האריה הבווארי הפך לניצוד | באייר לברקוזן 3 – 0 באיירן מינכן

נסקור את הנצחון הגדול של לברקוזן על באיירן מינכן 0-3 במשחק העונה בבונדסליגה בבאיי ארינה, ונדבר על שינוי המגמה המסתמן

את הכינוי “נברקוזן” (“Neverkusen”) קיבלה באייר לברקוזן במאי 2002, לאחר שאיבדה שלושה תארים תוך שבועיים – ליגה, גביע וליגת האלופות. אבל הקבוצה הזו הראיתה שהיא עשוייה מחומר אחר לגמרי. היא מחצה את באיירן שבאה עם הרבה תקוות לבאיי ארינה, והראתה שהיא לא רק הקבוצה הטובה ביותר בין השתיים, אלא גם הפייבוריטית הברורה לתואר האליפות בליגה הגרמנית. זאת, כאשר הבווארים המתוסכלים לא זוכרים משחק שבו הרגישו כל כך חסרי אונים וחסרי מחץ בהתקפה, וראו איך הפער גדל ל-5 נקודות.

גם האוהדים השרופים ביותר של באיירן שראו את המשחק יודו: זו לא היתה סתם תבוסה צורבת. זו היתה העברת שרביט.

 

1. סטטיסטיקות המשחק.

מפת הבעיטות מראה על הדומיננטיות האדירה של לברקוזן בהגעה למצבי הבקעה וסיכון השער (14 לעומת 9).

 

אל תיתנו לסטטיסטיקה של אחזקת הכדור המוחצת לבאיירן (61%) ולנצחון בכמות המסירות (579 ב89% מול 344 ב-82% לבאייר) להטעות אותכם: באיירן לא היתה אפילו קרובה לשליטה במשחק הזה. באיירן לא הצליחה להגיע כמעט לאף מצב בכל המשחק, הנעת הכדור שלה היתה עקרה ולא אפקטיבית, וההתקפה שלה היתה נראית חלשה מתמיד, ועובדה שהיא בעטה 9 פעמים לשער, כאשר  בעיטה אחת בלבד הלכה למסגרת (!) (שיא שלילי עונתי?). לעומת זאת, לברקוזן בעטה 14 פעמים לשער, עם 8 למסגרת, שזה המון, עם 2 מצבים גדולים שיצרה, שהוחמצו, מה שמראה שיכל להיות אפילו יותר גרוע מבחינת באיירן.

xG עלוב ביותר של 0.57 לבאיירן מול 1.40 ללברקוזן שכבשה 3 שערים (!) – מספרים את כל הסיפור. התקפה עקרה של באיירן, מול אפקטיביות אדירה וקליניות בניצול מצבים של באייר.

הגולים:

הגול הראשון הגיע דווקא מאקס באיירן שלא הצליח להשתלב אצלה ולתקוע יתד, המגן הימני ג’וסף סטאניסיץ’, עת ניצל כדור רוחב מצויין של נ’יתן טלה שעבר בין רגליו של אופמקאנו, כדי לבעוט מתיבת החמש פנימה מול הרשת החשופה, בנצלו כיסוי גרוע של סאשה בואי.

הגול השני של המגן התוקף גרימלאדו הגיע לאחר כדור עומק מצויין של הקשר אנדריך, כאשר גרימאלדו חדר לעומק הרחבה, קיבל את הכדור והפציץ את הרשת הגבוהה מול נוייר חסר הסיכוי.

והגול השלישי, הגיע לאחר שנוייר השוער הבווארי עלה להתקפה, הכדור הורחק, ומתפרצת קטלנית של באייר הובילה למסירה של טאפסובה לפרימפונג, שעקף את אריק דאייר עם המהירות שלו, ומממרחק אדיר מהאגף ומול שער ריק הצליח לשגר את הכדור פנימה.

2. השחקן המצטיין- אדמונד טאפסובה – ציון 8.4.

הבלם החזק והקשוח מבורקינה פאסו היה פשוט בלתי עביר, עת ניקה פשוט כל דבר ברחבה שלו, העלים את הארי קיין החלוץ האנגלי הקטלני ומלך שערי הבונדסליגה כמעט לחלוטין, ואף סיפק בישול לגול השלישי הקסום של פרימפונג.

אבל האמת היא, שכל שלושת הבלמים של באייר היו במשחק פנטסטי, גו’נתן טאה הגרמני, ופיירו הינקאפי, הבלם האקוואדורי הדינמי, שנראה כמו חייל קומנדו שפשוט רץ לכל מקום ומנקה הכל.

  • 1/1 תאקלים מוצלחים.
  • 1 חסימת כדור.
  • 3 הרחקות.
  • 2 חטיפות כדור.
  • 7 פעולות הגנתיות.
  • 5 החזרות כדור.
  • 1 פעם בלבד שעברו אותו בכדרור.
  • 2/4 נצחונות בדו קרבות קרקעיים.

— חומה.

3. השחקן המאכזב- ג’מאל מוסיאלה + סאשה בואי

המכשף הגרמני הצעיר לא הצליח להביא את יכולותיו, בקושי נגע בכדור, לא הצליח לבצע כמעט אף פעולה התקפית חוץ מהגבהה סתמית לקראת הסיום. הקשר ההתקפי הבווארי, שמצטיין בדהירה עם הכדור בין הקווים, לא הצליח כמעט לגעת בכדור- פשוט כי לא היה קיים המושג “בין הקווים”. באייר פשוט מחקה אותו: קווי הקישור וההגנה של לברקוזן האולטרא מאומנת היו צמודים לחלוטין, מה שלא איפשר לג’מאל האומלל כמעט לגעת בכדור.

וכך, הוא סיים משחק חלש ביותר מבחינתו, עם אפס תרומה התקפית: לא מסירת מפתח, לא מסירת עומק, לא בעיטה לשער, לא קרוס- כלום ושם דבר. אומנם, זו אינה היתה רק אשמתו, שכן טוכל מאמנו היה צריך לזהות זאת מוקדם ולהחליפו לפני הההפסקה – אך דומה שיכל אולי לרדת יותר לאחור לקישור ולעשות הרבה יותר.

סאשה בואי. התקשה מאד להתמודד באגף שלו, גם מבחינה הגנתית, ובעיקר מבחינה התקפית, ופגע מאד בריווח המשחק ומשחק האגפים של באיירן.

 

חובה לציין לרעה גם את סאשה בואי, מגן הרכש הצרפתי שהובא לבאיירן בקול תרועה רמה עם סיום חלון ההעברות של החורף, ולטעמי הציג יכולת שערורייתית, ומתחת לכל ביקורת. אומנם הוא בהחלט ניסה עם הפיזיות והאגרסיביות האדירים שלו, אבל הוא איבד כמות אסטרונומית של כדורים, נכשל בכל הדריבלים שלו, לא הצליח להעביר אף מסירה איכותית לעבר הרחבה, הראה יכולת טכנית חלשה בעת ההשתלטות על הכדור ומסירת הכדור לעבר חבריו. והכי גרוע, הראה משמעת טקטית הגנתית נמוכה ביותר כשחלם בגול הראשון של לברקוזן, ואיפשר לסטנישיץ’ המגיח מאחור להבקיע גול קל כשהוא לא מכוסה בתוך הרחבה הבווארית. גול באשמתו הכמעט בלעדית, למרות שגם דאיוט אופמקאנו הבלם הבווארי, שהיה במשחק לא גדול ועשה מס’ טעויות קשות שבנס לא נגמרו בשערים נוספים, איפשר לכדור הרוחב של טלה לעבור בין רגליו.

בעיני לפחות, בואי פשוט נראה לא לרמות האלו, ומדובר ברכש לא טוב של באיירן, שיכול להתאים רק מול קבוצות תחתית בליגה הגרמנית, ולבטח לא מתאים למועדון כה גדול עם יומרות להגיע רחוק ולזכות בתארים. דוקא באגף השני, מזראווי היה סביר לחלוטין, וניסה להתקיף רבות, בעיקר במחצית הראשונה.

שימו לב לחולשה הקולוסאלית של בואי המבולבל: רק 11% מהבעיטות של באיירן באו מאף שמאל שלו, כאשר רק 29% מההתקפות של באיירן הלכו דרכו, וזה עוד לפני שציינו את כמות האיבודים הבלתי נגמרת שלו במשחק הזה.

4. אבירי באייר והמבצר הבלתי עביר.

אז מה היה לנו?

היה ברור שבאיירן מגיעה לא בכושר שיא למשחק הזה, לאחר מס’ פציעות (קינגסלי קומאן שגמר את העונה,קימיש שפרק את הכתף ורק חזר, גנאברי שעוד לא חזר לגמרי מהפציעה הארוכה שלו, גורצקה שדווקא כן חזר מהפציעה שלו- אבל עדיין לא חזר לעצמו). אם נוסיף לכך את העובדה שהיא מגיעה מול יריבה חזקה ביותר, מאומנת, שלא הפסידה כל העונה, שמגיעה עם בטחון מהמקום הראשון, ועוד בבאיי ארינה, מבצר ביתי פר אקסלנס, באווירה של משחק עונה – היה ברור שלבאיירן יהיה קשה מאד לצאת מנצחת מהמשחק הזה.

בעיני, היה עדיף לבווארים לבוא בגישה יותר הגנתית, עם פרופיל נמוך, להוריד קצב, לשחק על תוצאה של תיקו, ובמקרה ששיחק לה המזל והתוצאה עדיין שווה עד דקה 75, אולי לעשות שני חילופים התקפיים במטרה לנצח. נדמה שהעובדה שהפער בצמרת היה רק 2 נק’ מלברקוזן היתה רק מלכודת דבש, שפיתתה את באיירן לבוא לשחק התקפי ופתוח בחוץ, בניסון להשיג נצחון שלא רק יצמצם את הפער- אלא גם ייתן לה את המקום הראשון, עוד שמעשית הפער בין שתי הקבוצות היה תהומי.

על המגרש, לא היה ספק שהפער בין הקבוצות היה הרבה יותר משתי נקודות: לברקוזן פשוט ביטלה את המשחק של באיירן לחלוטין, מנעה ממנה להניע את הכדור ולצאת איתו קדימה, כשעל להתקרב לרחבה אין מה לדבר. הבחורים בשחור עם הצלב האדום רצו יותר, סגרו יותר, נלחמו יותר, ובאו רעבים יותר להילחם על כל כדור.

היתה פה עליונות מוחלטת.

היתה זו סגירה הגנתית הרמטית בכל חלקי המגרש ברמה שלא ראיתי שנים. למעשה, שחקניו של צ’אבי אלונסו סגרו את כל קווי המסירה, ביצעו לחץ כפול ומשולש על הכדור בכל רגע נתון, לחץ גבוה על ההגנה הבווארית שהתקשתה לקדם את הכדור אפילו לקישור, ובכלל – לא נתנו לבאיירן לנשום. ההתקפה המשומנת של באיירן, שהיתה נראית מרשימה כל העונה עם סאנה וקיין הלוהטים – נראיתה פשוט אומללה ביותר, ולא הצליחה להגיע למצבי הבקעה, וסיימה עם מאזן עלוב של בעיטה 1 למסגרת של לברקוזן כל המשחק (!).

שעושה רושם שגם אם המשחק היה נמשך עוד 3 שעות – באיירן לא היתה מצליחה לכבוש.

קל לראות את החולשה של הההתקפה הבווארית מול הגנת הברזל של באייר:  0% בעיטות מתוך תיבת החמש, לעומת 7% של יריבתה, והרבה יותר מדי בעיטות מחוץ לרחבה מרחוק (56%), שרובן בכלל נחסמו. חוסר אונים.

 

ואם זה לא מספיק, עשו משולשים לא אחת מול הלחץ הבווארי – בעיקר בהובלת וירץ הטכני והפעלתן – הצליחו להשתחרר ממנו יפה ולצאת קדימה להתקפות מעבר מהירות וקטלניות. ההגנה של באיירן החזקה על הנייר פשוט היתה חסרת אונים מול כדורי העומק הקטלניים של באייר לעבר שחקני ההתקפה המהירים שלה שנעו לחללים פתוחים.

 

הקשר ההתקפי/פליימייקר הנפלא של באייר: לא במשחק גדול שלו, אבל בכל זאת היווה פקטור מרכזי במשחק, עת נע הרבה לקבלת הכדור (בכל זאת, אחוזון 99% בנגיעות בכדור) ועזר להשתחררות מהלחץ עם הטכניקה העילאית והמסירות המדוייקות שלו, ואף חילק מס מסירות עומק מופלאות לחבריו, ששברו את קווי ההגנה הבווארית וגרמו ללברקוזן להראות הרבה יותר מסוכנת.

 

משחק בינוני של וירץ (17 איבודים), אבל בכל זאת, היה מאד דומיננטי (71 נגיעות) בהשתחררות מהלחץ של באיירן, עם הפאסים הקצרים שלו, שלחצה כדי לצמק את התוצאה במצב של פיגור  2-0.

 

כזו דומיננטיות של קבוצה על באיירן שנראתה מאד אומללה לא נראתה מאז התבוסה 4-0 באיתיחאד שחטפה מול מנצ’סטר סיטי הדורסנית של פפ, שהיתה בשיאה בדרך לתואר הצ’אמפיונס.

ויותר מכך, נדמה היה שגם אם יגיעו ריאל מדריד או מנצ’סטר סיטי בשיאן לבאיי ארינה מול לברקוזן הזאת- הן יובסו, והמשחק ייגמר בנצחון מוחץ לקבוצה של אלונסו.

למעשה, היחידי שעוד ניסה, ונלחם והתאמץ, היה “הדינמיט הגרמני” לירוי סאנה, שניסה בעזרת הדריבל הקסום שלו לפלס דרך בצפיפות של באייר, ואומנם הצליח לספק מסירת מפתח אחת וניסה לייצר מס’ מצבי הבקעה, אך גם הוא לא הצליח להותיר חותם התקפי משמעותי מול משחק ההגנה הקבוצתי הפשוט רצחני של לברקוזן, בייחוד מאחר וכמעט לא קיבל עזרה מחבריו, הארי קיין שנבלע בצפיפות ברחבה של באייר, וג’מאל מוסיאלה שעד עכשיו אוהדי באיירן מחפשים אותו במגרש.

הפנים אומרות הכל. היחידי שעוד ניסה בכל כוחו, רץ, דירבל, התאמץ ונלחם, כשרצה מאד להמשיך את המומנטום המצויין והיכולת הפנטסטית שלו מכל העונה – אבל גם הוא נבלם ע”י החומה של באייר במבצרה הביתי.

5. טוכל והטעויות.

אין ספק שהעובדה שקינגסלי קומאן, הווינגר הקלאסי הנפלא של באיירן, נעדר מהמשחק עקב פציעה, פגעה קשות במימד ריווח המשחק של באיירן ומשחק האגפים, החיוני כ”כ נגד קבוצה כה הרמטית במרכז הרחבה שלה כמו לברקוזן, וזה בהחלט הקשה על טוכל הצבת המערך ההתקפי.

אבל יחד עם זאת, טוכל טעה בצורה מאד משמעותית, ויותר מפעם אחת.

ראשית, לא היתה שום סיבה בעולם  שטוכל יעלה במשחק כה מכריע, משחק העונה, עם מגן הרכש החדש סאשה בואי, שעוד לא הספקי להתאקלם בקבוצה, וממילא לא מדובר בשחקן מאד טכני ועם יכולות מסירה משובחות, כך שהיה ברור שהוא יתקשה עם הלחץ הכבד של באייר על הכדור במשחק בפרופיל כזה.

שנית,  העליה למשחק עם שלושה בלמים אומנם היתה נכונה, כדי לנסות לעצור את התקפות המעבר הקטלניות של באייר. אבל, יחד עם זאת, לטעמי ההצבה בקישור של גורצקה שעוד לא חזר לשיאו לאחר הפציעה ביחד עם פאבלוביץ’ הצעיר והמוכשר – היתה צעד שגוי, שכן שניהם קשרים אחוריים עם פרופיל דומה מאד. התוצאה: פאבלוביץ’ אומנם היה מצויין בהנעת הכדור וקיבל אותו שוב ושוב, אבל גורצקה היה בכלל מחוץ לענינים, לא נגע כמעט בכדור, ופרט לפעולות הגנתיות כלל לא הורגש. נעלם.

שלישית, החילופים בסוף המשחק.  אומנם, הפאזה הראשונה של החילופים, 2 חילופים (דקה 60) היתה טובה, עת המאמן הגרמני ויתר על אחד הבלמים (אופמקאנו במשחק שיעדייף לשכוח) ועל הקשר האחורי פאבלוביץ’, ושלח למגרש של קשר מרכזי עם אוריינטציה התקפית, קימיש, ושחקן התקפה נוסף, הקשר ההתקפי תומאס מולר, ועבר מ-5-4-1 ל- 4-5-1, מה שגרם לבאיירן להניע את הכדור יותר קדימה וחפש את השער, בעיקר בזכות קימיש המצויין. ובכל זאת, הפאזה השניה של החילופים היתה נוראה ואיומה, עת שלח למגרש את מאתיס טל הקיצוני במקום הקשר האחורי גורצקה (דקה 71), בצעד שהפקיר את הההגנה לחלוטין, ואת גררו המגן וצ’ופו מוטינג החלוץ (דקה 81) במקום בואי ומוסיאלה החלשים על המגרש, שלא ברור למה לא הוחלפו קודם. מדוע לא עלה טוכל עם המגן המצויין מדורטמונד רפאל גריירו במקום בואי בהרכב מפתיחת המשחק?

ושלישית, הגול השלישי של לברקוזן. מיותר לחלוטין, וברור לחלוטין שמדובר בטעות קשה מאד של תומאס טוכל המבולבל. הרי מדובר בדקה 93 בזמן פציעות,כשהשחקנים כבר עייפים ומתוסכלים, לאחר שמשחק שלם לא הצליחו לעבור, לא הצליחו חדור את המבצר ההגנתי שבנתה באייר החזקה, ולכן מה בוער לשלוח את  מואל נוייר לכדור קרן במצב ל 2-0? מה היתה הציפיה? להבקיע גול מהיר, לרוץ עם הכדור לעיגול האמצע ולהבקיע שער מהיר נוסף? הרי לא מדובר בגמר ליגת האלופות של יונייטד באיירן עם הקרנות של בקהאם בתוספת הזמן והמהפך ל2-1 שקורה פעם ב50 שנה. היה ברור לגמרי שהסיכוי לכך נמוך ביותר.

ולפיכך, לטעמי היה עדיף להעביר את מעט הזמן שנשאר, לסיים בהפסד היחסית מינימלי 2-0, ולהימנע מספיגת שער נוסף שיוביא כבר לתבוסה. ובאמת הגול הזה הגיע מרגלי פריפונג, במה שנעץ את המסמר האחרון בארון של באיירן במשחק הזה, ובנוסף גם נתן מכה מנטלית אדירה לשחקניה, ובוסט אדיר בצד השני. מספיק היה לראות את החגיגות של פרימפונג והספסל של באייר לאחר השער השלישי והמיוחד של המגן המהיר והקטלני, כדי להבין את האימפקט המוראלי האדיר של השער הזה על שתי הקבוצות.

טעות קשה ביותר של טוכל, שמראה על חוסר הבנה מוחלט של רוח המשחק, ואפילו ייתכן שגמרה לבאיירן את רוח הלחימה להמשך העונה.

6. שני טילי טורפדו על הקווים.

מה עוד יש להגיד על שני המגינים התוקפים הנפלאים של באייר, המהירים כפלאש על הקווים? ממשיכים את העונה הפנומנלית שלהם, כאשר שניהם היו נהדרים (פרימפונג גם הגיע בדקות ספורות לעוד שני מצבי כיבוש מסוכנים מאד), ולא רק כבשו שניים מתוך שלושת השערים של קבוצתם, בדרך לנצחון, אלא היוו נדבך סופר מרכזי בהתקפה של באייר כהרגלם.

פרימפונג הפלאש המהיר והקטלני לא יודע את נפשו מרוב אושר, לאחר השער השלישי ממרחק ומזוית קשה. חייב להודות לטוכל.

 

אלכס גרימאלדו, המגן הספרדי השמאלי התוקף והנפלא חוגג – הוסיף למאזנו עוד שער לאחר משחק מצויין והרבה מעורבות, והוכיח שיחד עם קאנסלו מברצלונה, הוא אחד המגינים התוקפים המגוונים והאיכותיים ביותר שיש היום במשחק.

7. המכונה של אלונסו – השלם גדול מסך חלקיו

אמרו שההצלחה הפנומנלית של באייר השנה היא אפיסודה מקרית. שזה ייעצר. אמרו שהיה לה הרבה מזל. אמרו שמתישהו לברקוזן תיעצר, ושמול באיירן החזקה היא תחזור לגודלה הטבעי. הרבה גם חשבו שבאיירן תבוא להראות שהיא האלופה והקבוצה העוצמתית יותר, ותביס את לברקוזן, ותשים סוף לריצה המדהימה שלה ללא הפסדים.

אז אמרו.

לברקוזן הוכיחה שהיא שתי רמות מעל יריבתה הבווארית, וניצחה בצדק.

אמרו גם שלאלונסו היה מזל עם ההתעלות של ויקטור בוניפאס ,החלוץ הניגרי הגבוה והמגוון שנמצא בעונה פנטסטית, חלוץ שיורד לקישור לבצע דאבל פאסים עם הקשרים, וגם חוזר ונכנכס לרחבה כדי לבעוט ולהבקיע בעצמו. וגם שנחתו עליו משמיים אלכס גרימאלדו המגן התוקף נפלא מבנפיסקה ליסבון וג’רמי פרימפונג המגן התוקף המהיר והקטלני שפשוט פרץ השנה. אמרו גם שלמזלו פלוריאן וירץ הקשר ההתקפי/פליימייקר הקסום נמצא בפריחה לא נורמלית השנה, כשגם חברו ,הקשר ההתקפי יונאס הופמן, מצטיין השנה ומספק מספרים. שזה נובע מהרבה מזל.

אבל אלונסו לא התרגש, המשיך לעבוד קשה ולהנחיל את היסודות והעקרונות שלו בקבוצה, והמשחק הזה הוכיח יותר מכל, שלא מדובר במזל כלל וכלל. לברקוזן היא קבוצה מאומנת ומתואמת ברמה הגבוהה ביותר. מכונה משומנת, שמזכירה את המכונות שבנה פפ, בברצלונה ובסיטי. סוגרת הרמטית מבחינה הגנתית, השחקנים קרובים זה לזה בכל רגע, כל השחקנים משתתפים ללא יוצא מן הכלל במשחק הלחץ ועבודת ההגנה, ומציגים תיאום מושלם.

במלים אחרות, זוהי קבוצה שההצלחה שלה טמונה בעבודה קבוצתית, ולא בזריחה אינדיבידואלית של שחקן כזה או אחר. כך למשל, יונאס הופמן, הקשר ההתקפי שהיה בורג כה מרכזי השנה עת שיחק בדאבל פיבוט עם וירץ, בכלל פתח על הספסל, ועלה ל-9 דקות מסכנות כמחליף. ג’רמי פרימפונג, מקום 1 בנגיעות ברחבת היריבה בבונדסליגה השנה, שללא ספק הוא נדבך מרכזי בהתקפה של לברקוזן – בכלל עלה כמחליף בדקות הסיום במקום ניית’ן טלה המצויין. החלוץ המצויין ויקטור בוניפאס בכלל היה פצוע ולא שיחק – ועלה במקומו אדלי האלמוני. הקשר האחורי הגרזן פאלאסיוס פצוע ולא משחק ?עולה במקומו אנדריך, שגם כבש גולאסו לחיבורים בבעיטה מרחוק במשחק האחרון.  ועדיין, למרות כל זאת, לברקוזן היתה נראית עוצמתית, מסודרת, מאוגרנת, מסוכנת, ניטרלה את יריבתה כמעט לחלוטין, וכבשה 3 שערים.

וזה כבר לא סגל – זה פרופר מאמן.

סינרגיה מושלמת, בניצוחו של מאמנה המאסטרו, ואגדת העבר צ’אבי אלונסו, שאת טביעות אצבעותיו על הקבוצה רואים למרחקים. תשאלו את תומאס טוכל האומלל.

8. ובראיה לעתיד:

כבר עכשיו, ברור שמדובר בתופעה, והקבוצה של אלונסו אינה אפיסודה מקרית: אם היא תסיים את עונה ללא הפסדים ועם תואר אלופת הבונדסליגה בפער לא קטן – אף אחד כבר לא יופתע. ויותר מכך, אם הקבוצה של אלונסו גם תשכיל לשמור על רוב שחקני המפתח שלה גם לעונה הבאה – אין ספק שבאייר לא רק תוכל להתמודד על תואר הבונדסליגה באק טו באק, אלא גם תוכל להוות כוח משמעותי גם בצ’אמפיונס ליג בשנה הבאה.

אנחנו כבר מתים מסקרנות לראות את הקבוצה של אלונסו מתמודדת מול קבוצות הטופ של אירופה בליגת האלופות.

ולכל האריות של היבשת, ריאל מדריד, מנ’צסטר סיטי, וכמובן גם באיירן החבולה מיידי לברקוזן עצמה – ראו הוזהרתם, החבורה של אלונסו מגיעה העירה, והיא מאומנת היטב – וגם רעבה לעוד.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    8 תגובות
    1. הקורא כותב

      עם כזאת כתבה מי צריך שידור חוזר?
      תודה ענקית🙏

    2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      אתם מטורפים

    3. דוד כותב

      תודה
      אחלה ניסוח

    4. דקל כותב

      הסיכומים האלה פשוט נהדרים אין לי מילים

    5. שון כותב

      אני יודע שאנשים יחשבו שאני הוזה ומגזים אבל אני חייב לצעוק את זה: צ׳אבי אלונסו הוא גווארדיולה הבא והזמן יעמיד את הצהרתי במבחן.

      מי עשה בבונדסליגה מה שהוא עושה? עם לברקוזן? עם סגל שאת רובו אף אחד לא הכיר? במשרת בוגרים ראשונה?

      הבן אדם לא מפסיד, הבן אדם משפיל את האריה הבווארי גם במירוץ וגם במפגשים הישירים אבל מעל הכל? הכדורגל שלו נראה עתידני לגמרי !! הוא עושה אבולוציה למשחק. פשוט מדהים.

      האיש הזה נועד לגדולות!

    6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      באיירן משלמת על הטעות של החלפת נאגלסמן בטוכל בריבית דריבית.

      וזה כמובן בלי להוריד מהטירוף מוחלט שעושה אלונסו.

    7. אדהם כותב

      ואוו, ניתוח מדויק ומלא ידע, היסטוריה והסבר הגיוני ומוכח, תענוג לקרוא כל מילה שכתבת
      תמשיך עם הניתוחים האלה

    8. תומר כותב

      הביקורת נגד סאשה בואי מעט מוגזמת בהתחשב בזה שמדובר במגן ימני ששיחק הפעם בצד שמאל

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן