“היכולת לומר שהשגתי הכל בכדורגל, זה דבר בעל ערך גדול באמת” | ליאו מסי בראיון

בזמן שהוא נהנה מהכדורגל באינטר מיאמי, רחוק מאור הזרקורים של אירופה, התראיין ליאו מסי בארגנטינה לראיון נרחב בו דיבר על הזכייה במונדיאל, תחילת הדרך בבארסה, הקאמבק שלא קרה לקלטוניה, וחייו האישיים

תחילה נשאל מסי על המונדיאל בקטאר, ומאיזה רגע הוא נהנה הכי הרבה בטורניר:

 “למען האמת, נהניתי מהכל, מהיום הראשון ועד האחרון, כי באמת נהניתי מכל רגע, והלכתי לשם מתוך כוונה ליהנות, לא משנה מה יקרה, לחיות כל רגע במלוא העוצמה האפשרית. אבל, אולי, הרגע שהביא לי הכי הרבה הקלה היה מול מקסיקו, לא בגלל האנשים או משהו כזה, אין לזה קשר, אלא בגלל שהשער ההוא היה כמו שחרור לחץ אדיר, והחזיר לנו קצת שקט וביטחון.  קרו לנו דברים מוזרים, כמו מה שקרה במשחק מול הולנד, היינו טובים יותר לאורך כל המשחק, שלטנו בו לחלוטין, ואז ברגע האחרון הם הצליחו להשוות. אותו דבר מול אוסטרליה, הם כמעט הבקיעו ברגעים האחרונים, ואמי [מרטינס] הדף כדור שיכול היה להיות שוויון. היינו עדיפים מאוד, אבל למרות זאת קרו דברים שאתה אומר לעצמך: “איך המשחק יכול להסתיים ככה למרות כל מה שנתנו?”. אפילו בגמר, אותו דבר. אותו דבר קרה בגמר. אבל, כנראה, הסיפור היה צריך להיות כזה.”

מסי המשיך:

“לפני הגמר חייתי את הכל בצורה שונה. הייתי רגוע, נהנה, למרות הלחץ הטבעי לקראת המשחק, אבל באותו זמן היינו בטוחים מאוד בעצמנו, הרגשנו חזקים ויציבים, והיה לנו ביטחון גדול בעצמנו, אז היינו רגועים נפשית לפני המשחק. למרות שלצרפת היו שחקנים נהדרים שיכולים לפגוע בך, כי הם כוכבים גדולים, ידענו שאם נשחק בסגנון שלנו, הם יסבלו מאוד, בגלל טבע המשחק שלהם, ואנחנו היינו רגילים לבצע את מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן, מהבחינה הזו היינו רגועים, ונהנינו מאוד מהמשחק. אין ספק שאמשיך להתחרות, האופי הזה אף פעם לא עוזב אותי, כי זה חלק ממני, כך גדלתי, ואני אוהב לנצח ולהתחרות. היכולת לומר שהשגתי הכל בכדורגל, זה דבר בעל ערך גדול באמת. אבל אחרי כל השמחה הזו, התחלתי לחשוב על משהו שנשאר לי בראש הרבה זמן, דמיינתי את עצמי במקום אמבפה, הבקיע ארבעה שערים בגמר, ולא הוכתר כאלוף. תאר לעצמך איך הוא מרגיש? הוא בטח המשיך לשאול את עצמו: מה קרה?. 

ההזדמנות האחרונה שקולו מואני החמיץ? לא חוויתי את הרגע ההוא באותו לחץ, כי זה היה מהיר מאוד. רגע לפני כן, הייתה הזדמנות ללאוטארו, ואז הגיע המהלך ההוא, ואחריו התחילה ההתקפה המתפרצת שלנו, שהגיעה אליי בסוף, אני לא זוכר מי מסר לי את הכדור… ומשם התחלנו את ההתקפה.

כשאתה צופה במהלך לאחר מכן אתה אומר: איזה טירוף, טירוף אמיתי. כן, באמת, זה היה טירוף שהם לא הבקיעו באותו רגע, כי המשחק היה מסתיים בצורה שונה לחלוטין, וזה היה נורא. אבל כפי שאמרתי קודם, ברגע מסוים המזל חייב לעמוד לצידך. ובמקרה הזה זה לא היה רק מזל, אלא דיבו הוא שהציל אותנו, וחייב להגיע זמן שבו השוער משחק את התפקיד הזה. לא, לא התרגשתי מהפנדל, חשבתי רק לשחזר את מה שעשיתי בפנדל הראשון, ובבעיטות שביצעתי לאחרונה, הדבר החשוב ביותר הוא שאני לא אתן לדאגה או למתח להשתלט עליי.”


ליאו נשאל גם על תקופתו בברצלונה, ועל כך שזכה בכל התארים האפשריים עם המועדון הקטלוני:

“כן,  זכיתי בברצלונה בהכל, לכן אני תמיד אומר שאני אסיר תודה לאלוהים, על כל מה שהוא העניק לי. כן, אלוהים נתן לי את כל זה.

ההתחלה בבארסה? כמובן, אני תמיד אומר שחדר ההלבשה הראשון שנכנסתי אליו היה יוצא דופן. אני אסיר תודה על הדרך שבה כולם קיבלו אותי: רונאלדיניו, דקו, סילביניו, וגם צ’אבי ואינייסטה, שהיו שם, ופויול… היו שם שמות גדולים, והקבוצה הייתה מדהימה. וזכינו בליגת האלופות בפעם הראשונה אחרי תקופה ארוכה של היעדרות עבור ברצלונה. והעובדה שרייקארד סמך עליי ועשה אותי חלק מהקבוצה ההיא, זה היה דבר נהדר עבורי, ונהניתי מזה מאוד.”

 מסי נשאל האם הטרגדיה של טיטו לא הייתה מתרחשת, אולי הקבוצה באותו שלב הייתה אפילו טובה יותר מקבוצת פפ.

 “כן, המצב היה קשה מאוד. מה שקרה לטיטו השפיע עלינו מאוד. הוא לא תמיד היה איתנו, ובכל זאת הרגשנו את כל מה שהוא עובר, וידענו שהוא עובר זמנים קשים, שהוא סובל, ואף אחד לא ידע איך המצב יסתיים. וכמובן שזה השפיע על הקבוצה בדרך זו או אחרת. למרות זאת, באותה עונה התחלנו מצוין, והשגנו מספר שיא של נקודות בליגה, אם אינני טועה. אבל, כן, זו הייתה עונה קשה בכל מובן המילה בגלל כל מה שקרה.  עידן גווארדיולה? אני חושב שהכל התחבר באותו זמן: התפיסה של המאמן והשחקנים שהיו באותו שלב. היה לנו בקישור את בוסקטס, צ’אבי ואינייסטה, וגם קו ההגנה היה חזק. אני חושב שזה היה שילוב מושלם בין המאמן לשחקנים, ולכן הושג כל מה שהושג. גווארדיולה הוא עבורי משהו אחר לגמרי. איש שאוהב פרטים, מנטליות שונה, יש לו חזון שאחרים לא רואים. שינה את הכדורגל לגמרי. אחרינו, כולם רצו לחקות את ברצלונה.”

 לגבי שותפויות התקפיות, עם אטו, הנרי, וייה, או האחרונה עם ניימאר וסוארס אמר מסי:

 “אני לא יכול להגיד שהאחרונה הייתה “הטובה ביותר”, אבל היא הייתה נהדרת ללא ספק, כי הנוכחות של ניימאר וסוארס הוסיפה המון, נהיה לנו נשק של מתפרצות, לא היינו צריכים לבנות את המשחק הרבה, ויכולנו לתקוף במהירות. ולא רק זה, אלא שגם ניימאר וגם סוארס היו מפלצות מול השער, מסוגלים לכדרר ולשנות מהלך משחק. אבל, כפי שאמרתי, קשה לי לומר שזו הייתה הטובה ביותר, כי כל שלב היה מיוחד, וכולם היו נהדרים. אטו, וייה, הנרי… כולם היו ברמה גבוהה מאוד, וכולם הצטיינו. תמיד היה לי מזל שיהיו לי שותפים מיוחדים לצידי.

הקאמבק לבארסה? קיוויתי לחזור לברצלונה, זו הייתה המטרה שלי לחזור למקום שבו תמיד הייתי, אבל לצערי זה לא היה אפשרי.  מעולם לא דמיינתי את עצמי בקבוצה אירופית אחרת מלבד ברצלונה.”

ליאו נשאל גם על השינוי שעברה נבחרת ארגנטינה:

“אני חושב שאחרי קופה אמריקה 2019, באמת התחילה להיווצר הקבוצה החזקה הזו שקשה לפרוץ אותה, ועם הזמן הנבחרת התחילה למצוא את סגנון המשחק שלה. נכון שיצאנו מול ברזיל, אבל היינו טובים יותר, וקרו דברים באותו משחק שיכלו לשנות את התוצאה. יצאנו בתחושה שהגיע לנו יותר. מאז, הקבוצה התחילה להשיג ניצחונות, התחלנו להאמין בעצמנו יותר, מצאנו את הסגנון שלנו, והמשכנו לשחק באותה דרך תמיד. התבגרנו כקבוצה במקביל לכך שגדלנו כחבורה. אני חושב שמה שסקאלוני עשה מההתחלה היה דבר נהדר, כי אף פעם לא היה קל לקחת את האחריות באותו זמן, בדרך שבה הוא הגיע, מגיע מנבחרת עד גיל 20, ופתאום מוצא את עצמו.  כפי שאני תמיד אומר, ברמה הקבוצתית היה לי המזל לזכות בכל דבר ברמת המועדון והנבחרת עם ברצלונה, ולהשיג זאת גם עם הנבחרת, זה משהו שאני חושב שאעריך יותר עם הזמן.”

 על המעבר לארה”ב ואמר:

“ההחלטה להגיע למיאמי הייתה החלטה משפחתית נטו, הגענו לארצות הברית, למיאמי, כדי לחיות את החוויה החדשה הזו.  השנה הזו עבורי תהיה חשובה, כי היא תאפשר לי לשחק באופן רציף ולהרגיש שאני בסדר. בשנה שעברה התחלתי את תקופת ההכנה והשתתפתי בכמה משחקים, אבל נאלצתי להפסיק לשחק כי לא הייתי בכושר מלא. למען האמת, בקהאם הוא אדם מדהים. למרות שהוא מופיע מעט כשהוא כאן, אבל הוא מגיע בימים מסוימים, אבל יש לנו גם קשרים מחוץ למסגרת המועדון, ואנחנו מבלים יחד כשהוא במיאמי. הוא אדם פשוט מאוד, צנוע, קרוב לאנשים, ובאמת הוא אדם נהדר.”

מסי נשאל גם על השתתפותו במונדיאל 2026, ועל הביקורות שהיו מופנות אליו בארגנטינה, בתקופות הפחות טובות של הנבחרת:

“אעקוב אחרי הדברים יום ביומו, ואבחן את מצבי. אני לא רוצה להציב מטרות רחוקות עכשיו, למרות שהעניין נמצא בליבי, ללא ספק.

דיברתי על זה בעבר, במיוחד על טיאגו, כי הוא הגדול ביותר, והיה הכי מודע. הוא עבר תקופה שהייתה קשה עבורנו עם הנבחרת, מ-2014 עד 2018, שבה הקבוצה ספגה ביקורת גדולה – אנחנו כשחקנים, ולא רק אני – בגלל ההפסד בגמרים, כאילו ההגעה לגמר לא הספיקה. נאמרו דברים רבים אז, טיאגו חי את האווירה של ברצלונה יום יום, רואה את הניצחונות, רואה אותי תורם ונהנה, ואז רואה את כל מה שקורה בארגנטינה, ולא הבין את הסיבה. כשהיו מבקרים אותי בארגנטינה, תיאגו היה בא ואומר לי: “למה לא אוהבים אותך בארגנטינה? למה מבקרים אותך?”.

עכשיו זה אחרת. הם נהנים ממה שאנחנו חווים. וכמו שאתה אומר, אנחנו שלובשים את החולצה מרגישים יותר, אבל האמת היא שהמשפחה סובלת יותר מאיתנו. הוריי, אחיי, חיו בארגנטינה, ועברו את כל זה יום ביומו, בעוד שאנחנו שיחקנו כל הזמן והתפנינו מהר למשחק הבא או לטורניר הבא. המשפחה, לעומת זאת, נשארת בלב, עוקבת אחרי כל מה שנאמר. ובמקרה שלי, הם תמיד היו קרובים אליי, חיו כל רגע בקריירה שלי, וסבלו איתי רבות.

 הבן שלי עצמו, עכשיו אולי לא מעריך את מה שעשיתי או אולי הם מתבדחים איתי על דברים מסוימים. אבל אני חושב שכשהוא יגדל ויבין את גודל הקושי שעמדנו בפניו, הוא יעריך מחדש את הדברים, ויבין את ערכם. כפי שאמרתי קודם, ילדים לא מבינים הרבה דברים כי הם עדיין קטנים. אבל אחד הרגעים היפים ביותר שחוויתי – כשחזרתי למונדיאל – היה לראות אותם שם נהנים, במיוחד תיאגו ומתאו, כשהם התחילו להבין מה קורה. זו הייתה חוויה יפה מאוד, לחיות אותה איתם, למרות שכל משפחתי הייתה שם: אשתי, הוריי, אחיי, גיסי, האחיינים שלי… אבל לראות אותם נהנים בצורה כזו היה רגע מרגש מאוד עבורי.”

” הגיל משפיע? למרות שאני לא יכול לשחק כמו פעם, אנחנו עדיין רואים את עצמנו כשחקנים טובים .הילדים שלי מכירים את הכדורגל באירופה צופים ומחקים הכל, מכירים את כולם ועוקבים אחרי כולם, כי הם מדברים על השחקנים שנמצאים כרגע כמו אמבפה, ויניסיוס, הולאנד, לבנדובסקי, ולאמין ימאל, הצעיר שהופיע לאחרונה. באמת, הוא מדהים.”

לסיום אמר מסי כי הוא “נהנה מאוד ממה שאני עושה. כדורגל היה חלק מחיי מאז שהייתי ילד קטן מאוד, גדלתי כשאני משחק בכדור, מגיל שנתיים או שלוש בעטתי בכדור , וזה יישאר כך כל חיי. בין אם אני שחקן מקצוען או לא, מי שאוהב כדורגל חי אותו בתשוקה הזו, ואני ממשיך ליהנות ממנו כל עוד אני מסוגל.”

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן