יש משפט מאוד נפוץ בקרב אוהדי הכדורגל:
“Form is temporary, but class is permanent “
משמעותו היא, תקופה טובה של שחקן היא זמנית. אבל שחקן איכותי באמת שיש לו ״קלאס״- יצליח באופן קבוע.
ואם תשאלו אותי, טיאגו סילבה הוא ההגדרה של המשפט הזה.
הוא לא הכי מהיר, לא חזק בצורה יוצאת דופן
אבל כל עוד הוא משחק, אין בלם בעולם שמתקרב לחוכמה, לאיכות ולקלאסה שיש לו.
היכולת שלו להנהיג הגנות ולהפוך אותן לחומות בצורות, גם בגיל 40 הוא מחולל קסמים בהגנה של פלומיננזה ומוביל אותה לשלבים המאוחרים של גביע המועדונים.
ובגיל 36, הוא היה על פסגת העולם- אבל אנחנו עוד נדבר על זה..
טיאגו סילבה הוא “late bloomer”
כלומר- שחקן שפרץ לתודעה בגיל מתקדם יותר.
רק בגיל 25 טיאגו עשה את המעבר הגדול למילאן אחרי שנים שנדד בין הליגות בברזיל, פורטוגל ואפילו הליגה הרוסית.
עונה וחצי לפני המעבר למילאן, כשעוד היה בקבוצת המילואים של פורטו- הוא אובחן עם מחלה קשה.
במהלך טיול לתאילנד, הוא קיבל ווירוס שהוציא אותו מכלל פעילות במשך כמעט שנה!
באותה תקופה הוא גם עבר לשחק ברוסיה בהשאלה מפורטו ב, והקור הרוסי רק החמיר את המצב שלו.
בששת החודשים הראשונים של המחלה, הוא מיעט לצאת מבית החולים ותמיד היה במעקב צמוד.
״לא יכלתי לבצע פעולות בסיסיות, התנשפתי בכבדות מכל ירידה במדרגות, מכל הליכה בטווח קצר-
בקושי תפקדתי.״
״אמרו לי שלא אצליח לחזור לשחק לאחר אותה תקופה קשה,
פלומיננזה לקחה אותי בשתי ידיים ונתנה לי את ההזדמנות- הימרה עליי״ הוסיף טיאגו.
הוא שיקם את הקריירה שלו בליגה הברזילאית, ורק בגיל 25 יצא שוב לאירופה. אבל הפעם, לקבוצת טופ שידועה בשחקני ההגנה שלה- מילאן.
כאשר במילאן, הוא התברג ישר להרכב הראשון. נהיה נכס אדיר בהגנה האיטלקית וזכה איתם באליפות הליגה בעונת 10/11.
טיאגו היה חלק מהקבוצה ומאוד אהבו אותו באיטליה, איכותי רגוע ושקט בכל סיטואציה- לא נבהל מכלום.
בשנת 2012, לאחר 3 עונות טובות ברוסנרי הוא ארז את חפציו והמריא לפריז.
שם הוא הפך לגיבור העיר, הוא לקח עליו את סרט הקפטן ואת האחריות להוביל קבוצה שלמה
ולחנוך גם בלם צעיר בשם מרקיניוס.
השנים עברו, ובפריז זכו בתארים כצפוי.
אבל לא פחות חשוב,טיאגו סילבה ייצר את הקפטן ודור ההמשך שלו בפריז, לימים קפטן פריז החדש שיוביל אותה לזכייה בליגת האלופות- מרקיניוס.
אם מרקיניוס לא היה פוגש את טיאגו, אני מאוד בספק אם הוא היה הופך לבלם שהוא היום. שניהם דומים בפרופיל, לא הכי מהירים ולא החזקים ביותר.
טיאגו לימד אותו חוכמת משחק ומעל הכל מנהיגות.
ואותו מרקיניוס, הנהיג את ההגנה והקבוצה לזכייה שכל כך חלמה עליה.
ב2020- בן 36 באותה תקופה!
הוא עבר בהעברה חופשית לצ׳לסי, בעיצומו של משבר הקורונה והעונה המבולבלת שהייתה.
עונה שהתחילה רע מאוד עם לאמפרד ובאמצע תומאס טוכל מונה.
טוכל הגיע ואירגן את כל ההגנה מחדש, הפך את טיאגו לבלם המרכזי שלו ב-3 בלמים- ויצר מפלצת.
התוצאה:
צ׳לסי רשמה את הקמפיין ההגנתי הטוב ביותר בהיסטוריה של ליגת האלופות. רק 4 גולים שספגו לאורך כל התקופה הביאו להם את ההישג הזה
ובעיקר את התואר הנכסף- זכייה בגביע ליגת האלופות.
בגיל 36, סילבה הוביל את הקמפיין ההגנתי הכי טוב
פשוט מטורף לחשוב על זה.
על הימים של היום כבר דיברנו בפתיח, טיאגו ממשיך לנצח על הגנות. הפעם זו של קבוצת נעוריו פלומיננזה, שבאיזשהו מובן הוא חייב לה את הקריירה שלו.
זה הסיפור של טיאגו סילבה
סיפור של שחקן אדיר, מנהיג ומעל הכל איש גדול. שבעיניי צריך לקבל מעט יותר הערכה בקרב אוהדי הכדורגל.