הסדין הכתום במסטאיה | ולנסיה 1 – 2 ריאל מדריד

אחד הדברים היפים ביותר במשחק הכדורגל הוא היריבויות שנבנות לאורך מסעם של מועדונים, וכשמדובר במועדוני צמרת, בדרך כלל אותן יריבויות נבנות על המאבק בצמרת. אך היריבות העדכנית בין ריאל מדריד לולנסיה היא שונה במהותה. בחמשת המפגשים האחרונים בין שתי הקבוצות, “זכינו” לראות ארבעה כרטיסים אדומים, אחד לפאוליסטה של ולנסיה, אחד לבלינגהאם ועוד שניים כמובן לויניסיוס ג’וניור. בעשור הנוכחי היריבות בין שני המועדונים סובבת סביב הכוכב הברזילאי.

אז כן, ויניסיוס שוב הורחק, אבל למרות זאת, או בזכות זאת, קיבלנו חתיכת משחק.

הסדין הכתום במסטאיה

ובכן, בואו נתחיל עם ויניסיוס. קצת כמו שור זועם, ויניסיוס ג’וניור רואה את הכתום של ולנסיה שגורם לו לאבד את זה.
המשחק של ויניסיוס בנוי מאנרגיה מתפרצת, וכשהוא פוגש את האוהדים המשולהבים במסטיה, הוא נכנס לטעינת יתר.
ב 191 משחקים בלה ליגה, ויני ספג 2 כרטיסים אדומים, שניהם באותו המגרש.

התגובה שלו אמש לפרובוקציה הקטנה לדימיטרייבסקי הייתה אומללה, והוא עצמו הבין היטב ששגה כשצייץ לאחר המשחק “סליחה”.
גם הדרך בה בחר להכיל את הכרטיס האדום הייתה אומללה, אומללה ומיותרת, וזה אספקט שויניסיוס חייב לצמצם אצלו, אבל זו תהיה משימה לא קלה.
אם נרצה או לא, ויניסיוס הוא פרא על הדשא.
הוא משחק באנרגיה מתפרצת, וכאמור, לעיתים קרובות מדי, בלתי נשלטת, אך זה ויניסיוס, וייתכן מאד שויניסיוס מרוסן יותר יהיה גם ויניסיוס פחות אנרגטי.

ושלא תטעו, כי אני קורא את אוהדי ריאל מדריד ועוד פרשנים שונים שמנסים לצייר את ויניסיוס כנטל על ריאל מדריד, או כשחקן מיותר שרק מפריע לקבוצה – ביחד עם מוחמד סלאח, מדובר בשחקן הטוב בעולם. נקודה.

שני גביעי ליגת האלופות רשומים על שמו.

את העונה שעברה הוא סיים עם מעורבות של 33 שערים ב 39 שערים, והעונה הוא עומד על מעורבות של 22 שערים ב 22 משחקים.
אלו הם לא מספרים של עוד שחקן התקפה.
אלו הם לא מספרים שריאל מדריד תקבל משחקנים “דומים” כגון חוויצ’ה קווארצחליה או רפאל לאאו.

אלו הם מספרים של הטופ של הטופ בעידן שאחרי ליאו וכריסטיאנו.
וגם אם לפעמים השדים משתלטים עליו והוא נכנס לבליץ של אנרגיה בלתי נשלטת, אלו הם מספרים של שחקן ההתקפה המכריע בעולם, שלא אכפת לו יותר מדי אם ישנאו או יאהבו אותו, הוא רוצה יותר מכל לראות את ריאל מדריד מנצחת. נקודה.
ויניסיוס הוא מדרידיסטה בכל רמ”ח אבריו, ושום התקף אנרגיה בלתי נשלט לא ישנה זאת.

מפה, זה בראש של ויניסיוס, לדעת איך לווסת עצמו ברגעים בהם הוא רוצה להתפוצץ על העולם, ויחד עם זאת, לא לאבד את הפרא החיובי שבו, שמעורר אימה בכל חוליית הגנה.

אלופה עם הגב לקיר

ולנסיה פתחה את המשחק בסערה. זה לא היה רק הלחץ הגבוה והאינטנסיבי שהקשה על ריאל מדריד לצאת קדימה, אלא גם גלי מומנטום התקפיים שהביכו את הבלנקוס, אם זה דרך מרכז המגרש או דרך כנף ימין של לוקאס ואסקז שממשיך להתקשות בעמדה בה ריאל מדריד כל כך פגיעה.

את המחצית הראשונה ולנסיה סיימה אמנם עם 38% שליטה בכדור בלבד, אבל עם 4 מצבי הבקעה גדולים אל מול 1 של ריאל מדריד, כשבשערים צפויים זה יתרון של 1.28XG אל מול 0.83 לטובת המארחת.

בדקה ה 27 ריאל הפקירה את מרכז המגרש שלה.
הרביעייה ההתקפית (ביחד עם בלינגהאם) לא חזרה אחורה ולא ניסתה לייצר עבירה או לחץ על מובילי הכדור, וכך ריאל מדריד איבדה לחלוטין את הקומפקטיות שלה, שבקושי ראינו אותה במחצית הראשונה. סבאיוס יצא לתיקול לא מוצלח, ואלוורדה פספס לחלוטין את המהלך ולא קרא אותו היטב ולכן חזר אחורה בעצלתיים, והוגו דורו היה זה שהשתלט על עצירה מרושלת משהו של קורטואה בדרך לשער הראשון במשחק.

השער הזה העיר את ריאל מדריד שהחלה ללחוץ גבוה ועם העלייה למחצית השנייה קיבלנו ריאל מדריד ערה. מאז אותו שער, רוב הזמן הכדור היה בשני השלישים האחרונים של המגרש, כשרק ב 18% מהזמן הכדור היה בשליש ההגנתי של ריאל מדריד.

לאט לאט ואלוורדה וסבאיוס (הנהדר) השתלטו על מרכז המגרש, ואיפשרו לג’וד בלינגהאם להתקרב יותר ויותר אל השלישייה ההתקפית.
עוד לפני ההרחקה שלו ויניסיוס החמיץ מצב גדול ממסירת עומק נפלאה של סבאיוס, וג’וד בלינגהאם “בישל” שער לקיליאן אמבפה שסיים בצורה פנטסטית, אבל השער נפסל בעקבות נבדל של ס”מ בודדים. החוק הזה פשוט חייב להשתנות. נקודה.

ולנסיה בעצם ויתרה על המשחק במחצית השנייה, וריאל מדריד המשיכה לשחק את המשחק הדומיננטי שלה.
כפי שאפשר לראות בעמדות הממוצעות בסוף המשחק, הפריסה של ריאל מדריד הייתה סימטרית יחסית, עם נוכחות מוגברת בחצי המגרש של המארחת, שמצידה עשתה הכל, כולל בזבוזי זמן (לגיטימיים) בכדי להשאיר את 3 הנקודות בבית.

מיסטר קלאץ’

הביטלס כתבו כבר שיר על ג’וד, אבל בגדול, זה לא השיר הנכון בכלל, כי ג’וד, ג’וד תמיד הוא בא בזמן. היי ג’וד והיי מוש.

ולנסיה כאמור ירדה לבלוק מאד מאד נמוך, אבל ריאל מדריד הצליחה לפרוץ אותו בדרך הכי יעילה שיש – חילופי מסירות בין 3 שחקנים סופר יצירתיים על שטח קטן מאד. לכו תעצרו את הדריבל של בראהים ואת הטאץ’ במסירה של ג’וד שהשאיר את לוקה קשישא אל מול השער.

ב 10 שחקנים, כשאוהדי ולנסיה חוגגים את האדום של הנמסיס ויניסיוס, ריאל מדריד זימנה (שוב) את האביר הלבן שלה.

האלופה כאמור אוהבת את תחושת הגב לקיר, ובדקה ה 95 האביר שלף את חרבו וערף את ראשה של היריבה.

צריך חתיכת אופי להתעלות לרגעים הקריטיים ביותר, במיוחד אחרי שהחמצת פנדל באותו משחק. אפרופו הפנדלים, הגיע הזמן שקרלו אנצ’לוטי יהיה זה שיחליט על זהות הבועט.

השער השני הרג את ולנסיה, ופה מגיע הקרדיט לשני אנשים – הראשון, קרלו אנצ’לוטי שהכניס את מודריץ’ ודיאס, כשהראשון כבש את השיוויון, והשני היה חלק מאותו שער וגם היה זה שהפעיל לחץ על הגנת ולנסיה בשער הניצחון.

השני, האולר האורוגוואי פדה ואלוודה. האיש בעל 3 הריאות. דקה 95 והוא לוחץ גבוה כמו משוגע, וזה אחרי שהוא משחק לצד סבאיוס את רוב המשחק ונאלץ לעשות לא פעם עבודת הגנה של שני שחקנים. משוגע.

ריאל מדריד עושה את מה שהיא יודעת הכי טוב – לנצח בדרך הקשה. ברצלונה פתחה פער של 6 נקודות במחזור ה 11, וכעת הפער ביניהן הוא 4 נקודות בטבלה לטובת הבלנקוס. הרגלים של אלופה.

הערת שוליים 1

הערת שוליים 2 

זו הייתה תצוגת שיפוט אומללה.

בשער של ולנסיה הייתה עבירה לדוגמא על רודריגו, שבחרו להתעלם ממנה, אך זה לא העניין.

הבלנקוס ביצעו 9 עבירות וספגו 3 צהובים ואדום.
ולנסיה ביצעה 14 עבירות וספגה 2 צהובים.

שופט המשחק אפשר לולנסיה לבזבז זמן די בנוחות, והוא לא שמר על שחקני ריאל מדריד שחטפו לא פעם, וזה אחד מתפקידיו של השופט, לשמור על קצב משחק טוב ועל השחקנים. קבוצה טובה יותר חוטפת יותר בצורה טבעית, ופה השופט חייב לתת את הטון, דבר שלא קרה.

גם האדום של ויניסיוס הוא גבולי בעיניי. כן זו הייתה תגובה טיפשית של הברזילאי, אך שופט המשחק סזאר סוטו גראדו התעלם מהפרובוקציה של דימיטרייבסקי שהייתה בעצם מה שהחל את האירוע הזה. אנצ’לוטי טען שבמקרה כזה אפשר ואף צריך היה לשלוף צהובים לשני הצדדים, ובהתחשב גם בהיסטוריה בין שתי הקבוצות ומשקעי העבר, סביר להניח שזו הייתה ההחלטה היותר חכמה.

עם פתיחתה של 2025, ריאל מדריד חוזרת אל פסגת הטבלה.