“הקייזר” עזב את הממלכה – פרידה מפרנץ בקנבאואר

השם של פרנץ בקנבאואר כנראה שלא אומר הרבה לדור הצעיר, אבל “הקייזר” הניח את היסודות לתפקיד הבלם המודרני, מה שנקרא היום “ליברו”.
בלם מסוג אחר, לא חזק במיוחד אבל אחד שיודע להניע את הכדור באלגנטיות, יודע להתקדם איתו בדריבל ולא רק להרחיקו בעת הצורך.

פרנץ בקנבאואר נולד במינכן גרמניה ב- 1945 וגדל בשכונת העוני גייסינג (Giesing).
אביו עבד בדואר ופרנס את משפחתו בדוחק רב בתקופה בה גרמניה יצאה חבולה והרוסה ממלחמת העולם השנייה.
האגדה מספרת שבכדי לא להרוס את נעליו, נהג בקנבאואר הצעיר לשחק כדורגל ברגליים יחפות.

בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הילדים של SC מינכן 1906, למרות שגדל בשכונת גייסינג אשר הייתה מזוהה עם אוהדי מועדון הכדורגל מינכן 1860, בה רצה לשחק.
בתקופה ההיא מינכן 1860, שמשחקת כיום בליגה השלישית, נחשבה לקבוצה בכירה ואף גדולה יותר מבאיירן מינכן.

מאורע אחד בו היה מעורב בקנבאואר, שינה את מהלך ההיסטוריה שלו בפרט ושל הכדורגל הגרמני בכלל.

זה היה במהלך ממשחק אימון של SC מינכן 1906 מול קבוצתו הנערצת מינכן 1860.
במהלך המשחק ספג בקנבאואר סטירת לחי משפילה משחקנה של הקבוצה היריבה, דבר שגרם לו להחליט בסופו של דבר לעזוב את הקבוצה ולהצטרף דווקא לבאיירן מינכן, היריבה העירונית.

בגיל 18 התאמן בקנבאואר לראשונה עם הקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן וב 1965 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת גרמניה.
ככל שעבר הזמן נתפר עבורו תפקיד מיוחד במגרש, הליברו, בו היטיב לנצל את תכונותיו ההתקפיות וההגנתיות וגם הודבק לו הכינוי “הקייזר” עקב שליטתו הדומיננטית במגרש.

שנה לאחר מכן, במונדיאל 1966 באנגליה הפגין את יכולותיו כאשר הבקיע 4 שערים באותו טורניר והחל להתפרסם בעולם.
הצלחתו במונדיאל הביאה לו הכרה עולמית והוא היה בין הראשונים שגייס את תהילתו גם ל”עיסוקי צד” בין היתר כשהוחתם כשחקן קולנוע.

בקנבאואר המשיך את עלייתו לגדולה גם בגביע העולם 1970 במקסיקו, כשהשיא היה במשחק המותח בחצי הגמר מול נבחרת איטליה בו סדק את עצם הבריח, אך הראה מחוייבות עצומה לנבחרתו כשהמשיך לשחק כשזרועו נמצאת במתלה.
לצערו המאנשאפט הפסידו 4:3 לאיטליה במשחק בו הובקעו בהארכה 5 שערים!

ב- 1971 בגיל 26 מונה לקפטן נבחרת גרמניה (אז עדיין מערב גרמניה) והוליך אותה לזכייה באליפות אירופה ב- 1972, ולזכייה בגביע העולם השני שלה ב- 1974.

בנוסף, בקנבאואר הוביל את באיירן מינכן לזכייה רצופה בשלושה גביעי אירופה לאלופות (1974, 1975, 1976) ועזר לבסס את מעמדם של הבווארים כאימפריה בקנה מידה אירופי לצד ענקיות אחרות כמו אייאקס או ריאל מדריד.
ב- 1977 בגיל 32, החליט הקייזר שתש כוחו ועליו להוריד קצת את הרמה ועל כן עבר ולשחק בניו יורק קוסמוס, בתקופה מאוחרת יותר בה שיחקו פלה ושפיגלר.
הוא שיחק בארה”ב עד 1980 וזכה שם בשלוש אליפויות ליגה.

לאחר מכן הוא חזר לגרמניה ושיחק עונה אחת בהמבורג שהייתה אז כוח נגדי לבאיירן מינכן ונאבקה איתה על זכייה באליפות, ועל כן אף אחד לא הרים גבה כשהוא זכה עימה זכה באליפות הבונדסליגה ב- 1982.
לאחר מכן חזר לניו יורק לעונה אחת ואחריה פרש סופית ממשחק פעיל.

בקנבאואר הופיע ב- 620 משחקים בהם כבש 74 שערים ובישל 75 נוספים.
בנבחרת גרמניה הוא שותף ב- 103 משחקים וכבש 14 שערים.

לאחר שנתיים בהם ישב יחסית בחוסר מעש קיבל פרנץ בתחילת יולי 1984 הצעה מפתיעה במיוחד מנבחרת גרמניה.

לאחר התפטרותו של המאמן יופ דרוואל, התמנה בקנבאואר ליועץ טכני של נבחרת מערב גרמניה, ובעצם למנהלה בפועל, זאת בעקבות לחץ דעת הקהל ומבלי שעבר כלל קורס מאמנים.
במינוי הזה עקף בקנבאואר את סגני המאמן דאז אריך ריבק והורסט קאפל, אשר על פי המסורת בגרמניה היו אמורים להחליף את המאמן המתפטר.

תוך פחות משנתיים הגיע המבחן הראשון ואפשר לומר שהוא עבר אותו בהצלחה סבירה. במונדיאל 1986 הוא הוליך את הנבחרת הלאומית לגמר, שם הפסידה לנבחרת ארגנטינה של מריו קמפס ודייגו ארמנדו מראדונה.

במונדיאל 1990 הגיע התיקון כשהמאנשאפט זכו בגביע, אחרי משחק גמר שנחשב לאחד המשחקים המשעממים ביותר בתולדות גמר המונדיאל, ובקנבאואר הפך לאדם השני שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן.

בנקודת הזמן הזו הבין בקנבאואר שמפה אפשר רק לרדת ולכן הקדים תרופה למכה ופרש מאימון הנבחרת, אך חיידק האימון כבר הדביק אותו והוא נענה להצעתה של מארסיי להתמנות למאמנה.

הדרומיים החלו באותו הזמן לעלות לגדולה אך השידוך בין הקייזר לבינם לא צלח והוא נפרד מהמועדון ביוני 1991, זאת למרות שרשם שני הישגים מוצלחים – אליפות וסגנות אליפות אירופה אחרי הפסד בגמר לכוכב האדום בלגרד.

כעבור 4 שנים ב- 1994 התמנה למאמן קבוצת נעוריו באיירן מינכן באמצע העונה, והצליח לקחת איתה אליפות תוך כדי שהוא עוקף בפוטו פיניש מדהים את קייזרסלאוטרן שרצה בצמרת במשך כל העונה. שנה לאחר מכן התמנה לנשיא המועדון ומשנת 1998 הוא שימש גם כסגן נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל.

הישגו הגדול ביותר כמנהל בתוך עולם הכדורגל היה הבאת מונדיאל 2006 לגרמניה.
הוא עבר יותר ממיליון ק”מ בשנתיים במסעותיו בין נציגי מדינות על מנת לזכות באירוח הטורניר.
עד למותו שימש כנשיא כבוד של באיירן מינכן.

בשנים האחרונות מצבו הבריאותי של בקנבאואר הידרדר משמעותית.
הוא עבר שני ניתוחי לב, החלפת מפרק ירך ואף איבד את הראייה באחת מעיניו.
באופן מדהים ומצמרר “הקייזר” הלך לעולמו מספר ימים בלבד אחרי מריו זגאלו הברזילאי – שניים משלושה אנשים בלבד שזכו במונדיאל הן כשחקנים והן כמאמנים כשהשלישי הוא מאמן נבחרת צרפת דידייה דשאן הצרפתי שזכה במונדיאל כשחקן ב- 1998 וכמאמן ב- 2018.

פרנץ בקנבאואר היה שחקן שעשה היסטוריה בכך שהראה שאפשר לשנות את הסגנון הקיים.
ישנם מספר גדול של שחקני הגנה שראו בבקנבאואר כמודל לחיקוי כמו ג’רארד פיקה וסרחיו ראמוס שכבשו כמות חריגה של שערים ביחס לתפקידם על המגרש.

פרנץ בקנבאואר כשחקן:
🏆🏆🏆🏆🏆 בונדסליגה
🏆🏆🏆🏆 גביע הליגה הגרמני
🏆🏆🏆 גביע אירופה
🏆 יורו
🏆 מונדיאל
🏆 גביע למחזיקות גביע
🏆 גביע בין יבשתי
🏆🏆🏆 ליגת הכדורגל של צפון אמריקה
🏆🏆 כדור הזהב
🏆🏆🏆🏆כדורגלן השנה בגרמניה

פרנץ בקנבאואר כמאמן:
🏆 מונדיאל
🏆 בונדסליגה
🏆 ליגה צרפתית
🏆 גביע אופ”א

בנוסף פרנץ בקנבאואר הוא אחד מ -9 השחקנים היחידים בהיסטוריה שזכו גם בגביע העולם, גם בגביע האלופות/ליגת האלופות וגם בכדור הזהב.
האחרון שהשלים את הטריפל הזה היה ליאו מסי.

היום, כשהוא בן 79 פרנץ בקנבאואר הלך לעולמו.

פרנץ בקנבאוור, אגדה שהיתה באמת.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    9 תגובות
    1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      אגדה

    2. תום כותב

      הפצצת כפיר, סוף סוף חיברתי שם לקורות חיים

    3. שניר כותב

      אגדה! הבלם הגדול בהיסטוריה ביחד עם סרחיו ראמוס

    4. נפתלי כותב

      איזה כדורגל היה פעם, אני מהדור שזכה לראות את השחקן המופלא הזה. יתכן ואינו הכדורגלן הגרמני הגדול ביותר הרי ישנם לותר מתאוס וגרד מולר אבל ללא צל של ספק הינו דמות הכדורגל הגדולה ביותר שיצאה מאדמתם.

      שחקן מאמן ומנהל ששמו ילך לפניו דורות קדימה.
      נוח על משכבך בשלום פרנץ.

    5. אלברט כותב

      לא רק הבלם הכי מפואר ששיחק את המשחק, אחד השחקנים הכי גדולים אי פעם וכך יזכר.

      כל התארים, כדור הזהב.

    6. בר כותב

      😥 אגדה

    7. דן כותב

      אגדה אמיתית של המשחק מהגדולים ביותר

    8. הנרי כותב

      גדול בלמי תבל

    9. בני כותב

      אחת מאגדות הכדורגל הגדולות ביותר. ממש עם פלה מראדונה לאו כריס די סטפאנו וקרויף.

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן