שעת צהרים מאוחרת וחמימה, עוד משחק בליגות הנמוכות של בואנוס איירס עמד להתחיל. הריח של הבוץ על נעלי הפקקים התערבב עם משחות שחרור השרירים המשונות ועלה לו לאוויר מתוך חדרי ההלבשה המעופשים, שחקני הקבוצות עטו על עצמם את התלבושות הקרועות ומתחו את הגרביים מעל מגני העצם, הכול כבר היה מוכן.
פתאום נשמעו דפיקות בחדר השופטים, בפתח נעמד לו דריו דובוייס, בלמה של הקבוצה האורחת ופנה אל שופט הראשי בבקשה שגרתית למדי: “אולה סניור, אין בחדר ההלבשה שלנו מראה, זה בסדר מבחינתך שאתאפר אצלכם?”. השופט המופתע לא בדיוק ידע איך להגיב.. חוק כתוב שאוסר על שחקן להתאפר לא נכתב אז. מפה לשם, תוך שניות לוקו דריו נעמד מול המראה והחל עם הריטואל הקבוע.
כשדובוייס יצא מחדר ההלבשה התגלה המחזה הביזארי: מעין שד רצחני עלה לו לכר הדשא, אפילו תלתליו הארוכים לא הצליחו להסתיר את האיפור הלבן והאפל שכיסה את פניו וקיבל משמעות שטנית במיוחד כשעיניו ופיו נצבעו בשחור אימתני : “זה נותן לי כוח, אני צובע את פניי ויוצא למלחמה, אני בא להרוג את היריבים שלי”. סיפר הבלם באחד מראיונותיו הרבים. לא לחינם מדובר בשחקן “הצבעוני” ביותר בתולדות המשחק. למרבה האירוניה מתחת למסכות והצבעים ניצב לו אדם שלאורך כל הקריירה נשאר נאמן לדבר אחד בלבד – האמת!
די קשה להתחיל לכתוב על הבחור, כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה קבוצות, כל כך הרבה צבע. הבלם החל לשחק בליגות השפל במולדתו באמצע שנות ה-90. באותה תקופה מאמן הסלקסיון היה דניאל פסארלה הקפדן, שנלחם בחירוף נפש נגד שיער ארוך ועגילים, דריו היווה את האנטיתזה המובהקת להלך הרוח שהשליט המאמן הלאומי, הוא עשה זאת בתחתית של התחתית, בליגות המכונות “sanguche y la coca” ( משחקים בכדי לקבל סנדוויץ’ וקוקה קולה ).
במשך 11 שנים לוקו דריו נדד ברחבי הליגה הרביעית והחמישית, הוא שילב את הכדורגל עם מכירת טבק ובגדי יד שניה ברחובות וכמובן עם אהבתו הראשית- המוזיקה. דריו ניגן במספר להקות בו זמנית. הוא הכיר כל תו וכל צליל, השתבח בכל סגנון. ממוזיקה קלאסית ועד לרוק כבד והאבי מטאל. דובוייס היה טיפוס צבעוני לא רק על כר הדשא, הוא ניהל רומן עם טראנסקסוקאל שהכיר לו את סגנון הרוק הסאטני שמוכר בעיקר אצל הרכבי דף מאטלמסקנדינביה. אותו חבר/ה גם איפר אותו בצבעי המלחמה לפני המשחקים.
השמועות מספרות כי לאחר אחת מהופעותיו הגיע דריו למשחק קבוצתו בסמוך לשריקת הפתיחה, הוא עלה למגרש כשפניו צבועות לחלוטין ומשם החל ההרגל. חלק מהיריבים צחקו מהמחזה, חלקם גם פחדו, אך אף אחד לא נשאר אדיש: ” אני ליצן שצובע את פניו אבל הורג את עצמו עבור החולצה” סיפר דריו. הוא אכן ירק דם עבור חולצתו, לא משנה באיזה צבע הייתה. במהלך הקריירה המטאליסט נדד לו ב-12 קבוצות שונות, בכל אחת מהתחנות הללו צבר אינספור סיפורים וחוויות. באחד המשחקים לדוגמא, ניגש לדריו נשיא היריבה וניסה לשחדו בלא מעט כסף. דובוייס אומנם חיי בויז’ה ענייה “שהתפארה” בפשע, סמים ואלימות אך כששמע את הצעתו של המושחת, ירק בפניו וחשף את הסיפור בתקשורת.
אם כבר בדריו ושוחד עסקינן, קבלו עוד פנינה תוצרת המשוגע: בפלייאוף העלייה של קבוצתו- אתלטיקו לוגאנו, ניגש אליו השופט ושלף לו שני כרטיסים צהובים לאחר רבע שעה של משחק, היו אלה הכרטיסים היחידים שנשלפו לעברו במהלך אותה עונה. לצערו של אותו שופט בזמן השליפה נפלה מכיסו ערימת שטרות מגולגלת. דובוייס הרים את הסטיפה מכר הדשא, רץ לעבר חדרי ההלבשה תוך כדי שהוא קורא בקולי קולות: “תראו מה הבן ז### קיבל כדי למכור אותנו”. בסופו של דבר אחרי תחנונים רבים והבטחה לעונש שיכל להגיע ל-20 משחקים בחוץ, הוחזר השלל לבעליו.
במשך 16 משחקים עלה הבלם כשפניו צבועות טוטאלית ומטאלית, אומנם ההתאחדות הארגנטינאית הוציאה לבסוף פסק דין שחייב אותו להפסיק עם המנהג המוזר, אך היא לא הצליחה למנוע ממנו להילחם עבור הצדק בכל מקום בו דרך. באחד מהמקומות הרבים הובטח לו ולחבריו על ידי ספונסר הקבוצה פרימייה של 120 פסו עבור רצף של 3 ניצחונות. אותו רצף אכן הגיע, אך לא התגמול. לוקו דריו שהבין את המצב, אסף חופן של בוץ ודאג להסתיר לו ולחבר מרעיו את הלוגו של הספונסר השקרן- אין כסף אין פרסומת.
ימים ולילות עוד אפשר לספר על אותו כדורגלן שלא ממש אהב כדורגל (“אני עושה זאת בגלל הכושר והתחרותיות”), מטאליסט מטורף שלא שתה, לא התקרב לסמים והקפיד על 12 שעות שינה לפני כל משחק. הרי גם כשחייבו אותו להפסיק לצבוע את פניו הוא המשיך לספק עוד ועוד צבעים וניגודים. כי מי לעזאזל שמע על מאצ’ו ארגנטינאי שלא אוכל בשר ומתפאר במערכות יחסים עם נשים, גברים ומה שבניהם. כזה היה דריו, בחייו ובמותו..
ב-2005 הבלם פרש מכר הדשא לאחר קרע ברצועה הצולבת, 3 שנים לאחר מכן בזמן שרכב על אופניו בדרך למועדון בו עבד כאיש סאונד, נורה על ידי שני צעירים ברגלו ובבטנו. אחרי שבועיים של מאבק, נשם את נשימתו האחרונה. המשטרה טענה כי דובר בשוד, השמועות מספרות כי היה זה חיסול חשבונות או אפילו פשע שנאה בשל נטייתו המינית. בכל אופן היה נחתם לו פרק סיום לא שיגרתי לחיים לא שיגרתים.
וזהו חברים.. אנו בפתחו של חג פורים, פעם בשנה כולנו מתחפשים, צוהלים וצובעים את פנינו בצבעים. זמן מספיק טוב לספר את סיפורו של דריו דובוייס – “האיש הצבוע, שרדף אחרי האמת”
איפה אקרא דברים כאלה אם לא פה
איזה כיף
אין על הכתבות צבע האלה
מור רכס 🙏🏻 👏🏻
כתבה כיפית ממש ומעניינת, איזו מדינה מטורללת היא ארגנטינה, בה יושבים אלופי העולם!