ה 2-7-2 של טיאגו מוטה | עכשיו תור הגברת הזקנה

ב-2008, טיאגו מוטה בן ה 25 הצטרף לגנואה שעלתה לסרייה א’ רק שנה קודם לכן. המהלך הזה היה מעט תמוה: מוטה, ששיחק בברצלונה ואתלטיקו מדריד, הצטרף לקבוצה שעלתה ליגה רק שנה קודם לכן. עם זאת, מאוחר יותר באותה עונה, הקבוצה נהנתה מעונה מוצלחת במיוחד בניהולו של ג’אן פיירו גספריני, וסיימה במקום החמישי. מוטה עבר לאינטר בסוף העונה, שם זכה בטרבל תחת ז’וזה מוריניו והתאחד תוך זמן קצר עם גספריני לפני שעבר לפ.ס.ז’ ושיחק תחת קרלו אנצ’לוטי ולורן בלאן.

כשחקן, מוטה למד אצל מאמנים איכותיים ושונים, ומכל הפילוסופיות האלו, מוטה החל לגבש את התורה של עצמו.

כעת, למעלה מעשור לאחר מכן, מוטה מובילה את בולוניה אל ליגת האלופות.

תורתו של גספריני השפיעה רבות על הטקטיקה של מוטה למרות הזמן הקצר שלהם ביחד בגנואה ובאינטר. הקבוצות של גספריני בדרך כלל לוחצות בעצימות גבוהה ומתנהלות עם משחק בנייה מהיר. בתקופתו תחת גספריני, טיאגו נאלץ לבנות את המשחק דרך “אזורי שלושת הרבעים” (הרווח בין קו ההגנה להתקפה) במקום לשחק עם מסירות ארוכות קדימה. בעבודת המאסטר שלו, “ערך הכדור”, כותב מוטה שגספריני הרגיש שיש צורך שלא להוציא את עצמו כשחקן מפעולה התקפית על ידי משחק מסירה שיבודד את אחד משחקני ההתקפה. אחת הנקודות העיקריות עבור הבינלאומי הברזילאי הייתה שהשיטה אפשרה לו “להשתתף באופן יזום” כקשר אחורי, להתקדם למעלה במגרש לעתים קרובות יותר.

טיאגו מוטה עלה לכותרות לפני כמה שנים כשהתחיל לדבר על מערך ה-2-7-2 שלו. זה בלבל את אוהדי הכדורגל, שלא הצליחו להבין את המעשיות של המערך הלא שגרתי, והיו אף אלו שחשבו שמדובר על מערך עם שוער, שני בלמים, שישה קשרים ושני חלוצים. זה כמובן רחוק מאד מהמציאות.

מוטה הבהיר מאוחר יותר שהמספרים אינם מתארים את קווי הקבוצה בצורה אנכית כמו שהם מתוארים בדרך כלל. במקום זאת, הם מייצגים את הקווים של הקבוצה מנקודת המבט של מוטה. הוא מציב שני שחקנים על הקווים ושבעה שחקנים במרכז, מה שיוצר מערך 2-7-2 במבט מהצד.

ללורן בלאן הייתה פילוסופיה דומה. משחק בנייה המבוסס על מסירות קצרות, אבל הוא דאג גם לשליטה טריטוריאלית, כזו ששמה דגש על איזורים נקודתיים עליהם צריך לשמור ו/או להשתלט, לא שונה מהדגש של מוריניו על ניצול חולשות אצל הקבוצות היריבות. אבל בעוד שמוריניו העדיף התקפות מעבר מהירות בכדי לתפוס את המגנים לא מוגנים, לא מוכנים ומחוץ לעמדה, בלאן רצה שליטה מספרית באמצע המגרש כדי להגביר את הקשרים בין השחקנים. את הכימיה שביניהם, קצת כפי שעושה כיום קרלו אנצ’לוטי.
הטקטיקה של מוטה דומה מאוד לזו של לורן בלאן כשהוא מדגיש את הצורך לכבוש ולשלוט באמצע המגרש.

בתרשים הבא אנו יכולים לראות שלשחקני הכנפיים של בלאן ניתן טווח חופשי לנוע לאורך הקו, בעוד שאמצע המגרש עמוס ליצור עליונות מספרית.

מוטה מאמץ את העיקרון הזה במערך ה-2–7–2 שלו, שבו שני השחקנים בכנף, כלומר המגנים ושחקני הכנף ההתקפיים, נחשבים בעצם לגבולות הקבוצה, כשכל שאר השחקנים נעים בתוך השטח שבין שני הקצוות. למרות שזה לא בהכרח רעיון רדיקלי – קבוצות החלו להתרכז במרכז השדה, לאחרונה באמצעות שימוש במגנים הפוכים, בעיקר מאז שפפ גווארדיולה הביא את הגישה הזו אל הבמה הגדולה – אך מוטה נוקט בגישה אחרת על ידי היפוך של שחקני הכנף ההתקפיים שלו. זה מפנה מקום עבור המגנים התוקפים לרוץ במעלה ובמורד המגרש ומשחרר את שחקני כנף להכנס יותר אל אמצע המגרש.

בעונתו המלאה הראשונה כמאמן ראשי בספציה, מוטה התמקד באופן טבעי יותר בהיבטים הגנתיים. בבולוניה, מוטה עבר לסגנון הרבה יותר אקטיבי עם הרעיון של שליטה בכדור.

כמעט שתי עונות עם האדומים והכחולים, הקבוצה שלו ממוקמת בחמישייה הראשונה של הסרייה A עבור הכי הרבה מסירות ל-90 דקות, עם ממוצע של 56 אחוזי החזקה.

אז איך זה נראה על הדשא?

בבנייה מאחור, מוטה מסדר את קבוצתו במערך 4-2-5, כאשר השוער משחק בין הבלמים ולפניו אחד המגנים שנכנסים פנימה ביחד עם אחד הקשרים באמצע.

מוטה משחק עם רביעייה אחורית ומרכז שדה של שלושה שחקנים. השינויים האמיתיים היחידים תוך כדי משחק הם בדינמיקה של חוליית הקישור, כשבולוניה משחקת לעיתים במערך של 4-2-3-1 עם שני פיבוטים במרכז השדה ולעיתים אפשר לראות את בולוניה עוברת תוך כדי תנועה למערך של 4-3-3.

עם שני המערכים האלו, בולוניה בונה את המשחק מאחור, ולעתים קרובות משחקת מסירות קצרות דרך השלישים, כשהשוער ורביעיית ההגנה הם אלו שאחראיים על בניית המשחק מאחור.

כאשר היריבה עוברת ללחץ גבוה ו/או שמירות אישיות, אחד משחקני הכנף של בולוניה נכנס פנימה כדי להעמיס על שלישיית מרכז השדה של היריבה. זה גם עוזר ליצור שטחים רחבים יותר עבור מעברים בכדורים ארוכים לצדדים, וזה גם מאפשר לשחקנים אחרים להסתובב בחלל החדש שנוצר. דוגמה נפוצה לכך היא כשהמגן הכי קרוב לכדור תוקף את השטח הריק שמשאיר לו שחקן הכנף – כפי שמוצג להלן על ידי המגן השמאלי גיורגוס קיריאקופולוס.

מכיוון שבמערך ה 4-2-3-1 יש מספר בודד 10, אחד המגנים צריך להתקדם בצד אחד של המגרש, במקרה הזה מדובר בקיריאקופולוס, ואז השחקן מספר 10 זז לכנף הנגדית כדי לתמוך בשחקן הכנף בצד השני. זה יוצר מצב בו שני שחקנים תוקפים אחד לצד השני בכל כנף; בדוגמה למעלה, אפשר לראות את לואיס פרגוסון תומך בריקרדו אורסוליני כשבכנף שמאל דומינגז מחכה לריצה קדימה של קיריאקופולוס.

כשבולוניה משנה צורה תוך כדי תנועה ל 4-3-3, שחקן קישור אחד בלבד נמצא לפני הרביעייה ההגנתית.
בצורה הזו, מוטה מאפשר לקבוצה שלו לייצר הרבה תנועה וגמישות במהלך שלב הבנייה, כדי לתמרן את הלחץ הגבוה ו/או הבלוק של היריבה, כשהוא משתמש במה שאנו ב Ballerz אוהבים לכנות “הכדורגל הסיבובי” – גישה שהביא קדימה אריק טן האח במנצ’סטר יונייטד והעונה גם מיקל ארטטה בארסנל.

בדוגמה המצורפת אפשר לראות את אחד הבלמים עובר למרכז השדה, ויוצר ציר כפול זמני במידת הצורך (מספר 31 סם בוקמה דוחף קדימה). זה מחייב את השוער לזוז קדימה, כדי למלא את החלל בקו האחורי, וזה מאפשר לבולוניה לרווח את המשחק, ולייצר חלל ריק לשחקנים היותר יצירתיים שנמצאים למעלה יותר כגון פרויילר ופרגוסון הדינמיים.

לאחר ששלב הבנייה מאחורה של בולוניה הושלם, צורת ה-4-3-3 של מוטה מאפשרת לשני מספרי השמונה (בדוגמא הזו – קפר אורבנסקי ופרגוסון, למטה) לנוע לשטחים הרחבים יותר בכדי לתמוך בשחקני הכנף, כשהם משחקים את תפקיד ה Mezzala (קשר האמצע שנודד לכנפיים) ומכאן מתרחשים שילובים נוספים עם המגנים התוקפים, בין אם על הכנף או דרך הערוצים הפנימיים כשהמגנים רצים פנימה אל החלל שבין הבלם והמגן היריבים.

בשנתיים עם בולוניה, הקבוצה של מוטה במקום השלישי מהסוף בליגה, בהרמות כדור לרחבה ל-90 דקות בסרייה א’.
כאמור – בולוניה מעדיפה לייצר את הקומבינציות שלה באיזורים המרכזיים ביותר, כשהיא עובדת בסבלנות בתנועה קדימה ושומרת את הכדור על הקרקע.

ברגע שבולוניה מתקדמת אל השליש ההתקפי, כל השחקנים מצטמטמים פנימה, וגם אם ההרמה מגיעה בסופו של דבר, היא לא מיוצרת מהקו, אלא מהאיזורים שקרובים יותר לכיסים (Half-Space).

בהתחלת הבילדאפ, שחקני הכנף והמגנים של מוטה נמצאים במיקומים רחבים למדי, מה שמאלץ את היריבה לרווח ולעקוב אחר התנועות הללו. זה יוצר יותר מקום וזמן לשחקני הציר במרכז לקבל את הכדור ולנוע קדימה.

אם בולוניה פוגשת קבוצות קומקפטיות שמייצרות בלוק צפוף, בולוניה משנה צורה ועוברת לתקוף דרך הכנפיים, שם נמצאים בדרך קבע 2 שחקנים, ובהמשך מצטרפים אל כל זוג שכזה בכנף, הקשר האמצעי התומך (Mezzala), מה שמייצר משולשים באיזורים הרחבים והם אלו שהופכים למוקד להתקדמות של בולוניה במעלה המגרש.

ה 2 בכל כנף, הם בעצם ה 272 של טיאגו מוטה.

בכל הקשור למשחק ההגנה של בולוניה, ההיבט המרכזי הוא בלוק במרכז המגרש, ולעיתים אף בלוק גבוה שמתחיל במחצית המגרש של היריבה. אם הלחץ הגבוה של בולוניה כושל והם לא מצליחים להחזיר את הכדור במהירות, הם יורדים לחסימה דומה לבלוק מרכזי גבוה. כתוצאה מכך, הקו האחורי צריך להיות מוכן להגן על השטח מאחור.

בולוניה של מוטה מתמקדת הגנתית בסגירת שחקנים שרצים קדימה, רוטציות ותנועות כלליות שונות של היריבה, כשהיא עושה זאת בעיקר באמצעות שמירות אישיות.

בולוניה נוקטת בדרך כלל גישה זו כאשר היא מאמצת בלוק בינוני או גבוה. אם המגן האחורי של היריבה יבצע ריצה קדימה, אז שחקן הכנף של מוטה יעקוב אחריה. אם שחקן הכנף היריב ייכנס פנימה במהירות, אז המגן של מוטה יעקוב אחריו. כאשר קשר יריב רץ לעומק אל תוך הרווחים שבין ההגנה לקישור, אז הקשר האמצעי המרכזי של מוטה יעקוב אחר התנועה.

לא משאירים אף שחקן פנוי בתאוריה של מוטה, גם אם זה אומר שחלק גדול מהשחקנים נאלצים לעזוב את העמדה המקורית שלהם.

מה עשתה בולוניה העונה?

מוטה עזר לבולוניה לחזור אל המפעלים האירופיים לאחר העדרות של 20 שנה, או יותר נכון, לחזור אל ליגת האלופות בה בולוניה שיחקה רק פעם אחת אי שם ב 1964.

הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הוא יושוע זירקזיי – הציר ההתקפי.
החלוץ ההולנדי הצעיר (22) שהתחנך בבאיירן מינכן ועבר לבולוניה בהעברה קבועה ב 2022 תמורת 8.5 מיליון אירו, כבש העונה 11 שערים ובישל 4, והוא מלך השערים של הקבוצה.
בולוניה לא נחשבת לאחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה כשהיא כובשת סך של 51 שערים בלבד, מה שממקם אותה במקום השביעי בטבלה בנתון זה.
לצורך ההשוואה, אינטר כבשה 86 שערי זכות ומילאן 72.

הכוח של הקבוצה הוא בעמידה הטקטית והיכולת לבטל קבוצות חזקות ממנה, ביחד עם היכולת להגיע לרחבה עם הפנים קדימה ובמספרים גדולים.
הקבוצה של מוטה רשמה סך של 5 הפסדים בלבד העונה, שנייה רק לאינטר (2) כשהחבורה מבולוניה סופגת 27 שערים בלבד העונה, שוב, שנייה רק לאינטר (19).

מלך הבישולים של הקבוצה לדוגמא הוא ריקרדו קלאפיורי (5), שהוא בעצם הבלם של הקבוצה, כשמאחוריו נמצאים כאמור זירקזיי (4), לואיס פרגוסון הסקוטי (3 – שחקן נהדר) ביחד עם המגן השמאלי ויקטור כריסטיאנסן.

שחקני הכנף הפותחים של מוטה תורמים לא מעט למשחק הבנייה.
ריקארדו אורסוליני הפנטסטי כבש העונה 10 שערים ובישל 2, בזמן שאלכסיס סלאמייקרס כבש 4 שערים ובישל 2 בלבד.

לא מספרים מרשימים, אך כאמור – אצל מוטה, מה שחשוב זו העמידה הקבוצתית והכימיה בין השחקנים, ובעיקר היכולת למקסם את הקיים, כשבולוניה עושה כאמור עונה עם העפלה לליגת האלופות כשהסגל שלה לא נספר בתחילת העונה ככזה שיכול להגיע לגבהים שכאלו.

מה הלאה מוטה?

עכשיו הגיע תורו של המאמן המרתק להמשיך הלאה אל הרמות הגבוהות יותר, כשבעונה הבאה הוא יאמן את הגברת הזקנה.

יובנטוס נפרדה מאלגרי לאחר שזה זכה בגביע האיטלקי אך עשה זאת עם זעם רב שהותיר טעם מר לסוף הקדנציה שלו, ומוטה יהיה זה שיאמן את יובנטוס בעונה הבאה.

אז איך יכול להראות ה 2-7-2 של טיאגו מוטה עם יובנטוס הנוכחית?
מוקדם לחזות זאת לפני שביובנטוס יבינו מה המטרות שלהם בחלון ההעברות הקרוב, אך לא מן הנמנע שנראה את מוטה ממשיך לטפח את השחקנים הצעירים והאיכותיים ביובנטוס כגון מירטי, פג’יאולי, אלקארז, קמביאסו ויילדיז, כשאת העונה הנוכחית עם בולוניה הוא העביר עם סגל בגיל ממוצע של 26 – השלישי בצעירותו בליגה האיטלקית.

התורה של מוטה תוכל לשרת שחקנים טכניים כגון יילדיז וקייזה, וגם להשתמש באיכויות הפיזיות האדירות של ולאחוביץ’, שייאלץ להסתגל למשחק בסגנון אחר ממה שחווה השנה, כשזירקזיי לדוגמא שיחק לא מעט כמעין 9 מזויף, זאת בזכות היכולות הטכניות שלו למרות גובהו הרם (1.92).

ה 2-7-2 של מוטה הוא מערך שבסיסו שליטה על מרכז המגרש ויצירת מבנה התקפי יצירתי מצד אחד יחד עם מבנה הגנתי מאד קשוח שיודע להתמודד עם לא מעט סגנונות משחק.

האם זה יעבוד ביובנטוס? הזמן יגיד. דבר אחד בטוח, זה עומד להיות האתגר העוצמתי ביותר בקריירה הקצרה של מוטה הצעיר (41) ויש לו פה הזדמנות לבנות שושלת משלו ולעצור את שושלת אינזגי ואינטר, אותה קבוצה בה שיחק במשך 3 שנים לפני עשור וקצת בלבד.