Ballerz
Uncategorizedהמגזין

“הרמתי את מבטי, וראיתי את תא האגרה של פארמה ואמרתי לעצמי, “שם אני אפרוש.” | ג’יג’י בופון בראיון מרתק

ג'יאנלואיג'י בופון, לטענת רבים השוער הגדול בהיסטוריה וגם לאלו שלא אז מגדולי השוערים בהיסטוריה, התיישב לראיון פתוח ועמוק לעיתון האיטלקי "Corriere della Sera" בו הוא מדבר על הכל, מהבכורה בנבחרת איטליה, אהובת ליבו יובנטוס והתקופה שבה היה בדיכאון | הראיון המלא

אליעד פנש

תחילה, נשאל על הופעת הבכורה שלו בנבחרת איטליה:

““עדיין לא מלאו לי אפילו 15 שנים. זומנתי עם עד גיל 16 לשחק באדינבורו, נגד סקוטלנד. זו הייתה הפעם הראשונה שלי באצטדיון בריטי: עמדות עץ, עידוד פרוע, חומה של שלושים אלף איש מעליי. ערפל. הייתי על הספסל. התחיל לרדת שלג. המגרש היה לבן כולו. המאמן קרא לי: “בופון, תורך””.

“שיחקתי כמה דקות ועצרתי רק כדור אחד, אבל לקחתי אותו איתי בצלילה לתוך השלג. לאחר מכן, בסוף המשחק גירדתי כמה מטבעות כדי להתקשר להורים שלי, בבית, בקאררה. אבל בטעות חייגתי את אזור החיוג של פריולי, שם גרה סבתי”.

מראיינת: “מדוע טעית והתקשרת לסבתך?”.

“כי בילדותי ביליתי את החורף בפריולי עם סבא וסבתא שלי. להורים שלי היו כבר שתי בנות, הם עבדו, הם לא יכלו לשמור עליי. הזכרונות הראשונים שלי הם משדות מושלגים. אהבתי את הרעיון של המסווה הלבן הזה שהחזיר את הטוהר לכל דבר. אז הייתי צולל לתוכו. לא ידעתי שצלילה לתוך השלג תרטיב אותך”.

השבוע, יצאה אוטוביוגרפיה על בופון שנקראת “נופל, קם, נופל, קם”, המראיינת ביקשה מבופון להתייחס לספר החדש ולתקופה שבה התחיל להיות שוער:

“יש משהו מזוכיסטי בשוער. שדות נעוריי היו זהים לאלו של שנות ה-70: השטח קשה כמו בטון. אפשר לזהות שוערים זקנים לפי הידיים הפצועות שלהם, הצדדים הכואבים שלהם, לפי הפעמים הרבות שהם נפלו עד שדיממו. היה לי רק סוכן אחד בחיי, סילבנו מרטינה. ואני בחרתי בו כי ידיו היו מלאות בצלקות. ידי שוער”.

בקריאת הספר נראה שיש גם רצף של טירוף בשוער. לפחות בה.
“כן, יש לי רצף של טירוף. השוער מדבר לעצמו. הוא מדבר עם הכפפות שלו. מעל הכל, תמיד הייתה לי מנה טובה של יהירות. בלי זה לא הייתי שורד”.

“זה היה 1995, הופעת הבכורה של בופון בסרייה א’ עם פארמה האגדית בגיל 17 בלבד מול מילאן שהייתה בשוויון נקודות עם פארמה. מה הרגשת?”.

“במנהרה פגשתי את עיניהם של וואה, בובאן, קוסטהקורטה, בארסי. בשלב מסוים הרגשתי טפיחה על השכם. זה היה פאולו מאלדיני, שעודד אותי. גם הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בסרייה A כילד: הוא ידע מה זה אומר. מעולם לא שכחתי את המחווה הזו. פאולו מאלדיני היה לא רק כדורגלן עצום; יש לו את שתי התכונות שאני הכי מעריך בגבר, נאמנות ואומץ”.

בופון האגדי היה תמיד הולך לחבק את היריבם בסוף המשחק, על כך הוא נשאל האם כולם היו חברים שלו:
“לֹא. אני זוכר חלוץ של בנפיקה שבעט לי נורא ביד, ברור בכוונה, זה כאב נורא, והוא הסתכל עליי בלי שום כוונה להתנצל”.

מראיינת: “מי הוא היה?”.
“אני נשבע: הסרתי אותו מהראש שלי. אם הייתי רואה את זה שוב הייתי מדבר איתו, זו נקודת כבוד בשבילי להיות מנומס לכולם. אבל אני שוכח אנשים שליליים”.

ג’יג’י בופון שיחק במשך שלושה דורות מלאים באגדות, השוער האגדי נשאל מי השחקן הטוב ביותר נגדו התמודד – “מי היה הכי טוב ששיחקת מולו?”.
“שיחקתי עם שלושה דורות, איך אני יכול להגיד את זה? זידאן, רונאלדו, מסי, רונאלדו, אינייסטה…”.

מראיינת: “תבחר אחד בכל זאת”.
“ניימאר. עבור השחקן והילד שהוא, הוא היה צריך לזכות בחמישה כדורי הזהב”.

לאחר מכן, עבר לדבר על ההדחה עם פ.ס.ז’. בליגת האלופות נגד יונייטד כשהייתה לו מטרה לזכות איתם בליגת האלופות: “ניצחנו 2-0 במנצ’סטר מול יונייטד. הבנתי שאנחנו לא התכוננו לגומלין כמו שצריך. אבל לא אמרתי את זה: אחרי הכל, הייתי האחרון שהגיע, אולי עדיין הייתה לי מנטליות פרובינציאלית, אחרי הכל, כולם היו אלופים, אמבפה זה עתה זכה במונדיאל… ספגנו שער מוקדם בשל שגיאה הגנתית, גם השניה נבעה מהצלה לא מדויקת שלי, ספגנו את השלישי והודחנו. לא התכוננו למשחק הגומלין כמו שצריך”.

מראיינת: “למה יובה כמעט אף פעם לא זוכה בליגת האלופות?”.
“אני אדבר על שלושת הגמרים שלי. ברצלונה ב-2015 וריאל מדריד ב-2017 היו הקבוצות החזקות בעשרים השנים האחרונות. וב-2003 עדיין התמודדנו מול מילאן של שבצ’נקו”.

המראיינת גילתה בקריאה בספר החדש כי הוא הפסיד בדו קרב פנדלים ונכנס לדיכאון לאחר מכן.. איך זה קרה?

“זה היה סוף 2003, האליפות התחילה טוב, ואז התחלנו לאבד את האנרגיה והמוטיבציה שלנו. יצאנו משתי אליפויות ברציפות: אחרי העלייה, הגיעה ירידה. חלל נפער לפני. התחלתי לישון רע. הייתי הולך לישון ונהיה חרד, הייתי חושב שלא אקבל קריצה של שינה”.
לאחר מכן, הדיכאון הגיע גם על המגרש:
“היה לי התקף פאניקה. הרגשתי לחץ בחזה, לא יכולתי לנשום, חשבתי שלעולם לא ארצה להיות שם ולעולם לא אוכל לשחק במשחק”.

מראיינת: “האם זה היה משחק מכריע שבו נכנסת לדיכאון?”.
“לֹא. יובנטוס נגד רג’ינה בבית. הלכתי למאמן השוערים, שהיה אדם גדול: איבנו בורדו. הוא הרגיע אותי: “ג’יג’י, אתה לא חייב לשחק”. עצרתי את נשימתי. ראיתי את השוער השני, צ’ימנטי, מתחמם, שהוא חבר מאוד יקר שלי. וחשבתי שאני מול דלת הזזה, צעד מכריע בקריירה שלי, בחיי”.

מדוע הרגשת שזה צעד מכריע בקריירה?
“אמרתי לעצמי: ג’יג’י, אם לא תיכנס למגרש הפעם, אתה תיצור תקדים עם עצמך. אולי זה יקרה לך פעם שנייה, ואז עוד אחת. ולא תוכל לשחק יותר. אז נכנסתי למגרש. מיד עשיתי הצלה טובה. זה הציל את התוצאה, כי אז ניצחנו 1-0. אבל הבעיה נותרה בעינה. דוקטור אגריקולה קבע את האבחנה, שאושרה מאוחר יותר על ידי הפסיכותרפיסט: סבלתי מדיכאון”.

לאחר מכן, היא עברה לשאול את השוער האגדי איך הוא יצא מהדיכאון?
“סירבתי לסמים. הייתי צריך אותם, אבל פחדתי להיות תלוי בהם. הלכתי לפסיכותרפיסטית רק שלוש או ארבע פעמים, אבל היא נתנה לי עצות יקרות ערך: לטפח תחומי עניין אחרים, לא להתמקד לחלוטין בכדורגל”.

איזה עוד תחומי עניין?
“אז גיליתי את הציור. הלכתי לגלריה ד’ארטה מודרנית בטורינו. הייתה תערוכת שאגאל. לקחתי את המדריך האודיו. הייתי תקוע לפני הפסג’יאטה במשך שעה. זה ציור פשוט, הוא מציג את שאגאל עם אשתו בלה יד ביד; רק היא עפה. למחרת חזרתי. הקופאית אמרה לי: “בופון, זו אותה תערוכה כמו אתמול”. השבתי: “תודה, אני יודע, אבל אני רוצה לראות את זה שוב”.

מראיינת: דיכאון לא מתרפא בקלות.
“כמובן. אבל החיים שלי באמת היו ככה: ליפול, לקום שוב. עשיתי טעויות, כמו כולם, ומעולם לא הסתרתי אותן”.

מיד לאחר מכן היא עברה לשאול אותו איזה עוד טעויות הוא עשה:
“היה לי תסביך על כך שלא סיימתי את הלימודים. הרגשתי אשמה כלפי ההורים שלי, רציתי להירשם לאוניברסיטה. עשיתי עיסוי כדי להפיג עייפות, ושני המעסים אמרו לי שהם יטפלו בזה, שכל הכדורגלנים עושים את אותו הדבר… בקיצור, הם השיגו לי דיפלומה מזויפת. נאיביות מדהימה. שעליה שילמתי”.

לאחר 176 הופעות של בופון בנבחרת הבוגרת, פלוס 24 בנבחרות הנוער. שיא שאולי לא יישבר היה דיבור על משחק פרידה שייערך עבור השוער ההיסטורי.
“הנשיא של ההתאחדות האיטלקית, גראבינה, הציע בחביבות לארגן משחק פרידה. עניתי שלא יהיו כאלה”.

מראיינת: “אבל עדיין המשכת לשחק”.
“אטאלנטה רצתה אותי. גספריני כתב לי וואטסאפ: “איתך נזכה בליגת האלופות”. זה היה פירלו ששכנע אותי להישאר ביובה”.

כשהיה בפארמה בקדנציה השניה שלמעשה זה היה המועדון האחרון בו שיחק לפני שפרש, נשאל מדוע לא קיבל את ההצעה של באהבה לשחק בתור שוער שני:
“היתה לי הצעה מברצלונה כשוער שני: אהבתי את הרעיון לשחק עם מסי, אחרי ששיחקתי עם רונאלדו. אבל יום אחד נהגתי, וברדיו השמיעו שיר של ג’ובאנוטי שאהבתי מאוד. ולא שמעתי אותו כבר עשר שנים: “Bella”. הרמתי את מבטי, וראיתי את תא האגרה של פארמה ואמרתי לעצמי, “שם אני אפרוש.”.

בופון שיחק עם רונאלדו ומספר פעמים נגד מסי, המראיינת שאלה אותו איזה סוגי אנשים הם:

“איזה מין בחור זה מסי?”.

“גמר ליגת האלופות ב-2015. הגיעה המחצית. הרגשתי יד על הגב שלי: “ג’יג’י, נחליף חולצות עכשיו?”. זה היה מסי. הגדול באמת לא התפאר והתגאה בעצמו”.

“וכריסטיאנו רונאלדו?”.
“תמיד היו בינינו מערכת יחסים יפה: ביטחון עצמי, שיפוטים על הכישרונות החדשים. ראיתי בו כוח גדול וגם שבריריות, הקשורים להיעדרות של אביו, לדרך הקשה והמסע הקשה שהוא נאלץ להתמודד איתם”.

בופון עבר מסע ארוך שהחל בגיל 16 עם נבחרת איטליה הצעירה, בהמשך לזה נשאל מי היה שותפו האמיתי למסע?
“הילד ההוא שהיה גם קצת יהיר, עם המבטא הרומאי, מבוגר ממני בשנתיים, שפגשתי בנבחרת עד גיל 16: פרנצ’סקו טוטי. מיד נוצרה אמפתיה חזקה. פרנצ’סקו הוא סוס גזעי: יש לאהוב אותו ולהגן עליו”.

בופון היה מהמר על כדורסל וטניס, מראיינת: “ההימורים?”.
“בוא נדבר על זה. זה היה החולשה שלי בעבר, עד שמצאתי את המרכז שלי. עבור חלק זה סגן. בשבילי זה היה אדרנלין. בדבר אחד אני בטוח: מעולם לא עשיתי שום דבר לא חוקי. למעשה, מעולם לא נחקרתי, מעולם לא קיבלתי אזהרה. כי מעולם לא הימרתי על יובה או על הנבחרת הלאומית או על כדורגל. הימרתי אי פעם רק על כדורסל וטניס אמריקאי. עכשיו לכל היותר אני הולך לקזינו פעמיים או שלוש בשנה. אבל אני לא מרגיש צורך”.

מראיינת: “אולם מדי פעם העניין של ההימורים חזר על עצמו”.
“זה קרה פעמיים. הראשון ב-2006, בזמנו של קלצ’אפיולי, כשיובנטוס הייתה על הכוונת. הייתי בקוברצ’יאנו, חדר 209 הרגיל, בפגרה לפני המונדיאל. המנהלת המלווה שלנו, שאיתה היה לי קשר מיוחד, ג’יג’י ריבה, הגיעה אליי: “אם עשית משהו לא בסדר, תגיד לי”. עניתי, בשמץ של סדיזם: “ג’יג’י, אתה מכיר אותי. אז אתה כבר יודע את התשובה.” כמה ימים לאחר מכן הוא בא לומר לי: “קיבלתי את המידע שלי. צדקת.”

“ובפעם השנייה?”.
“זה היה 2012, לפני אליפות אירופה. ישנתי בשלווה בחדר 209 כשהמשטרה הגיעה. בפגרת הנבחרת, ב-5 בבוקר, עם המצלמות בחוץ: העיתונאים הוזהרו. הם היו שם בשביל דומיניקו קרישיטו. מצאתי את זה לא הוגן, ואמרתי כך. לכרישיטו לא היה איסור ליום אחד; בינתיים הוא הפסיד באליפות אירופה. זומנתי לפרקליטות. הייתי כל כך בטוח שלא עשיתי כלום שהלכתי לבד, בלי עורך הדין. והייתי עצוב לראות את עצמי מתענה. תמיד עם אותן שאלות. תמיד נתתי את אותן תשובות, תמיד אמרתי את האמת: מעולם לא הימרתי על כדורגל”.

באותה אליפות אירופה הגיעה איטליה לגמר. עם קסאנו ובאלוטלי. על קסאנו נאמר שהוא היה הקורבן המיועד.
“הכל שקרי. תמיד הסתדרנו. ובפגרה שנמשכת חודש, אנטוניו הוא בן לוויה מושלם: הוא ממשיך את הקבוצה, יוצר אנרגיה, ממלא את החסר. אבל תמיד אמרתי לו את זה: בעונה של שנה, אני לא יודע אם הייתי סובל את זה…”. (בופון צוחק).

מראיינת: “ובאלוטלי? האם הוא הלך לאיבוד, או שהוא לא היה חזק כמו שחשבנו?”.
“הוא קצת הלך לאיבוד, כי הוא איבד את הפוקוס על המטרה האמיתית: להפוך לאלוף שהוא יכול להיות. אבל לראות אותו בגיל 34 בגנואה, מנסה שוב, זה מרגש אותי”.

לאחר מכן, עברה לדבר איתו על הזכייה במונדיאל 2006 ועל העובדה שאיטליה זכה אף שברזיל וצרפת היו יותזר חזקות מאיטליה באותה תקופה:

“נוצרה אווירה יוצאת דופן של אמון ואחדות, שחסרה ארבע שנים קודם לכן בקוריאה, שם גם היינו מאוד חזקים”.

“מעולם לא הלכנו למונדיאל כמועדפים. אולי רק ב-1990 וב-1994 הייתה לנו הקבוצה הטובה ביותר. ב-2006 גדלנו משחק אחר משחק. גם להפגין, בעיצומו של קלצ’איופולי, מי אנחנו באמת”.

לאחר מכן, שוחחה איתו על המקרה של זידאן ומטראצי ועל העובדה שבופון הפנה את תשומת לבו של השופט על המקרה:

“הפניתי את תשומת ליבו של השופט, כי פחדתי שמרקו לא יקום. זה עתה הצלתי כדור של זידאן שנראה כמו אבן: זה כמעט כופף לי את היד. רק אחרי שלושים שניות הבנתי, אני לא אעשה זאת. אני לא אכחיש, שהרחקת היריבה החזקה יותר הייתה מהווה יתרון”.

לאחר מכן, עברה לשוחח איתו על לוצ’יאנו מוג’י שהיה מאמנה של יובנטוס בפרשת הקאלצ’יופולי שבה יובה ירדה ליגה,

מראיינת: “מי היה לוצ’יאנו מוג’י באמת?”.
“אדם נחמד ושנוי במחלוקת, מנהל שתמיד הצליח, אדם כריזמטי שמרחיק את השחקנים אבל ידע לקחת אותם ברצינות”.

מראיינת: “הוא עלה ליובה שתי אליפויות שנלקחו מהם”.
“אלה שהיו שם יודעים שניצחנו אותם על המגרש. בסביבה שבה הטהורים שיכלו לזרוק את האבן הראשונה היו מעטים מאוד”.

על מכירתו של זידאן לריאל מיובנטוס ועל רכישתם של בופון, תוראם ונדבד אחרי המכירה אמר:

“יובה מכרה את זידאן לריאל והשקיעה מאתיים מיליארד עבורי, פאבל נדבד וליליאן תוראם. אניילי הזמין אותנו לווילאר פרוזה. הוא קיבל אותנו בחיוך: “הנה המיליארדים שלנו הולכים!”.

לבופון היו מספר מאמנים אגדיים, מראיינת: “מי המאמן הכי חזק שהיה לך?”.
“היה לי מזל. היו לי את הסמלים: סקאלה, קאפלו, קונטה. אלה שמרעידים את השחקנים. והיו לי פסיכולוגים, אלה שמרגיעים אותם: אנצ’לוטי, אלגרי”.

מראיינת: “אמרת שהיו לך סמלים ופסיכולוגים, תן לי דוגמה של סמל”.
“היה לי משחק מדהים, סדרה מטורפת של הצלות, נפילות, קום, נפילה וקימה חזרה. קאפלו מזמין אותי. הוא מראה לי את הצילומים של המשחק. והוא אומר לי: ג’יג’י, אנחנו פשוט לא שם. התאכזבתי מאוד”.

“ודוגמא לפסיכולוג?”.
“אני רגיל לקונטה, ששיחק איתנו על שטויות נוראיות, אלגרי נראה לנו כמו מלאך. ערב כל משחק, על לוח התוצאות הוא היה כותב רק: “3. “אתה חזק פי שלושה מהיריבים שלך. עכשיו צא למגרש ותנצח”.

ואיך היה ליפי?
“איפשהו באמצע. אחרי הכישלון במונדיאל בדרום אפריקה הוא אמר לנו: “זו לא אשמתכם. זו אשמתי, אני כזה אידיוט שהבאתי אותך למונדיאל”.

בופון, מי מהם המאמן החזק ביותר?
“כולם האיש הנכון ברגע נתון. כשנודע לי בקיץ שקונטה הולך לנאפולי, אמרתי: השנה נאפולי תסיים ראשונה או שניה”.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    אולי תאהב גם עוד מהמחבר
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן