הלב של מרקו | הריקוד האחרון של רויס ודורטמונד

מרקו רויס יעזוב בקיץ הקרוב את בורוסיה דורטמונד לאחר 12 שנים מרגשות ומתסכלות בהם היה הכי גבוה שאפשר, וגם הכי נמוך. סיפור הקריירה של מרקו רויס, אחד הסמלים הגדולים של הכדורגל הגרמני במיליניום הנוכחי.

הצלחה היא דבר שלא ניתן לכמת. לא משנה איזו נוסחה מסובכת תהונדס, לעולם לא יהיה ניתן להעריך מתי בדיוק אדם מצליח, או נכשל. בסופו של דבר, הצלחה היא דבר יחסי. בכדורגל למשל, יש שייחסו הצלחה לכמות תארים כזו או אחרת, ומהעבר השני יהיו אנשים שיטענו כי דווקא כמות השערים וההשפעה על הקבוצה הם המרכיבים להצלחה.

למרקו רויס הייתה קריירה מוצלחת מאוד וגם לא מוצלחת בכלל. מצד אחד, הוא היה פצוע במשך 1246 ימים, שזה כמעט שלוש שנים וחצי. הוא לא זכה באליפות עם דורטמונד בכל שנותיו במועדון, וידע לא מעט ירידות ביכולת. מצד שני, הוא היה הסמל הכי גדול של הצהובים-שחורים, ואין אדם בגרמניה שלא אהב את הקשר הגרמני.

המשחק האחרון של רויס ב’זינגל אידונה פארק’ היה הגושפנקא להצלחה של רויס. האוהדים הכינו תפאורה אך ורק לכבודו, ואת צעקות השמחה בשער שלו היה ניתן לשמוע בכל גרמניה. צעקות שמחה, שהתמלאו בבכי קורע לב. רויס הוא הסמל לקריירה מוצלחת ולא מוצלחת כאחד. ברוכים הבאים למסע בקריירה של הגרמני, בו נבין כמה החוט שעובר בין ההצלחה לאי-ההצלחה הוא דק ביותר.

מרקו רויס נולד בדורטמונד ב-31 במאי 1989, לאבא רתך, אמא פקידה ושתי אחיות גדולות. בגיל 4 הוא כבר החל לשחק כדורגל בקבוצת ילדים מקומית בדורטמונד, שנקראת PTSV דורטמונד. המאמנת הראשונה של רויס, אנדראה שורמן, יכולה לקחת קרדיט נאה על יכולות הכדורגל של מרקו. בראיון שערכה עם חתימתו של רויס בדורטמונד, היא סיפרה: “הוא היה אמור לשחק במגרש קטן, אבל לא היה לנו כזה. לכן, הוא שיחק עם ילדים שגדולים ממנו בשנתיים. הוא היה הכי קטן מכולם בפער גדול, אבל במשחק הראשון כשהכנסתי אותו לשחק, ניצחנו בעיקר בזכותו”. עוד היא סיפרה שמרקו היה רעב ללמוד לשחק והקשיב לכל מילה ששורמן אמרה לו. רויס היה ילד צנוע ביותר, גם על המגרש. שורמן מספרת כי: “רויס היה מעט ביישן על המגרש, אבל הוא מסוג הילדים שכל הזמן משחקים כדורגל בבית”. לאחר שעזבה את קריירת האימון, שורמן הצהירה בפני הוריו של רויס כי ילדיהם ישחק בעתיד בבורוסיה דורטמונד. ההורים היו סקפטיים, אך שורמן הייתה סמוכה ובטוחה בכך.

לא רק שורמן האמינה, גם רויס האמין. התשוקה שלו למשחק הייתה ניכרת כבר מגיל צעיר. לאחר שנתיים בלבד בקבוצת הילדים של שורמן, עבר רויס לקבוצת הילדים של בורוסיה דורטמונד, שם הוא שיחק במשך עשר שנים. כבר בתור ילד ונער מתבגר, אפשר היה להבין שרויס לא קורץ מחומר של כוכב כדורגל קלאסי – הוא היה צנוע, שקט ומחפש בעיקר לשחק כדורגל, ולאו דווקא לבלוט מעל כולם.

הוא נשאר בקבוצות הנוער של דורטמונד 10 שנים, עד שעזב אותה בטונים צורמים למדי. בשנים האחרונות שלו בקבוצה הוא היה שחקן ספסל, שזה לכשעצמו מתסכל ביותר עבור ילד שמחכה לשבור את תקרת הזכוכית. בנוסף, מאמן קבוצת הילדים דאז, פטר וצינסקי, טען שרויס קטן ורזה מדי בשביל הקבוצה. מרקו נעלב עד עומקי נשמתו, הוא הרגיש נבגד מהמקום שהיה הבית שלו. שנים מאוחר יותר הוא סיפר: “זה כאב לי מאוד לעזוב. כשאתה משחק בכל הקריירה שלך במועדון אחד, אתה רוצה לעשות את הצעד הבא, בטח כשאתה אוהד את הקבוצה”. רויס שאף ונשף בורוסיה דורטמונד מהרגע שהוא נולד, לבו הרגיש לא שלם כאשר עזב אותה.

רויס עבר לרוט וייס אהלן ב-2005, המרוחקת 40 דקות מהעיר דורטמונד ומבית הוריו. רויס מעולם לא התרחק מביתו יתר על המידה, גם בהמשך הקריירה שלו. ברוט וייס רויס שבר את תקרת הזכוכית, והחל לבלוט באופן משמעותי. בעונה הראשונה שלו בקבוצת הנערים של רוט וייס, הוא כבש 10 שערים ב-21 משחקים בלבד, ואף שיחק כמה פעמים במדי קבוצת המילואים הבוגרת, כשהוא בן 17 בלבד. בעונת 2008/09 רויס ערך את טבילת האש שלו בקבוצת הבוגרים של רוט וייס, כאשר הוא ערך 27 הופעות וכבש 4 שערים. הקבוצה סיימה במקום העשירי בבונדסליגה השנייה, ועשתה עונה ממוצעת לכל הדעות.

למרות זאת, היה מי שזיהה את הפוטנציאל בקשר הגרמני המוכשר – מקס אברל שמו, מנהלה המקצועי של בורוסיה מנשנגלדבאך דאז, וכיום המנהל המקצועי של באיירן מינכן. כאשר ישב עם האנס מאייר, מאמן הקבוצה ב-2009, האחרון תהה אם כדאי לשלם 800,000 יורו על שחקן מהבונדסליגה השנייה, שכבש 4 שערים בלבד בעונה, זה לא יותר מדי. מקס לא ויתר, הוא ידע בתוך תוכו שמדובר בילד עם פוטנציאל גדול, שיכול להיות העתיד של מנשנגלדבאך. מאייר הלך עם תחושת הבטן של מקס, שהוכיחה שיש ביכולתה לנבא את העתיד. מרקו רויס הגיע למנשנגלדבאך ב-2009, ומהרגע הראשון הוא היה לבורג משמעותי בקבוצה. הוא שיחק כמעט בכל משחקי הבונדסליגה, כאשר החל מאוקטובר הוא נמצא קבוע בהרכב הפותח. הוא כבש 8 שערים ובישל 4 נוספים, והחל להיכנס לתודעת הכדורגל הגרמני והעולמי.

רויס המשיך לצמוח במנשנגלדבאך, כאשר עונת השיא שלו הגיעה ב-2011/12, אז הוא כבש 21 שערים ובישל 14 בכל המסגרות. רויס הוביל את הקבוצה לחצי גמר הגביע ולמקום הרביעי בליגה, שמוביל לפלייאוף ליגת האלופות – הישג חסר תקדים למועדון בסדר גודל של מנשנגלדבאך, שזו הייתה ההופעה הראשונה שלה אי פעם בליגת האלופות. רויס נבחר לשחקן העונה בגרמניה והיה על גג העולם. הוא היה בדרך להיות אחד השחקנים הגרמנים הגדולים של הדור האחרון ולהוביל את קבוצתו והנבחרת הלאומית להישגים מרשימים.

בשלב הזה, בגיל 23, רויס יכול היה לדמיין קבוצה שלמה שבנויה סביבו, אשר תשיג הישגים שלא נראו במחוזותיה. אך בכל זאת, משהו היה חסר לרויס. אהבתו לדורטמונד הייתה חזקה מידי, והוא לא הצליח להכיל את ההצלחה המטאורית של במנשנגלדבאך. רויס לא הסתנוור מהתהילה והפרסום, הוא בסך הכל רצה לחזור הביתה. לבו של רויס היה תמיד במדים הצהובים-שחורים, קרוב למשפחתו. חרושת שמועות על מעבר אפשרי של רויס לא איחרה להגיע, והציפה את התקשורת הגרמנית. בינואר 2012, המעבר סוף סוף קרה – מנשנגלדבאך הודיעה שרויס יעזוב בסוף העונה ובאותו יום ממש בורוסיה דורטמונד הודיעה על החתמתו של רויס החל מהעונה הבאה. מרקו חוזר הביתה.

רויס סיפר מאוחר יותר על החזרה: “בית ושייכות. קשה להסביר את זה למישהו שלא מחויב לזה כל כך. זה אומר כל כך הרבה כשאתה רוצה לבלות את כל החיים שלך כאן ויש לך הזדמנות לשחק במועדון”. רויס מההתחלה הבין שהוא מגיע לדורטמונד, והפעם הוא לא מתכוון לעזוב. טריקות הדלתות ממאמני הנוער הוחלפו בפריסת שטיח אדום מצד המאמנים של הקבוצה לאורך השנים, שקיבלו שחקן בעל יכולת מעולה שנאמן למועדון בצורה בלתי מתפשרת.

הכל הלך מושלם לרויס, זה היה סיפור אהבה שיכולנו לשמוע עליו רק באגדות. הילד חוזר לביתו ומוביל את הקבוצה, אותה הוא אוהב בכל לבו. עד לאותה נקודה, הקריירה של רויס הייתה מוצלחת, אפילו מוצלחת מאוד. בשתי העונות הראשונות שלו, רויס כבש 30 שערים בבונדסליגה ובישל 22 נוספים, כאשר הוא בונה צמד התקפי קטלני עם ילד פלא נוסף – מריו גצה. אבל רגע לפני מונדיאל 2014, דווקא כשהוא חשב ששום דבר לא יכול להשתבש – הכל השתבש.

ב-6 ביוני 2014, שבוע בלבד לפני המונדיאל, נבחרת גרמניה שיחקה משחק ידידות נגד נבחרת ארמניה החלשה – משחק חסר חשיבות לחלוטין שהמטרה שלו הייתה להכניס את ה”מאנשאפט” לכושר. בדקה ה-43, תיקול מאחור של שחקן ארמני על מרקו רויס, הוריד את האחרון אל הדשא תוך שהוא צורח מרוב כאב. רויס לא המשיך את אותו משחק, ולאחר מכן התגלתה רוע הגזירה – רויס קרע רצועה בקרסול וייעדר מהמונדיאל. הקרע הזה עוד יחזור להציק למרקו בהמשך. הפציעה שברה את רוחו את רויס. כפי שהיה נאמן לדורטמונד, כך הוא היה גם לנבחרת הלאומית, והוא רצה לייצגה על הבמה הגדולה מכולם. רויס שבור הלב לא צפה בגמר של חבריו נגד ארגנטינה מרוב תסכול מהפציעה.

למרות הפציעה, רויס היה מחוזר ע”י המועדונים הגדולים בעולם, ובראשם באיירן מינכן, שכבר לקחה לדורטמונד באותם השנים את מריו גצה ורוברט לבנדובסקי. אבל כאמור – רויס אהב את דורטמונד בכל מאודו, יותר מכל דבר אחר בעולם – גם יותר מכסף. רויס לא רצה יוקרה, תהילה, ואפילו לא תארים מובטחים. הוא רצה להיות שחקן של בורוסיה דורטמונד וכל השאר לא עניין אותו. רויס גם לא חסך בביקורת על שחקנים שפרצו בדורטמונד ועזבו אותה כל כך מהר: “יכולנו לבנות קבוצה פנטסטית איתם, אבל לצערי הם בחרו במסלול אחר בקריירה שלהם. זה תמיד צובט אותי לראות שחקנים עוזבים כי הם לא חושבים שהם יכולים לעשות את הצעד הבא כאן. אני אומר לכולם: ‘אני נשאר כאן לא משנה מה!'”. הקריירה של רויס מלמדת שיעור בכדורגל ובאהבה. אהבה היא אינה רק במילים, היא חייבת להתבטא גם במעשים – אחרת היא אינה אהבה אמיתית.

לאחר המונדיאל, רויס המשיך להיפצע, לחזור לשחק, ואז שוב להיפצע. הרצועה בקרסול שנקרעה סרבה להחלים, והמשיכה להרוס לרויס את החלומות. הוא שיחק 29 משחקים בלבד בכל המסגרות בעונת 2014/15, וכבש 11 שערים. דורטמונד חוותה עונה מזעזעת בכל קנה מידה, כאשר בחודש פברואר היא הייתה במקום האחרון (!) בליגה עם 16 נקודות בלבד. אבל דווקא אז, בשיא הלחץ והעצבים בדורטמונד, האחרונה הודיעה כי רויס האריך את חוזהו בקבוצה עד 2019. רויס שלח אות ברור לכל העולם – אני נשאר, דווקא עכשיו, גם אם דורטמונד תרד ליגה. מעשה שכזה בעונה קשה היה אצילי ביותר ונתן נחת לאוהדים, שידעו שהשחקן המצטיין שלהם נשאר לא משנה לאן הקבוצה תדרדר.

בעונה שלאחר מכן רויס חזר לעצמו, ונדמה היה שהפציעות הקשות מאחוריו. תחת המאמן תומאס טוכל הוא שיחק 43 משחקים בכל המסגרות וכבש 23 שערים. למעט משחקים בודדים, רויס היה זמין עבור דורטמונד בכל רגע נתון, ערוך ומוכן לתת את הופעת חייו בכל מחזור ומחזור.

בעונת 2016/17 הפציעות המשיכו לרדוף את רויס, עד שהן השיגו אותו והשביתו אותו לרוב העונה. הוא שיחק 17 משחקים בלבד בבונדסליגה, כאשר הוא משלים 90 דקות רק ב-4 מהם. בעונה שלאחר מכן, זה היה חמור אפילו יותר. רויס רשם 11 הופעות בונדסליגה בלבד, והתסכול הפך לבלתי נגמר.

אך בעונת 2018/19 – גלגל הענק שנקרא מרקו רויס היה שוב למעלה. הגרמני הפך לקפטן של דורטמונד, ובאופן סופי הפך לסמל הבלתי מעורער שלה. הוא היה פצוע קצת פחות מבשנים קודמות, כאשר הוא ערך 27 הופעות בונדסליגה בהם כבש 17 שערים ובישל 11. רויס פרח מחדש באותה עונה. הוא עבר לשחקן בעמדת הקשר ההתקפי, המועדפת עליו, ואף נבחר בסיום העונה בפעם השנייה לשחקן השנה בגרמניה.

רויס המשיך כמובן לשחק בבורוסיה דורטמונד, כאשר הוא נע בין פציעה לפציעה, ובין לבין הוא נתן כמה הופעות מעולות, שהזכירו איזה שחקן גדול הוא. בעונת 2021/22 רויס הצליח להשלים כמעט עונה שלמה, כאשר הוא שיחק 41 משחקים בכל המסגרות בהם הוא כבש 13 שערים ובישל 18. היכולת תמיד הייתה שם, אבל ניכר שהפציעות והתסכול הפריעו לרויס להיות ברשימה של הכדורגלנים הגרמנים הכי גדולים בכל הזמנים.

העונה, לאחר 12 שנים שלמות שהוא במועדון – רויס הודיע שהוא יעזוב את הקבוצה. בהודעה שהעלתה דמעות אצל אוהדי הכדורגל הגרמני, ולא רק של אלו של דורטמונד, הודיע הקשר האהוב על פרידה. בסך הכל, רויס שיחק במדי הצהובים – שחורים 428 משחקים – מקום רביעי בהיסטוריה של דורטמונד, בהם הוא כבש 170 שערים – מקום שני בהיסטוריה של דורטמונד. בנוסף, רויס בישל 131 שערים, מה שהופך אותו למלך הבישולים של דורטמונד בכל הזמנים. בהודעת הפרידה, אמר רויס: “אני אסיר תודה על התקופה המדהימה בדורטמונד. נהניתי בכל יום, למרות שהיו רגעים קשים”. אין ספק, רויס חווה רגעים קשים מנשוא. קריירה שהייתה יכולה להיות מהמפוארות בגרמניה בדור הנוכחי. קריירה שיכלה להביא עוד תארים לדורטמונד, ובראשם גם ליגת האלופות.

למרות הכל, הקריירה של רויס הייתה מצולחת למדי. כמובן, היא הייתה מלווה בתסכול עמוק ופציעות טורדניות שבלעדיהם כנראה שהיינו מהללים אותו אפילו יותר. אבל הקריירה של רויס היא מוצלחת, יותר משל כדורגלנים אחרים, שכן הוא מצא בית אמיתי. בעולם שבו כמעט ואין שחקנים שמרגישים בבית, שמוכנים להישאר במקום מסוים ללא תנאי, העובדה שרויס העריך כל רגע בדורטמונד ונשבע לה אמונים הופכת את הקריירה שלו למוצלחת מאוד. ישנם שחקנים שהקריירה שלהם יכולה להיות מפוארת, אבל הם ירגישו שהם נוצלו ושבאף מקום הם לא הרגישו אהבה אמיתית – אלא כזאת שבאה מאינטרסים.

רויס אהב באמת ונאהב באמת, מכל הלב. אהבה רומנטית מהסוג שמתייחסים אליה בציניות. אהבתו של מרקו רויס לדורטמונד הייתה אמיתית ואפילו תמימה. הוא מעולם לא רצה לעזוב אותה, לא בתור ילד ולא בתור כוכב כדורגל. רויס לימד את כולנו שיעור בצניעות, בענווה ובאהבה.

ביום שבת הקרוב יפגשו רויס ודורטמונד את ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות. משחק אד בלבד נותר, משחק על כל הקופה. הריקוד האחרון של המלך והמלכה. אים נותר דבר אחרון שמגיע לרויס – זה להניף את גביע ליגת האלופות עם בורוסיה דורטמונד. לזכות בתואר משמעותי עם הקבוצה. את גביע העולם הוא לא הניף, באליפות הוא לא זכה. רויס ראוי לסיים את הקריירה שלו כאשר הוא מניף תואר גדול עבור אהבתו היחידה. זה יהיה הסיום המושלם לקריירה בלתי נשכחת, לטוב ולרע. זה יהיה הסיום המושלם לקריירה מוצלחת ולא מוצלחת כאחד. זה יהיה סיום מושלם לקריירה של מרקו רויס.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    4 תגובות
    1. גרוסקרויץ כותב

      אגדה שלנו!!! דאנקה 💯

    2. רוזן כותב

      כמה חבל שלא הספיק לקחת מונדיאל ב2014 או אליפות עם דורטמונד…כל כך מגיע לו בגלל שהוא הרבה יותר טוב ממה שהצליח להשיג בקריירה שלו.

    3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      סיפור מרגש

    4. פוסבאל כותב

      דאנקה

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן