זה סופו של כל בלון | אקורד הסיום המר של קרלו אנצ'לוטי בריאל מדריד

בסוף הקיץ, פלורנטינו פרז הביא מתנה:

חמישה בלונים לקרלו, לפתיחת העונה.

בלון של יציבות – עם סגל יציב, מאוחד ומכוון מטרה, 
בלון אחד צבוע זהב – לברזילאי הטוב בעולם בעונה שעברה.

בלון של התקפה נוצצת – עם הצב שסוף סוף הגיע, אחרי שנים של המתנה,

בלון של תקווה – לדור חדש עם הצלחה ישנה.

ואחרון בלון של גביע, או יותר נכון שלושה – הטרבל לו ריאל מדריד כל כך מחכה.

ההתחלה הייתה קשה. אבל כל ההתחלות קשות, לא? תיקו כאן, הפסד כאן, אך קרלו עוד לא איבד את הקבוצה שלו.

לפחות כשהקבוצה מקרטעת, יש מנהיגים על כר הדשא – עד שכבר לא היו. העונה של ריאל מדריד התהפכה בערב ארור אחד בברנבאו, כשדני קרבאחל נשכב על הדשא וזעק בכאב. כאב שחדר ללב של כל אחד שצפה באותו המשחק.

ופתאום… בום! טראח!

מה קרה?

בלון היציבות, התפוצץ ונקרע.

אך אל תדאג קרלו, יש עוד מנהיג – ויניסיוס ידאג שהספינה תמשיך להפליג.

ויניסיוס פתח באותה הסערה עימה סיים את העונה הקודמת – לוהט בכל נגיעה בכדור, משאיר כל מגן מאחוריו וסוחב את כל ריאל מדריד על הגב.

אבל ממש ימים לאחר ש-שוב, הברזילאי הציל את הקבוצה בלבן, חרב על ויני עולמו.

כדור הזהב, עליו עמל כל הקריירה שלו, נלקח ממש מצלמו.

"אני אעשה את זה עוד 10 פעמים אם אצטרך, הם לא מוכנים לזה." אמר הברזילאי. אבל מילים לחוד ומציאות לחוד – ומאז, ויניסיוס ההוא נעדר, ואנחנו נזכרים באותו השחקן רק בהבזקים שגורמים לנו לומר – "הנה הוא חזר!"

אבל אל תדאג קרלו, אל תצטער – נביא לך בלון אחר.

גם ללא ויניסיוס, החולייה הקדמית עדיין נוצצת. בלינגהאם, רודריגו ובעיקר אמבפה – שכולם ציפו שיהפוך למפלצת.

אבל גם אם לרגעים הצליח להבריק, תחת קרלו הצב פשוט לא הצליח את המבקרים להשתיק.

גם כשכבש, גם כשהיה שם עבור הקבוצה ברגע המכריע, משהו בעונה שלו הרגיש, מקרטע.

ורודריגו – מה עליו נאמר? אחרי עונה כזו, אולי טוב שבקיץ זה נגמר.

נשארו רק שני בלונים –

הראשון בלון של נחישות, הצלחות ובעיקר אופי.

האופי אליו ריאל מדריד הרגילה אותנו פעם אחר פעם אחר פעם.

אבל דווקא בעונה עם כל כך הרבה ציפיות, אותו האופי נעלם.

הקבוצה הפסידה לליל. הושפלה בביתה בקלאסיקו. קרסה באנפילד, וגם ברגע האמת, בגמר הסופרקופה, חמישייה של ברצלונה רק החמירה במדריד את הפיאסקו.

אבל למרות הכעס שליווה את תחושת ההפסד הנורא, עדיין נותרה אותה המטרה –

טרבל ראשון – הדבר היחיד שחסר לריאל מדריד.

וכנראה בגלל החשיבות, הפיצוץ האחרון, היה הכי מכביד.

למרות כל הקושי, למרות כל החוסרים, למרות שאיבדה את הנהגתה ולמרות הכדורגל הרע, ריאל מדריד הגיעה לישורת האחרונה כשהיא עדיין בתמונה בשלושת התארים.

ובאותה ישורת, רגע לפני הדגל המשובץ, ענן עשן לפתע צץ.

עשן של פיצוץ, עשן של כשל במנוע.

עשן, שהפעם ריאל מדריד כבר לא יכלה למנוע.

הקבוצה הלבנה התרסקה בלונדון, ואז שוב במדריד. ולסיום, גם ליריבה המרה ברצלונה בגמר הגביע, עם שער שלפני שנה, היה כל כך מאפיין את אותה קבוצה שהפעם מצאה את עצמה בצד המפסיד.

שלישייה של הצב גם לא יכלה להושיע, כשהאופי של המארחת במונז'ויק, גם את הליגה הכריע.

נגוז שוב חלום הטרבל. נעלם כלא היה.

עוד סיפור בדייה.

אבל למרות הכול, אל תצטער קרלו.

מקומך בליבם של אוהדי ריאל מדריד יישאר, גם עם הכישלון. הרי כמו בחיינו שלנו, כל בועה שאנו נמצאים בה בסופה להתפוצץ – זהו סופו של כל בלון.