האריות מבילבאו | ארנסטו ואלוורדה מחזיר עטרה ליושנה

אם אתם חיים במאה ה-21, כנראה שלא יצא לכם לשמוע הרבה את השם אתלטיק בילבאו במאבקי הצמרת בליגה הספרדית. אותה הקבוצה שקטפה תארים בשנות ה-30 התדרדרה לאט לאט ובשנים האחרונות מוצאת את עצמה במרכז הליגה הספרדית, כשהיא לא נאבקת על תהילה. אבל בתקופה האחרונה, הניצוץ חזר, והאריות מבילבאו שואגים חזרה אל צמרת הליגה הספרדית תחת ארנסטו ואלוורדה.

השנים הראשונות 

אתלטיק בילבאו שנוסדה ב-1898 הייתה אחד מהמועדונים הראשונים בספרד.
מכיוון שקבוצת סטודנטים בריטים היו ממייסדיה, השם עימו נוצרה – ‘אתלטיק’, הוא מן השפה האנגלית.
בשנותיה הראשונות אתלטיק בילבאו הייתה בלתי ניתנת לעצירה. היא זכתה בגביע המלך 7 פעמים מתוך 15 הקמפיינים הראשונים והיא הייתה ממייסדי הלה ליגה ב-1928 (בשיתוף של הרבה מועדונים באסקים כמו אלאבס, סוסיאדד וכו’) והוכתרה לאלופה כבר בעונה הראשונה.

כיאה למועדון שנוסד על ידי בריטים, הדמויות המובילות במועדון היו מהממלכה גם כן. המאמנים האנגליים הנחילו בבילבאו את סגנון המסירות הקצרות והמהירות שאנחנו כיום קוראים לו הטיקי טאקה והכדורגל השוטף המשיך להזרים איתו גם תארים, כשבסיומן של שנות ה-30 בילבאו כבר זכתה ב-10 תארי קופה דל ריי ו-4 אליפויות ליגה.

מה שסימן את בילבאו של תחילת המאה ה-20 היה עיקרון ההתמשכות. בשום שלב בילבאו לא התקבעה על שחקן או מאמן בודד והמשיכה לנוע ולהתאים את עצמה אל התקופה.

כשמלחמת האזרחים בספרד השביתה את הכדורגל ל-3 עונות ועצרה את המומנטום של הבאסקים בליגה, הם חזרו לפסגה תוך שתי עונות.

השלטון המלוכני של פרנקו ניסה להוריד את הבאסקים למטה, אך הם הגיבו בזכייה בגביע המלך על כר הדשא של אצטדיון הצ’מרטין במדריד, במשחק שזכור בהיסטוריה כ’קבוצה של אחד עשר הכפריים’, אחרי ששרו האוהדים האדומים לבנים בקהל “עם אחד עשר כפריים, היכינו אותם למוות”.

הגאווה הבאסקית 

חבל הבאסקים ידוע בדבר אחד – הגאווה שלו. הגאווה התחילה לבצבץ כבר עם עלייתו של פרנקו לשלטון בשנות ה-40, אחרי ששלטונו דיכא קשות את העם הבאסקי, מה שאילץ אותם להתאחד ולדרוש עצמאות.

הגאווה הזו חילחלה גם אל עולם הכדורגל, כשהחליטה אתלטיק בילבאו בשיתוף עם ריאל סוסיאדד (שבהמשך שברה את המנהג) שבסגל שלה יהיו אך ורק שחקנים בעלי לאומיות באסקית, כלומר – שחקנים באסקים, נצרים למשפחה מן החבל בעלי שורשים או שחקנים שלמדו כדורגל בחבל הבאסקים אצל ריאל סוסיאדד, אוססונה, דפורטיבו אלאבס וכמובן אתלטיק בילבאו.

למרות שהגאווה הזו לא השפיעה על התהילה של המועדון המקומי בעונות הראשונות שלו, ככל שהשנים התקדמו המועדון הלך והתרחק מהצלחה.

המסורת הבאסקית לא עמדה בקצב של חלון ההעברות המודרני, מה שגם הכריע את ריאל סוסיאדד ואילץ אותה לשבור את המסורת המקומית. ממוצע של תואר בשנה הפך לתקווה להתחרות על גביע פעם בכמה עונות, ומלבד הבלחות של הצלחה דוגמת גמר גביע אירופה ב-1977, או אליפויות בודדות ב-1972/73 ו-1983/84 בילבאו לא ראתה תהילה שנים ארוכות.

שפל המדרגה 

בתחילת המילניום הנוכחי, בילבאו הגיעה לנקודה הנמוכה ביותר בהיסטוריה שלה. המועדון התחמק בעור שיניו מירידת ליגה ב-2005/06 ו-2006/07, וכשנתן תקווה לאוהדיו כשהגיע לגמר גביע ראשון מזה 24 שנים, הוא נרמס 4-1 על ידי ברצלונה.

בנקודה ההיא, כשלא יכל להיות גרוע יותר, החלו לראות האוהדים את האור שבקצה המנהרה.
חוסו אורוטיה נבחר לנשיאות ב-2011, במטרה להחזיר את מועדון חייו לגדולתו ומיד התחיל לעבוד.

אורוטייה הביא איתו את המאמן הותיק מרסלו ביילסה, וזה הוליך את בילבאו לגמר האירופי הראשון שלהם מאז 1977!

בנוסף להצלחה האירופית, חזרו בילבאו להיות איום קבוע בספרד, גם אם לא באותה רמה שהייתה לפני 70 שנה. הניהול הנכון בחלון ההעברות נתן לבילבאו מרווח נשימה וכסף נזיל, שהלך להשקעה במחלקות הצעירות שהניבו פירות עם שמות כמו חאבי מרטינז ואיימריק לאפורט שיצאו למועדונים הגדולים בעולם.

העת החדשה 

למרות שהקדנציה של אורוטיה בנשיאות לא הייתה מהארוכות, השינוי בגישה שהנחיל נותר גם אחרי שהוחלף ב-2018.

בילבאו הפכה להיות מכונה משומנת ליצור צעירים שמובילים אותה כל משחק מחדש.

תחת ארנסטו ואלוורדה, ששב הביתה ב-2022 אחרי שעזב אל משרת האימון המאד מכובדת בברצלונה אי שם ב-2017, עם חזרתו בילבאו מציגה את אחד ממשחקי הכדורגל היפים ביותר לעין בכדורגל הספרדי.

עם צמד חזק במרכז השדה שכולל את אנדר הררה שאחראי על השליטה בקצב המשחק והבילד-אפ ובזכותו בילבאו בעלת אחת מהסטטיסטיקות הטובות בליגה בהחזקת הכדור עם ממוצע של 52% אחוז למשחק, ואת מיקל וסגה שאחראי על הפן הפיזי ומשחק הלחץ שמאפשר לבילבאו להיות הקבוצה השלישית בטיבה במשחק לחץ, מול הגנות חזקות בילבאו קבוצה שמאוד אוהבת לשלוט בכדור ובמרכז המגרש.

אל הצמד מצטרף אויהן סאנסט בעמדת הקשר ההתקפי, אחד מהכוכבים של בילבאו העונה.

את תפקודו של סאנסט במגרש אפשר לתאר במילה אחת: גמיש.

מכיוון שבילבאו עולה למשחק בהרכב קבוע של 4-2-3-1 סאנסט משחק את הצלע המרכזית בשלישייה שמתחת לחלוץ ואין התקפה שלא עוברת דרכו. מהרגע שהכדור יוצא ממרכז המגרש סאנסט יוצא עם הפנים קדימה ודוחף איתו את כל הרביעייה ההתקפית, כששני שחקני האגף האחים וויליאמס פותחים נתיב מסירה הצידה, ומשם הכדור הולך למרכז להצטרפות מקו שני או אל החלוץ המרכזי גורקו גורוזטה שפשוט מככב העונה עם 8 שערי ליגה.

נקודת מפתח נוספת בהצלחה של שיטת המשחק הזו העונה היא שני שחקני האגף.

האחים וויליאמס, איניאקי וניקו, מציגים העונה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. בנוסף לעובדה שהשניים חולקים שם משפחה, הם גם חולקים מאפיינים דומים על המגרש – שניהם שחקנים מהירים להפליא, עם דריבל נהדר.
איניאקי שחווה עונת שיא מצידו, פורח תחת ארנסטו ואלוורדה באגף ימין כשהוא מקבל את החופש למאבקי אחד על אחד. החופש הזה נוצר על ידי הצד השני, האגף השמאלי של ניקו.

ניקו, שעלה אל הקבוצה הבוגרת רק לפני עונה וחצי, מראה בגרות לא יאמנת בשביל שחקן בגיל 21. הדריבל הנהדר שלו מתאפיין בתזמון מדויק, בניגוד להרבה צעירים שזוכים להזדמנויות אך לעיתים מתפזרים בקבלת ההחלטות שלהם.
בזכות קבלת ההחלטות הנהדרת של ניקו, נאלצת היריבה לשלוח אליו שחקן נוסף עבור הדאבל-אפ, מה שבעקיפין, מותיר את איניאקי באחד על אחד, כמו שניתן לראות בשער שלה מול ברצלונה כשניקו אמנם לא מעורב ישירות, אך תשומת הלב אליו ואל כנף שמאל מותירה את אחיו הגדול חופשי ומאושר.

Iñaki Williams flew back from AFCON Wednesday morning

He scored this to give Athletic Bilbao the lead over Barcelona in extra time 💥

(via @rfef)pic.twitter.com/niz0VAAKnb

— B/R Football (@brfootball) January 24, 2024

ז’ול קונדה ורונלד אראוחו מחזקים את האגף הימני של ההגנה כדי להתגונן מניקו וויליאמס שבא עם המומנטום, ומותירים את פאו קוברסי הצעיר להתמודד לבד עם איניאקי.

כשבילבאו מתגוננת, אנחנו מקבלים הוכחה נוספת לעמדה הגמישה של סאנסט במגרש.

מהרכב 4-2-3-1 בילבאו משנה את עצמה ל-4-4-2 כששחקני האגף לוקחים צעד אחורה כדי לייצר שוויון מספרי בצידי המגרש, ואויהן סאנסט עובר מהקשר ההתקפי למעין חלוץ זמני לצד גורוזטה כדי לייצר את אותה משוואה מאוזנת שישנה כבר באגפים.

בנוסף למרכז השדה המחויב בילבאו מעמידה הגנת ברזל בהנהגתם של הקפטן הותיק אוסקר דה מרקוס בימין והבלמים דני ויויאן ויראי אלבארז שמהווים את ההגנה השלישית בטיבה בלה ליגה עם 21 ספיגות, מאחורי לאס פאלמס וריאל מדריד.

הרנסאנס של ארנסטו ואלוורדה בבילבאו הוא תופעה, שמותירה הרבה אנשים ללא הסבר.

מדוע אותו סגל מתפקד כל כך שונה? איך פתאום הכול רץ כל כך חלק?

בין כל השאלות, יש דבר אחד בטוח. האריה של בילבאו חזר לשאוג בסן ממס.