Ballerz
המגזיןליגת האלופות

דעה: צריך להפסיק להתכחש – פריז סן ז’רמן היא הטובה מכולן

התרגלנו לזלזל, התרגלנו להשמיץ, אבל בשקט בשקט פריז זן ז'רמן הפכה להיות מפלצת אירופית. מקבוצה של כוכבים ליחידה אחת שלמה ומאורגנת. עם שליטה בכל הקטגוריות המובילות, עם שחקנים מרשימים ועם תצוגות כדורגל - פריז סן ז'רמן היא לגמרי הטובה מכולן. טור דעה.

ירדן שגרמן

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה מי תהיה הקבוצה הטובה באירופה, כנראה שלא הייתי מזכיר את פריז סן ז’רמן אפילו בין חמש הראשונות. מדובר במועדון שהתרגלנו לראות כקבוצת פוסטר נוצצת מאוד, אך לא מהסוג שמשאיר טביעת רגל אמיתית בליגת האלופות. אבל עכשיו, נכון לחודש מאי 2025, אני די בטוח שאין קבוצה טובה ממנה. פריז של לואיס אנריקה היא הקבוצה הכי שלמה באירופה, כזו שיודעת לנצח בכל דרך אפשרית. בין אם זה לחץ גבוה, החזקת כדור או התקפות מתפרצות. במשחק הגומלין של חצי גמר ליגת האלופות, עם ניצחון 2-1 ביתי על ארסנל בדרך לגמר, היא שלחה מסר ברור. עידן קיליאן אמבפה אולי נגמר, אך עידן חדש לגמרי התחיל. עידן של קבוצה מאוזנת, רעבה, מגובשת ובעיקר מרשימה. קבוצה שבעבר נבנתה סביב כוכבים בודדים והיום משחקת כמו יחידה אחת.

הטרנספורמציה שעברה פריז סן ז’רמן בעונה אחת היא לא פחות ממרהיבה ואולי אחת המרשימות שנראו בכדורגל האירופי בעשור האחרון. מקבוצה שנשענה אך ורק על שלישייה התקפית נוצצת ושבעה שכללה את אמבפה, מסי וניימאר, היא הפכה למכונה שעובדת כמו גוף אחד. לוחצת באינטנסיביות, סוגרת שטחים ומייצרת מצבים דרך תנועה קבוצתית חכמה שאינה תלויה בשמות גדולים. הקבוצה הצרפתית מודל 2024/25 משחקת עם משמעת גרמנית ויצירתיות ברזילאית, מייצרת איזון בין רגש לסדר. הנתון שאולי מסכם את המהפכה הזו הוא העובדה שעד לחצי הגמר היא הובילה את ליגת האלופות בכמות החטיפות שהובילו לבעיטה לשער. הלחץ הגבוה הפך לא רק לכלי הגנתי אלא גם לכלי התקפי שמייצר מצבים ומכריח יריבות לצאת מאיזון. במפגשים מול ארסנל ברבע ובחצי הגמר היא הוכיחה עד כמה עוצמתית היא יכולה להיות כאשר הלחץ מהפתיחה גרם לתותחנים לאבד את הדרך ולחזור לאחור שוב ושוב, עד שהשיטה של מיקל ארטטה קרסה תחת העומס. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה. פריז, שבעבר סימלה את כל מה שאפל בכדורגל המודרני, נוצצת אך ריקה ממשמעות, הפכה כיום לסמל של גיבוש ומאמץ קולקטיבי. ההגנה שלה כבר לא רכה, ההתקפה לא שבלונית, והפער בין כישרון אישי למשמעת קבוצתית כמעט ונעלם. אם פעם זו הייתה קבוצה שתלויה בכוכבים שלא תמיד חזרו אחורה, היום זו קבוצה שכולה רצה, חוטפת, מתואמת ויודעת גם לשלוט בקצב וגם לשבור אותו.

אבל פריז סן ז’רמן של היום היא הרבה יותר מקבוצת לחץ אינטנסיבי. בשמינית הגמר באנפילד מול ליברפול, היא הציגה החזקת כדור נפלאה. זה היה שיעור בסבלנות, שליטה וחוכמה. הקישור בראשות ז’ואאו נבש, ויטיניה ופביאן רואיס הפך לאחד הדינמיים והטכניים באירופה, כזה שיודע גם לצאת קדימה במהירות וגם להניע כדור תחת לחץ מבלי להיכנס לפאניקה. פביאן רואיס, שכבש את השער הראשון מול ארסנל, הוא הסמל לשינוי הזה. שחקן שמחבר בין עוצמה לאלגנטיות, בין עמידה איתנה ליכולת לפרוץ קווים במסירה אחת חכמה. לואיס אנריקה הגדיר אותו כשחקן ש”מרמה את היריב”, נראה איטי ושקט, אבל מאיץ כשצריך. זהו תיאור מדויק לשחקן שאולי לא מושך כותרות אך מזיז קווים ומכוון קצב. מעבר אליו, השילוב עם ויטיניה ונבש הפורטוגלים יוצר קישור שבו כל שחקן משלים את השני. לא עוד אוסף של יחידים, אלא מערכת חכמה שעובדת כגוף אחד. השילוב המשולש הזה הוא לא רק טקטי, אלא גם רעיוני: לשלוט במשחק מבלי להשתלט עליו. זה בא לידי ביטוי עם אחוזי דיוק ממוצעים של 91.8% במסירות, הקישור הכי “מדוייק” במפעל. במשחק באנפילד הם נראו לפרקים כמו ברצלונה הקסומה של פפ, תנועה חכמה, שליטה בקצב ושקט פנימי. שוב, זו כבר לא קבוצת כוכבים שמחפשת רגע אחד של קסם, אלא קבוצה שבונה את המשחק שלה צעד אחר צעד, ברגליים של קישור שמבין מתי ליזום, מתי להחזיק ומתי להכות.

באגפים, פריז סן ז’רמן מחזיקה בארסנל התקפי שמעטות הקבוצות באירופה יכולות להתהדר בו. חוויצ’ה קוורצחליה, שנראה לעיתים אדיש אך מתפוצץ עם כל נגיעה, מצליח לשבור מגנים פעם אחר פעם עם דריבל ומהירות מהנדירים ביבשת. לצדו, בראדלי ברקולה ודזירה דואה מוסיפים המון מהירות ותעוזה. אוסמן דמבלה, שלעיתים נע בין קו ימין לאמצע, מביא איתו ממדים אחר לגמרי כמו חדירה בין קווים, שינויי כיוון בלתי צפויים ומהירות שאין לה מענה באף הגנה באירופה. לא סתם הוא מוביל את המפעל בניסיונות בעיטה לשער. שני שערי הניצחון שלו העונה מול ליברפול וארסנל הגיעו בדיוק באותן סיטואציות: קריאת המשחק ותנועה חכמה בין שחקני ההגנה. כשפריז צריכה שחקן שיקבל כדור בין הקווים, יסתובב תחת לחץ ויצור התקפה קטלנית, דמבלה הוא האיש. הוא האיש להכל. הוא בין מובילי הקבוצה בדריבלים, בהרמות, במסירות מפתח ובבעיטות לשער. במשחק מול אינטר, שבו יהיה צורך למשוך את הבלמים ממקומם ולייצר אי סדר במערך ההגנתי, התנועה שלו גם אחורה, גם לצדדים וגם לעומק תוכל להיות הגורם המכריע.

ומה קורה בצד השני של המגרש? כאן בדיוק נחשפת המהפכה השקטה של פריז. ג’יאנלואיג’י דונארומה, שעד לא מזמן נחשב לנקודת תורפה, בעיקר בגלל משחק הרגל שלו, הפך לשוער של רגעים מכריעים, אולי לשוער הטוב בעולם. מול ליברפול וארסנל הוא סיפק עצירות ששמרו את הקבוצה בחיים וגרמו לכולם לתפוס את הראש. שוער שמנצח משחקים. כשההגנה מתמודדת עם עשרות הרמות, כדורי עומק ומצבים נייחים, דונארומה נמצא שם, לא רק בגוף אלא גם בראש. הוא שקט, מרוכז וכמו שאר הקבוצה, נראה מוכן לכל תרחיש. פריז אולי לא מתגאה בשמות הגדולים ביותר בהגנה, אך היא עומדת בצורה חכמה, קולקטיבית ובביטחון שמתחיל מהשוער ונשפך קדימה. זו לא רק הגנה טובה אלא הגנה שנותנת ביטחון לכל הקבוצה.

הגיוון של פריז סן־ז’רמן הוא המפתח לכל מה שהיא מצליחה להשיג בעונה הזו. אז זו לא הקבוצה הכי טקטית במובן הקלאסי של המילה, לא זו שמחזיקה הכי הרבה בכדור כמו מנצ’סטר סיטי וגם לא זו שמנצחת פעם אחר פעם בהתקפות מעבר כמו ליברפול. אבל היא הקבוצה שיודעת לעשות הכל ברגע הנכון. היא לוחצת כשהמשחק דורש אינטנסיביות, יוצאת למעבר כשהיריבה מאבדת סדר, שומרת על הכדור כשהקבוצה צריכה רוגע ומעלה הילוך כשהקצב עולה. לא משנה איך המשחק מתפתח, פריז יודעת להתאים את עצמה.

רק לשם ההמחשה של הגיוון והוורסטיליות, תראו איפה ממוקמת פריז בסטטיסטיקות של ליגת האלופות: היא שנייה בכיבושים, ראשונה בניסיונות בעיטה לשער, ראשונה בכמות ההתקפות, שנייה בבישולים, ראשונה בדריבלים, שלישית בהרמות וראשונה בסחיטת עבירות. בנוסף, היא שלישית באחוזי שליטה בכדור וראשונה בניסיונות מסירה. מבחינה הגנתית היא ראשונה בחילוצי כדור ושנייה בתיקולים. אין עוד קבוצה במפעל שמופיעה בטופ שלוש בכל כך הרבה קטגוריות התקפיות, טכניות והגנתיות יחד. רק לשם השוואה, אינטר, היריבה שממתינה לה בגמר, מדורגת ראשונה רק בניסיונות יירוטי כדור ואינה בטופ שלוש באף מדד משמעותי נוסף.

וזה בדיוק מה שהופך את פריז סן־ז’רמן של 2025 לכל כך מדהימה בעיניי. היא לא צריכה לשלוט במשחק כדי לנצח. היא לא זקוקה לעשרים בעיטות כדי למצוא את הרשת, ולא מחזיקה בכדור במשך 65% מהזמן כדי לשדר דומיננטיות. אז האם זו הקבוצה הכי טקטית באירופה? לא. האם היא הכי התקפית? תלוי את מי שואלים. האם היא הכי קשוחה? גם על זה אפשר להתווכח. אבל היא כן הקבוצה שמסוגלת לנצח בכל דרך שניתן להעלות על הדעת. עם כדור או בלעדיו, במגרש פתוח או במשחק סגור, דרך לחץ גבוה או התקפה מתפרצת, דרך מהלך מתוכנן או רגע גאוני בודד. זו קבוצה שיש לה כל סגנון, כל כלי, וכל תשובה כמעט לכל תרחיש. ובעיניי, זו בדיוק ההגדרה לקבוצה הכי שלמה שיש באירופה. לא משום שהיא הכי טובה במדד, אלא כי היא יודעת לעשות הכל.

עכשיו, כשתקוות של עיר שלמה, של מדינה שלמה אולי, מונחות על העשירי ביוני בגמר ליגת האלופות במינכן, פריז סן־ז’רמן מגיעה לשם לא כקבוצת כוכבים נוצצים מפוזרים, אלא כיחידה לוחמת, קשוחה, חכמה ובעיקר מגובשת. זה אולי לא מה שהעולם דמיין כשתמו ימי אמבפה, מסי וניימאר, אך זה בדיוק מה שהמועדון הזה היה צריך. לא זהות שנבנית על שמות, אלא על תהליכים, לא זוהר אלא זיעה, לא רגע אלא דרך. פריז של העונה הזו היא קבוצה שאפשר להתחבר אליה, לאהוב אותה בזכות הקולקטיב ובזכות הדרך, ולא רק בזכות התוצאה. ואם היא תרים את הגביע, זה לא יהיה רק רגע היסטורי עבור המועדון, אלא אליפות אירופה שבאה מהיסודות, מאלו שבונים במשך עונה שלמה. לא מהכוכבים שזוהרים בשמיים, אלא דרך זרעים מהאדמה, ומהעבודה היומיומית והקשה. וזה בעיניי מה שהופך את זה להרבה יותר מתוק.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    אולי תאהב גם עוד מהמחבר
    2 תגובות
    1. אלון פיאלקוב כותב

      כתבה נפלאה
      שאפו ענק

      1
      השב
    2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      שכנעת אותי! באמת.

      1
      השב
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן