הרעיון של חזרתה המאולצת של ליגת העל הביא עימו גל התנגדות גדול, כשלצידו גם אלו שתומכים בהחלטה לחזור אל המגרשים, למרות שהם יהיו ריקים.
דירקטוריון המנהלת נפגש היום (שני) בכדי לדון בחידוש המשחקים, ובהצבעה שנערכה, היה רוב (4:12) לחידוש המשחקים כבר בשבת הקרובה. אלונה ברקת נמנעה בהצבעתה, אשדוד, בית”ר ירושלים, סכנין והפועל חדרה הצביעו נגד.
השיקולים העיקריים הם כמובן כלכליים.
במנהלת הסבירו היום שבעצם זו נקודת האל חזור, ושלא יהיה אפשר לפרוס את העונה הלאה מבחינת לוח המשחקים והצפיפות שתיגרם.
משמע, אם לא חוזרים לפעילות בשבת הקרובה, יהיה על העונה להתבטל או להצטמצם איכשהו בצורה מאד יצירתית.
אם הליגה לא תחזור לפעילות, זכייני השידורים יצטרכו מן הסתם לסיים את ההתקשרות עם המנהלת לעונה הקרובה וגם הספונסרים השונים יצטרכו לקחת צעד החוצה מהמשוואה.
זה יכול להביא עימו בשורות קשות מאד למספר לא קטן של מועדונים שזקוקים לכסף הזה כמו אוויר לנשימה.
המועדונים צריכים לעמוד בהתחייבויות חוזיות מול אנשי הצוות השונים והשחקנים, ואיש לא רוצה לראות את העונה מתבטלת ובכך לסחוב מועדונים שונים אל בית הדין לעבודה.
אז כאמור, הסיבה העיקרית לחזרה המתקרבת היא כסף. זה לא מפתיע איש.
אך בנוסף לכך, אני סבור שהליגה צריכה לחזור לפעילות כבר בשבת הקרובה ממספר סיבות.
1. למען האוהדים
נכון, זה לא אותו דבר ללא הקהל ביציעים, אך בסוף מתרגלים להכל.
האדם מסתגל במהירות למצבים חדשים, ונוכל לחזור לראות משחקים בצורה הזו, כפי שעשינו אגב בקורונה.
זה לא היה כיף לראות את היציעים הריקים, אבל כן הרווחנו מזה בצורה מסוימת כשדווקא השקט במגרש, הביא אל אוזנינו את השיחות בין השחקנים, הצעקות מהקווים והתחושה שאנחנו ממש חלק מהקבוצה.
2. למען השיח
עשיתי לי כלל ברזל בתקופה הארורה הזו. בכל פעם שמתחיל לו דיון פוליטי בעבודה, אני זז הצידה או פשוט שם אוזניות.
אם בעבר ב”שיחות הקפה” כולם דיברו על הרפורמה והרבה לפני זה על הריאליטי הפופולרית או על הדרבי התל אביבי שמתקרב, היום כולם מדברים מלחמה או פוליטיקה.
זה בלתי נסבל. הנבירה הבלתי פוסקת במה שנאמר בערוצי החדשות יכולה להוציא כל אדם שפוי מדעתו.
חזרתו של הכדורגל תכניס אל שיחות הקפה או “שיחות הברזייה” נושא שיחה חדש/ישן.
3. למען הצעירים
אני שומע לא מעט תלונות צודקות על כך שהמשחקים יכולים לאבד מעט ערך ספורטיבי, במיוחד אם חלק מהזרים לא חוזרים לשחק.
אך כאמור, אני מאמין שדי מהר, כוחה של האנרציה ייכנס לפעולה והמועדונים יחזרו לשאוף לניצחון ישר אחרי השריקה הראשונה.
את הזרים שלא יחזרו (וזו זכותם המלאה) יחליפו שחקני ספסל או כאלו שיעלו מהקבוצה הצעירה.
אין דבר סמלי יותר מכך שדווקא בתקופה הזו, ישחקו בנינו הצעירים מולנו ויקבלו הזדמנות שאולי לא תחזור.
זה אולי ישפיע על התמונה הסופית של הליגה, אך ייתכן שלא מעט שחקנים צעירים ירוויחו כאן דק’ משחק להן הם לא ציפו, מה שיכול להשתלם לכל מועדון בטווח הארוך.
4. למען החיים
הבחירה בלחזור לחיות היא מקודשת. גם אם היא קשה. גם אם יש מולה מכשולים. גם אם זה אומר שבמשחקים מסוימים יצטרכו לעצור בכדי לרוץ אל המרחב המוגן.
זה הכי רחוק מהאידיאל אבל זה סמל של ניצחון התקופה.
סמל של עם שבחר שלא לשקוע בקלות אל תהומות הנפש, אלא של עם שבחר בתעצומות הנפש.
סמל של עוצמה.
אור לגויים.
אם הם באופ”א ובשאר הליגות לא מכבדים את מתינו בדקות דומייה מתבקשות, אנו נעשה זאת פה בארצנו, משחק אחר משחק ובכל מגרש.
אנו נכבד את המתים, אך חשוב מכך, נכבד את קדושת החיים.
ואסיים בשיר
כדורגל בינלאומי זה אסקפיזם, לדעתי אין מקום עדיין לשוב לכדורגל בישראל, מוצר נחות שהיום עוד יותר לא מעניין.
מכבד את דעתך ניסים.