את השם ריאל סוסיאדד כולנו שמענו. כדורגל מרתק בליגה הספרדית, הופעה פנומנלית באירופה, אבל בתקופה האחרונה היא הפכה לשם שהושרש בכל בית הודות למהפך מן הקצה אל הקצה.
ריאל סוסיאדד החלה את דרכה בתור קבוצת חובבנים שנוסדה על ידי סטודנטים מבריטניה בתחילת המאה ה-20 תחת השם “מועדון הכדורגל סן סבסטיאן”. בתארה הראשון זכתה לא הרבה זמן לאחר מכן כשניצחה את אספניול בגמר גביע המלך לשנת 1909, וכך נולד מועדון הכדורגל סוסיאדד.
השם REAL נוסף לשמה לאחר שהמלך אלפונסו ה-13 נתן את חסותו לקבוצה בגלל אהבתו לסן סבסטיאן וכך הפכה סוסיאדד למועדון הראשון מני רבים שזכה לתואר המלכותי ורשמה את שמה הסופי: מועדון הכדורגל ריאל סוסיאדד.
עקב היותה אחת מהקבוצות הראשונות בספרד הייתה סוסיאדד מבין מייסדות הלה ליגה, אך למרות זאת בתואר הליגה הראשון שלה היא זכתה רק ב 1980, העונה שסימנה את שיא הצלחתם.
שתי אליפויות רצופות וחצי גמר ליגת האלופות היו הישגי השיא שלה, וכל זה תחת שמירה על המנהג המקומי, החתמת שחקנים באסקים ותו לא. אך אחרי כל עליה יש גם ירידה, כשהצ’ורי אורדין (הכחולים-לבנים בשפה המקומית) לא הצליחו להשאיר חותם נוסף לאורך כל שנות ה-90 גם אחרי שהחליטה להפסיק את מדיניות החתמת השחקנים המקומיים.
משנות ה-80 לא הצליחה הקבוצה לחבר רצף עונות מוצלח ומלבד הבלחות דוגמת מקום שני בליגה ב 2002, ריאל סוסיאדד נשארה במקום במרכז הטבלה של הליגה הספרדית.
אז איך מקבוצת מרכז טבלה ממוצעת הצליחה סוסיאדד למנף את עצמה למתחרה קבועה על אירופה?
נריץ קדימה עד שנת 2018. לאחר עונת שפל שנגמרה במקום ה-11 בלה ליגה, הוחלט למנות את מאמן הקבוצה הצעירה, אימנול אלגואסיל למאמן הבוגרת.
באותו רגע החל תהליך שאת פירותיו אנחנו רואים כיום. שחקני בית בשילוב רכישות חכמות יצרו סגל מגוון ורחב שמאפשר לסוסיאדד להיות מאוד ורסטילית על המגרש.
שחקני הבית שגדלו תחת אימנול כמו רובין לה נורמנד או מרטין זובימנדי הפכו לבאנקרים בהרכב והחתמות מבריקות כמו טאקה קובו ואלכס רמירו השתלבו בן רגע.
הסגל שנבנה לו לאט לאט החל להביא תוצאות ב-2020, שתי עונות אחרי מינויו של אלגואסיל, כשזכה זכיה היסטורית בגביע המלך לראשונה מזה 30 שנה וכמובן אין דרך מתוקה יותר מאשר לעשות זאת בדרבי נגד אתלטיק בילבאו.
במערך שמתנדנד בין 4-1-4-1 ל- 4-3-3 ועם מרכז מגרש חזק שכולל את זובימנדי מאחור, מרינו כבונה משחק ואת ברייס מנדז שבעונת שיא כקשר התקפי, מקשים מאוד על היריבות לשלוט בכדור ומאלצים אותן לקחת שחקנים מאגפים ולהסב אותם למרכז מה שמשחק בדיוק לרגליים של הצ’ורי אורדין ומפנה את האגפים לברנצ’אה וכמובן לכוכב של הקבוצה טאקה קובו. כל כדור שהולך לאגף מלווה בתנועה מקו שני של הקשרים שמצטרפים לחלוץ המטרה עומאר סדיק ויוצרים יתרון מספרי ברחבה בכל כדור שנכנס פנימה.
זובימנדי שנשאר מאחור ויוצר מעין קו של 3 בלמים (בדומה מאוד למה שריאל מדריד עושה עם טוני קרוס) נותן חופש פעולה למגנים מכיוון שיש עוד כוח בהגנה במקומם ובנוסף מספק שקט בתור שחקן שיודע לשלוט בקצב המשחק ולהניע כדור.
משחק הלחץ פשוט נהדר כשהוא כולל בתוכו כמעט את כל שחקני השדה, טאקה קובו וברנצ’אה הולכים למרכז ומפנים את האגף למגנים שעולים גבוה. מבנה משולש שכזה מקשה מאוד על שחקני היריבה להניע כדור מכיוון שעל כל שחקן יש שחקן סוסיאדד וכל הזמן נשאר שחקן אחד חופשי כדי ללחוץ את השוער.
דרך המשחק הזו כפי שאנחנו רואים העונה לא רק מספיקה מול אמצע הטבלה של הלה ליגה אלא גם מול הגדולות של אירופה! פעמיים סימאונה אינזאגי, שהוביל את אינטר לגמר ליגת האלופות בעונה הקודמת, לא הצליח להכניע את סוסיאדד. הקבוצה סיימה במקום הראשון בבית ד’ ובדרג א’ של הצ’מפיונס לקראת שמינית הגמר וכל זאת בזכות ולא בחסד, ועם מעט מזל בהגרלת 16 האחרונות, היא יכולה לפלס את דרכה לרבע הגמר.
אז מי אחראי?
לרוב קבוצות שפורחות ככה צריכות את הסופרסטאר שיוביל אותן. אבל זה היופי בפרויקט האדיר הזה, הקבוצה כשלם מחזקת את הבודדים ובכל משחק זה יכול להיות מישהו אחר תחת הזרקור.
פעם זה הקפטן אוירסאבל. פעם קובו ופעם זובימנדי. אין דרך לראות מי יככב הערב וזה רק מקשה על היריבות להתכונן למפגש.
אימנול אלגואסיל בנה קבוצה מאוחדת, יצירתית, טורפת.
זוהי קבוצה שנבנתה על טהרת הביחד ובמבט קדימה היא אחת שללא ספק שווה לשים עליה את העין.
כתבה מעולה !
כותב יפה ומעניין ירדן
אהבתי לקרוא, בהחלט מגיעה כתבה על הקבוצה ובתמציתיות הצלחת להעביר את כל התמונה.
היה אפשר להרחיב קצת על המאמן שגם שחקן עבר ואוהד המועדון, אולי גם על אוירסבאל אבל בגדול כתבה מוצלחת ממש.
אין עליכם תמשיכו כך.