השחמט של קרלו | מנצ’סטר סיטי 3-2 ריאל מדריד

חברת סוני מיוזיק לבטח התעוררה לבוקר מוזר בו הם לא בדיוק מצליחים להבין מדוע כמות ההאזנות והחיפושים על Stop crying your heart out קפצה בטירוף אמש. בעיקר באיזור אנגליה. סביר להניח שהשיא הגיע במחצית המשחק אמש באתיחאד. סיטי ירדה אל חדר ההלבשה ביתרון 1-0 אחרי שער בכורה של ארלינג האלאנד נגד ריאל מדריד. האוהדים חגגו את היתרון ואת ההקנטות לויניסיוס ג’וניור שזכה לראות את דמותו של רודרי שמנשק את כדור הזהב על התפאורה ביציעים.

פפ גווארדיולה לבטח התעורר שוב לבוקר רע ומוכר. שוב סיטי שלו בועטת בדלי. שוב הוא וקבוצתו מאבדים שליטה. סיטי לא ניצחה בארבעת משחקי האלופות שלה כשהיא זו שמבקיעה ראשונה. ה 4-1 מול ליסבון, ה 3-3 מול פיינורד, ה 4-2 מול פריז סן ז’רמן ואמש נגד ריאל מדריד. למרות מחצית ראשונה טובה של סיטי, היא שוב חשפה את השבריריות ההגנתית שלה, זאת למרות שפפ זכה לפתוח אמש עם 5 בלמים בינלאומיים, כשיריבו אנצ’לוטי עלה למשחק עם בלם אחד צעיר והגנת לגו. אי אפשר לתאר זאת אחרת.

סיטי כאמור כבשה פעמיים מרגליו של האלאנד (19,80) אבל אמבפה (60), דיאס (86) ומי אם לא מר ווינר שוט, האביר הלבן בלינגהאם עם שער הניצחון בדקה ה 92.

קצת ססטיסטיקה וטקטיקה

תחילה ההרכבים. סיטי כאמור עלתה עם רביעיית בלמים (אקנג’י, דיאס, אקה, גברדיול) כשג’ון סטונס שיחק בתפקיד הקשר האחורי כשלצידו סילבה ומלפניו סאביניו, דה בריינה וגריליש ואחד האלאנד בחוד.
ריאל מצידה ממשיכה לאלתר בעקבות מכת הפציעות כשאת חוליית ההגנה שלה איישו שני שחקני הגנה (אסנסיו, מנדי), בלם מאולתר (צ’ואמני) ואחד אולר שפשוט יודע לעשות הכל. נכס צאן ברזל.

אחד הדברים הראשונים שבלטו במשחק אמש הוא התנועה מצד לצד והעובדה שריאל מדריד גיוונה את ההתקפות שלה בזמן שסיטי ניסתה ללכת דווקא דרך כנף ימין שלה (סאביניו) ולאחר מכן פודן כשגריליש נפצע וסאביניו עבר שמאלה. 43% מהתקפות המארחת דווקא דרך הכנף בה שיחק מנדי – זאת במקום להכניס למשל את דוקו ולנסות לבודד אותו בכנף שמאל אל מול ואלוורדה. טעות מוזרה של גווארדיולה אליה נגיע בהמשך.

אפשר לראות במפת הנגיעות הממוצעות בפתיחת המשחק את גריליש די רחוק מהשליש ההתקפי ואת סאביניו נבלע פנימה במרכז (זה בגלל שהעמדות מתאזנות וסאביניו עבר שמאלה), בזמן שריאל מדריד משורטטת די סימטרית עם שלישייה התקפית מאוזנת, שני מגנים בקו אחד בכל צד ודאבל פיבוט של סבאיוס וקאמבינגה כשבלינגהאם קצת יותר חופשי.

מפת העמדות הממוצעות של סיטי לאחר החילופים נראית עוד יותר מבולבלת כשמארמוש די מאחור, גונדואן מקדימה (בכנף שמאל) ודווקא פודן מבודד בימין אל מול מנדי ורחוק מהשער.

ריאל מדריד רשמה אמש 20 בעיטות לשער של אדרסון – כמות שיא באתיחאד מאז מונה פפ למאמן הקבוצה. 20 בעיטות לריאל מול 11 לסיטי, 8 בעיטות למסגרת לריאל מול 4 לסיטי.
כשמסתכלים על נתוני השערים הצפויים מבינים עד כמה ריאל מדריד הייתה מסוכנת פי כמה מונים מהמארחת שרשמה רק 0.48 שערים צפויים ממשחק פתוח (לא כולל הפנדל) בזמן שריאל מדריד רשמה 2.56 שערים צפויים עם כמה החמצות מסמרות שיער שיכלו לקחת את המשחק הזה מתוצאה של 3:2 דרמטי לתבוסה מהדהדת למארחת.

מפת הבעיטות ממחישה את הפער. ריאל מדריד (בימין) רשמה 15 בעיטות מתוך הרחבה של אדרסון, בזמן שסיטי רשמה 8 בעיטות בתוך הרחבה של קורטואה. זכינו לראות משחק התקפי בטירוף, שרץ מרחבה לרחבה, ולראייה העובדה שסיטי פשוט לא הצליחה להשתלט על המשחק (רק 54% החזקה בכדור), מה שממחיש בעצם את העובדה שפפ גווארדיולה נגרר אל תוך סגנון המשחק של קרלו אנצ’לוטי ולא להפך. ריאל מדריד ניצחה אמש כי היא כפתה על סיטי את סגנון המשחק שלה.

אל כר הדשא

המשחק התחיל נהדר מבחינת סיטי. בדקות הראשונות נדמה היה שפדה ואלוורדה מרשה לעצמו קצת יותר מדי כשהוא עזב פעם אחר פעם את עמדתו בכדי ללחוץ את אחד מקשרי האמצע של סיטי. זה קרה אגב כי פפ שיחק עם שני מגנים הפוכים וככה בעצם אקנג’י וגברדיול עלו לשחק לצד סטונס מה שהקשה על הקישור של ריאל ללחוץ את מובילי הכדור של סיטי. בשער הראשון לדוגמא פדה יצא ללחוץ גבוה מאד, הפקיר את העמדה שלו, מה שגרם לצ’ואמני להקריב את העמדה שלו גם כן, ובכך נוצר בור ענק בצד ימין ובמרכז ההגנה, אליו נכנס גברדיול “הקשר” המדומה ומשם הגיע הראשון של האלאנד. ברגע הזה נדמה היה שסיטי הבינה איך לפרק את ריאל מדריד, אבל מצד אחד, סיטי לא המשיכה לשחק על כנף שמאל אלא דווקא דרך סאביניו בימין, ומצד שני, אנצ’לוטי ככל הנראה הורה לפדה למתן במעט את הלחץ הגבוה שלו.

ריאל מדריד שיחקה אמש כדורגל התקפי והרפתקני, ולמרות שכל החלק האחורי בנוי מטלאי על טלאי, לא פעם ראינו את התמונה הזו בה השלישייה ההתקפית צמצמה פנימה, ג’וד בלינגהאם כהרגלו דחף קדימה ושני המגנים – מנדי ופדה עולים גבוה בכדי לתמוך התקפית בקבוצה. בתמונה הזו רואים 7 שחקני ריאל מדריד, משמע מי ששומר על החלק האחורי הם שלושה: סבאיוס, צ’ואמני ואסנסיו. קרלו אנצ’לוטי הימר בגדול על ההתקפה כשידע מראש שסיטי לא קבוצה של התקפות מעבר ולכן לא חשש מצד אחד לתקוף במספרים גדולים, ומצד שני ידע שקצת לחץ גבוה יגרום לסיטי לנסות להוריד קצב מאשר לרוץ מהר קדימה. תכנית עבודה נפלאה של קרלו שניצח עם הכלים הכי טובים שיש לו ועם גישה התקפית – כי אי אפשר היה לנצח עם בלוק נמוך עם רביעייה הגנתית כה מאולתרת, לא משנה כמה צ’ואמני היה טוב אמש ואיזו רוח לחימה אדירה יש באסנסיו.

“פוצ’מוי סבאיוס”. כמה אוהדי ריאל מדריד קיטרו על כך שסבאיוס בכלל בסגל. כמה מהם ייחלו שהוא יעבור כבר לבטיס בקיץ האחרון. אבל סבאיוס כאן, והיה שוב נפלא כשהוא רשם אמש את אחד הבישולים היפים שלו בקריירה. צ’יפ מלא אלגנטיות מעל ההגנה, כשסופר אמבפה (הוא מבעבע) עושה את התנועה הנפלאה לעומק. הכדור לא התלבש, אבל לפעמים צריך קצת מזל. שימו לב אגב לויניסיוס שגם כן עשה את התנועה לעומק (עוד חלק בשיטה של קרלו), מה שמשך את גברדיול החוצה והשאיר לאמבפה את החצי מטר שממנו בצעד אחד הוא נעלם לכל ההגנה.

השער של דיאס הוא עוד עדות לטקטיקה והגישה של קרלו. החופש. כל שלישיית ההתקפה על 5 מטר מרובע. למרות שסיטי עם 7 שחקנים במעבר הזה, שניים מהם (סילבה ולואיס) בוטלו לחלוטין כי הם פשוט לא שומרים על אף אחד. ריאל צמצמה פנימה והצליחה לייצר מצב בו השלישייה ההתקפית תוקפת עם הפנים לשער שלושה שחקנים בתכלת. זה לא מזל. זה חופש התקפי. זו כימיה בין השחקנים. זו תבנית התקפה שעובדים עליה באימונים שבוע אחר שבוע. ככה מפרקים הגנות ומעוותים עמידות טקטיות ובלוקים נמוכים. עוד מהלך קטן בשח מט של דון קרלו.

שער הניצחון. דקה 91. אוטוטו נגמר המשחק וריאל מדריד מחויבת בגישה שלו לעוד. תמיד רוצה עוד. שוב – הגישה של קרלו. גרסיה, ויניסיוס ובלינגהאם כולם ערים לסיטואציה כשהם לוחצים את הקו האחורי של סיטי. אפשר להאשים את קובאצ’יץ’ או לואיס, אבל זו תוצאה של גישה. תוצאה של לחץ קבוצתי. בסופו של דבר קרלו ביצע 3 חילופים מאוחרים, כשדיאס הביא לו את השיוויון והלחץ של גרסיה היה הטריגר הראשון ללחץ שהביא לשער הניצחון.

מפת המסירות של ריאל מדריד אמש אגב ממחישה את הסימטריות ואת האיזון במערך. יש שיטה. יש מאמן עצום שיודע מה שהוא עושה. תנו לו הרבה יותר כבוד.

איש המשחק

היה לי קשה לבחור. סבאיוס שוב היה נפלא במרכז המגרש ולמרות הפנדל הטיפשי שעשה, הוא ממשיך להוכיח את עצמו.
פדה ואלוורדה חרש את כנף ימין ונדמה שבניגוד לשאר הפעמים בהם יש 2 פדה על הדשא, אתמול היו 4 שכאלו.
ויניסיוס ואמבפה עשו את שלהם – כן הם יכלו לסיים את המשחק מזמן עם קצת יותר חדות, אבל אמבפה החזיר את ריאל למשחק, ו-ויני בישל את שער הניצחון כשהוא מוסיף עוד 5 מסירות מפתח במשחק רחוק מהפריים שלו.

לכן הלכתי עם ג’וד בלינגהאם. הווינר המושלם. הקשר השלם. האביר הלבן של מדריד.

בשקט בשקט הוא עושה עבודה קשה לאורך 90 דק’ – התקפית והגנתית. לראייה 35/39 מסירות (90%), 2 מסירות מפתח, 3/3 כדורים ארוכים, 3/3 דריבלים, 7/12 מאבקי קרקע מוצלחים ו 3 תיקולים, אך מעבר לכך, הוא פשוט ווינר. פשוט שם. תמיד שם.

הוא זיהה את האפשרות שויניסיוס יחמיץ את הסיטואציה ודאג למקם עצמו בנקודה הכי קריטית שיש. ציון 8 לבלינגהאם.

ואגב: