החלום ושברו | עידן צ’אבי – הסוף

במשך שנים על גבי שנים, או ליתר דיוק מאז עזיבתו בשנת 2015, צ’אבי הרננדס היה חלומו ותקוותו של כל אוהד בארסה באשר הוא. הקסם הטהור ששטף את המגרש בכל נגיעה בכדור, האהבה והתשוקה לבארסה, ההבנה העיוורת של הברסלוניסימו והקרויפיסטה – כל אלה סימנו את המאסטרו כפפ גווארדיולה הבא על הקווים.

וזה התחיל טוב, אפילו טוב מאוד. צ’אבי הגיע לברצלונה מפורקת, שבורה. צ’אבי הגיע אחרי עונות די טובות כמאמן באל סאאד הקטארית, וקיבל את ברצלונה במקום ה-9 בטבלה, מקום שהיא לא הכירה לפחות שני עשורים. הוא קיבל את הקבוצה עם שחקני דרג ב’ כמו אוסקר מינגסה, אילאש אחומאש, סרגיניו דסט, מרתין ברייטוויט, קלמון לנגלה ועוד שחקנים טובים אבל לא באמת ברמה של מועדון ששואף להיות עילית. צ’אבי הגיע בתקופה שהכדורגל בבארסה היה רחוק מהדי.אן.איי שלו, רחוק מאי פעם. המאסטרו הצליח עם חיזוקים מינימלים לסיים במקום השני באותה עונה, עם מחצית עונה שנייה אדירה, כשהוא מחלק רביעיות לאתלטיקו מדריד, נאפולי, בילבאו ואפילו רביעיה ללא מענה בברנבאו.

החיבור של בארסה וצ’אבי גם המשיך לא רע בכלל. בעונתו המלאה הראשונה צ’אבי לקח אליפות היסטורית מבחינה הגנתית, כשהוא מצליח להעמיד את ההגנה הטובה באירופה באותה עונה. הוא גם הציג את אחד המשחקים הטובים ביותר שלו כמאמן בגמר הסורפקופה מול ריאל מדריד, וסוף סוף נראה היה שיש עתיד, תקווה וחלום.

עם סגל שהפך למגובש, מלא בצעירים מלאי כישרון ומבוגרים מלאי ניסיון. עם הנהלה שעובדת איתו באותו קו וכדורגל שמתחיל להזכיר את המשחק שאותו ברצלונה אמורה ורוצה לשחק, עם תשוקה אינסופית לסמל – נראה היה שסוף סוף התקווה והחלום מתגשמים.

Thank you, Xavi. pic.twitter.com/lr9kQpbVUw

— Barça Universal (@BarcaUniversal) May 24, 2024

אבל אז קרה המהפך. ג’ורדי קרויף, חברו הטוב של צ’אבי, עזב את המועדון. לאחר מכן הגיעה גם עזיבתו של המנהל הספורטיבי מתיאו אלמאן, שגם איתו לצ’אבי היו יחסים מעולים. דקו הגיע לעמדת הניהול הספורטיבי, ומהרגע הראשון זה היה נראה שדקו פשוט לא אוהב את צ’אבי. כבר מהתקופה כשחקנים, צ’אבי היה אחד הגורמים שהראו לפורטוגלי את הדרך החוצה מהמועדון לפני עידן פפ, ונדמה היה שדקו די זוכר לו את הסיפור. עד שנראה היה שהכל מתנהל בצורה כמעט מושלמת תחת אלמאן וקרויף, בארסה של לאפורטה חזרה שנים אחורה, להתנהלות שמזכירה את ימי ברתומיאו.

וההשפעה הגיעה במהירות שיא. העונה האחרונה כבר לא הייתה אותו דבר. אחרי כל הפסד, כל משחק לא טוב, הכיסא של צ’אבי התנדנד. התקשורת לא הפסיקה להשחיז סכינים, כיאה לקבוצה עם הסביבה הרעילה בעולם. צ’אבי וברצלונה סיימו את העונה ללא תואר, עם טעם רע מאוד מההפסד לפריז בליגת האלופות. כשברצלונה מסתכלת למעלה היא רואה את היריבה הגדולה ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות ובפער דו ספרתי ממנה בליגה. אה כן, וזה עוד לפני שהשחקן הטוב בעולם כיום לובש לבן.

תחושת המועקה הזו חנקה את הגרון של הנשיא לאפורטה, ונראה שהנשיא התחיל להיות מעורער יותר בהחלטותיו המקצועיות והמוסדיות.

עידן צ’אבי, רות סוף. המאמן הספרדי רשם 141 משחקים על הקווים של בארסה, מהם ניצח 89, סיים 23 משחקים בתיקו והפסיד 29. ברצלונה תחתיו כבשה 1.96 שערים למשחק, והוא שיתף בשנתיים וחצי שלו כמאמן לא פחות מ60 שחקנים.

צ’אבי יעזוב בסוף העונה את ברצלונה. דווקא אחרי שחזר בו מהחלטתו ונראה היה שכל הצמרת בבארסה דוחפת לעונה טובה יותר ביחד עם האגדה הקטאלנית – המאמן ייאלץ לעזוב.

הכדורגל תחת צ’אבי לפרקים היה מושלם, ולפרקים היה אפור עד מוות. אוהדי ברצלונה התרגלו להיות בטופ של הטופ של הטופ, אבל העניין הוא שהסביבה במועדון לוקחת כמובן מאליו את העובדה שבמשך שנים היה להם ארגנטינאי אחד קטן, שגרם להכל להיראות שונה.

כאוהד אני חושב שהתקופה של צ’אבי במועדון לא הייתה רעה, בטח לא בזירה המקומית. צ’אבי הוא המאמן שצבר הכי הרבה נקודות בספרד מרגע הגעתו עד היום, הוא זכה באליפות באמת מרשימה, הוא קידם צעירים רבים, בינהם גאבי, לאמין ימאל, פאו קובארסי, מארק גיו, הקטור פורט ועוד. צ’אבי אוהב את המועדון יותר מכל דבר אחר, ומספיק להסתכל לו בעיניים בשביל לדעת את זה. יכול מאוד להיות ששינוי נדרש כאן, אבל אף אחד לא יודע להגיד זאת בוודאות. אבל דבר אחד בטוח, לאגדת מועדון, שהוא באמת אגדת מועדון, אסור להתייחס כך. לא כשחקן, לא כמאמן ולא כאוהד. בתחושה שלי, יום יבוא וצ’אבי יעמוד שוב על הקווים בקאמפ נואו. כנראה, תחת הנהלה אחרת. נקווה שאז, בפעם ההיא בעתיד, החלום והתקווה שכל כך ייחלנו להם מאז עזיבתו יתגשמו לטובה.