, שללא ספק ייזכר בעתיד הרחוק כאחד מאגדות המשחק – זכה למעין גאולה, כשלא רק חזר להיות מפלצת הגנתית, אלא גם ניצח את המשחק עבור המרסיסיידרס עם נגיחה עוצמתית ומלאת ווינריות, וזכה להניף גביע נוסף, שכ”כ מגיע לו.

 

6 תגובות
  1. כפיר כותב

    וואו, כתבה כזו מפורטת לא ראיתי המון זמן

  2. מעיין כותב

    שאפו לכם הסיכומי משחקים הכי טובים בפער בלתי ניתן לסגירה זה בבולרז

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אדירים!!!

  4. ירדן כותב

    טירוף של סיכום

  5. אייל כותב

    פשוט מושלם, תודה!

  6. גיא כותב

    סיכום מעולה, יותר טוב מהמשחק 😉

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן