הכוכבים, מרכז הכבידה והפער הבין יבשתי

יש לנו גמר יורו

שני הגיבורים של אנגליה.
אולי ווטקינס וקול פאלמר.

“אני נשבע בחיי ילדיי” אמר ווטקינס אחרי המשחק, “אמרתי לקול פאלמר מוקדם יותר היום, אנחנו נכנס כמחליפים והוא יסדר לי מצב ואני אכבוש. וזה קרה”.

Ollie Watkins predicted that Cole Palmer would assist his winning goal for England 🔮 pic.twitter.com/bOgfsSr6cz

— ESPN UK (@ESPNUK) July 10, 2024

האחד כבש שער נהדר שלקח את אנגליה לגמר והוכיח את אחת הטענות שלי לאורך הטורניר: הארי קיין עוד לא הצליח להתאים עצמו לשיטה הזו.

אנגליה עובדת סביב הרחבה כשהיא מניעה כדור בסבלנות וצריכה חלוץ שהאיכות העליונה שלו היא התנועה ברחבה, הבריחה מהבלמים והיכולת להשתמש בעליונות אתלטית בכדי לייצר לעצמו מצב הבקעה, וזה מה שעשה אמש ווטקינס עם בידוד על דה פריי והסיבוב המהיר עליו שהשאיר את הבלם ההולנדי חסר אונים.

הארי קיין פשוט לא עשה זאת בטורניר וזו לא האיכות העליונה שלו, למרות שדווקא אתמול הוא נתן את אחד ממשחקיו הטובים יחסית, אך עדיין, זה רחוק מאד מלהיות הארי קיין שכולנו מכירים.

השני הוא קול פאלמר, מי שבישל את השער אמש.
בישול ב 10 דק’ על הדשא – שזה יותר ממה שפיל פודן עשה לאורך הטורניר.
פאלמר חושב קדימה ובניגוד לפודן, הוא מעדיף לדחוף כדורים קדימה במקום לסחוב כדורים קדימה.
בזמן שפודן מסתמך על הדריבל שלו, פאלמר מעדיף להסתמך על המסירה שלו. זה הבדל עצום בגישה של שני השחקנים.

סאות’גייט לא ישנה דבר וזה ברור. הבנו כבר את השטיק שלו.
השמרנות והאמונה העיוורת בשחקניו ובשיטה הם נר לרגליו.
הוא יעשה את השינויים הקטנים לעת צרה, אך כאמור, לא ישנה גישה וגם לא הרכב פותח.
הוא מאמין בשחקניו בצורה עיוורת, הוא תומך בקיין גם ברגעים קשים ונותן לבלינגהאם מקום גם כשהוא לא משפיע.
וזה עובד לו, גם אם הדרך לא יפה במיוחד, הנבחרת האנגלית מגיעה אל היעדים פעם אחר פעם.

חצי גמר מונדיאל 2018.
גמר יורו 2021.
רבע גמר מונדיאל 2022.
גמר יורו 2024.

שני גמרים ברציפות.

לזכות סאות’גייט ייאמר שאמש הוא גם ניהל את המשחק נפלא.
אחרי מחצית ראשונה טובה באה ירידה במחצית השנייה וסאות’גייט הגיב עם חילופים נכונים ובעיקר אותו חילוף מנצח של פאלמר את ווטקינס.

“כולנו רוצים שיאהבו אותנו”, אמר במסיבת העיתונאים בסיום המשחק. “כשאתה עושה משהו עבור המדינה שלך בתור אנגלי גאה, ולא מקבל אהבה בחזרה, זה קשה מאוד. כשכל מה שאתה שומע וקורא אלו רק ביקורות – זה מאוד קשה. אבל בימים כאלה, בתחושות כמו שיש לי עכשיו – זה פשוט שווה את הכל”.

כוכבים ומרכז הכבידה

יש לנו לאמין ימאל. בן 17 בשבת ועם 3 בישולים (הכי הרבה בטורניר), יצירת 16 מצבי הבקעה (הכי הרבה בטורניר) ויצירת 6 מצבי הבקעה בטורניר (הכי הרבה בטורניר). ילד שלוקח את כל העולם על הכתפיים ועושה זאת עם חיוך וגשר בשיניים.
יש לנו דני אולמו, עוד יוצא לה מאסיה שלא בדיוק נספר כמי שיהיה אחד השחקנים החשובים בטורניר והנה הוא מלך השערים של הטורניר (3) וזוכה פעמיים בתואר איש המשחק.
יש לנו ניקו וויליאמס, כוח התקפי מסחרר ואולי הצלע השנייה של התקפת ברצלונה בקרוב מאד ביחד עם ימאל.

ויש לנו הארי קיין. לא טורניר עצום שלו, רחוק מאד מכך, אבל עדיין מלך שערים (3) של אנגליה ושל הטורניר.
יש לנו ג’וד בלינגהאם. גם הוא מאכזב אותנו לאורך רוב הטורניר, אבל עדיין, אנגליה לא הייתה נמצאת במעמד הגמר ללא אותו שער היסטרי שהחזיר את אנגליה מהמתים במספרת שיכולה להיות לרגע מכונן בהיסטוריה של הנבחרת האנגלית.
יש לנו פיל פודן קצת אבוד, בוקאיו סאקה שנוצץ פה ושם ואפילו קול פאלמר שחייב, פשוט חייב להיות שחקן הרכב באנקר בנבחרת הזו.

אבל עם כל הכוכבים האלו, נדמה ששתי הנבחרות עובדות סביב שני מרכזי כבידה אדירים, כמעט שווים בעוצמתם, וכנראה הכי עוצמתיים בעולם בתפקידם.

זה יהיה גמר יורו בסימן רודרי נגד דקלן רייס.

וייבים של מארוול נגד DC. סיטי נגד ארסנל.  שני גיבורי על משני מחנות שונים שעליהם יקום וייפול המאבק הזה.

רייס אחראי ל 74.8 מסירות מדויקות למשחק באנגליה (3 ברשימה) ב 94% דיוק בטורניר הזה, ל 3.2 כדורים ארוכים למשחק (שני), 3 תיקולים למשחק (ראשון) וחטיפה למשחק (שני למאיינו).
הכל עובר דרך רייס. הוא המנהל במרכז המגרש והוא גם זה שדואג לכך שההגנה האנגלית תשמור על מבצרה.

רודרי הוא תואם רייס, או שבעצם רייס מנסה להיות תואם רודרי.

הקשר הספרדי העצום מוביל את ספרד במסירות מדויקות למשחק (75.6 ב 94% דיוק), רושם 3.2 כדורים ארוכים למשחק (שני) ו 2.6 תיקולים למשחק (ראשון) וכמו רייס, הוא המרכז והלב של הלה רוחה.

שני הקשרים האחוריים הטובים במשחק כעת ינסו לסחוב אומה שלמה אל היכל התהילה.

אנטיתזה (הפער הבין יבשתי)

מעניין לראות שאם ביורו המאצ’אפ המרכזי הוא רודרי נגד רייס, בקופה אמריקה אפשר לומר שהמאצ’אפ בקרב המתקרב הוא ליאו מסי נגד חאמס רודריגז.
אם באירופה אלו הם המנהלים הטקטיים שיקבעו את קצב המשחק, בדרום אמריקה אלו הם עדיין הקוסמים הקדומים.
אלו שבכל נגיעה שלהם בכדור יכולים לגרום ליבשת שלמה לתפוס את הראש.

מסי רחוק משיאו אך הוא עדיין השחקן החשוב ביותר בנבחרת הארגנטינאית וללא ספק עדיין אחד הטובים בעולם. גם כשהוא כבר בפנסיה במיאמי.
חאמס רודריגז הוא אולי אחד הסיפורים האדירים של הקיץ – בגיל 32 וכשהוא משחק בסאו פאולו, חאמס חוזר אל התודעה העולמית, או לפחות אל התופעה הדרום אמריקאית.

עם שער אחד, 6 בישולים והופעות אדירות לאורך כל הטורניר כשקולומביה עדיין בלתי מנוצחת – לא בטורניר ולא במשך 28 משחקים רצופים.

הכדורגל הדרום אמריקאי מוכיח שוב שהוא ייצרי ותשוקתי מאשר המשחק האירופי המחושב והמבוקר יותר, כפי שאפשר היה לראות אמש במהומות הבלתי נתפסות בין האוהדים הקולומביאניים לנבחרת האורוגוואית.

Darwin consoling one of his children after HE himself had to go fight Colombian fans because there was no security and bring his family to the field.#Uruguay #Colombia #CopaAmerica pic.twitter.com/lSAtaq9IbQ

— Favian Renkel (@FavianRenkel) July 11, 2024

ואנו אוהדי הכדורגל זוכים להנות משני עולמות נפרדים ואין לנו שום מחויבות לבחור.
אנו יכולים להנות מהכדורגל באירופה – עם המשחק המחושב, המבוקר והטקטי יותר ולחכות בסבלנות לאותם רגעי קסם סטייל בלינגהאם וימאל בזמן שרודרי ורייס קובעים את הקצב, וגם להנות מהכדורגל הדרום אמריקאי – הקרבי יותר, ייצרי יותר, חופשי יותר, ולהביט באותם קוסמים קדומים סטייל מסי וחאמס עושים דברים שבזכותם התאהבנו בכלל במשחק הזה.

שני גמרים גדולים בדרך והם כל כך שונים במהותם.
שתי יבשות שונות, שני עולמות כדורגל שלעיתים נראים זרים אחד לשני.

אירופה הקלאסית אל מול דרום אמריקה הרועשת.
כמה צורות יש לך כדורגל, וכמה שאתה יפה.