ברק יצחקי הוא מאמנה החדש של בית”ר ירושלים.
השחקן לשעבר זכה לקבל משרת אימון שהיא בעצם משרת אמון.
ברק אברמוב הבין שהמצב במועדון קשה מאד ושייתכן מאד שבית”ר ירושלים תדרדר למאבקי הירידה, וביקש מכהן שסיכם כבר את תנאיו כמנהל המקצועי של המועדון לעונה הבאה, שיקצר את החופשה ויגיע כבר עכשיו לנהל את הקבוצה.
כהן נהנה בחיוב אך לפי דיווחים הציב תנאי אחד – “אני בוחר את המאמן הבא”.
וכך היה.
כהן הרים טלפון לברק יצחקי ומהר מאד השמועה התגלגלה – ברק יצחקי חוזר לקדנציה שלישית בבית”ר ירושלים, השתיים הקודמות ככוכב שהרעיד את יציעי טדי וכעת כמאמן שבא לנווט את הקבוצה שלו לשעבר אל מים שקטים יותר.
כהן מאמין ביצחקי ובית”ר ירושלים יוצאת אל דרך חדשה עם שני אנשי כדורגל שקטים יחסית, לא כאלו שרודפים אחרי כותרות וידיעות מתחנפות.
מי שמכיר מקרוב את הצמד כהן את יצחקי, יספר לכם על אנשי מקצוע מסורים, שלא חוששים לעבוד קשה וכאלה שלומדים בצורה יסודית את רזי הכדורגל המודרני.
השניים יודעים שהם מגיעים אל מועדון צנוע בכל הקשור ליכולותיו הכלכליות אך למקום עם פוטנציאל אדיר.
אריה רדום.
כהן שהעביר חלק נרחב מהקריירה שלו בבונדסליגה כשחקן, הביא למשרת המנהל המקצועי בנתניה את הקשרים שלו אך בעיקר את יסודות הניהול אליהם נחשף בבונדסליגה.
בנתניה הוא עשה עבודה נפלאה ושקטה.
כמעט ולא שמעתם את כהן מתראיין או מדבר, אך בתקופתו במועדון נדמה היה שמכבי נתניה חוזרת לחיים.
אלמוג כהן אמר לאחר המינוי: “בית”ר ירושלים נקלעה למצב שהצריך את התערבותנו המיידית. אנחנו מבינים את גודל השעה, צריכים לעצור את רצף ההפסדים ולהביא את עצמנו למצב שאנחנו מתרחקים שוב מהתחתית. ברק יצחקי הוא האיש שבחרנו ואני שמח שהוא מוכן היה להיכנס לתפקיד כבר מעכשיו”.
אך האמת היא, שהמינוי הכפול הזה יכול להיות לחבל הצלה עתידי למועדון שיוכל לחזור לגדולה, אבל לא בדרכים אליו התרגל.
לא עם מיליארדרים הזויים שהבטיחו גדולות והביאו בעיקר צרות, אלא על ידי ניהול שפוי יותר, ניהול “גרמני” יותר, סטייל הבונדסליגה, אולי אפילו, סטייל בורוסיה דורטמונד.
אין אוהד בעולם שלא מכיר את הקיר הצהוב של אוהדי דורטמונד, אליה נחשפנו בעיקר בתקופתו של יורגן קלופ במועדון.
השם דורטמונד הפך לשם נרדף לתשוקה, סקסיות, התקפה בכל מחיר.
אין אוהד שלא חולם להיות באצטדיון הזיגנל אידונה פארק לפחות פעם אחת בחיים, ולחוות את השירה האדירה של הקיר הצהוב ואת התפאורה הפנטסטית ביחד עם הכדורגל ההתקפי חסר הפשרות שהקבוצה בצהוב שחור מחוייבת אליו.
אצדטיון טדי הוא לא הזיגנל אידונה פארק, אך הוא ללא ספק אצטדיון מרשים בדרכו, והקהל של בית”ר ירושלים יכול בהחלט לקחת השראה מהקיר הצהוב, זאת במידה והקבוצה שלו תתחייב לחזור אל אותו DNA קדום של הקבוצה – קודם כל התקפה.
אלמוג כהן יכול להיות האדם שיתחיל את תהליך הדורטמונדי הזה.
להתעקש על כדורגל מהיר והתקפי. כזה שכיף לראות.
להתחייב על העלאת שחקנים צעירים מהנוער עונה אחר עונה.
לשדרג את מחלקת הסקאוטינג ולחפש את היהלומים המיוחדים ברחבי העולם – אלו שעולים מעט כסף אך אפשר למכור אותם בכסף ענק.
להפוך את בית”ר ירושלים למקום בו שחקנים צעירים יוכלו לפרוח, לשלהב את היושבים בטדי ולאחר מכן, להמשיך אל מחוזות נחשבים יותר.
כבר עכשיו יש לברק יצחקי כלים לא רעים כלל בסגל, והוא יכול לשחק למשל בצורה הבאה:
נכון, יצחקי לא אימן עד כה. בערך.
ברק כן זכה לאמן את הבוגרים של מכבי ת”א במשרת אימון זמנית, לאחר פיטוריו של פטריק ואן לוון, ובזמן הקצר בו אימן הוא הספיק לרשום 4 נצחונות, 3 תיקו והפסד אחד ב 8 משחקים, כשבכולם הקבוצה שיחקה במעין מערך של 433 עם גישה מאד התקפית.
לא מן הנמנע שזה האני מאמין של יצחקי – התקפה, ולכן התעקש אלמוג כהן למנות אותו כי גם הוא מאמין באותה הדרך, וגם הוא יודע ככל הנראה שבית”ר ירושלים צריכה לשחק כדורגל התקפי.
זה ב DNA של המועדון והאוהדים, ורק ככה האוהדים יהיו עם הצוות המקצועי, גם בימים קשים.
פרשן מספר 1