האחת והיחידה | על הגעתה של נבחרת ישראל למקסיקו 70′
זאת עובדה, עד עכשיו מקסיקו 70' הוא הטורניר הגדול היחידי שנבחרת ישראל הצליחה להעפיל. איך הכל התחיל, החוויה של הנבחרת במקסיקו, ומי האיש הכי לא ישראלי שניצח על התזמורת?
“40 שנה במדבר ואולי נעשה זאת הפעם?” כך אמרו האוהדים והפרשנים לראשונה במוקדמות המונדיאל של 2010, אך זה לא קרה והנבחרת לא הצליחה לתרגם את הקושיה שעלתה במשחק נגד נבחרת יוון בבית, ימים ספורים לפני חג הפסח.
במרוצת השנים התהייה הזאת שעלתה באותו קמפיין ב-2010, גדלה לה ושינתה מספר ל-50 שנים, ומי יודע? אולי גם תשנה קידומת ל-60 ושוב לא נעשה את זה, אלא רק נתרפק על החלומות שיום אחד נבחרת ישראל תצליח לעשות את זה שוב ותעפיל לטורניר גדול.
אבל עד שהדבר יקרה יש לנו ‘נחמה’ אחת ויחידה, טורניר אחד שעליו אנחנו יכולים להגיד תודה עליו. מהקטן ועד הגדול, מי שחווה את זה וגם מי שלא. מונדיאל מקסיקו 70′ ששוחק במקסיקו, מדינה ששוכנת במעלה יבשת צפון אמריקה – כללה נבחרות גדולות כמו: ברזיל של פלה, גרמניה של גרד מולר, אנגליה של בובי צ’רלטון ועוד…
אבל גם הייתה נבחרת אחת קטנה, ממש בחיתוליה עם 22 שנות קיום סך הכל על הגלובוס, שהצליחה להעפיל מתוך צניעות ועל אף מגבלות המשאבים שהיו לה. בהיעדר מתקני אימונים תקינים ותנאי מזג אוויר ים תיכוניים (חמים בקיץ) שהקשו לעיתים על השחקנים – נבחרת ישראל שלנו, שהצליחה לעשות זאת כנגד כל הסיכויים.
בקטנה לקראת שבת, תמונה נוסטלגית נדירה. מנחם בגין, משה דיין וגולדה מאיר צופים במשחק של נבחרת ישראל במונדיאל 1970. שבת שלום. pic.twitter.com/LSVOdKnyQz
— moshe primo (@moshe_primo) August 20, 2021
לכל נבחרת יש מאמן
לפני שנספר על איך הכל התחיל ועל החוויה של נבחרת ישראל, בהעפלתה לאותו טורניר גדול – בואו נתחיל מהדמות שהצליחה להביא את אותה נבחרת היסטורית למונדיאל מקסיקו 70′ – המאמן ה-12 של נבחרת ישראל, עמנואל שפר, שיש שיגידו שהוא המאמן “הכי לא ישראלי שיש.
עמנואל שפר נולד ב-11 בפברואר 1924 בעיר ברקלינגהאוזן, שבגרמניה. בצעירותו עבר עם משפחתו למץ שבצרפת, שם קיבל חינוך יהודי, אך לאחר מכן חזר לגרמניה לעיר זארבריקן, שם למד בבית ספר כללי. בשנת 1933, עם עליית הנאצים בשלטון משפחתו של שפר חזרה לצרפת, ובשנת 1936 עם כניסת הצבא הגרמני לחבל הריין שפר עבר לפולין.
בפולין שפר נפגש לראשונה עם ענף הכדורגל כשלמד בגימנסיה בדרוהוביץ’. הוא התגורר אצל דודתו לוסיה והחל לשחק עם הזמן בקבוצת הכדורגל בית”ר דרוהוביץ’. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 שפר הצליח לברוח מזרחה ולהינצל מהשואה, אך לימים קיבל ידיעה שכל משפחתו נרצחה בשואה.
לאחר המלחמה שפר שיחק באופן מקצועי בקבוצות פיוניר ורוצלב (פולין) וכשעלה ארצה הוא טעם גם מהכדורגל הישראלי בקבוצות הפועל חיפה והפועל כפר סבא. את קריירת האימון שלו התחיל בהשתלמות על אדמת גרמניה. כן, אותו מקום שגדל ואף התחנך וגם המקום בו משפחתו נרצחה בשואה.
שפר אימן קבוצות בישראל כמו מכבי נתניה, בית”ר ירושלים, הפועל כפר סבא (שבה כאמור גם שיחק), בני יהודה תל אביב, מכבי פתח תקווה, הפועל רעננה והפועל רחובות. כמו כן, שפר גם אימן את נבחרת הנוער של ישראל במשך 4 שנים, בין 1963 ל-1967, לפני שהגיע להיות מאמן הנבחרת הבוגרת בשנת 1968.
שפר למעשה הנחיל מהיסוד כבר בימיו הראשונים כמאמן נבחרת ישראל את “שיטת שפר” – פילוסופיית המשחק שלמד בגרמניה, תחת ה”אני מאמין” שלו, בדקדקנות רבה ותשומת לב לכל פרט שהיה חשוב לו שסגל השחקנים יכיר.
ציטוט של עמנואל שפר מאחד הראיונות שעשו עמו באותה תקופה, בוא הוא מספר על התנהלותו אל מול השחקנים:
“נבחרת ישראל דאז הייתה נבחרת שגדלה ביחד בנבחרת הנוער מ-1964-עד 70′. אנחנו הכרנו, כל שחקן הכיר אותי ואני אותם. היינו קבוצה מגובשת עם משמעת טקטית בלתי רגילה ואנחנו הגענו למשחקים ב-69′-70′ שכמעט כולם היו יוצאי נבחרת הנוער”
הדרך שעברה הנבחרת
היום כמעט כולנו מכירים את שיטת ההגרלה באירופה לפי דרגים, בה כל נבחרת משובצת לבית של בין 4 ל-5 נבחרות. המקום ראשון מעפיל אוטומטית ואילו המקום השני הולך לשלב הפלייאוף במשחקים של חצי גמר וגמר.
בעבר השיטה התנהלה באופן שונה בהגעה לגביע העולם, גם בשיטת המוקדמות. הטורניר שנערך במקסיקו כלל 16 נבחרות. המארחת (מקסיקו) העפילה אוטומטית וכמו כן גם מחזיקת הגביע (אנגליה). 73 נבחרות התחרו על 14 המקומות הנותרים שהתחלקו כך:
8 נבחרות מאירופה – כאשר על המקומות התחרו 29 מדינות.
3 נבחרות מדרום אמריקה – כאשר על המקומות התחרו 10 מדינות.
מקום אחד לצפון אמריקה ומרכזה – שעליו התחרו 13 מדינות.
מקום אחד לאפריקה – שעליו התחרו 11 מדינות.
מקום אחד לאסיה/אוקיאניה כאשר לאזור זה צורפה גם רודזיה. צפון קוריאה פרשה מאחר שסירבה לשחק נגד ישראל.
הטורניר נערך בשלושה שלבים. ישראל, רודזיה וניו זילנד העפילו אוטומטית לשלב השני, בעוד אוסטרליה זכתה בבית שלה כאשר היא מקדימה את דרום קוריאה ויפן. בשלב השני התקיימו המשחקים – ישראל נגד ניו זילנד ו-אוסטרליה נגד רודזיה. אוסטרליה ורודזיה סיימו את שני משחקיהן בתיקו ואילו אוסטרליה עברה לשלב הבא אחרי ניצחון במשחק מכריע שנערך במוזמביק, שביבשת באפריקה. ישראל גברה פעמיים על ניו זילנד בשני משחקים שנערכו באצטדיון רמת גן ועלתה לשלב הגמר האזורי נגד אוסטרליה.
לפני שאנחנו מגיעים להתמודדות הכפולה והמכרעת מול אוסטרליה, פרט מעניין שלא כולם מכירים מצמד המשחקים נגד ניו זילנד: את שתי ההתמודדויות שפטו צמד שופטים איראנים – דאוד נאסירי ואבואלגאסם האג’בולחסן. אומנם מדובר בדבר שנשמע היום כתסריט בדיוני ומשהו בלתי אפשרי, אך אנחנו מדברים על תקופה שונה והרבה שנים לפני שקרתה המהפכה האירנית בשנת 1979 – מהפכה של מדינה פרו-מערבית לרפובליקה אסלאמית-טוטליטרית, תחת שלטונו של האייתוללה ח’ומייני.
נחזור לענייננו. בשלב הגמר ישראל פגשה את אוסטרליה, בתאריך ה-4 לדצמבר 1969. אצטדיון רמת-גן היה מלא מפה לאוזן ב-41,899 צופים כאשר את המשחק שפט השופט האוסטרי פרדיננד מרשל. ישראל ניצחה את המשחק הראשון בתוצאה 1-0 משערו של גיורא שפיגל, בדקה ה-18. הגומלין נערך בדיוק יומיים לאחר מכן בתאריך ה-14 לדצמבר 1969, באצטדיון Sydney Sports Ground, בסידני שבאוסטרליה. שופט המשחק היה שוב מרשל. המשחק הסתיים בתוצאת תיקו אחת, כאשר ישראל כבשה ראשונה בדקה ה-79′ מרגליו של מוטל’ה שפיגלר. האוסטרלים איזנו בדקה ה-88′ מרגליו של ווטקינס, וגרמו לדפיקות לב לקראת סיום המשחק. אך לבסוף, התוצאה לא השתנתה על לוח התוצאות שבישר על העפלה היסטורית של נבחרת ישראל לטורניר גדולף – מונדיאל מקסיקו 70′.
במקסיקו נחתה נבחרת קטנה – ישראל מגיעה למונדיאל 70′
בהגרלת הבתים התבקשו המארגנים למנוע מפגש ישיר בין נבחרות ישראל ומרוקו (בשל בעיות של יחסים דיפלומטיים) וכן בין אנגליה למקסיקו. פתקים עם שמות הנבחרות הוכנסו ל-4 קערות:
בקערה אחת: היו 4 נבחרות מאירופה: אנגליה, איטליה, בריה”מ ומערב גרמניה.
בקערה שנייה: היו 4 נבחרות מאמריקה: מקסיקו, ברזיל, פרו ואורוגוואי.
בקערה שלישית: היו עוד 4 נבחרות מאירופה: בלגיה, בולגריה, צ’כוסלובקיה ושוודיה.
בקערה רביעית: היו שאר הנבחרות: מרוקו, רומניה, אל סלבדור וישראל.
נקבע מראש שמקסיקו תהיה בבית מספר 1 ואנגליה בבית מספר 3. ישראל הוגרלה לבית מספר 2 – יחד עם אורוגוואי, איטליה ושוודיה. משחקי הבית נערכו בערים – פואבלה וטולוקה.
את יריית הפתיחה של ישראל בטורניר היא עשתה נגד הנבחרת הדרום אמריקאית, באצטדיון ‘קואוטמוק שממטקם’ בפואבלה לעיניהם של 20,654 צופים. במשחק הראשון ישראל לא כבשה שער ולבסוף הפסידה בתוצאה 0-2 לנבחרת האורוגוואית. אך בשקט ובציפייה רבה השער הגיע במשחק שלאחריו.
ישראל פגשה בסיבוב השני של המשחקים בבית שלה את נבחרת שוודיה. אצטדיון לואיס דוסאל בטולוקה אירח את המשחק ולעיניהם של 9624 צופים שראו את מוטל’ה שפיגלר משווה את תוצאת המשחק בדקה ה-55′, כאשר 2 דקות לפני כן כבש את שער היתרון לשוודים – טורסון בדקה ה-53′.
“פייגנבויים זז אחורנית אל שפיגל”
“שפיגל מכדרר עם הכדור קרוב ל-16 מטרים”
“מחפש את ההזדמנות לבעוט”
“מעביר את הכדור לשפיגלר, לא מצא, שפיגלר”
“שפיגלר התחיל… בעיטת שערררר”
“שפיגלר! עשה את זה! יופי!”
נחמיה בן אברהם ז”ל שהיה מבכירי כתבי הספורט והשדרנים שפעלו בישראל, העביר בקולו הייחודי את השער ההיסטורי של שפיגלר, במקסיקו 70′. למעשה שידורו של המשחקים בגביע העולם וכיבוש השער של שפיגלר בפרט – נחשב עד היום לפסקול היסטורי של הספורט הישראלי.
את הטורניר סיימה ישראל בכבוד עם עוד תוצאת תיקו היסטורית, כאשר במפגש השלישי הבחורים של שפר הסתכלו בלבן שבעיניים לנבחרת האיטלקית, שכללה אז סוללת כוכבים כמו: ג’אני ריברה, לואיג’י ריבה, סנדראו מאצולה ועוד. המשחק הסתיים בתיקו מאופס אבל ישראל נפרדה מהטורניר עם הרבה גאווה, בהשתתפות היסטורית במשחקי גביע העולם.
ואלו השמות ששמו אותנו על המפה – גם בכדורגל!:
מרגש אבל גליץ’ בהיסטוריה, אנחנו לא ברמה…