הרבה מחמאות וידיים ריקות | ישראל 1 – 2 איטליה

נבחרת ישראל מפסידה 2-1 לאיטלקים

שער של פראטסי (38) העלה את האיטלקים ליתרון אחרי מאבק די עיקש בין שתי הנבחרות, ולאחר מכן שער של מויס קין (62) העלה את האיטלקים ליתרון כפול, עד לשער נהדר של מוחמד אבו פאני (90) שהחזיר קצת תקוות לנבחרת, זאת אחרי שבחצי השעה האחרונה של המשחק האיטלקים הצליחו להרחיק את הבחורים בכחול מהשער של דונארומה.
אף פעם לא נעים להפסיד, אך כמה קלישאתי שזה יישמע, אפשר לומר שהפסדנו בכבוד.

פרופורציות

בואו נגיד את האמת, יש לנו הישראלים נטייה לצאת מפרופורציות. אולי העובדה שהחיים שלנו במדינה הקטנה הזו הם על גבול הפסיכוטיים, גורמת לנו להסתכל על דברים בצורה קצת דרמטית – בשחור או לבן ועם זיכרון מאד מאד קצר כי ממש, אבל ממש קשה לעקוב אחרי קצב האירועים שמכה בנו כאן.

ודרך ההסתכלות הזו גורמת לנו לצאת לעיתים קרובות מדי בהצהרות פומפוזיות – לטוב ולרע.
אבל אנחנו כאן בבולרז מנסים לשמור על פרופורציות ולהביא לכם את הדברים כמו שהם לראות עינינו, מבלי לנסות לייצר כותרות בומבסטיות ומבלי לייצר דרמות מיותרות.

אז לשם שינוי בואו נתחיל מהטוב

אבל לא נצא מגדרנו.

בשני משחקים מאד מאד קשים, נגד שתיים מהנבחרות האיכותיות ביותר באירופה, הנבחרת של רן בן שמעון הציגה כדורגל מפתיע. מפתיע מאד.
שוב, אינני רוצה לצאת בכותרות דרמטיות, אך לתחושותיי חזינו בנבחרת ישראל המאומנת ביותר בשנים האחרונות.

אמש הבחורים בכחול עלו במערך של 433, אך ברגע שהכדור עבר לידי איטליה, הנבחרת עברה לשחק במעין מערך של 451 כשליאל עבדה יורד אחורה לשחק לצד שגיב יחזקאל, ובכך לחזק את החוליה ההגנתית.
רב”ש בעצם בנה מערך הגנתי שהותאם בדיוק למערך ה 352 של האיטלקים שתקפו דרך הכנפיים עם שחקן אחד בלבד – דימארקו הפנטסטי בשמאל, אולי אחד המגנים השמאליים הטובים באירופה כעת, ובימין ראול בלנובה שהיה פחות טוב מחברו בכנף הנגדית.

זה היה מרתק לראות את הבחורים שלנו ממושמעים טקטית ברמות הגבוהות ביותר כשהם מתסכלים את האיטלקים שהצליחו לרשום סך של 25 נגיעות בכדור בתוך הרחבה שלנו, זאת לעומת 15 נגיעות של נבחרת ישראל ברחבה האיטלקית.

רב”ש הצליח לצמצם את פערי האיכות העצומים ועלה עם שלישייה התקפית מהירה שחושבת קדימה מצד אחד, אך גם כזו שתורמת המון למאמץ הקבוצתי בעמידה ההגנתית וביצירת לחץ.

בסופו של יום, נבחרת ישראל הצליחה לייצר 2 בעיטות למסגרת מתוך 6 נסיונות, רובן באמצעות התקפות מעבר.

הסטטיסטיקה הכללית של המשחק מוכיחה שהנבחרת שלנו הייתה במשחק לכל אורכו, גם אם לא באמת הצלחנו לייצר מצבי הבקעה איכותיים למרות התקפות המעבר שלנו

• יתרון קטן לאיטלקים בשליטה בכדור (55%)
• יתרון ברור מאליו לאיטלקים בשערים צפויים: 1.30 מול 0.42
• 4 מצבי הבקעה גדולים לאיטליה מול 0 שלנו

גם כשמסתכלים על העמדות הממוצעות של השחקנים אמש, אפשר לראות נבחרת ישראל שלא באה להחנות את האוטובוס על הרחבה ולקוות לטוב, אלא בנבחרת יוזמת עם עמדות גבוהות מאד על המגרש, וגם נבחרת אמיצה שלא העיפה כדורים קדימה ללא כתובת אלא ניסתה ואף הצליחה לשבור את משחק הלחץ האיטלקי לא פעם.

המשחק הישראלי עבר בעיקר דרך הכנפיים.
45% מההתקפות דרך כנף שמאל של מנור סולומון שבמהלך המשחק עבר ימינה.
31% מההתקפות דרך כנף ימין.
23% מההתקפות דרך המרכז.

אפשר גם להסתכל על הנתון הבא שמביא המון גאווה בדרך בה ישראל שיחקה אמש:

הבחורים בכחול רשמו סך של 457 מסירות, כשבממומע הנבחרת חיברה 6 מסירות בכל רצף.
לצורך ההשוואה, האיטלקים רשמו סך של 568 מסירות עם ממוצע של 7 מסירות לרצף.

זה מראה על שתי נבחרות שהצליחו להניע כדור בהצלחה אך ללא דומיננטיות כלשהי בהחזקת הכדור – וזה נגד שחקנים מהליגה הבכירה באיטליה.

בואו נעבור אל הרע

נרד לרגע ברשותכם מכר הדשא ונעבור אל שדה המשחק שבו אנו נמצאים – התקשורת הישראלית.

הכותרות לאחר פרסום ההרכב של רב”ש היו קיצוניות. תרשו לי לומר אף מטורללות.
“איך הוא מעז לפתוח ללא גלוך?”
“גלוך לא בהרכב – מה עובר על רב”ש?”
“עם כל הכבוד – אתה לא יכול לפתוח בלי גלוך.”

פושים ועוד פושים ועוד פושים.

לפני המשחק כתבתי שאני מסכים לחלוטין עם ההרכב איתו עלה רב”ש.
נבחרת ישראל בנתה אמש על התקפות מעבר – ולכן עבדה, סולומון וחלאילי עדיפים על גלוך שהוא יותר מס’ 10 וצריך כדור לרגל מאשר לשטח.
נבחרת ישראל בנתה אמש על עמידה טקטית ממושמעת ומשחק הקרבה של כל השחקנים – לגלוך אין את מוסר העבודה שיש לעבדה לדוגמא או את התרומה ההגנתית בעמידה ובלחץ שיש לקניקובסקי לדוגמא.

זו הייתה החלטה מצוינת של רב”ש אבל חוסר הפרופורציות של מדינה שלמה סביב שחקן אחד שהוא עוד לא זידאן או קאקה עברה כל גבול.

במשחקים כאלה בהם כל טעות קטנה יכולה להיות למתנה לקבוצה היריבה, צריך שחקנים עם המשמעת הטקטית הגבוהה ביותר, ופה לגלוך יש בעיה, יש חוסר מודעות או מחויבות טקטית.

כתבתי על זה לא מעט פעמים: איבודי הכדור של אוסקר גלוך יכולים לפגוע לו בהמשך הקריירה בקפיצה לקבוצות יותר גדולות.
יותר מדי איבודים באיזורים הכי מסוכנים.

וכך גם היה אתמול.
איבוד כדור של גלוך בשליש ההגנתי שלנו ולאחר מכן אפס מחויבות הגנתית למהלך – גלוך יכול היה לבצע עבירה (צריך היה) או לפחות לנסות לתקל את פראטסי שלא האמין בעצמו עד כמה היה לו קל אחרי המאבק מול הקשר ההתקפי שלנו.

לסיכום

נבחרת ישראל יכולה להיות גאה בעצמה, ובעיקר רן בן שמעון.
ההרכב שהוא העלה אמש היה מאוזן לגמרי ונדמה היה שכל שחקן יודע בדיוק מה עליו לעשות.
גם החילופים היו טובים וסה”כ ראינו כניסה נהדרת של ג’אבר (נפלא) למשחק ושל אבו פאני עם שער פנטסטי.
הפסד צפוי אך מלא תקווה.

גיליון ציונים ישראלי

• יואב ג’רפי – 7
• רוי רביבו – 6
• רז שלמה – 6.5
• עידן נחמיאס – 6.5
• שגיב יחזקאל – 6
• גבי קניקובסקי – 7
• נטע לביא – 6
• דור פרץ – 6
• מנור סולומון – 7
• ליאל עבדה – 6.5
• ענאן חלאילי – 6.5
• מחמוד ג’אבר – 7.5
• מוחמד אבו פאני – 7
• רמזי ספורי – 5
• דין דויד – 5.5
• אוסקר גלוך  – 4.5