הבחור הקטן שהיה הגדול מכולם | גרד מולר

שנת 1945 הייתה קשה מנשוא עבור הגרמנים. הנאצים מובסים בידי בעלות הברית, גרמניה עצמה נחרבת עד תום בעקבות המלחמה ובעלות הברית משתלטות על המדינה המערב-אירופאית. גרמניה הייתה שבורה, תרתי משמע. למעשה, בשנת 1945 קרה עוד דבר, למעשה שני דברים. שתי לידות שעתידות לשנות את ההיסטוריה הגרמנית לנצח. באותה שנה, בהפרש של כמעט חודשיים זה מזה, נולדים בבוואריה שבדרום המדינה שני תינוקות: פרנץ בקנבאואר וגרד מולר. האחד בלם, השני חלוץ. שניהם ביחד יצרו את תור הזהב הגדול ביותר שידע הכדורגל הגרמני אי פעם.

על פרנץ היקר לא אכביר במילים כעת, אלא על החלוץ הגרמני המהולל, זה ששבר כל שיא שאפשר היה לדמיין. מולר היה החלוץ המושלם. כובש בשני הרגליים ובכל דרך שניתן היה לדמיין, למרות גובהו הנמוך. מולר היה השחקן שכל הגנה פחדה ממנו, כזה שהיו צריכים לשמור עליו בשבע עיניים, שחלילה לא יברח ויבקיע עוד שער. לאורך הקריירה המפוארת שלו, אף אחד לא הצליח לעצור אותו. אם חשבנו שהגנות ילמדו את סגנון משחקו וינסו לעצור אותו בדרכים שונות, הרי שכל זה היה לשווא. “מפציץ האומה” פיצח כל הגנה שעמדה מולו. זה סיפור חייו המרתק של השחקן הגרמני הכי גדול בהיסטוריה, שספק אם יהיה אחד כמוהו.

Franz Beckenbauer und
Gerd Müller..
Damals waren die beiden
die Deutsche Helden. pic.twitter.com/IozhrIPRJx

— REİSENDER MANN.. Semiz (@ReisenderMann) April 17, 2024

ילדותו וראשית דרכו בכדורגל המקצועני

גרד מולר נולד ב-3 בנובמבר 1945 בנרדלינגן, עיירה קטנטנה במחוז בוואריה, 145 קילומטרים ממינכן. מולר היה אחד מ-5 אחים, ונולד לכריסטינה ויוהאן, כאשר האחרון היה פועל במקצועו. משפחתו של מולר הייתה ענייה למדי, והוא גדל בזמן שגרמניה חווה משבר כלכלי חריף עקב המלחמה, ומנסה לשקם את עצמה. הגרמנים חיפשו דרך להימלט מהמצב הקשה שבו הם היו ומצאו נחמה, בין היתר, גם בכדורגל. רחובות גרמניה ההרוסים שפעו בילדים צנועים וצנומים ששיחקו את המשחק האהוב. כך היה גם מולר. מגיל קטן, הכדורגל זרם בורידיו. כבר מגיל צעיר הוא הראה את כישוריו הרבים בשכונת מגוריו ומיד משך את תשומת לבם של כל הסובבים אותו. ביום מן הימים, ראש צוות האימון של קבוצת הילדים המקומית הגיע למגרש השכונתי לצפות בילד הפלא הגרמני, שאז נקרא בפי הילדים “האדה”, שם חיבה ללא משמעות מיוחדת. שמו היה יורג מונצינגר. מונצינגר התרשם מאוד מהיכולות והכישרון של גרד הקטן והציע לו להגיע אליו לקבוצה. גרד, ילד ביישן וחסר ביטחון סירב להצעה עקב גילו הצעיר כשהוא עוד לא בן 12.

באוגוסט 1958, בהיותו בן 12, מולר הקטן החל לפרוש כנפיים. חבר ילדות של גרד, פיטר קראוס, לקח אותו לאימון כדורגל מקצועני ראשון בקבוצת הילדים. מולר הקטן הגיע לאימון עם נעלי סניקרס ישנות ומחוררות. כאשר הקפטן של הקבוצה שאל אותו בזלזול: “מה אתה מתכוון לעשות עם הנעליים האלה?” מולר הביישן החליט שלא להגיב במילים, אלא במעשים. הוא כבש בצרורות ללא הרף וכיכב באופן אבסולוטי בקבוצה. במקביל להיותו שחקן כדורגל ובהתאם לתקופה, מולר היה חייב לעזור גם למשפחתו להתפרנס ולחיות בכבוד. לכן, כאשר היה בן 14, הוא עבד כשוליה לאורג, מקצוע שהיום כבר נעלם מהעולם. כשמולר הבין שהדבר מתנגש לו עם הכדורגל וגרם לו לפספס לפחות אימון אחד בשבוע, הוא החליט לעבוד כרתך בחברה מקומית. למרות כל אלו, הוא מעולם לא הפסיק לככב במגרשים המקומיים. כאשר היה בקבוצת הנערים, בגיל 16, גרד מולר כבש לא פחות מ-180 שערים בעונת 1962/63. כבר אז, לא היה ניתן להתעלם מהחוש הבלתי רגיל של מולר לכיבוש שערים.

ב-1962, כשהוא בן 17, הוא עלה לראשונה לבוגרים של נרדלינגן וגם שם הוא פרח. בעונתו השנייה בקבוצה, הוא היה מהשחקנים הבולטים ביותר בקבוצה כאשר כבש 47 שערים ב-28 הופעות בלבד. בכך היה חלק משמעותי מעליית הליגה של קבוצתו. מולר משך את תשומת לבם של שני המועדונים הגדולים במינכן: מינכן 1860 ובאיירן מינכן, אשר רצו את ילד הפלא הגרמני לעצמן. באביב 1964, מנהלה המקצועי של באיירן, וולטר פמבק, דפק על דלתם של משפחת מולר והציע לילד חוזה בקבוצה הבוגרת. מולר הסכים להצעה, והוא חתם על חוזה לארבע שנים בבאיירן מינכן, תוך כדי שהוא גם עובד במשרה חלקית כמוכר רהיטים במינכן. מולר לא שכח לרגע את משפחתו ואת העובדה שהוא צריך לפרנס אותה. הוא הצטרף לבאיירן מינכן, שאז הייתה קבוצה לא כל כך מוצלחת שכללה גם שחקנים אגדיים אחרים כמו בקנבאואר וספ מאייר, מי שלימים יהיה שיאן ההופעות בבאיירן מינכן נכון לרגעים אלו, בעוד תומאס מולר עשוי לעקוף אותו עד שיפרוש.

Bayern and Germany legend Gerd Müller would have turned 78 today. RIP 🕊️ pic.twitter.com/yDb7L2E08z

— Bayern & Germany (@iMiaSanMia) November 3, 2023

באיירן מינכן

הגעתו של מולר הייתה נראית בעיניו של פמבק הגשמת חלום, אך בעיני המאמן דאז, זלאטקו צ’ייקובסקי המעבר היה תמוה ביותר. אגב, לפני שאימן את הקבוצה הבווארית, צ’ייקובסקי שיחק ואימן גם את הפועל חיפה והוביל אותה לגמר גביע המדינה וזכייה ב”גביע העשור”, מה שלימים הפך להיות גביע הטוטו. ברגע שמולר נחת במתחם האימונים של צ’ייקובסקי, האחרון לעג: “מה אני אמור לעשות עם מרים המשקולות הזה?” הכינוי הנלעג “מרים משקולות” ניתן למולר עקב מימדיו החריגים. הוא נישא לגובה של 1.76 ושקל 90 קילוגרמים, מימדים שלא אפיינו ספורטאי מקצועי באותה תקופה. על כן, המאמן לא סמך על מולר והושיב אותו על הספסל בתחילת העונה. לאחר לחץ כבד של פמבק על צ’ייקובסקי, האחרון התרצה והסכים לתת לילד החריג הזדמנות בהרכב. הוא עלה לבכורה נגד פרייבורגר וכבר הטביע את חותמו. מולר כבש שער אחד מתוך מה-11 שבאיירן כבשה באותו משחק. מאז, מולר לא הפסיק להרשים ולהרשית. הוא סיים את עונת 1964/65 עם 39 שערים בסך הכל, ועלייה מרגשת לבונדסליגה. צ’ייקובסקי היה מכנה את מולר “הילד הנמוך והשמן”, גם כאשר האחרון היה הכוכב בקבוצתו. הכינוי ליווה את מולר לאורך כל הקריירה.

כבר בקמפיין הבונדסליגה הראשון שלה, באיירן מינכן נראתה כמי שבדרך להיות אימפריה שלא תישכח לעולם. בעונתה הראשונה בליגה הבכירה, באיירן הגיעה למקום השלישי וזכתה בגביע הגרמני, מה שהיה התואר הראשון שלה מזה תשע שנים. באותה עונה, 1965/96, מולר כבש 14 שערים ב-33 הופעות בבונדסליגה, כאשר הוא בן 20 בלבד. בעונה שלאחר מכן, מולר פרץ לתודעה הכלל-גרמנית והטביע את חותמו באופן סופי בכדורגל הגרמני. הוא סיים את העונה כמלך שערי הבונדסליגה, עם 28 כיבושים ותואר כדורגלן השנה בגרמניה. הוא הוביל את קבוצתו לזכייה ב”גביע אירופה למחזיקות גביע”, כולל שלושער מדהים במשחק הגומלין של חצי הגמר נגד סטנדרד ליאז’. זהו היה התואר הבינלאומי הראשון של הבווארים.

בעונת 1968/69 באיירן מינתה מאמן חדש, ברנקו זבץ, שהפך את האימפריה המתהווה לאימפריה אמיתית. במשטר האימונים הקפדני שלו, מולר ירד שבעה קילוגרמים והיה אפילו יותר קטלני ממה שהיה לפני כן. בהדרכתו של זבץ, באיירן זכתה בבונדסליגה בפעם הראשונה בתולדותיה, ואף השלימה דאבל מדהים עם זכייה בגביע הגרמני, כאשר מולר כובש צמד בגמר נגד שאלקה. את העונה כולה מולר סיים עם 30 שערים ב-30 משחקים(!) וזכה בפעם השנייה בכדורגלן השנה בגרמניה. בעונה שלאחר מכן, בניצחון 4-1 נגד ורדר ברמן, מולר כבש רביעייה ובכך הגיע ל-100 כיבושים ב-136 משחקי בונדסליגה, וכל זה כשהוא בן 24 בלבד. מולר הוביל את באיירן מינכן בסך הכל ל-4 אליפויות ו-3 גביעים, כאשר הוא כובש בסך הכל בתקופתו בבווארים 568 שערים ב-611 הופעות.

שיאים וסגנון משחק

אם נצלול קצת למספרים והשיאים של מולר, אי אפשר להתווכח שהוא היה החלוץ הגרמני הטוב ביותר בהיסטוריה. בסך הכל, מולר הוא מלך שערי הבונדסליגה בכל הזמנים, עם 365 שערים ב-427 הופעות. הוא החזיק שנים רבות בשיא השערים לעונת בונדסליגה אחת עם 40 כאלו ב-1971/72, עד שרוברט לבנדובסקי עקף אותו ב-2021 עם 41 בסך הכל. מולר היה מלך השערים של הליגה בשבע עונות בונדסליגה – הכי הרבה בהיסטוריה. מולר מחזיק בשיא קצב השערים לעונה – הוא כבש 26.07 שערים לעונה במשך 14 עונות. בשנת 1972 הוא כבש 85 שערים, הכי הרבה לשנה קלנדרית אחת – עד שמסי שבר את השיא ב-2012.

מולר היה מכונת שערים באופן הכי מילולי שאפשר, הוא פשוט לא הפסיק לכבוש שערים. הוא כונה “מפציץ האומה”, כינוי שעלול להיות שנוי במחלוקת למדינה שעברה מלחמה קשה 25 שנים לפני כן. וחוץ מזה, למרות הכינוי, הוא לא היה בועט בעיטות חזקות כל כך. מולר היה מומחה בהפתעות. סימן ההיכר שלו היה ההתחמקות הזריזה מהבלמים, הודות לרגליו הקצרות. הוא היה מוצא את הדרך לשער תמיד, לא משנה כמה קשה היא הייתה. מולר היה נוהג לקבל את הכדור עם הגב לשער, ולבצע תנועה זריזה ופתאומית בדרך אל הרשת. הוא ידע לכבוש עם שתי הרגליים, וגם היה לו משחק ראש מצוין. ניתן לסכם ולהגיד שהיה למולר פשוט חוש לשערים, כזה שכבר לא רואים יותר. הוא ידע למצוא את השער בכל דרך שקיימת, וגם בדרכים שלא. מילד ביישן שמשחק בשכונות ומפרנס את משפחתו, מולר הפך לכוכב הכדורגל הכי גדול בגרמניה ולחלוץ הגרמני הטוב אי פעם. פרנץ בקנבאואר, חברו לקבוצה ולחיים, הודה בראיון: “כולנו צריכים להודות למולר על כך שבזכותו הצלחנו כל כך הרבה.”

1974 Gerd Muller @OldFootball11 @SuperbFootyPics @FootballArchive pic.twitter.com/WoCMLPff14

— Firmino (@brazilegend10) July 13, 2019

תחילת הקריירה הבין לאומית ומונדיאל 1970

ההצלחה המסחררת של מולר בזירה המקומית סללה את דרכו גם אל נבחרת גרמניה המערבית. כבר ב-1966, כאשר הוא בן 19 בלבד, הוא שיחק לראשונה במדי הנבחרת במשחק ידידות מול נבחרת טורקיה. במשחקו השני בלבד בנבחרת, מול נבחרת אלבניה במסגרת מוקדמות יורו 1968, מולר כבש את השער הראשון שלו, אבל זה לא היה השער היחיד באותו משחק. הוא כבש רביעייה לרשת האלבנית וכך התחיל קריירת נבחרות כבירה שהסתיימה עם 68 שערים ב-62 הופעות. אך כל אלו מתגמדים לעומת הופעתו ההירואית במונדיאל 1970, למרות שזה לא הסתיים כלל בזכייה גרמנית.

מונדיאל 1970 במקסיקו זכור לכולנו בעיקר בעקבות ההופעה הישראלית ההיסטורית בו, אך עבור גרמניה מדובר בפעם הראשונה בה העולם זכה לראות את הפלא המקומי שלהם, גרד מולר. ליורו 1968 נבחרת גרמניה המערבית לא העפילה, ומונדיאל 1970 הייתה הפעם הראשונה שגרד מולר יוצא מהביצה המקומית ומופיע מול כל העולם. הופעה ראשונה, בכל תחום, עלולה להיות מלחיצה עד מאוד. אבל לגרד מולר, שכבר אז היה הכוכב הבלתי מעורער של ה”מאנשאפט”, לא הזיז דבר. הוא רצה להזיז דבר אחד – את הרשת של היריבה. את שלב הבתים הוא סיים עם שבעה שערים בשלושה משחקים בלבד. גרמניה המערבית עלתה מהמקום הראשון בבית אל רבע הגמר מול אנגליה, אלופת העולם דאז. המשחק הגיע להארכה ומולר המצוין כבש בדקה ה-108 והעניק לגרמניה ניצחון מדהים ועלייה לחצי הגמר נגד איטליה.

ניתן לומר בביטחון שחצי הגמר במונדיאל 1970 החל את היריבות העתיקה בין איטליה לגרמניה, שבמהלך השנים סיפקה משחקים מרגשים עד דמעות לשתי המדינות המעוטרות. במשחק המדובר, הייתה זו הפעם הראשונה שהשתיים נפגשו במסגרת משחק נוקאאוט בטורניר גדול. המשחק נגרר להארכה, כאשר לוח התוצאות הראה 1-1, לאחר שער עמוק בתוספת הזמן של הבלם קרל-היינץ שנלינגר. ההארכה עלתה כל דמיון. לא פחות מחמישה שערים נכבשו בהארכה, בזה אחר זה, כאשר בסופו של דבר ידה של איטליה הייתה על העליונה עם ניצחון 4-3 מטורף, במשחק שכונה לימים “משחק המאה”. מולר כבש את שני השערים של גרמניה בהארכה כשאת הראשון בדקה ה-94 הוא כבש לאחר שהתגנב מאחורי כל ההגנה והצליח לנצל רשלנות של האיטלקים, כמה אופייני למולר.

השער השני של “מפציץ האומה” היה אפילו אופייני יותר. קרן עולה אל הרחבה, נגיחה אחת חלשה של שחקן גרמני עושה את דרכה אל תוך הרחבה. על הנייר כדור שהאיטלקים צריכים להרחיק. אך מולר התגנב מאחורי הבלם האיטלקי, נגח בערמומיות אל הרשת של אלברטוסי השוער והשווה ל-3-3 בדקה ה-110. דקה בלבד לאחר מכן, איטליה כבשה שער ניצחון ועלתה לגמר על חשבון הגרמנים. עדיין, השער של מולר גרם לאוהדים והפרשנים להריע ולהתפלא מהחלוץ הגרמני ומיכולותיו. הכתב ארנסט הוברטי תיאר את שערו השני של מולר כך: “אם אי פעם ראית גול אמיתי של מולר, הרי שעכשיו זה קרה.” גרמניה יוצאת מובסת אך מעודדת מהכוכב העולה שלה, שעתיד לקחת אותה לגבהים חדשים.

מולר סיים את טורניר 1970 כמלך השערים עם 10 כאלו, מה שהעניק לו גם את כדור הזהב בשנת 1970, בכך הפך להיות השחקן הגרמני הראשון שזכה בתואר. ב-1972, מולר הוביל את גרמניה המערבית לזכייה ביורו הראשון שלה ב-1972, כאשר הוא כובש ארבעה שערים מתוך החמישה של כל הנבחרת בטורניר. חשוב לציין שאז היורו כלל ארבע נבחרות בלבד, אך למרות זאת גרמניה המערבית שלטה ביד רמה בטורניר וזכתה בו בצדק. מולר ממשיך לכתוב את שמו בדברי הימים של הכדורגל הגרמני, אך עדיין חסר לו דבר אחד: זכייה במונדיאל.

🤔 In the six-yard box, has there ever been anyone to match Der Bomber? 💣

🇩🇪 This was Gerd Muller’s 10th goal at the 1970 #WorldCup – scored in the ‘Game of the Century’ against Italy, in the great predator’s inimitable style 🦊

📸 #WorldCup Moments pic.twitter.com/5L0orezsR8

— FIFA World Cup (@FIFAWorldCup) May 5, 2021

הזכייה במונדיאל 1974

מונדיאל 1974 היה המונדיאל של הולנד. ה”טוטאל פוטבול” המהפכני של הכתומים, בניצוחו של יוהאן קרויף משך את עיניהם של כל אוהדי הכדורגל בעולם. הולנד הגיעה לגמר לאחר חמישה ניצחונות בשישה משחקים, כאשר ספגה רק שער אחד. המונדיאל הזה היה חייב להסתיים בזכייה ראשונה של ההולנדים. מן העבר השני, מגיעה גרמניה המערבית, שמארחת את המונדיאל בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה ומעפילה לגמר לאחר טורניר נאה, בו היא אמנם סיימה במקום השני בשלב הבתים של הסיבוב הראשון (מתחת לנבחרת גרמניה המזרחית), אך השכילה לנצח את כל משחקיה בשלב הבתים של הסיבוב השני.

האצטדיון האולימפי במינכן לבש חג וחיכה בקוצר רוח למפגש הפיקנטי בין גרמניה המערבית להולנד. תחילת המשחק הייתה כולה של ההולנדים, אשר זכו בכדור עונשין מ-11 מטרים כבר בדקה השנייה של המשחק. ניסקנס נעץ את הכדור ברשת וזה 1-0 להולנדים. גרמניה הצליחה להשוות אף היא מפנדל שקיבלה בדקה ה-25. מצדה, היה זה פול ברייטנר שגלגל את הכדור באלגנטיות והשווה את התוצאה. מהרגע הזה, גרמניה החלה להאמין. היא הבינה שהיא לא נופלת מההולנדים, ויכולה לעקוץ אותם. גרמניה המערבית לא הפסיקה לבעוט ולהחמיץ, אך התוצאה נשארה מאוזנת, הודות ליכולת טובה של יאן יונגבלוד, השוער ההולנדי. גרמניה הייתה זקוקה לקסם של איש אחד, קטן וחזק שיציל אותה והוא היה שם בשבילה. בדקה ה-43, כדור מהאגף מגיע לתוך הרחבה אל הרגליים של גרד מולר, אשר מתקשה להשתלט על הכדור, ותוך כדי נפילה שולח את הכדור אל הרשת ההולנדית, 2-1 לגרמניה. התוצאה נשמרה כך עד הסיום, וגרמניה זוכה במונדיאל השני בתולדותיה, והראשון של גרד מולר. המשימה הושלמה.

לאחר הזכייה, מולר הודיע בהפתעה גמורה כי הוא פורש מנבחרת בגרמניה בגיל 28 בלבד. הסיבות לכך היו חלוקות: תחילה חשבו שמדובר בכעס של מולר על ההתאחדות הגרמנית, אשר לא תגמלה כראוי, לטענתו, את שחקני הנבחרת לאחר הזכייה במונדיאל ואף לא הזמינה את נשותיהם של השחקנים לחגיגות הזכייה. הסיבה הזאת מעולם לא אומתה באופן רשמי, אך ייתכן מאוד שהייתה חלק ממכלול השיקולים של מולר. מולר עצמו הודה שנים לאחר מכן בראיון מה הייתה סיבת הפרישה: “פשוט לא רציתי יותר. שיחקתי יותר מ-100 משחקים עם באיירן בכל שנה. לא הייתי כמעט בבית. כשהייתי חוזר הביתה, הבת שלי שאלה ‘דוד שלי חוזר היום’?”

One of the greatest goalscorer of all time, Gerd Muller #RIP #gerdmüller #Deutschland #Germany🙏🙏🙏 pic.twitter.com/vFRLOAK7mJ

— “YNWA” The Story of Liverpool FC (@LFCHistoryShow) August 15, 2021

המעבר לארצות הברית והפרישה

מולר המשיך לשחק בבאיירן מינכן עד שנת 1979, על אף שחברו הטוב בקנבאואר עזב כבר ב-1977. מולר רצה להישאר באור הזרקורים שסנוור אותו עד מאוד. הוא התמכר להצלחה ולעובדה שהוא כוכב בקנה מידה היסטורי, אך הוא לא ידע מתי להפסיק. בפברואר 1979, במשחק ליגה נגד פרנקפורט, מולר הוחלף בשלב מוקדם של המשחק ונעלב מאוד מההחלטה של מאמן באיירן דאז, פאל צ’רנאי. החילוף הזה הביא את מולר להחלטה לעזוב את המועדון לאחר 15 שנים, ובפברואר 1979, מולר עלה למשחק הבונדסליגה האחרון שלו, בגיל 33.

תחילה הוא תכנן לפרוש, ואף שלל הצעה לעבור לארצות הברית בטענה שהוא לעולם לא יבוא לשחק שם “ושום דבר לא ישנה את זה” במילותיו. אך כנראה שהכדורגל עדיין בער בעצמותיו של הגרמני, והאחרון חתם בפורט לודרייל סטרייקרס, קבוצה מהעיר פלורידה שבאותה העת שיחק שם גם ג’ורג’ בסט האגדי. בשלוש עונות בקבוצה, גרד מולר כבש 38 שערים ב-71 הופעות. גרד מולר פרש מכדורגל באופן סופי בשנת 1981, בגיל 36. ב-1983, הגרמנים רצו לערוך למולר פרידה כראוי, וערכו משחק פרידה לכבודו שהיה בין באיירן מינכן לנבחרת גרמניה (שתי הקבוצות שמזוהות יותר מכל עם מולר) מול 50,000 צופים באצטדיון האולימפי במינכן, שם הבקיע את שער הניצחון בגמר המונדיאל ב-1974.

לאחר הפרישה

החיים שאחרי הכדורגל לא זהרו למולר בלשון המעטה. לאחר הפרישה הוא נשאר בפלורידה וניהל ביחד עם חבריו הטובים מסעדת סטייקים שנקראה “המזנון של גרד מולר”, שמשכה אליה יותר גרמנים מאשר אמריקאים. למולר היה קשה מאוד להיות מחוץ לאור הזרקורים בפעם הראשונה בחייו הבוגרים, ועל כן פיתח התמכרות לאלכוהול. חייו היו בורגניים ומשעממים להפליא וכבר לא כללו את הריגוש שהכדורגל נתן לו, מה שגרם למולר להישבר נפשית. למזלו, חבריו לשעבר בבאיירן מינכן, ובראשם אולי הנס עזרו לו לחזור למסלול ולהיגמל מאלכוהול.

לאחר שיצא ממעגל השתייה, חזר מולר אל התלם והחל לעבור הכשרה כמאמן כדורגל. הוא עבד כמאמן החלוצים בבאיירן מינכן החל מ-1992, כאשר קיבל גם את משרת עוזר המאמן בקבוצת החובבנים של הבווארים, בה החזיק עד 2014. בשנת 2003, לכבוד חגיגות 40 שנה להקמת הבונדסליגה, הליגה הגרמנית בחרה במולר כשחקן הבונדסליגה הטוב אי פעם. ב-2008, נרדלינגן, הקבוצה בה התחיל את הקריירה שינתה את שם אצטדיונה ל”אצטדיון גרד מולר”, לאות כבוד על הקריירה העצומה של מולר. בשנת 2015, ה”בילד” הגרמני בחר במולר כשחקן הגרמני הטוב ביותר בכל הזמנים. ב-2010, מולר ומשפחתו הודיעו כי הוא חולה באלצהיימר, וגרד מולר הלך לעולמו ב-15 באוגוסט 2021, והוא בן 75. כאות הוקרה על פועלו, באיירן מינכן הציבה בספטמבר 2023 פסל בדמותו של גרד מולר מחוץ לאליאנץ ארנה.

Statue unveiled in honour of #FCBayern legend Gerd Müller 🔴⚪️

More info ➡️ https://t.co/H2VVbWpnV6#4EverGerd pic.twitter.com/nCnT1MmJrf

— FC Bayern Munich (@FCBayernEN) September 12, 2023

 

אוהדי הכדורגל אוהבים להתדיין ולהתכתש על האם שחקנים שהיו טובים בעבר יכולים להצליח גם היום. השאלה הנ”ל תקפה גם למולר עצמו, ששיחק בשנות ה-70 של המאה הקודמת. התשובה לשאלה זו היא אחת: אין לדעת. אין לדעת כיצד מולר היה מתפקד מול הגנות מודרניות. יש סיכוי שהוא היה אפילו טוב יותר. התשובה אינה מורידה אפילו מעט מגדולתו של “מפציץ האומה”. מילד קטן ושמנמן הוא הפך לחלוץ הגרמני הגדול בכל הזמנים ועתיר תארים. מולר היה מי שהביא את הכדורגל הגרמני אל מרכז הבמה, לאחר ששנים רבות הוא היה בעיקר עסוק בשיקום לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא גרם לגרמנים רבים להיות גאים שוב במדינתם, שגדל בה החלוץ הכי טוב שיש. הכדורגל הגרמני מאז מולר השתדרג, ודמויות חדשות נכנסו ויצאו ממנו, אך כולן שואבות ממנו השראה, ממי שידע לשים את הכדור ברשת בכל דרך ובכל מעמד. השאלה האם מולר היה מצליח כך גם היום לא רלוונטית, שכן לא ניתן להתווכח על ההשפעה הכבירה של מולר על הכדורגל הגרמני בפרט והעולמי בכלל. במקום זאת, כדאי שפשוט נתרפק על ההיסטוריה ונודה לאלוהי הכדורגל שהביא לנו חלוץ כל כך עוצמתי ומצוין.