1. יש לנו, אוהדי הכדורגל, נטייה להתלהב מכל מה שחדש.
זה קצת כמו הזרקת דופמין למערכת, מעין דחף בלתי נשלט של אושר והתרגשות כשאנו רואים שחקן חדש שעושה קסמים על המגרש.
במיוחד אם מדובר בשחקן צעיר.
פה נפתחות לנו לחלוטין כל הצ’אקרות, ולעיתים, בתוך המיקס הכימי הזה, אנו ממהרים להכתיר את המרעננים החדשים כמלכים.
אנו מסתנוורים מהאור הבוהק שמולנו ומעוותים שלא בכוונה את מה שעינינו רואות.
זה לא המקרה של ענאן חלאילי.
השימוש במילה יהלום הוא ללא ספק מופרז בשיח על שחקנים צעירים, אך חלאילי הוא ללא ספק אבן חן ייחודית ונדירה.
בכל פעם שהכדור מגיע לכנף ימין שלו, אפשר להרגיש את הבאז מהקהל.
את הצופים נמתחים על הכסא בידיעה שהנה בעוד רגע, חלאילי יעשה משהו נפלא.
הרפורטאר שלו הוא משהו מיוחד.
הבעיטה עם הפאלש אמש, מסירת הראבונה, ריצת האיילה שמזכירה (לפחות לי) את יניב קטן הצעיר הפעלתן.
לענאן חלאילי יש את כל הנדרש בכדי להפוך להיכנס אל רשימת שחקני ההתקפה הבכירים ביותר בליגה, עוד העונה.
את המשחק אמש חלאילי סיים אחרי 61 דקות ועם 37 נגיעות בכדור בלבד.
לצערו, מכבי חיפה בחרה ללכת אמש דווקא לצד שמאל אל כיוונו של קורנו, השחקן שרשם הכי הרבה נגיעות בכדור (86) על המגרש.
אפשר לומר שזה גם לצערנו, כי כאמור, כשהכדור הלך ימינה, דברים יפים ויצירתיים קרו.
חלאילי הוביל במספר פרמטרים התקפיים אמש במכבי חיפה:
- הרמות כדור – 6
- יצירת מצבי הבקעה – 3 (ביחד עם קורנו)
- דריבלים מוצלחים – 2
אם עוד לא ראיתם את חלאילי משחק, תעשו זאת בהקדם בבקשה.
יש פה באמת משהו מיוחד עם פוטנציאל להפוך לחתיכת תופעה.
2. זה לא היה המשחק הכי גדול של מכבי חיפה בעידן דגו.
הפועל ירושלים עשתה חיים קשים לירוקים מה שגם התבטא במספרים.
החזקת כדור
הפועל ירושלים: 42%
מכבי חיפה: 58%
הפועל ירושלים: 3
מכבי חיפה: 5
שערים צפויים
הפועל ירושלים: 0.59
מכבי חיפה: 1.65
הפועל ירושלים הצליחה להגיע לרחבה הירוקה.
זה היה משחק טוב על הכנפיים לאופק ביטון ומתן חוזז, וגם לנדב נידם שידע לנווט את המשחק כשהכדור היה אצל המארחת.
אך הירוקים היו כמובן הדומיננטיים.
השיטה של דגו לא השתנתה.
בהיעדר שחקן כנף שמאל אמיתי, פייר קורנו הוא זה שמשחק הכי גבוה על הכנף.
אפשר לראות זה גם במפת העמדות הממוצעות וגם בכך שמכבי חיפה בחרה ללכת אליו פעם אחר פעם (חלוקת הריבועים – ריבוע ירוק יותר זה ריבוע פעיל יותר)
השיטה הזו מצליחה להכיל את הנוכחות של השלישייה ההתקפית הירוקה במרכז המגרש:
סבע, רפאלוב ושרי.
- סבע כבש שער, רשם 3 בעיטות, 0.70 שערים צפויים, מסירת מפתח, 21/28 מסירות (75% דיוק) ו 37 נגיעות בכדור.
- רפאלוב אמנם לא כבש ולא היה בשיאו אך עדיין רשם 0.24 שערים צפויים, מסירת מפתח, 27/32 מסירות (84% דיוק) ו 48 נגיעות בכדור.
3. מה אפשר לומר עד על צ’יירון שרי?
ללא ספק, אחד משחקני הכדורגל הדומיננטיים ביותר שאי פעם שיחקו פה.
הענק בגנו הקטן.
כל פעולה של שרי פשוט זועקת – “אני רמה אחת מעל כולם פה. ובפער”.
גם כשהוא לא כובש או מבשל, אי אפשר שלא להתפעל מכמה שהוא טוב.
- 44/49 מסירות (90% דיוק)
- 3/4 כדורים ארוכים
- 1/1 דריבלים
- 58 נגיעות בכדור
- 3 חטיפות
וכן, לשרי היו משחקים רבים טובים יותר, אבל הדבר הכי חשוב אצל שרי, זו העובדה שהוא הופך את כולם סביבו ליותר טובים.
4. מסאי דגו הוא מאמן כדורגל אמיץ.
יש לו חזון התקפי.
יש לו רצון התקפי.
יש לו אומץ טקטי ובחירת ההרכב שלו אמש הוכיחה זאת שוב.
הרכב עם 5 שחקנים התקפיים ועלי מוחמד אחד.
אפשר לקרוא לו iAli.
הוא פשוט מנקה אחרי כולם והוא נמצא בכל מקום, כפי שאפשר לראות ממפת החום.
מסאי דגו צריך לקבל יותא כבוד.
כבוד שהוא ראוי לו.
האיש נכנס אל נעליו של ברק בכר הגדול, והחל לרוץ בזמן שכל הפרשנים בכרמל חגו סביבו עם סכינים מושחזים.
יש למכבי חיפה מאמן כדורגל נהדר על הקווים.
והערת שוליים: אנחנו בפתחה של עונת כדורגל מרתקת בליגת העל.
גם מכבי ת”א וגם מכבי חיפה משחקות נהדר ונדמה שאנו נקבל העונה קרב אימפריות אימתני.
הערת שוליים נוספת: הוועדה המקצועית של איגוד השופטים הצדיקה את אי הרחקתו של סק אמש בטענה: “הוא מחליק ומשחק בכדור, גורמים בכירים באופ”א תמכו”.
סוגייה קצת תמוהה.
החלטה קצת תמוהה.
ללא התיקול הזה, הפועל ירושלים הייתה מגיעה ללא ספק למצב הבקעה ודאי.
אך כאמור, אפילו עבירה לא נשרקה.
אני מבין את טענת שופטי המסך והוועדה המקצועית, אך אני יוצא מהמקרה מעט חצוי.
הרגשה מעט חמוצה.
לו הייתה נשרקת עבירה וסק היה מורחק, אז במקרה שכזה, לא הייתי מופתע כלל.