ברצלונה פגשה יריבה עיקשת בדמותה של אתלטיק בילבאו, המשחק היה פתוח וקיצבי ועם תצוגה נהדרת של שני השוערים, אך בסופו של דבר, המשחק הוכרע על ידי שער אחד של מארק גיו (מי?)
כיתת המחוננים של צ’אבי
כתבתי עליה אחרי הניצחון מול סביליה.
גם כן 1-0. קצת מוכר לא?
אל המשחק אמש ברצלונה עלתה במעין 433 מזויף.
על הנייר אלו היו פראן טורס בימין ופרמין לופס בכנף שמאל, אך על הדשא זה נראה קצת אחרת.
ז’ואו פליקס שפתח כחלוץ הראשי נדד לא פעם שמאלה כשהוא מתנהג קצת כמו תומאס מולר, חוקר השטחים.
מחפש מסדרונות, מתגנב בין הבלמים למגנים, חי את החלל שבין השוער לשחקני ההגנה שלו ומתנהל במעין מצב הסוואה ברצועה שבין המגנים לקשרים.
פליקס היה לטעמי גם המצטיין במשחק.
הוא זה שבישל את שער הניצחון, הוא השחקן עם הכי הרבה נסיונות בעיטה לשער אמש (4), והוא השחקן עם הכי הרבה מסירות מפתח אמש (3) – בשתי הקבוצות כמובן.
נדמה שפליקס הפך להיות ה GO TO GUY החדש של ברצלונה.
יש בו קצת מאנטואן גריזמן, שחקן ללא תפקיד מוגדר על המגרש, וזה מה שהופך אותו לנשק כל כך מסוכן, כל כך מגוון ובעיקר, כל כך לא צפוי.
ציון 8 לפליקס.
ברצלונה שלטה בכדור (62% החזקה) והייתה ללא ספק הקבוצה המסוכנת ביותר על המגרש עם 1.45 שערים צפויים אל מול 0.50 של בילבאו.
מי שניהל את המשחק אמש לברצלונה הם הצמד איניגו מרטינז כבלם עושה משחק ו 10.3% החזקת כדור מהסך של הקבוצה ומלפניו אילקאי גונדואן כעושה משחק אחורי עם 8.3% החזקת כדור מהסך של הקבוצה.
לצורך השוואה, רומאו (4.5%) וגאבי (3.3%) לא החזיקו בכדור ביחד יותר מגונדואן.
צ’אבי משתמש בקשר הגרמני שלו בצורה אחרת לחלוטין ממה שהתרגלנו לראות במנצ’סטר סיטי.
אם אצל גווארדיולה, גונדואן שיחק כמעין מספר 8 עם אוריינטציה התקפית, אצל צ’אבי גונדואן הוא 8 עם אוריינטציה אחורית. קצת כמוהו כשהיה שחקן.
בהיעדרם של פדרי ושל דה יונג, צ’אבי רואה בגונדואן כמנהל המשחק האחורי שלו, משמע השחקן הראשון שמקדם את המשחק מהרגע שהכדור עוזב את רצועת ההגנה.
זה לא מהלך שמנצל את סך יכולותיו של הקשר הנפלא, אך ייתכן מאד שבנקודת הזמן הנוכחית, זה מה שברצלונה צריכה.
הדברים הקטנים שמנצחים משחקים
אם תלכו בחזרה אל תקציר המשחק, תראו שבדקה ה 54 ניקו וויליאמס שלח כדור עומק לאחיו אינאקי.
הייתה שם מאית שנייה בה אינאקי השיג את כריסטנסן בריצה.
ייתכן מאד ששוער אחר היה נלחץ מהסיטואציה הזו ויוצא מהשער בכדי לנסות לייצר לחץ על הבועט.
טר שטגן לא עשה זאת. הוא נשאר לעמוד על קו השער וראה איך כריסטנסן מגיע לאינאקי ואיך החלוץ בועט מחוץ למסגרת.
בדקה ה 80, ז’ואו פליקס הכניס כדור נפלא לילד מארק גיו. זה היה כדור קצת אלכסוני החוצה שמיקם את גיו הצעיר ממש על קצה הרחבה.
אונאי סימון לא קרא נכון את כל המהלך והתמקם רע מאד אחרי המסירה ולכן הימר ובחר לרוץ אל גיו הצעיר ולהשאיר את השער שמאחוריו ריק לחלוטין.
סימון לא ייצר לחץ על גיו הצעיר, ולכן גיו לא נלחץ ובעט די בקלילות אל הרשת הריקה.
רק אתמול פירסמנו פה באתר את דירוג 10 השוערים הגדולים של העת המודרנית. מארק אנדרה טר שטגן היה שם בהצבעות.
גם סימון וגם טר שטגן רשמו הצלות נפלאות אמש, אך בסופו של משחק, ההחלטות הקריטיות של טר שטגן ושל סימון היו אלו שהכריעו על חלוקת הנקודות.
הלילה הגדול של גיו (וטבאס?)
הופעת בכורה. דקות ראשונות על הדשא. שתי נגיעות ראשונות בכדור.
גיו שמשחק כחלוץ התמקם לו בשפיץ של ההתקפה כשז’ואו פליקס קיבל את הכדור בשטח שבין הקישור להגנה.
שניות לפני השער.
אפשר לראות את גיו ממש בשפיץ ואת ברצלונה משחקת עם רביעייה התקפית אחרי חילוף אמיץ של צ’אבי (יאמאל על רומאו), אך שימו לב למקום בו פליקס עומד.
בזמן שיאמאל משחק כמו שחקן כנף ימין עם רגל על הקו, פליקס שלכאורה משחק על קו שמאל, בוחר למצוא חלל ריק לפני הבלם והמגן הימניים של בילבאו.
פליקס מוקף בארבעה שחקנים של בילבאו והוא נמצא לו ממש בלב המעויין הזה, אך הוא מסתכל על מרטינז, מצפה למסירה וממקם את עצמו בצורה נפלאה לקבלת הכדור.
איניגו מרטינז מוביל כדור – הוא יכול היה למסור לגונדואן שנמצא קרוב אליו, אך הוא בחר דווקא ללכת אל פליקס.
במסירה אחת מדוייקת להפליא שובר את קו הקישור (רביעייה ב 442) ומוצא את פליקס כשלפניו נמצאים 3 שחקני התקפה של ברצלונה עם הפנים לשער ו 40 מטר להשכרה.
מפה, המשימה למציאת גיו בכדור העומק נעשתה לפתע לכל כך קלה.
לאחר המשחק אמר גיו: “אני לא מצליח להאמין לזה, אין לי אוויר. אני נהנה מהרגע, עבדתי קשה כל חיי בשביל ההזדמנות הזו והיא הפכה מושלמת. צ’אבי אמר לי להתכונן, שאני הולך לקבל את ההזדמנות שלי, חלמתי על הרגע הזה כמעט כל לילה בחיים שלי. הכל קרה מהר מאוד, על ידי אינטואיציה, לא היה לי זמן לחשוב”.
אז מה קשור טבאס בכלל?
ובכן, אחרי המשחק נגד סביליה כתבתי את הטקסט הבא ואני חושב שהוא מתאים מאד גם למה שקרה אמש:
האמונה הרווחת של רוב ציבור אוהדי הכדורגל הספרדי היא שחבאייר טבאס הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה לכדורגל הספרדי.
מחרב הליגה הספרדית.
האיש וחוקיו הכלכליים הדרקוניים.
אויב הציבור מספר אחת.כאדם שתומך בכלכלה חופשית, אני בהחלט שותף לתחושות הקשות שיש סביב טבאס וניהולו הכלכלי.
אבל… המשחק אמש גרם לי להסתכל על דברים מעט אחרת ואולי לערער קצת את האמונה או העיקרון שטבאס הוא כל מה שרע.
ברצלונה התבקשה לבצע תעלולים לולייניים כלכליים בכדי להעמיד את סגל הקבוצה העונה.
פליקס וקאנסלו הגיעו בעסקות השאלה, גונדואן ומרטינז הגיעו ללא תמורה ואוריול רומאו הגיעה תמורת כ 4 מיליון אירו.ברצלונה גם נאלצה למכור את עוסמן דמבלה אך לא יכלה להחתים שחקן במקומו כי… טבאס וחוקיו.
מהמקום הזה, בו קשה להחתים שחקנים חדשים, לברצלונה לא הייתה יותר מדי ברירה ואל הבמה הגדולה עלו הילדים מהלה מאסיה.
לא בטוח שלאמין יאמאל או פרמין לופז הנהדרים היו מקבלים את החשיפה אותה הם מקבלים העונה, אם בברצלונה היו יכולים להחתים עוד 2-3 שחקנים בכירים יותר לסגל.
לא בטוח שאפילו גאבי היה מקבל כל כך הרבה קרדיט להוביל את הקבוצה, אם ברצלונה הייתה מצליחה להנחית לדוגמה את ברנרדו סילבה.החוקים הנוקשים של טבאס מכריחים מועדונים להסתמך על מה שהם יכולים לייצר בנוער וגם אולי לתת קצת יותר זמן ואמונה בשחקנים שנרכשו במקום להפוך את קבוצת הכדורגל למעין סופרמרקט של שחקנים שבאים והולכים עונה אחר עונה.
נקודה למחשבה.
ברצלונה עדיין לא מנוצחת בליגה.
מקום שלישי בטבלה.
מרחק נקודה בלבד מהשנייה ג’ירונה (יאללההההה) ומהראשונה ריאל מדריד.
יש לנו עד כה יופי של עונה בליגה הספרדית.
כתיבה מרנינה ואיכותית שמעניקה קצת מפלט בימים אלו
תודה רבה לכם