הרגע שבו אוהדים לקחו החלטה לפטר מאמן | עזיבתו של לאזטיץ’

לפני הפתיחה ברצוני להסביר את ההבדל בין פעולה שנעשית במחשבה לבין פעולה שנעשית על ידי רגש.
פעולה שנעשית על ידי השכל היא מונעת ממחשבה, הגיון, ניתוח ושיקול דעת, יש בפעולה הזו המון חשיבה, שליטה עצמית, אובייקטיביות ותכנון לטווח ארוך. לעומתה פעולה שמונעת על ידי רגש היא דרמטית, אימפולסבית, תלויה במצב רוח ונעשית בגלל רגשות זמניים שמתחלפים.

אוהדי הכדורגל בארץ ובעולם, הם אנשים שהרגש לרוב משתלט עליהם. הם לא חושבים לטווח הארוך, הם חושבים על מה שקורה כאן ועכשיו. הם מושפעים מאוד מהרגשות שלהם, וזה לא דבר רע, כל אוהד כדורגל הוא כזה. לעומתם האנשים שמנהלים את המועדון האם אלה שפועלים עם השכל הישר, ישנם כאלה שטובים וישנם כאלה שטובים פחות. אך תמיד אדם שמונע מרגש, יפעל לפי אינסטינקט רגשי, וזה דבר שקורה בשניות, ולכן אוהדי הכדורגל לא יכולים לנהל את המועדונים שלהם, היות והאימפולסביות תגרום להם לאבד את המועדון מהר יותר ממה שהם חושבים.

הדעה הרווחת בארץ היא שמכבי תל אביב של מיץ גולהאר היא אחת מהגדולות של הכדורגל הישראלי, כזאת שחווה הצלחות לרוב והכישלונות הם מאוד יחסיים לשאר הקבוצות. הרי מבחינת ביתר ירושלים או הפועל תל אביב לסיים מקום שני וללכת לאירופה אחרי עונה שבה הם לקחו אליפות זה תסריט שהוא דימיוני, אפילו למכבי תל אביב של תחילת 2013 זהו תסריט דמיוני. אך כעת, זה נהפך למציאות, לאמיתי, לרגע שבו אוהדי מכבי תל אביב שרים על עצמם “מתלונן כל החיים כי הוא תמיד רעב לעוד”. אז אוהדים מתלוננים, ומיץ’ פועל כהרגלו מהשכל הישר, וגם כאן במקרה לאזטיץ’ הוא פעל לפי השכל הישר, הוא ראה בטווח ארוך איך לאזטיץ יוכל לצאת מהברוך אליו נכנס. אגב, הברוך הזה הוא 3 הפסדים, 2 כואבים, אחד 6-2 בארץ והיתר באירופה. אולם, אצל הקהל זה לא עבר בגרון, אך הפעם בניגוד לעבר הם החליטו כי הקהל הוא מעל הבעלים והוא זה שיכול להציל את עתיד המועדון.

אתמול אוהדי מכבי תל אביב חצו קו אדום, אשתו של לאזטיץ והילד שלו חוו פיצוצים אדירים ב-11 בלילה, ואף תקיפות ליד ביתו. אותם קומץ אוהדים אמר למאמן הסרבי “GO HOME” וכך הסרבי עשה. הוא החליט שהוא לא מוכן להישאר יותר במועדון שבו האוהדים שלו חוצים את כל הקווים. הרי רק במסיבת העיתונאים במוצ”ש אמר המאמן “אוהדי מכבי חצו את כל הקווים”. זו הייתה רמיזה ברורה מאוד על כך שהסרבי לא כל כך אוהב את התנהגות הקהל בלשון המעטה. ולאזטיץ’ ספג המון בשנה וחצי האחרונות, משריקות בוז לקללות, מלחמות ואיראנים. לומר שהוא בורח זה ברכה עבור אותם עבריינים.

פה מגיע השלב של מיץ’ גולדהאר, אני חושב שהוא עדיין בשוק מהנעשה. הרי הוא זה שסומך על המאמן, הוא האחראי על ביטחותו ועל המשכורת שלו. דווקא הקהל שהוא כל כך אוהב ומעריך פוגע בשמו? אחרי ששנים מיץ גולדהאר בונה לעצמו שם של אדם ערכי, דווקא הצד שלו הוא זה שבוגד בו? פה מגיעה הפעולה עם השכל והרגש. הרי ברור שהאוהדים של מכבי פעלו בשלושת השבועות האחרונים עם הרגש ולא השכל, אם רק היו פועלים עם השכל הישר, כנראה שכל העסק הזה ממזמן לא היה מסוקר, אך הרגש הניע אותם לעשות הכל על מנת שלאזטיץ לא יהיה במכבי בלי לחשוב על ההשלכות שיכולות להיות.

ואם בהשלכות עסקינן, למיץ יש שני אפשרויות:
1. לפעול עם הרגש – הכעס, העצב, והתחושות הקשות שהוא יסתובב איתם יגרמו לו לעשות צעד נועז מאוד ואף להפעיל סנקציות או למכור את המועדון.
2. לפעול עם השכל – לעצור את המתפרעים, לבקש סליחה מלאזטיץ’ ולגרום לשקט נוסף במועדון.
אני מאמין שכל אוהד של הצהובים מתפלל שמיץ’ יפעל שוב עם השכל, אבל אחרי שהאוהדים שלו פעלו עם הרגש, למה שהוא יחשוב עליהם ולא יפעל אף הוא עם הרגש שלו.
אותו קומץ שהגיע אתמול לביתו של המאמן, אומנם חשב שהוא “מציל את המועדון” אך יכול להיות שהוא פגע מאוד בעתידו ויגרום לזה שכל אוהד של הצהובים יתחרט על הרגע שבו אותם שלושים אוהדים חשבו שהם מעל המועדון והחליטו לפטר את ז’ארקו לאזטיץ’.