ה’שדים האדומים’: סיפורה של מנצ’סטר יונייטד

מנצ'סטר יונייטד הוא אחד ממועדוני הכדורגל הוותיקים, המצליחים והחשובים ביותר בעולם. סיפורם של ה'שדים האדומים': מההתחלה בקבוצת העובדים, ההעפלה לליגה הראשונה, הירידות והעליות, תקופת פרגוסון ועד לטן האח.

הטור שלפניכם הוא טור אורח מיוחד של ערוץ הטלגרם ‘מנצ’סטר יונייטד ישראל’. קריאה מהנה!

מועדון הכדורגל מנצ’סטר יונייטד הוא אחד ממועדוני הכדורגל הוותיקים, המצליחים והחשובים ביותר בעולם. המועדון הוקם בשנת 1878 בניוטון היית’, והחל את דרכו כמועדון קטן יחסית בשם “ניוטון הית’. את הקבוצה הרכיבו חבורת עובדי מסילת רכבת, ששיחקו במגרש קטן בנורט’ רואד. בעונתם הראשונה, רשמו חבורת העובדים הצלחה מהדהדת ועד מהרה הם כונו “דה הית’נס”.
בשנת 1888 נוסדה באנגליה הפוטבול ליג. בתחילה, ניוטון הית’ לא רצתה להצטרף לליגה בעקבות החשש שהם לא מספיק טובים בשביל הפורמט החדש. הקבוצה שיחקה בליגת הברית 3 שנים, כשבעונה הראשונה הם סיימו במקום 8 ובשנייה במקום ה-9. בעונה השלישית, סיימה ניוטון הית’ במקום ה-2, עם 2 הפסדים בלבד ב-22 משחקים, בתוספת של 69 שערי זכות.
לבסוף, הצטרפה הקבוצה הקטנה לפוטבול ליג ב-1892, כשהליגה הבכירה הורחבה מ-14 ל-16 קבוצות, וגם הליגה השנייה צורפה. באותה שנה, המועדון צירף את המאמן הראשון שקיבל שכר, שמו היה א.ה אלבוט. משחק הבכורה בליגה של ניוטון היט’ נערך ב-3 בספטמבר 1892, נגד בלקבורן רוברס הגדולה. במשחק צפו 8,000 אוהדים תחת גשם שוטף, כשבסיום ההית’נס הפסידו 4-3. בחור סקוטי בשם רוברט דונלדסון היה השחקן הראשון שהבקיע גול לקבוצה, שלימים הפכה למנצ’סטר יונייטד (הוא עצמו עבר לאחר מכן ללוטון טאון).

העונה הראשונה של ניוטון היט’ הייתה קרובה לאסון, כשרק ניצחון בפלייאוף נגד הירידה מנע מהם לרדת לליגה נמוכה יותר. משחק הבית הראשון שלהם היה נגד ברנלי, ונגמר בתיקו 1-1. הקבוצה הקטנה ספגה תבוסות קשות במשחקים מול אברטון (6-0), ברנלי (4-0) ו-ווסט ברומיץ’ (4-0). לאחר מכן הגיע ניצחון מדהים על וולבס בתוצאה 10-1 במגרש הביתי, אך עוד הפסדים נערמו והם סיימו את עונתם הראשונה במקום ה-16 והאחרון עם 18 נקודות, ו85 שערי חובה. הם ניצחו 5-2 במשחק הפלייאוף מול סטוק סיטי, לאחר שהמשחק הראשון נגמר בתיקו 1-1. המשחק שוחק בנורט’ רואד לעיני 4,000 צופים במגרש בוצי. המתקנים באותו הזמן לא היו טובים במיוחד, והשחקנים החליפו בגדים בפאב שהיה ממוקם בהמשך הרחוב.

בשנת 1902, לאחר הצלחות מסוימות אך מעטות, הוחלט על ידי ההנהלה שצריך לקנות שחקנים. הבעיה העיקרית הייתה שלמועדון לא היה כסף לכך, ולכן אורגן יריד על ידי הקבוצה כדי להשיג כסף. האירוע התחיל ביום רביעי ה-27 בפברואר, ונמשך 4 ימים. העיתון המקומי, “מנצ’סטר איבנינג ניוז”, דיווח שהלהקות “נורת’רן מיליטרי ו”בס-הוטראן בראס” ייקחו חלק באירוע. היריד נגמר בשבת בערב, אבל לאחר ששולמו כל ההצעות המועדון הבין שהאירוע לא היה הצלחה, ועדיין לא היה מספיק כסף להבאת שחקנים.
אלא שאז המועדון קיבל תפנית מפתיעה. לקפטן של ניוטון הית’, הארי סטפורד, היה כלב מסוג סן ברנרד. סטפורד לקח את הכלב ליריד וקשר אותו ברצועה, אלא שהכלב ברח ונמצא משוטט בעיר על ידי בעלים של מסבאה. הוא הראה את הכלב למר הנרי דייוויס, שהיה אז המנהל של יקבי מנצ’סטר. דיוויס דאג לכלב ומיד קנה אותו מבעל הפאב. אך עקב רגשות האשמה שהרגיש, החליט דיוויס לאתר את בעליו של הכלב, ומהר מאוד הוא גילה שהוא שייך לקפטן של ניוטון הית’. אחרי שנפגש עם סטפורד, החליט איש העסקים לעזור ועשה הסכם פיננסי עם המועדון, לפיו הוא מבטיח לעזור בעתיד. סטפורד לא שכח את ההבטחה, ומר ג’ון הנרי דיוויס יהפוך בעתיד ליושב הראש והנשיא של המועדון.
באותה עונה, ניוטון הית’ שינו שוב את צבעי המועדון, כשהפעם החולצה הלבנה והמכנס הכחול הוחלפו בחולצות אדומות ומכנסיים לבנים. השם ניוטון הית’ לא היה אהוב בכלל, הם עזבו את ביתם בניוטון הית’ 9 שנים קודם לכן, ועקב הארגון מחדש של המועדון רבים מהאוהדים קראו להחלפת שמו. השם שהוצע היה “מנצ’סטר סנטרל”, אך הוחלט שזה נשמע יותר מדי כמו שם של תחנת רכבת. גם השם “מנצ’סטר סלטיק” הוצע ונדחה אלא שאז הציע מר לואיס רוקה את השם מנצ’סטר יונייטד. השם הוצע עוד קודם אך לא זכה לתמיכה רחבה, אך הפעם הוא זכה לגיבוי מלא. ביום שבת, ה-26 באפריל 1902, הפכה ניוטון היט’ למנצ’סטר יונייטד.

בשנת 1906, אחרי 12 עונות עצובות בליגה השנייה, הגיעה השנה בה יונייטד סוף סוף הצליחה לתפוס מחדש את מקומה בליגה הראשונה. אחת התוצאות הגדולות בעונה ובהיסטוריה הקצרה של המועדון היה הניצחון בגביע על אסטון וילה האדירה. וילה, זכתה באליפות הליגה ב-5 אליפויות בתוך שבע שנים, וגם זכתה בגביע האנגלי 4 פעמים נוספות בתוך פחות מ-20 שנה. כולם חשו כי וילה פייבוריטית, ותגיע להלום בקבוצה הקטנה מהליגה השנייה. אך למרות זאת, מול קהל שיא של יותר מ-40,000 אוהדים, הצליחה יונייטד להלום בוילה עם ניצחון 5-1 מהדהד. השמחה של יונייטד הייתה קצרה כיוון שארסנל ניצחה אותם 3-2 בסיבוב הבא, אבל הניצחון היה הישג ענק.

בסיום אותה עונה הבטיחה יונייטד את העלייה לליגה הבכירה, עם ניצחון 3-1 על לידס סיטי. את עונת 1906, סיימה בסטייל עם ניצחון 6-0 על בארטון יונייטד. עם שריקת הסיום הקהל פרץ למגרש ונשא את שחקני הקבוצה על הכתפיים. ארנסט מנגנל, מאמן הקבוצה, פנה אל האוהדים והבטיח להם שזאת הייתה רק ההתחלה. למרות שיונייטד הבטיחה את העלייה, הם לא זכו בליגה השנייה. הם סיימו במקום השני עם 4 הפסדים בלבד מ-38 משחקים, והבקיעו מספר מדהים של שערים – 90.

בשנת 1908 זה סוף סוף הגיע, האליפות הראשונה של מנצ’סטר יונייטד! האליפות הגיעה דווקא בזכות חלוצה לשעבר של היריבה העירונית, בילי מרדית’. שנתיים קודם לכן, נענשה מנצ’סטר סיטי על כך שהיא שילמה 2 פאונד יותר בשבוע לשחקניה (השכר המקובל היה אז 4). העונש גרם לשחרורם של 5 מנהליה, ושל 17 שחקנים שחויבו לא להופיע יותר במדי הקבוצה, אחד מהם היה בילי מרדית’, אותו יונייטד מיהרה להחתים. בשנים לאחר מכן הקבוצה חוותה ירידה ביכולת, ירדה ליגה בעונת 1921\1922, ועלתה בחזרה בעונת 1924\1925. היא שוב ירדה בעונת 1930\1931, ואפילו כמעט ירדה לליגה השלישית בעונה לאחר מכן. לאוהדים נמאס מהיכולת של הקבוצה, ומכירות הכרטיסים ירדו בצורה משמעותית, מה שגרם לבעיות כלכליות במועדון שכמעט הגיע לפירוק. בעונת 1935\1936, חזרה הקבוצה לליגה הבכירה, אבל עדיין חוותה עונות מאכזבות. בעקבות מלחמת העולם השנייה, הושבת הליגה בין השנים 1939-1945, אבל האצטדיון הביתי, ‘אולד טראפורד’, היה בכותרות בעקבות הבליץ של הגרמנים על מנצ’סטר, בו הנאצים החריבו לגמרי את האיצטדיון. כשהליגה חזרה בשנת 1945, שיחקה יונייטד במגרש של ‘סיטי’.

בשנת 1945 מונה מאט באזבי למאמן הקבוצה, והוא הביא איתו כדורגל התקפי ומרשים. באזבי נהג לשתף שחקנים רבים מהנוער, אותם התקשורת כינתה “תינוקות באזבי”. שש שנים לאחר מכן, בעונת 1951\1952, זכה באזבי באליפות. בשנת 1958 הייתה הקבוצה בשיאה, כשהניצחון המרשים ביותר שלה היה נגד ארסנל 5-4 משערים של דאנקן אדוארדסת טיילור, בובי צ’רלטון ודניס ויולט. מלונדון הקבוצה נסעה למשחק נגד הכוכב האדום, שהסתיים גם כן בניצחון 5-4, אך בדרך חזור מהמשחק המטוס התרסק. בטרגדיה הנוראה נספו 22 אנשים, מתוכם 8 שחקנים. המועדון נאלץ להתאושש מחדש לאחר הטראומה הקשה. בובי צ’רלטון ושחקנים צעירים אחרים המשיכו בדרך שהתווה באזבי, עד לזכייה בגביע האנגלי בעונת 1962\1963, עם שלישיית התקפה קטלנית של ג’ורג’ בסט, דניס לאו ובובי צ’רלטון. בשנים שלאחר מכן היא זכתה בעוד 2 אליפויות, ורשמה זכייה בליגת האלופות עם ניצחון 4-1 על בנפיקה של אוסביו בגמר. זמן מה לאחר הזכייה בליגת האלופות, קיבל באזבי את תואר האבירות ממלכת אנגליה. לאחר ההצלחה בגביע אירופה בשנת 1968, חוותה יונייטד עוד תקופה יחסית חלשה, כשבמשך שנות ה-70 וראשית שנות ה-80 המועדון נאלץ להסתפק בהישגים פחותים והתקשה להוסיף אליפויות נוספות לארון הגביעים שלו.
נקודת המפנה המשמעותית הגיעה בשנת 1986, עם מינויו של סר אלכס פרגוסון כמאמן הראשי של המועדון. פרגוסון, שהגיע מאברדין, החל לבנות קבוצה איכותית וצעירה שתחזיר את יונייטד להישגים גדולים. סר אלכס כמעט פוטר ב-1990, כאשר הקבוצה הציגה יכולת נוראית, אך משחק אחד הציל אותו. זה היה ניצחון 1-0 קטן על נוטינגהאם פורסט ברבע גמר הגביע האנגלי, ניצחון שהוביל את הקבוצה עד לזכייה בגמר. שנה לאחר מכן ניצחה יונייטד את ברצלונה הגדולה 2-1 בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, ובעונה שלאחר מכן קנתה יונייטד את קאנטונה הגדול, שהשפיע בטווח המיידי ועזר לה לזכות באליפות לאחר יובש של 26 שנה!

אחת הצעדים החשובים של סר אלכס היה לקדם קבוצת שחקנים צעירים שגדלו במערכת הנוער של יונייטד. שחקנים כמו דיוויד בקהאם, גארי ופיל נוויל, ניקי באט וראיין גיגס אלו רק חלק מהשמות שגידל פרגוסון. קבוצה זו, שכונתה “קלאס אוף ’92”, הפכה לגרעין ההצלחה העתידי של מנצ’סטר יונייטד. תחת הנהגתו של סר אלכס פרגוסון, חוותה מנצ’סטר יונייטד תקופת שיא והצלחה רבת שנים. מלבד 13 אליפויות הפרמיירליג, המועדון גם זכה פעמיים בגביע אירופה למחזיקות (1991, 1999), פעמיים בליגת האלופות (1999, 2008), וארבע פעמים בגביע הליגה. העונה המוצלחת ביותר הייתה ב-1999, אז יונייטד זכו בטרבל היסטורי עם מהפך בלתי נשכח 2-1 על באיירן מינכן, בגמר שנחשב בעיני אוהדים רבים כגמר הטוב בהיסטוריה.

לאחר פרישתו של פרגוסון בשנת 2013, נכנס דייויד מויֶס לתפקיד המאמן. התקופה של מויס לא הייתה מוצלחת במיוחד, והוא פוטר עונה לאחר מכן. במקומו מונה זמנית למאמן שחקנה לשעבר של הקבוצה ראיין גיגס, ולאחר כמה חודשים מונה לואי ואן חאל ההולדני למאמן הקבוצה. תחת ואן חאל הקבוצה לא הצליחה מקצועית, ומנצ’סטר יונייטד החלה לצנוח בטבלה. בשנת 2016 מונה ז’וזה מוריניו למאמן הראשי, בתקווה להחזיר את הימים הטובים. תחת מוריניו, זכתה יונייטד בגביע הליגה, ובליגה האירופית בשנת 2017. בשנת 2018 פוטר מוריניו, ושוב מונה לתפקיד שחקן לשעבר של הקבוצה,  אולה גונאר סולשיאר. סולישאר מונה זמנית עד לסוף העונה, אך אחרי הצלחה קטנה בליגה ובליגת האלופות הוחלט להשאיר אותו עד לשנת 2022. בסוף 2022 פוטר סולישאר מאימון הקבוצה, ומי שמונה לתפקיד היה המאמן הצעיר, אריק טן האח, שהתחיל עונה ראשונה מופלאה עם תואר ראשון אחרי 5 שנים.

לאורך ההיסטוריה של המועדון כיכבו בו שחקנים רבים, מלבד אלו שכבר הוזכרו. בין היתר ניתן למצוא את השמות האגדיים: ביל פולקס, אלכס סטפני, רוי קין, בריאן רובסון, רוד ואן ניסטלרוי, וויין רוני, כריסטיאנו רונאלדו נמניה וידיץ’, ריו פרדיננד, פיטר שמייכל ועוד רבים וטובים. רבים מהם נחשבים לאגדות מיתולוגיות של יונייטד, ולאגדות של המשחק.

עם הניצחון האחרון 4-3 על ליברפול בדקה האחרונה, אפשר לומר שהשדים זרחו שוב באולד טראפורד. אולי זה היה חד פעמי, אולי רק ללילה אחד, אבל אולי אנחנו נזכה לראות שוב את המועדון פורח מחדש תחת הנהגתו של טן האח. או תחת  כל מאמן אחר שיבוא.

1 תגובה
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אחלה טור אורח

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן