Ballerz
הליגה הספרדיתהמגזין

דפור 2000 | עלייתה ונפילתה של סופר דפור

בשנת 2000 זכתה דפורטיבו לה קורוניה באחת האליפויות המיוחדת בתולדות הליגה הספרדית. הישג שאולי לא יחזור על עצמו מעולם. השבוע היא הבטיחה את חזרתה לליגה השנייה. סיפור עלייתה ונפילתה של סופר דפו.

ידידיה לנדאו

ככל שעובר הזמן, סיפורי הסינדרלה הולכים ומתמעטים. מימים בהם האליפויות התחלקו בין מספר גדול יותר של מועדונים, אנו נמצאים בעידן בו ישנה שליטה מוחלטת של המועדונים הגדולים, והפערים הכלכליים הולכים ומתעצמים. אחת האליפויות הסנציוניות בתולדות הכדורגל האירופאי הייתה הזכייה של דפורטיבו לה קורוניה באליפות ספרד בשנת 2000. ככל שעובר הזמן, ההישג המדהים הזה רק הולך ומתעצם. איפה הקבוצה היום אתם שואלים? במקום הראשון בליגה השלישית, ובשנה הבאה היא תשחק בליגה השנייה. סיפורה של ‘סופר דפור’.

מבט לאחור

כדי להבין למה אליפות שהתרחשה בשנת 2000 כל כך מיוחדת, צריך לחזור אחורה. השנה היא 1906, ובצפון מערב ספרד, בחבל גליסיה השוכן לחופי האוקיאנוס האטלנטי, מוקם מועדון כדורגל בשם ”דפורטיבו לה קורוניה”. הצבעים שנבחרים למדי הקבוצה הם תכלת ולבן. איצטדיון הקבוצה הוא הריאסור, המכיל 32,000 מושבים.

בשנת 1909 העניק מלך ספרד אלפונסו ה-13 את התואר המלכותי ”ריאל”, ושם המועדון שונה ל-”ריאל קלוב דפורטיבו לה קורוניה”. השינוי אמנם לא היה משמעותי מבחינה ספורטיבית, אבל הביא הרבה כבוד למועדון הגליציאני. בספרד של אותה תקופה היו מספר ליגות, אולם לא הייתה ליגה בכירה מסודרת. בשנת 1929 הוקמה הלה-ליגה, אך לה קורוניה לא צורפה. 16 שנים עברו עד שהמועדון הצליח להגיע לליגה הבכירה בספרד. ההתחלה נראתה מבטיחה, והקבוצה סיימה במקום השלישי בעונתה הראשונה בלה ליגה. אולם השמחה הייתה מוקדמת מידי. שנים ספורות עברו והיא ירדה לליגה השניה. לה קורוניה המשיכה לעלות ולרדת ליגות במשך השנים, ואותה תקופה נקראת ”תקופת המעלית”.

בשנת 1973, ירדה הקבוצה פעם נוספת לליגה השנייה, אך הפעם היאלא הצליחה לעלות שוב. באמצע שנות השמונים הקבוצה ירדה לליגה השלישית, וכמעט התפרקה בשל מצבה הכלכלי וחוסר ההצלחה הספורטיבית. בשנת 1988 נערכה אסיפת אוהדים מיוחדת, שהתאספה כדי לקבוע מי יהיה הנשיא הבא של המועדון. באסיפה היו כמה אלפי אוהדים, שבחרו אדם בשם סזאר לנדוירו. סאזר היה הבעלים של קבוצת הוקי מצליחה בעיר, שראה שהמועדון לקראת קריסה והחליט לקנות את המועדון. הוא שילם את החובות והחל לשקם אותו. הוא התחיל לרכוש שחקנים, ולבנות מחדש את סגל הקבוצה. בתור התחלה הוא החתים את המאמן ארסיניו איגלסיאס. ושלוש שנים לאחר מכן, בעונת 1990/91, חזרה לה קורוניה אל הלה-ליגה. את העונה היא סיימה בשיוויון נקודות עם ריאל מורסיה, ועלתה בזכות הפרש שערים טוב יותר. 18 שנה מאז הפעם האחרונה בה שיחקה בליגה הבכירה, דפורטיבו לה קורוניה חוזרת. מול אלפי אוהדים החוגגים בכיכר מריה פיטה את העלייה, נעמד מנהל המועדון סזאר וצעק: ”בארסה, מדריד, אנחנו כאן”. ופה מתחיל החלק המשמעותי בסיפור.

ההגמוניה של ריאל וברצלונה

בחמש עשרה שנה שקדמו לאליפות של לה קורוניה בשנת 2000, הייתה שליטה טוטאלית של ריאל מדריד וברצלונה בליגה, כאשר 14 מתוך 15 האליפויות האחרונות התחלקו ביניהם. אגדות הבלאנקוס כמו הוגו סאנצ’ס, רפאל ואסקס ומיצ’ל בריאל מדריד זכו בחמש אליפויות ברציפות, ומנגד אצל ברצלונה שיחקו תור הזהב של קרוייף והטוטאל פוטבול, עם אגדות כמו פפ גוואדיולה, רונאלד קומאן, רומאריו ואחריהם לואי ואן חאל עם לואיס פיגו, ריבאלדו ולואיס אנריקה.

בדומה לימינו, מאבק האליפות היה כמעט תמיד בין ריאל לברצלונה, וכמו היום גם אז, מלבד דאבל של אתלטיקו מדריד בשנת 1996, אף קבוצה לא הצליחה לקחת את התואר מהענקיות ממדריד וברצלונה. למעשה, עד אותם ימים ומסוף שנות ה-40, שש פעמים בלבד האלופה לא הגיעה מברצלונה או מדריד (ריאל או אתלטיקו). אז איך קרה שקבוצה קטנה מקצה ספרד הצליחה לקחת אליפות על חשבון ריאל מדריד וברצלונה הגדולות?

סזאר הכובש

אם השאלה הייתה איך מועדון קטן זוכה באליפות, התשובה היא שבראשה עמד אחד הנשיאים החכמים שהיו בכדורגל הספרדי. סזאר, שהגיע בכלל מעולם ההוקי, עשה מספר פעולות שהובילו את המועדון לקדמת הבמה של הכדורגל הספרדי. בהתחלה, הוא הוריד את מחירי הכרטיסים כדי שכל אוהד יוכל לבוא ולצפות בקבוצה, מה שהביא לשיפור כלכלי גדול ואפשר לו להחיות מחדש את מחלקות הנוער. מדיניות הרכש של סזאר הייתה למצוא שחקנים מוכשרים שמסיבה זו או אחרת לא הסתדרו בקבוצתם, וכך עלותם תהיה נמוכה לעומת מחירם האמיתי. וורו וננדו הגיע מולנסיה, את דונאטו הוא ”סחב” מאתלטיקו, מבארסה הוא הביא את לופז רקארטה ומריאל את אדולפו אדלנה.

סזאר היה איש עם חוש עסקי מעולה ויכולות מרשימות במשא ומתן, והוא נסע עד לברזיל כדי להחתים שחקנים שכל אירופה רצתה – בבטו ומאורו סילבה. סזאר שכנע אותם שבגליציה הם ירגישו ממש כאילו הם בברזיל, וכל העולם הוכה בהלם כשהם חתמו בסופו של דבר בדפורטיבו. במשך כל השנים בהן עמד בראש הקבוצה, האמין סזאר שדפור עוד תגיע לפסגה, האמין – ומצא.

סופר דפור – עליית האימפריה

את עונתה הראשונה מזה 18 שנה בלה ליגה שרדה דפורטיבו בזכות ניצחון מול בטיס בסיבוב השני בפליאוף ההדחה. לעומת זאת, עונת 1992/93 הייתה מופלאה. הקבוצה סיימה במקום השלישי אחרי ברצלונה האלופה וריאל מדריד הסגנית. במהלך העונה, במשחק נגד ריאל ב’ריאסור’, הפכה הקבוצה פיגור 2-0 במחצית ל-3-2 בסיום המשחק, מה שהחל רצף של 18 עונות בהן לא ניצחה ריאל ב’ריאסור’. בסיום העונה זכו שחקני הקבוצה בפרסים אישיים יוקרתיים. ליאנו השוער זכה בפרז ה’זאמרה’ ובבאטו בפרס ה’פצ’צ’י’.

“הבום היה כל כך אכזרי שזה תפס אותנו לא מוכנים. המועדון היה רחוק מהליגה הראשונה הרבה שנים. בעונה הקודמת הייתה לנו חוויה לא טובה וניצלנו מהירידה ברגע האחרון. ופתאום הסתדרת. אתה בראשות הטבלה ומה שחשבנו שזה הולך להיות הבזק. זה נמשך חודשים על גבי חודשים. לא אני ולא האופטימיים ביותר יכולנו לדמיין שקבוצה ברמה כזו תיתן ביצועים כל כך גבוהים”. (פראן, שחקן הקבוצה)
עונת 1993/94 הייתה עונה שאף אוהד הקבוצה לא ישכח מעולם. הקבוצה הובילה את הטבלה במשך רוב העונה, והגיעה למשחק האחרון ב’ריאסור’ נגד ולנסיה, שסיימה למעשה את העונה, כשיש לה משימה אחת – ניצחון. ניצחון היה מוביל את הקבוצה לזכות באליפות בפעם הראשונה בתולדות המועדון. כל תוצאה אחרת – וברצלונה תזכה באליפות בשל הפרש שערים טוב יותר. המשחק החל ועד רגעיו האחרונים התוצאה הייתה מאופסת. דקות אחרונות למשחק, וננדו, אקס ולנסיה, סחט פנדל. הבועט הקבוע של הקבוצה, דונאטו, הוחלף מספר דקות קודם לכן, ואף אחד לא היה מוכן לקחת על עצמו את הבעיטה. אף אחד לא עמד בלחץ. כל העיניים הופנו אל בבאטו שיבעט, אבל הוא לא מסוגל. בסופו של דבר, המגן הסרבי מירוסלב דוקיץ’, שבעט בהצלחה מספר פנדלים בשנה החולפת לקח את זה על עצמו. כל האיצטדיון חיכה לבעיטה ולתחילת החגיגות, דוקיץ’ ניגש אל הכדור לקח כמה צעדים אחורה… ושיחרר את הבעיטה הגרועה ביותר שאפשר. דוקיץ’ בעט כדור חלש למרכז השער, וגונזלס השוער לקח אותו בקלות וחגג בצורה מתריסה. דפורטיבו הפסידה את האליפות, והקהל לא ודע מה לעשות עם עצמו. שחקנים ואוהדים מיררו בבכי. סזאר לנדוירו, נשיא המועדון, מירר אף הוא בבכי במרכז המגרש.
פאקו ליאנו, השוער של דפור שזכה בפעם השנייה ברציפות ב’זאמורה’, אמר בריאיון בסיום המשחק משפט שלימים יתברר כמכונן:

”Arrieros somos y en el camino nos encontraremos”
כולנו באותו מסע, אנחנו עוד ניפגש. (פאקו ליאנו)

לאחר שברון הלב, הגיעה עונת 1994/95, בה עשתה דפור ריצה פנטסטית בגביע המלך ובפעם הראשונה בתולדות המועדון, הגיעה לגמר. בגמר שיחקה הקבוצה נגד אותה ולנסיה מהעונה שעברה זו שמולה היא הפסידה את האליפות. ליאנו צדק, הנה הן נפגשות שוב. ב-24 ביוני 1995, אצטדיון ה’סנטיאגו ברנבאו’, שוויון 1–1 כאשר השופט גארסיה ארנדה השעה את המשחק בדקה ה-80 עקב גשם כבד וסופת ברד. לאחר בחינה הוחלט שהמשחק יתחדש שלושה ימים לאחר מכן. שתי דקות לאחר חידוש המשחק, כבש אלפרדו סאנטלנה שער ניצחון שהעניק לדפור את התואר הגדול הראשון שלהם. סופר דפור.

עונות 95\96 ו-96\97 היו בינוניות, כשדפור סיימה במקומות ה-9 וה-12 בהתאמה. לאחר תוצאות אלה פוטר מאמן הקבוצה איגלסיאס, ובמקומו מונה אחד מגיבורי סיפורנו, מאמן סלטה ויגו דאז – חבייאר אירוטטה. בעונתו הראשונה כמאמן הקבוצה, סיימה הקבוצה במקום השישי בליגה והודחה בחצי גמר הגביע. בסיום העונה הגיע רכש חדש של סזאר לנדוירו, חלוץ בשם רוי מקאי.

אחד עשר כוכביא

נסקור בקצרה את הרכב הקבוצה בשנת האליפות:

שוער – ז’אק סונגו הקמרוני. למעלה מ-200 הופעות בקבוצה.

מגן ימני – מנואל פאבלו. 349 הופעות.

בלם – דונאטו הברזילאי. 303 הופעות.

בלם – נורדין נאייבט.

מגן שמאלי – אנריקה רומרו.

קשר אחורי – קונסיסאו.

קשר אחורי – מאורו סילבה 369 הופעות.

קשר – פראן – שיאן ההופעות בקבוצה. 435.

קשר – ויקטור.

קשר התקפי – ז’למינייה הברזילאי.

חלוץ – רוי מקאי. מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים. 96 שערים.

סופר דפור

עונת 2000\1999, עונת האליפות, נפתחה בסערה. באותה התקופה הליגה הספרדית הזכירה יותר את הליגה האנגלית של השנים האחרונות. כל הקבוצות היו עם סגל חזק, כל קבוצה יכלה לנצח אפילו את ריאל ובארסה. כמה חזקה הייתה הליגה? באותה עונה אתלטיקו מדריד, בטיס וסביליה ירדו ליגה. כל משחק דרש את מלוא המאמצים, לא היו קבוצות שהיה אפשר לעלות מולן בהרכב חסר ולנצח בקלות. במשחק הראשון לעונה שיחקה דפור נגד אלאבס, כאשר הרכש החדש, רוי מקאי, כבש שלושער בדרך לניצחון 4-1.

במחזור ה-10, ברצלונה, היריבה העיקרית בראשות הטבלה הגיעה ל’ריאסור’ לקרב שאמור היה להשפיע רבות על איך תיראה העונה של לה קורוניה. ז’למינייה ורוי מקאי קבעו 2-0, ושער מצמק של ריבאלדו האקס לא עזר לברצלונה. דפור הצהירה על כוונותיה לאליפות. במחזור ה-22 דפור אירחה את ריאל מדריד, שבהמשך העונה תזכה בליגת האלופות, לאחד מהמשחקים החשובים שלה באותה עונה. הקשר ההתקפי, ז’למינייה, רשם משחק אדיר עם צמד בישולים ושער בבעיטה חופשית. הוא היה אחראי לאחד מהניצחונות הגדולים של סופר דפור על ריאל מדריד, שה’ריאסור’ הפך להיות הכבשה השחורה שלה. לה קורוניה ניצחה 5-2, כשז’למינייה אחראי לאחד מהרגעים הזכורים בתולדות הכדורגל הספרדי:

במשך כל העונה ידעה דפור עליות ומורדות. אולם תסריט סוף העונה נדמה כאילו נלקח מסרט, ולא סרט שמח, סרט מפחיד. זה היה נדמה כאילו קללה הוטלה על המועדון,ואל המשחק האחרון של העונה, המחזור ה-38, הגיעה דפור למשחק ביתי נגד אספניול כשהיא זקוקה לתיקו כדי לזכות באליפות בפעם הראשונה. אתם כבר יכולים לנחש את התסריט. היריבה של דפור במאבק האליפות הייתה ברצלונה, שהחזיקה בהפרש שערים טוב יותר, מה שאומר שבמידה ודפור מפסידה ובארסה מנצחת – ברצלונה אלופה.

במשך כל השנים הללו, מאז תחילתה של ‘סופר דפור’, התקרבה הקבוצה פעם אחר פעם לאליפות, אך בכל פעם היא נכשלה. זיכרון עונת 94′ ריחף באוויר לאורך כל העונה, כשאוהדי הקבוצה כבר התחילו לאבד תקווה. ב-19 במאי 2000 נשמעה שריקת הפתיחה, והמשחק יצא לדרך. שלוש דקות לאחר מכן דונאטו העלה את דפור ליתרון. מקאי הכפיל ולקינוח דונאטו משלש. זה קורה. יש אליפות.

האוהדים פרצו בטירוף למגרש, חוגגים אליפות ראשונה בהיסטורית המועדון. כמעט 100 שנים של ציפייה מתפרצות בהר הגעש בקצה ספרד שנקרא ה’ריאסור’. 50,000 האוהדים שנדחסו באיצטדיון במטרה לחוות ביחד עם הקבוצה את האליפות שכל כך הרבה זמן חיכו לה. שחקנים ואוהדים רקדו ובכו על הדשא, ילדים מבוגרים וזקנים. שחקנים חילקו מזכרות וחולצות לאוהדים. אחת התמונות המםורסמות היא זו של פראן, ששיחק כל חייו בלה קורוניה, מסתובב בתחתונים על המגרש כי הוא חילק את כל הבגדים שלו לאוהדים. דפורטיבו הפכה לעיר הקטנה ביותר ביחד עם סן סבסטיאן ממנה יוצאת אלופת המדינה.

השטן מגליציה

לאחר הזכייה באליפות, הגיעו חמש עונות טובות של לה קורוניה, חמש עונות רצופות בהן שיחקה בליגת האלופות, משנת 2001-2005. בעונת 2000\2001 הודחה הקבוצה מליגת האלופות בשמינית הגמר נגד פ.ס.ז, ובליגה היא סיימה במקום השני אחרי ריאל מדריד, אך היא זכתה בסופר קאפ הספרדי לאחר שניצחה את אספניול בגמר.

בשנים שלאחר מכן, לא הצליחה הקבוצה להתמודד נגד העוצמה של ריאל ובארסה בקרב על האליפות אולם היו שני אירועים מרכזיים בהן הייתה דפור מעורבת.

האירוע הראשון מכונה ”יום המאה”. ריאל מדריד חגגה מאה שנים להקמתה, ובשל כך החליטה ההתאחדות הספרדית להעביר את גמר גביע המלך לברנבאו, כשיום הגמר היה ה-6 במרץ, יום המאה של המועדון. הברנבאו התמלא בעשרות אלפי אוהדים שבאו לראות את רגע השיא של הקבוצה. לפני המשחק התקיימו הופעות של אמנים וההתרגשות הייתה בשיאה, ממש כמו יום חג. רק שהייתה בעיה אחת, וקראו לה סופר דפור. חבייאר אירוטטה, מאמן הקבוצה, אמר לפני המשחק שלמרות השמות הגדולים כמו ראול, פיגו וזידאן. ועל אף המעמד ריאל תצטרך לזכות בגביע על המגרש. לקח לדפור 38 דקות לקבוע 2-0, כששער של ראול לא עזר לבלאנקוס. סופר דפור חגגה את הזכייה בגביע בברנבאו, ‘על הראש’ של ריאל ביום בו היא חוגגת מאה שנים להקמתה. השטן מגליציה.

האירוע השני בו הייתה מעורבת סופר דפור היה אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים בכלל, ואחד המהפכים הגדולים בכל הזמנים בליגת האלופות בפרט. רבע גמר ליגת האלופות של עונת 2003\2004. לאחר שהדיחה את סגנית אלופת אירופה יובנטוס, דפורטיבו נוסעת לסן סירו למשחק נגד אלופת אירופה מילאן וחוזרת עם זנב בין הרגליים לאחר שהובסה 4-1. מילאן של אותה תקופה החזיקה בסגל שמות אגדיים כמו פירלו, קאקה, סיידורף, שבצ’נקו, ומלדיני. במשחק הגומלין בריאסור, ניצחה סופר דפור 4-0 והפכה את התוצאה הכללית ל-5-4, במה שהיה לאחד המהפכים הגדולים בתולדות המפעל.

מלכה נפלה

בקיץ 2005, לאחר עונה חלשה של הקבוצה, הוחלף מאמן הקבוצה חבייאר אירוטטה במהלך שסימן את סופה של הקבוצה שלרגעים הייתה בטופ של הטופ. הקבוצה הדרדרה תוך כדי שהתגלו כשלים אדירים בניהול הכלכלי של המועדון. מאמנים החלו להגיע וללכת, דור הזהב עזב מזמן, ובעונת 2011 ירדה הקבוצה לליגה השנייה.

בשנת 2014 עזב נשיא המועדון סזאר לנדוירו לאחר 25 שנה, תוך שהוא מכריז על פשיטת רגל וחובות של עשרות מיליונים. המועדון עבר לידיו של טינו פרננדס, שנאלץ להתמודד עם פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות הספורט הספרדי. עליות וירידות נוספות עברו על הקבוצה, עד שבתום עונת 2017/18 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. שנה לאחר מכן נפלה הקבוצה אל הליגה השלישית, מה שגרם למועדון כמעט ולהתפרק. בספרד הליגה השלישית היא חצי מקצוענית, ומשם כבר קשה מאוד לחזור. ימים קשים עברו על המועדון ועל חודה של נקודה ניצלה מירידה לליגה הרביעית. ימים לא קלים עברו על אוהדי הקבוצה, שכמעט והתפרקה באופן סופי. לשמחתם המועדון התייצב מעט, ובשנה האחרונה הוא סיים במקום הראשון בליגה השלישית מה שאומר שבשנה הבאה הוא יחזור לכדורגל מקצועני בליגה השניה. הדרך עוד ארוכה, אך יש למועדון מעט אוויר לנשימה.

עבר. הווה. עתיד.

ספק אם סיפורה של דפורטיבו לה קורוניה יחזור על עצמו בעתיד. העידן הקפיטליסטי בו אנו חיים כבר לא מאפשר לסיפורים כאלו לקרות. מועדונים שנקנים בידי מדינות הנפט ואילי הון מוציאים סכומים אדירים והפערים הכלכליים רק הולכים ומתגברים. דפור 2000 הייתה קבוצה מרגשת, סינדרלה אמיתית מהסוג שכבר לא מייצרים יותר, קבוצה קטנה מקצה ספרד שזכתה באחת מן האליפויות המיוחדות ביותר בכדורגל הספרדי אי פעם. דפורטיבו לה קורוניה הייתה כוכב זוהר שניצנץ בשמיים. אומנם זה היה לזמן קצר, אבל אז הוא היה הדבר היפה ביותר בגלקסיה.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    אולי תאהב גם עוד מהמחבר
    4 תגובות
    1. אסף גיל כותב

      כתבה נהדרת, בטוב טעם, נושא מעניין, לא ארוך מדי, מדהים.
      איזה כיף שאתם קיימים.

      השב
    2. סער כותב

      אוהב מאוד כדורגל ספרדי ודפור של תחילת המילניום היתה קבוצה אדירה. הלוואי ותשוב לקדמת הבמה.

      תודה ידידיה כיף לקרוא על כדורגל לא בנאלי ושל דור הטיקטוק.

      השב
    3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      אחלה כתבה

      השב
    4. CR7 כותב

      איזו קבוצה זו היתה, בעידן שהספרדית היתה הליגה הכי מרתקת שיש! תענוג להזכר בזה.

      השב
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן