הגול שכמעט לא היה | אפקט הפרפר: פרק 4

לכל אוהד כדורגל יש רגע אחד כזה שהוא לא ישכח בחיים, זה יכול להיות ניצחון אדיר או הפסד צורב, שער מדהים או אפילו עצירה מרהיבה. אם תשאלו את האוהדים של קבוצת הכדורגל ווטפורד מה הרגע הזה מבחינתם יש סיכוי לא רע בכלל שכולם יענו לכם את אותה התשובה- טרוי דיני מול לסטר, חצי גמר פלייאוף העלייה לפרמייר ליג בשנת 2013. אבל אתם יודעים שהיינו קרובים מאוד לכך שהרגע האייקוני הזה לא יקרה בכלל?

כל אחד מכיר אדם שהוא יכול להגדיר כ”ליצן”, מישהו או מישהי שנראה שלא לוקחים שום דבר ברצינות. טרוי דיני היה אדם כזה, כשהוזמן בתור ילד בן 15 למבחנים בני ארבעה ימים לאקדמיה של אסטון וילה אך בחר להגיע רק ליום האחרון כי ידע ”שזה היום שיש בו משחק”, החלוץ העדיף לשחק עם החברים שלו בפארק מאשר לנצל הזדמנות שילדים רבים חולמים לקבל. למי שתהה הוא לא התקבל.

את ההזדמנות הראשונה שלו קיבל באקדמיה של המועדון הקטן והלא מוכר ”צ’למסלי טאון”, כאשר הסקאוט של המועדון ראה אותו משחק בפארק עם חבריו והציע לו להיבחן, ודיני הסכים אך במהרה שכח מכך או במילותיו שלו ”פוטרתי מהעבודה ביום שישי ואז הלכתי להשתכר עם חברים במשך שלושה ימים ברצף, מתישהו באמצע קיבלתי הצעה להיבחן בצל’מסלי ואני הסכמת. בבוקר של יום שני שכבתי במיטה וניסיתי להתאושש מה הנגאובר, פתאום שמעתי דפיקות בדלת ושם עמד נהג מונית שאמר לי שהוא בא לקחת אותי למבחנים במועדון, דחפתי את הנעליים מלאות הבוץ שלי לתיק של ASDA (סופרמרקט גדול באנגליה). הנהג השאיר אותי שם ונסע, הייתי צריך להלוות 20 פאונד כדי לחזור הביתה!”

בהמשך שיחק במדי קבוצת ההמשנה שלהם, וכל זאת בזמן שהוא עובד כבנאי ומרוויח 120 פאונד בשבוע. בשנת 2004 ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים ואפילו נבחר לשחקן השנה של הקבוצה בעונת 06\05.

עכשיו אתם שואלים את עצמכם מה הקשר של הסיפור של טרוי דיני לאפקט הפרפר? לחלק הזה אני מגיע עכשיו. בשנת 2006 התרחש במשחק שאפשר להגדיר כשולי במיוחד בין צ’למסלי של דיני לקבוצה אנגלית נוספת בשם וולסלי. בקהל של אותו משחק ישב ראש מחלקת הנוער של וולסלי, מייק הולסול, והוא הגיע כי הבן שלו שיחק באותה התקופה במדי וולסלי, וגם בגלל שהמשחק שהיה אמור להגיע לצפות בו באותו הזמן נדחה. למה המשחק הזה מעניין? כי הוא נגמר בתוצאה של 11-4 לטובת צ’למסלי ודיני עצמו, שעלה לשחק שיכור דרך אגב, וכבש 7 שערים בהופעה מדהימה.

הולסול מיהר להחתים את דיני על חוזה והוא שיחק במדי וולסלי במשך 4 שנים, בהן הופיע ב-131 משחקים והבקיע 27 שערים, ובעונתו האחרונה זכה בתואר שחקן השנה של המועדון. בקיץ של עונת 11\10 דיני עצמו הגיש בקשה רשמית לעזוב את המועדון לאחר שזכה להתעניינות ממספר מועדונים, ויומיים לאחר מכן כבר חתם במדי ווטפורד על חוזה ששכרו 6000 פאונד בשבוע.

בסיומה של עונת 13\12 התרחש האירוע שמשמש בעצם כתירוץ לכתבה הזו- ב12 במרץ נפגשו לסטר ו-ווטפורד של דיני במשחק הגומלין של פלייאוף העלייה לפרמייר ליג, כאשר המשחק הראשון נגמר בניצחון 1:0 לטובת לסטר. רגעי הדרמה התחילו בדקה ה96 של המשחק, שהתוצאה היא 2:1 לטובת ווטפורד והקבוצות עמדו להגיע להארכה. בדקה הזו אנתוני קנוקברט ספק מוכשל ספק צולל ברחבה והשופט שורק לפנדל דרמטי. אותו קנוקברט ניגש לבעוט את הפנדל בידיעה ששער יגמור מעשית את המשחק ויעלה את קבוצתו לגמר, משחק אחד מעלייה לפרמייר ליג.
על מה שקרה בהמשך אני לא ארחיב, רק תראו את הקטע המצורף עם הסאונד פועל:

הסיפור של דיני ווטפורד נראה כמו סרט הוליוודי, מה זה משנה שהם הפסידו בגמר ולא עלו? את זה אף אחד לא יזכור. מה שחשוב הוא הרגע הזה, השער האדיר הזה וכל הרגש שמגיע יחד איתו, ועוד יותר מדהים לחשוב כמה היינו קרובים לכך שהוא לא יקרה בכלל, והכל בגלל משחק שולי אחד, שנדחה.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    2 תגובות
    1. אלכס כותב

      הפינה האהובה עליי כרגע באתר, קצר קולע ומעניין מאוד…מחכה לפרק הבא בכיליון עיניים.
      תודות לכל העוסקים במלאכה.

    2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      דרור תמשיך.

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן