הנשר הגדול – סיפורה של בנפיקה

כאשר חושבים על המועדונים הגדולים בעולם, התמונה שעולה בראשנו היא של ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, מנצ’סטר יונייטד וקבוצות אחרות בעלות סדר גודל דומה. קבוצות בעלות היסטוריה מפוארת שמתפרשת על פני שנים רבות, שבהן הן נוחלות הצלחה הן ברמה המקומית והן בבמה היבשתית. כשאנחנו ניגשים לשאלה הזו אין לנו להתעלם מבנפיקה, הקבוצה מפורטוגל שמציגה שליטה מקומית מעוררת השתאות המעורבבת בהצלחות אירופאיות חסרות תקדים.

בנפיקה הוקמה בשנת 1904 ונקראה “Sport Lisboa”. נקודת המפנה הגיע בשנת 1908, כאשר התאחדה עם קבוצת “Grupo Sport Benfica” מהרובע בנפיקה שבחלק הצפון מערבי של העיר ליסבון, ונקראה “Sport Lisboa e Benfica”. הקבוצה נחשבת כאחת מתוך שלוש הקבוצות הגדולות של המדינה, לצד פורטו וספורטינג ליסבון, ומעולם לא ירדה לליגת המשנה. המועדון מליסבון הוא המועדון המעוטר ביותר בפורטוגל, כשהקבוצה זכתה בכ-80 תארים מקומיים, אשר מתוכם שיא של 38 תארי אליפות פורטוגל, שיא של 26 זכיות בגביע הפורטוגלי, שיא של 7 זכיות בגביע הליגה הפורטוגלית ו-9 זכיות בסופר קאפ הפורטוגלי.

זמן קצר לאחר הקמת הליגה הפורטוגלית באופן רשמי ב-1934, בנפיקה הופיעה כקבוצה הדומיננטית ביותר בה, כשהיא זוכה בשלוש אליפויות רצופות מ-1936 עד 1938. בנוסף אליהן, בעשור שנות ה-40 הוסיפה 3 אליפויות נוספות ו-4 גביעים, כשהיא רושמת את הדאבל המקומי הראשון בתולדותיה בשנת 1943. בסוף שנות ה-50, ארון הגביעים שלה היה בית ל-9 תארי אליפות ו-10 גביעים מקומיים.

הצלחה יבשתית

ההצלחה הבינלאומית הראשונה של בנפיקה התרחשה ב-1950, כאשר זכתה בגביע הלטיני (המועדון הפורטוגלי היחיד שעשה זאת). היה זה הגביע הבינלאומי הראשון בו זוכה מועדון פורטוגלי. במהלך שנות ה-50, בנפיקה זכתה בשלוש אליפויות נוספות ושישה גביעים. למרות היותה אלופת פורטוגל ב-1955, בנפיקה לא הוזמנה לפתיחת גביע אירופה על ידי מארגניו, וערכה את הופעת הבכורה שלה במפעל בעונת 1957/1958. עם זאת, רק בשנות ה-60 בנפיקה החלה לעשות לעצמה שם על הבמה האירופית הגדולה ביותר. תחת המאמן בלה גוטמן ובהנהגת אאוזביו, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריית הכדורגל, הקבוצה הפכה לראשונה שעוצרת את רצף חמש הזכיות הרצופות של ריאל מדריד בגביע אירופה, כאשר הניפה אותו בעצמה בשנת 1961. היא חזרה על ההישג בשנה שלאחר מכן, וגם הגיעה לשלושה גמרים נוספים לאורך העשור. מבחינה מקומית, בנפיקה הרסה את האופוזיציה והסתערה על 8 תארי אליפות ליגות ו-3 גביעים עד סוף העשור. בשנת 1965, אאוזביו עשה היסטוריה בכך שהפך לשחקן היחיד שזכה בכדור הזהב בזמן ששיחק במועדון פורטוגלי. הקבוצה של שנות ה-60, נחשבת לאחת הטובות בהיסטוריה, כשבעונת 1963/1964 שברה הקבוצה שיא מועדון עם 103 שערים ב-26 משחקי ליגה.

The Champions League is back! ⚽️

Only 23 clubs have won the Champions League / European Cup in 68 years of the competition.

SL Benfica won it in 1961 and 1962, becoming back to back european Champions. 🏆🏆🦅 pic.twitter.com/WTJwvmIvf2

— VRed Baller (@VRedBaller) September 19, 2023

לאחר שתי זכיותיה הרצופות בגביע אירופה, מאמנה דאז, בלה גוטמן, ביקש העלאה בשכר אך נענה בסירוב. מאוחר יותר התפטר בלה, ולפני שעזב הטיח בפני ההנהלה בזעם: “גם בעוד 100 שנה בנפיקה לא תזכה שוב בליגת האלופות!!!”. מאז, הקבוצה הגיעה חמש פעמים נוספות לגמר ליגת האלופות, והפסידה בכולם. בנוסף, הקבוצה לא השכילה לזכות בשום תואר אירופי אחר מאז, כאשר הפסידה במשחקי הגמר בגביע אופ”א ובליגה האירופית.

עלייתה לגדולה של הקבוצה בשנות ה-60 לא יוחסה רק להצלחה על המגרש אלא גם למחויבות הבלתי מתפשרת של המועדון לפיתוח כישרונות צעירים. אקדמיית הנוער של בנפיקה היוותה כר גידול לכוכבים עתידיים, ויצרה שחקנים שימשיכו להגיע להצלחה הן במועדון והן בבמה הבינלאומית.

המשך שליטה מקומית ובעיות כלכליות

בשני העשורים הבאים הפכו פורטו וספורטינג למתחרות ראויות על השליטה המקומית, אך בנפיקה נשארה המועדון מספר אחת במדינה. בשנות ה-70, הקבוצה לא הייתה בצמרת האירופית אבל נשארה החזקה בליגה הפורטוגלית, כשזכתה בשישה תארי אליפות ושני גביעים.  בעונת 1971/1972 הגיעה בנפיקה לחצי גמר גביע אירופה, שם הודחה על ידי אייאקס הגדולה של יוהאן קרויף. בהנהגת ג’ימי האגן בעונה שלאחר מכן, בנפיקה הפכה למועדון הראשון בפורטוגל שזוכה בליגה ללא אף הפסד, כשניצחה 28 משחקים מתוך 30, כש 23 מהם הגיעו ברציפות, ושאר שני המשחקים מסתיימים בחלוקת נקודות. שחקניה כבשו 101 שערים, ואאוזביו הוכתר למלך השערים של אירופה בפעם השנייה בקריירה, כשהוא מרשית 40 פעמים בליגה ורחוק שני שערים בלבד משיאו האישי (42). מאוקטובר 1976 עד ספטמבר 1978, בנפיקה הייתה ללא הפסד בליגה במשך 56 משחקים. עשור זה התאפיין גם בקבלת שחקנים זרים לקבוצה, ובכך הפכה למועדון הפורטוגלי האחרון שעשה זאת, ב-1979.

בשנות ה-80 המשיכה בנפיקה לשגשג בגזרה המקומית, כשבעונת 80/81 היא הפכה לקבוצה הפורטוגלית הראשונה שזוכה בכל התארים המקומיים האפשריים בעונה אחת. לצד ההצלחה המקומית, במועדון החלה להיווצר עננה כשצרות פיננסיות והשקעה גדולה בשחקנים לאורך אותו עשור החלו לדרדר את כספי המועדון. ההוצאות ההולכות וגוברות ומדיניות החתמת שחקנים מפוקפקת באותה תקופה החמירו את הבעיה עוד יותר. זמן קצר לאחר מכן, בנפיקה הייתה בחובות עצומים ולפעמים לא הייתה מסוגלת לשלם מסים ומשכורות לשחקנים. למרות בעיות אלו, הקבוצה הגיעה לגמר גביע אופ”א בשנת 1983(שאותו כאמור הפסידה) ושדרגה את אצטדיונה כך שבשנת 1985 הפכה אותו לאצטדיון הגדול באירופה ולשלישי בגודלו בעולם. יחד עם זאת, הצלחה אירופית נוספת התבררה כחמקמקה, גם לאחר שהמועדון ביצע דחיפה פיננסית אדירה לקראת סוף שנות ה-80. זה אמנם הביא לשני גמרי גביע אירופה (1988 ו-1990), אבל פ.ס.וו איינדהובן ומילאן יתבררו בסופו של דבר כחזקות מדי.

ההוצאות הרבות השפיעו במידה רבת משמעות על המועדון באמצע שנות ה-90. המשבר הפיננסי גרם לבנפיקה לרדת מהמפה לזמן מה, והוביל לטלטלות על הקווים. מ-1994 עד 2003, לבנפיקה היו אחד-עשר מאמנים, והיא ספגה את התבוסה הגדולה ביותר בתחרויות אירופאיות כשהובסה 7–0 לסלטה ויגו ב-1999. המועדון סיים את המאה ה-20 עם כמה עונות מאכזבות באמצע הטבלה, כשהשיא הגיע בתחילת המילניום הנוכחי בעונת 00/01, כשהוא סיים במיקום הנמוך ביותר בתולדותיו בליגה כשדורג שישי ונעדר ממפעלי אירופה במשך שתי העונות הבאות, לראשונה מאז סוף שנות ה-50 של המאה הקודמת.

המאה ה-21

בעונת 2003/2004 בנפיקה סיימה את בצורת הגביעים הארוכה ביותר שלה על ידי זכייה בגביע הפורטוגלי. בשנה שלאחר מכן זכתה באליפות הליגה הראשונה שלה מאז 1994, ובסופר קאפ הפורטוגלי. באירופה, לבנפיקה היו שלוש הופעות רצופות בשלב הבתים של ליגת האלופות, כשהתוצאה הטובה ביותר שלה הייתה הגעה לשלב רבע הגמר בעונת 2005/2006 לאחר שהדיחה את אלופת אירופה ליברפול.

בשנת 2009, בנפיקה זכתה בגביע הליגה הראשון שלה ובכך הפכה למועדון הראשון שזוכה בכל התחרויות הגדולות של פורטוגל. לאחר מכן, חורחה ז’סוס מונה למאמן הקבוצה, תפקיד בו החזיק עד 2015. במהלך שש עונות על הקווים זכתה הקבוצה ב-10 גביעים מקומיים, כולל טרבל חסר תקדים בכדורגל הפורטוגלי (ליגה, גביע וגביע ליגה) בעונת 13/14 ושתי אליפויות רצופות לראשונה מאז שנת 1984. ברמה היבשתית, הקבוצה דורגה במקום השישי בדירוג הקבוצות של אופ”א לשנת 2015 בשל הגעתה לחצי גמר האירופי הראשון שלה מזה 17 שנים, כאשר עשתה זאת בעונת 10/11 במסגרת הליגה האירופית. עוד הוסיפה הופעה ברבע גמר ליגת האלופות בעונה העוקבת, ושני גמרים רצופים של הליגה האירופית בשנתיים שלאחר מכן, אותם כאמור סיימה ללא גביע בידיה.

בשנת 2017 השלימה את ה”טטרה” הראשונה שלה אי פעם – זכייה בארבע אליפויות ברציפות. באותה שנה שחזרו את הישגם בן ה-36 שנים כאשר זכו באליפות, גביע ובסופרקאפ המקומי. מבחינה בינלאומית, בנפיקה ספגה את הפסדה הגדול ביותר בליגת האלופות, 5–0 לבאזל, והמשיכה לקבוע את הקמפיין הגרוע ביותר בשלב הבתים של קבוצה פורטוגזית.

לאחר תקופה פחות טובה עבורה תחת הנשיא רוי קוסטה, שכללה הפסד בגמר גביע הליגה וסיום עונה במקום השלישי בטבלה, הגיע שיפור ביכולתה של הקבוצה תחת המאמן רוג’ר שמידט, שהוביל אותה לאליפות ה-38 שלה בסוף עונת 22/23 ופעמיים ברציפות לשלב רבע הגמר של ליגת האלופות, כאשר אשתקד היא מציגה כדרוגל נפלא על הבמה היוקרתית ביותר של אירופה.

זווית נוספת של הצלחת הקבוצה היא תוצאה של היכולת שלה להסתגל למשחק המודרני ולאמץ אסטרטגיות וטכנולוגיות חדשות. המועדון משקיע במתקני אימון חדישים, מבצע מחקר במדעי הספורט וניתוחים מתקדמים כדי לייעל את ביצועי השחקנים ולהשיג יתרון תחרותי. המחויבות הזו להישאר בחזית ההתקדמות של הכדורגל אפשרה לבנפיקה להישאר כוח דומיננטי בכדורגל הפורטוגלי והעולמי.

יותר מכל, כיום ידועה הקבוצה בזכות יכולתה לפתח כישרונות צעירים. אקדמיית הנוער המפורסמת של המועדון הפיקה בעקביות שחקנים ברמה הגבוהה ביותר שהמשיכו להגיע להצלחה גם בקבוצה הבוגרת וגם בבמה הבינלאומית. האקדמיה מתמקדת בטיפוח וחידוד הכישורים של שחקנים צעירים, ומעניקה להם את הכלים הדרושים כדי להצליח. הדגש על פיתוח נוער לא רק הניב שחקנים מוכשרים אלא גם טיפח תחושת נאמנות וזהות חזקה בתוך הקבוצה, שכן היא לא רק מייצאת אותם ברחבי אירופה אלא גם בונה את בסיס הקבוצה הבוגרת עליהם. המחויבות של בנפיקה לפיתוח כישרונות צעירים מבטיחה צינור קבוע של שחקנים מיומנים שיכולים לתרום להצלחת הקבוצה בשנים הבאות.

בעשור וחצי האחרונים, אנו עדים ליכולת האדירה של המועדון לפתח שחקנים צעירים ולמכור אותם בסכומי כסף אסטרונומיים ברחבי העולם. כאשר משקללים הוצאות והכנסות בשוק ההעברות בעשור האחרון(לפי ספטמבר 2023), המועדון הראשון ברשימה, ובפער גדול מאחרים, עם רווח של 550.43 מיליון פאונד בבנק, הוא בנפיקה. למועדון היה עשור יוצא דופן בכל הקשור למכירות שחקנים, ואכן, הם המועדון היחיד שהרוויח יותר ממיליארד פאונד ממכירת הכישרון שלהם עם סכום ענק של 1.07 מיליארד ליש”ט (1.25 מיליארד יורו) שגויס בעשר השנים האחרונות על פני 343 אקזיטים.

המעדון ניצל את המצב בו הקבוצות הגדולות של אירופה מוכנות להוציא סכומי כסף עצומים על שחקנים צעירים כדי לבצע מספר מכירות יוצאות דופן. הבולטות ביותר, ואלו שעלו על רף מאה המיליון, הן כמובן של ז’ואאו פליקס לאתלטיקו מדריד ושל אנזו פרננדז לצ’לסי. לא הרחק מאחור נמצאות ההעברות של דרווין נונייז, רובן דיאס, אדרסון, גונסאלו ראמוס, רנאטו סאנצ’ס ועוד המון שחקנים איכותיים אחרים. בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה ששני שחקנים נוספים, אנחל די מריה וברנרדו סילבה, עברו בשורות הקבוצה (די מריה חזר ומשחק בשורותיה כיום) ונחשבים לשניים מבין השחקנים הבולטים ביותר שמכרה הקבוצה לאורך שנותיה.

24) Who is the best Benfica Export

Bernardo Silva. Or. Di-maria pic.twitter.com/Xty0ObAfaM

— Jabar (@jabarzee) March 22, 2024

אוהדי הקבוצה

בסיס האוהדים, אשר נודעים בכינוי “Benfiquistas”, ידועים בנאמנותם הבלתי מעורערת ובתמיכה הנלהבת שלהם לקבוצה. אצטדיון דה לוז, המגרש הביתי של בנפיקה, מלא באופן עקבי באוהדים משולהבים שיוצרים אווירה מחשמלת במהלך משחקים. התמיכה הבלתי מעורערת הזו מספקת לקבוצה יתרון משמעותי, והשחקנים שואבים כוח והשראה מהאנרגיה של הקהל. התשוקה והמחויבות של אוהדי הקבוצה מליסבון הפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות של המועדון ותרמו להצלחתו על המגרש ומחוצה לו.

ב-9 בנובמבר 2006, בנפיקה קבעה שיא גינס עבור “מועדון הכדורגל הנתמך ביותר”, כאשר לזכותה עמד מספר של 160,398 חברי מועדון ששילמו על הזכות להיקרא כך. כחמש שנים לאחר מכן, לבנפיקה היו למעלה מ-250,000 חברים ברחבי העולם, אשר מתוכם 115,681 היו כשירים להצביע בבחירות של נושאי המועדון (כולל בחירת הנשיא).

יריבות

כמועדונים אשר מייצגים את העיר ליסבון, בנפיקה וספורטינג חלקו יריבות במשך יותר ממאה שנה. הכל התחיל ב-1907, כאשר שמונה שחקני בנפיקה ערקו לשורות ספורטינג. כל משחק בין שתי הקבוצות מכונה ה”דרבי של ליסבון”, ה”דרבי הנצחי”, או “דרבי הדרבים”. זהו דרבי הכדורגל החשוב ביותר בפורטוגל ואחריו עוקבים אוהדים גם באירופה, באפריקה, באמריקה ובכל מקום שבו נמצאת הפזורה הפורטוגלית.

יריבות נוספת היא זו בין בנפיקה לפורטו, שהחלה במשחק ידידות ב-28 באפריל 1912. היריבות שוררת מכיוון שליסבון ופורטו הן הערים הגדולות ביותר בפורטוגל, בהתאמה. שני המועדונים הם המעוטרים ביותר בכדורגל הפורטוגלי, כשבנפיקה היא הקבוצה המעוטרת ביותר בסך הכל. כל מפגש בין שני הצדדים נקרא ה”קלאסיק”.

לסיכום, למועדון מליסבון יש היסטוריה מפוארת בבמה המקומית, שם הוא נחשב למוצלח ביותר ובעל מספר התארים הרב ביותר, וגם על הבמה הבינלאומית, עם הצלחותיו חסרות התקדים בשנות ה-60 והגעתו למספר רב נוסף של גמרים בשלל שאר תחרויות אירופה. למועדון מסורת עשירה של משחק כדורגל התקפי, המאופיינת בכישרון, מיומנות טכנית ודגש על כושר התקפי. סגנון משחק זה לא רק כבש את האוהדים אלא גם משך שחקנים מובילים להצטרף למועדון. המחויבות של בנפיקה למותג כדורגל אטרקטיבי לא רק כבשה את ליבם של תומכיה אלא גם זכתה להכרה בינלאומית. היכולת שלו לייצר מגוון רחב של שחקנים כישרוניים, שמציגים את יכולתם במדי הקבוצה ונמכרים בכסף רב למועדונים הגדולים ביבשת, מהווה סיפור הצלחה והוכחה ניצחת לגדולתו של המועדון.

הוכחה נוספת היא בחירתו של המועדון במקום ה-12 בדירוג מועדוני המאה הקודמת של פיפ”א ודורגה במקום ה-9 ברשימת 200 המועדונים המובילים באירופה של המאה ה-20 של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל. כמו כן, בדירוג אופ”א, היא נמצאת במקום ה-8 בדירוג המועדונים בכל הזמנים. בנוסף, הקבוצה מחזיקה בשיא אירופי עבור הכי הרבה ניצחונות רצופים בליגה המקומית (29), אותם השיגו בעונת 1972/1973.

לסיכום, במשך יותר ממאה שנות קיום המועדון, אין ספק שהוא הגדול ביותר בפורטוגל, ולבטח המעוטר ביותר במדינה. בין שלל תאריו, הוא מחזיק במספר שיא של 38 אליפויות, שיא של 26 גביעים ועוד המון תארים מקומיים נוספים. כמו כן, גם בגזרה היבשתית מפגינים ה”נשרים” עוצמה, ששיאה בא לידי ביטוי בשנות ה-60 של המאה הקודמת עם שתי זכיות רצופות בגביע אירופה ועוד שלושה מקרים שונים בהם סיימו כסגנים, כולן בהובלתו של ה”פנתר השחור”, הלוא הוא אאוזביו האגדי. במשך דורות ידעה הקבוצה לייצר שחקני בית שהפכו לשם דבר בכדורגל העולמי, כגון אאוזביו, רוי קוסטה, ברנרדו סילבה, רובן דיאס, ז’ואאו פליקס ואחרים, והיא ממשיכה את המגמה הזו גם כיום עם שחקנים כדוגמת אנטוניו סילבה וז’ואאו נבס. המועדון הפורטוגלי הוא אחד הבולטים לאורך ההיסטוריה, קל וחומר שמתחשבים בעובדה שהוא נמצא מחוץ לחמשת הליגות הבכירות. כל מי שמחפש קבוצה לאהוד שנמצאת מתחת לרדאר העולמי, בנפיקה היא הקבוצה בשבילו.