זו לא ברסה | שחטאר 1 – 0 ברצלונה

הפסד ראשון לברצלונה העונה באלופות, הפסד מספר 5 לצ’אבי בליגת האלופות עם ברצלונה בשלב הבתים.
עוד הפסד אחד בשלב הבתים של האלופות לצ’אבי והוא שובר שיא שלילי.
משחק בו ברצלונה נראיתה כמו הצל של עצמה, ואם מתייחסים לכך שטר שטגן היה הבולט במדי הקבוצה, אפשר להסיק מכך עד כמה ברצלונה נראיתה רע.

הקלאסיקו עדיין בראש

אחרי המשחק אמש אמר מארק אנדרה טר שטגן:

מהדקה ה-60 בקלאסיקו אנחנו בנסיגה, אני לא יודע מה הסיבה. צריך לתת 100% נגד אלאבס ולצאת לפגרה עם תחושה טובה יותר.

צ’אבי נשמע גם כן כמי שמודע לסיטואציה:

צריך להפנים שאנחנו במומנטום רע כרגע. מגיעות לנו כל הביקורת שיש. צריך לעשות ריסט ולהחזיר בחזרה את הביטחון, לדעת שאנחנו יכולים לשחק הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מציגים לאחרונה. היום היה אחד המשחקים היותר רעים שאני זוכר.
זאת לגמרי בעיה מנטלית כרגע וזאת אחריות שלי להעיר אותם. באופן כללי משחק הלחץ שלנו לא טוב וזה מעניש אותנו.

צ’אבי מדבר על בעיה מנטלית, אך צריך לומר שמהצד זה נראה גם כמו בעיה של גישה.
משהו בקצב של ברצלונה מרגיש לא נכון בלא מעט משחקים, ולא רק העונה.
אפשר לומר שהקלאסיקו עדיין יושב לברצלונה בראש, וייתכן שהמשחק נגד ריאל מדריד כן פגע לברצלונה בחוסן המנטלי ובביטחון העצמי, אך הפוקוס הנקודתי הזה יכול לגרום שלא נדבר על אותה גישה.

מה ברצלונה עושה בדיוק?

ובכן, אחת הביקורות שיש לי על ברצלונה וצ’אבי בפרט ועל “הכדורגל העמדתי” בכלל, זו העובדה שהמשחק משוחק בדרך כלל בקצב נמוך יחסית.
ה”כדורגל העמדתי” מקדש את תנועת הכדור בתוך תבניות מאד מאד ברורות כשהשחקנים נדרשים לעבוד בתוך החוקים המאד ברורים של השיטה.
זה מעניק לקבוצה שמשחקת כך שליטה כמעט טוטאלית על הכדור ועל הקצב, אך השיטה הזו מגבילה אלמנטים של יצירתיות אישית ואת היכולת לייצר כאוס ותנועה מהירה קדימה.

או בקיצור – כשזה מבוצע ברמות הגבוהות ביותר עם השחקנים האיכותיים ביותר כמו במנצ’סטר סיטי, אתם תפגשו מכונה משומנת ואימתנית.
בברצלונה זה לא המצב.

ברצלונה שלטה אמש בכדור 68% מהזמן, אך כשמסתכלים על חלוקת החזקת הכדור בין שחקניה מבינים שהמשחק התנהל ברובו במרחק של 60-70 מטר מהשער של דימיטרו ריזניק, שלא נאלץ לעשות יותר מדי בשער של שחטאר.

  • כריסטנסן – 9.7% החזקה בכדור
  • אראוחו – 9% החזקה בכדור
  • קאנסלו – 8.9% החזקה בכדור
  • אלונסו – 3.7% / באלדה – 1.9% החזקה בכדור
  • גונדואן – 9.2% החזקה בכדור

שאר הקבוצה:

  • רומאו – 3.5%
  • גאבי – 2.2%
  • ראפיניה – 3.2%
  • טורס – 2.5%
  • לבנדובסקי – 1.4%

מהמחליפים, פדרי רשם 3.5%, הכי הרבה ממי שנכנס.

כאמור, רוב המשחק מתנהל רחוק מהשער, ולמרות שצ’אבי ביצע 4 חילופים במכה אחת, הוא לא שינה דבר במערכת.
השיטה נשארה 433, ברצלונה המשיכה לשחק בקצב נמוך.

אפקט האומץ

אחרי המשחק הוסיף ואמר צ’אבי:

היום האשמה היא לגמרי שלנו. לא שיחקנו נכון. אנחנו צריכים להתאושש ולהשתפר. לא שיחקנו משחק טוב. במחצית השנייה ניסינו באומץ רב, אבל זה לא הלך כמתוכנן. זה חבל כי רצינו להעפיל. הלכנו צעד אחורה.

אז כן, יצאו רומאו, טורס, ראפיניה ואלונסו ונכנסו במקומם פדרי, פליקס, יאמאל ובאלדה.
אך כאמור, השיטה לא השתנתה, והאמת היא, שהחילופים היו צריכים להגיע כבר אחרי החזרה מההפסקה.

ולמרות שצ’אבי מדבר על אומץ, אני לא הבחנתי בכך. ההפך הגמור מכך.

דוגמא: אחרי ארבעת החילופים, כשברצלונה תקפה מצד שמאל מה שראינו בדרך כלל זה את ז’ואו פליקס גבוה ורחב לכיוון הקו, ואת באלדה עומד במרחק של 10 מטרים אחורה ויותר למרכז.
על פניו אין בזה היגיון.
הרי פליקס הכי מסוכן באיזורי ההאלף ספייס ובאלדה הכי מסוכן על הקו.

אז מדוע בחר בגישה הזו צ’אבי?

כי הוא חשב על הרגע שאחרי.

ישנו מונח בשם “רסט דיפנס”, שמשמעותו בעצם היא הדרך בה שחקני הקבוצה עומדים במגרש כשהכדור בשליטתם אבל הכדור לא אצלם ספציפית.
משמע, אם פדרי מוליך את הכדור, איך כולם עומדים מסביבו ללא הכדור.
ברסט דיפנס, כל המטרה היא עמידה לצורך החזרת הכדור במקרה הטוב או היכולת לתקל שחקן תוקף בהתקפת מעבר או לרדוף אחריו בחזרה להגנה.

ולכן, במקום שנראה את באלדה עם רגל על הקו, ממש כמו ווינגר, ואת פליקס באיזורים היותר מסוכנים וקרוב ללבנדובסקי, קיבלנו את התמונה ההפוכה.

אפשר לראות זאת בדוגמא שמולכם, אך כאמור התבנית הזו התרחשה לאורך כל הדקות ששניהם היו על המשחק.

במקום שפליקס ישחק קרוב ללבנדובסקי ויעזור לו להטריד את צמד הבלמים של שחטאר, ובאלדה יתקוף את הכנף, קיבלנו את פליקס רחוק מלבנדובסקי ורחוק מהשער ואת באלדה עם העיניים על השטח שמולו (בסגול), בו הוא צריך לחשוב על העמידה ההגנתית שלו במקרה ושחטאר תצא להתקפת מעבר.

זו חשיבה מאד הגיונית אגב מצד צ’אבי, אך היא בוודאי לא אמיצה.
אפשר אפילו לומר, חשיבה מעט הגנתית מצד צ’אבי, למרות שהוא מאמן קבוצה שחרטה על דגלה את חשיבות ההתקפה.

רק השבוע ראינו את אנג’ פוסטקולגו של טוטנהאם מיישם את עיקרון האומץ במלואו, נגד קבוצה איכותית יותר וב 9 שחקנים בלבד.

השאלה היא: צ’אבי, מה התירוץ שלך?

הסטטיסטיקה אמש (ברצלונה בכחול)

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן