השפל הגדול של הכדורגל הישראלי | איטליה 4 – 1 ישראל

3 נקודות על הקמפיין רבוי ההפסדים של נבחרת ישראל:

פרופורציות

תגידו לי השתגעתם?! מה חשבתם שיקרה? מה ציפיתם שנעשה נגד הצרפתים של ריאל מדריד, באיירן מינכן, פריז סן ז’רמן וברצלונה. חשבתם שננצח את האיטלקים של אינטר, יובנטוס, נאפולי וארסנל?!
כמה ביקורת ארסית ברשת על חוסר פרופורציות לא הגיוני בעליל. תנשמו. זו לא הליגה שלנו. אנחנו פה אך ורק בגלל אופ”א והדרך המוזרה שלה לשבץ נבחרות בליגת האומות.

תסתכלו רגע על ההרכב הזה.
הרכב שבקלות יכול לרוץ חזק בליגת האלופות לדוגמא, ומולו, עם כל הכבוד הראוי כמובן, עומדים מספר שחקנים מליגת העל, כשהשחקן הבכיר ביותר הוא ילד בן 20 מהליגה האוסטרית.

ולמרות הפערים העצומים שיצרו כמובן את הפער בין שתי הנבחרות על הדשא, ראינו נבחרת ישראלית שמנסה לייצר משהו אחר.
לא נבחרת שמחכה מאחורה בפחד ובתקווה שאולי, רק אולי, הפעם ההפסד לא יבוא, אלא נבחרת יוזמת. נבחרת מודרנית. נבחרת שמציגה משהו אחר.

ונכון, איטליה וגם צרפת לפני כן רמסו אותנו די בקלות ובהילוך שני, אבל כאמור, כל מה שקורה עם הנבחרת כרגע, זה בסך הכל אודישנים. ההכנות למוקדמות גביע העולם. רק על זה אנחנו צריכים להסתכל, ולא על הסטטיסטיקה אמש לדוגמא שמראה את מה שצפוי היה מראש – ישראל לא פקטור בהתמודדות שכזו.

עוד לא אבדה תקוותנו

אני אופטימי. יחסית כמובן, והמטרה העיקרית שמולנו זה גביע העולם 2026, ואם נקבל הגרלה נוחה, צריך אפילו הגרלה נוחה מאד, אולי יהיה לנו עם מה לעבוד.
בנבחרת שלנו ישנם מס’ שחקנים עם פוטנציאל לא רע לקחת אותנו רחוק יותר ממה שהצלחנו בעשורים האחרונים. גלוך, גנדלמן, חלאילי, אבו פאני, עבדה. שחקנים טובים וצעירים שיכולים להיות הבסיס של הנבחרת לשנים הבאות. מאד התרשמתי מהאופי של גלוך בשני המשחקים נגד איטליה וצרפת, והוא נראה הרבה יותר מחויב מהקדנציה הקודמת. כאמור, עם הגרלה נוחה, יש עם מה לעבוד.

מה שכן, רן בן שמעון יצטרך לבחור אולי שחקנים אחרים למשחקים הקריטיים שלנו.
ישנם דור תורג’מן ודין דוד לדוגמא שחייבים להיות באנקר בסגל של הנבחרת, וישנם שחקנים כגון רמזי סאפורי לדוגמא שלטעמי תופסים סתם מקום בסגל הנבחרת.
עם בחירות סגל נכונות יותר, אפשר יהיה למקסם את הקיים.

וישנן לא מעט בעיות שנצטרך להיות יצירתיים מאד בכדי לפתור אותן בשנתיים הקרובות.
אין לנו כרגע בלמים מובילים, ויסלחו לי נחמיאס ובלטסקה – זה פשוט לא זה.
אין לנו שוער שמביא נקודות אלא להפך, גלזר היה אשם ישיר בשני שערים לפחות בצמד המשחקים האחרון. אנחנו צריכים ידיים בטוחות יותר בין הקורות ברגעים הקריטיים, אך צריך לזכור שהוא גם רשם מספר הצלות מרשימות, ועדיין, יציבות זה שם המשחק, במיוחד לשוער.
ליאל עבדה הוא פוטנציאל גדול, אבל נדמה שעד כה גם הוא לא בדיוק יודע מה העמדה האולטימטיבית שלו. משהו בו מזכיר לי קצת את ההתפתחות המוזרה משהו של פראן טורס. לא שחקן כנף, לא באמת חלוץ, שחקן שצריך מאמן מאד יצירתי בכדי להוציא ממנו את המקסימום.

יש עם מה לעבוד, אבל צריך לעבוד נכון.

כדורגל בעידן המודרני

רן בן שמעון. קוטלים אותו מכל עבר על התוצאות האחרונות, אבל תזכרו – פרופורציות. הפסדנו לשתי נבחרות על. הפער באיכויות עצום. ויחד עם זאת, רב”ש בא עם שיטה מעניינת שעזרה לנו לעבות את הקישור ומרכז ההגנה במערך ה 541 שלו, והשיטה הזו הוציאה את המיטב לדעתי מגלוך לדוגמא, ולמרות שספגנו שמונה שערים בשני המשחקים האחרונים, ברגעים מסוימים במשחק עמדנו יפה מאד, בדרך כלל עד הדקה ה 60 לערך, שם בלט לו לא רק הפער האיכותי, אלא גם הפער בכושר המשחק והיכולת לשחק בקצב גבוה לאורך 90 דק’ – או בשפה יותר פשוטה, נפלנו מהרגליים אחרי שעה של משחק.

התחושה היא שגם אם שני המאמנים היו מחליפים מקומות, ספאלטי לדוגמא לא היה מצליח להוציא משמעותית יותר מהמשחק הזה.

זו לא הליגה שלנו. התחרות שלנו היא לא עם איטליה וצרפת, אלא עם הדרג השני והשלישי באירופה.
מול נבחרות מהדרגים האלו, אני מעריך שיהיה לנו מה להציע. או מקווה לפחות.

חשוב שנזכור את הדירוג שלנו, את השכונה שלנו, כשאנחנו נמצאים במקום ה 79 בדירוג פיפא, ככה בין איסלנד וצפון מקדוניה לבולגריה וגאבון.

וזה לא רק המיקום הנמוך מאד הנקודתי, זה השפל הגדול בו נמצא הכדורגל הישראלי.

תזכורת, אי שם בשנת 2008 דורגנו במקום ה 15 בעולם, וכעת כאמור אנחנו נמצאים באחת הנקודות הנמוכות ביותר שידע הכדורגל שלנו.

הבשורות הטובות בכל הקשור לדירוג פיפא – מכאן אפשר רק לעלות. או לקוות לפחות לכך.

ממש הבוקר התבשרנו שווילי רוטנשטיינר חוזר לכדורגל הישראלי. זו בשורה נפלאה.
נכון, בתקופתו כמאמן ביקרתי אותו לא מעט, ולטעמי בצדק, כי הוא לא הוכיח שמקומו על הקווים, אך כעת הוא חוזר כיועץ להתאחדות, שזה תפקיד מאד אמורפי מצד אחד, אבל אין ספק שנוכחותו יכולה לתרום.

אנחנו עושים צעדים קטנים (מאד) כעת במטרה להתקדם קדימה.
כולנו צריכים לתמוך בנבחרת ככל האפשר, להאמין בה, ולקוות לטוב.

עוד לא אבדה תקוותנו.