זו שלא יודעת ללחוץ | ריאל מדריד מפסידה בסן ממס

נתחיל מהדבר החיובי, יחסית, מצידה של ריאל מדריד – זו לא בושה להפסיד בסן ממס.

גם כשאתם יושבים על הספה במרחק של כ 5,000 ק”מ מהאצטדיון הגועש שבבילבאו, אפשר להרגיש שיש בו עוצמות ייחודיות. עוצמות שדוחפות קדימה את האריות באדום שחור ויכולים לשתק גם את אלופת אירופה המכהנת שראתה לא מעט קרבות בהיסטוריה שלה.

וריאל מדריד הייתה משותקת אמש.

שערים של אלכס ברנגר (53) וגורקה גורוסטה (80) השכיחו את שער השיוויון הזמני (78) של הריבאונדר הטוב במשחק, ג’וד בלינגהאם.

ריאל מדריד אמנם שלטה בכדור (63%) ושתי הקבוצות רשמו שערים צפויים כמעט זהים, עם אותה הכמות של מצבים גדולים (3), אבל כאמור, הסן ממס דחף קדימה את בילבאו במשחק מאד אגרסיבי כשהשחקנים של ואלוורדה מבצעים 21 עבירות, אל מול 9 בלבד של הבלאנקוס. מלחמה.

במוקד העניינים

אחרי המשחק כל העיניים היו (שוב) על קיליאן אמבפה. אחרי משחק מוזר מאד נגד חטאפה בו כבש שער נפלא מצד אחד, אך החמיץ ברשלנות פושעת שלושה שערים נוספים, אפשר היה לחשוב שאמבפה מתחיל להסיר מעליו את השריון הכבד שמכביד עליו מהרגע בו לבש את החולצה הלבנה.

אבל אמבפה שוב קרס. למרות ששיחק גם בשמאל, גם בימין וגם במרכז, רוב הפעולות שלו היו איטיות מדי, כבדות מדי, כשהוא נראה כמו הצל של מי שאמור להיות השחקן הטוב בעולם, וגם השחקן המהיר בעולם.

גולת הכותרת הייתה בעיטת הפנדל שהוחמצה. למרות שג’וד היה על המגרש, הוחלט שאמבפה ייקח את הבעיטה הקריטית, ושוב, ברגע האמת, הוא נפל קורבן למצב המנטלי השברירי שלו, עם בעיטה עלובה בחצי גובה למרכז השער, בעיטה כמעט זהה לזו שהוחמצה נגד ליברפול.

שני פנדלים קריטיים שאמבפה מחמיץ בשבוע אחד.

אמבפה לא שכח לשחק כדורגל, הוא עוד יחזור, אין לי ספק בכך.
אמבפה גם לא תלוי עמדה. זה לא משנה אם זה במרכז או שמאל, זו תקופת התאקלמות, והוא יעבור את זה, כמו שמודריץ’ עבר זאת לדוגמא. תנו לו זמן. הוא לא הבעיה של ריאל מדריד.

העיניים על קרלו

בתחילת העונה, עוד במשחקים הראשונים בהם אפשר היה לראות שריאל מדריד רחוקה משיאה, כתבתי על עדר ללא רועה גרמני. הפרישה של טוני קרוס השאירה את ריאל מדריד ללא מנהל משחק מובהק, וכעת לא בדיוק ברור מי מנהל את המשחק, אם בכלל.

דני סבאיוס וצ’ואמני לא הצליחו להחזיק את המרכז אמש, והפציעה של קאמבינגה הורגשה, בעיקר כי הדינמיות שלו והדחיפה קדימה היו חסרות.
לריאל מדריד יש שני כלים אדירים בקישור בדמותם של ג’וד בלינגהאם ופדה ואלוורדה, שני קשרים שלמים שיכולים לבצע כל כך הרבה תפקידים, אבל כשדברים לא הולכים ולא זורמים כמו בעונה שעברה לדוגמא, מתחילות לבלוט כל הבעיות שטואטאו מתחת לשטיח בעקבות התארים והניצחונות.

קרלו אנצ’לוטי מאבד את ואלוורדה ובלינגהאם.
שניהם נותנים הכל למען הקבוצה ונראים כמי שסובלים הכי הרבה מהמצב, אבל נדמה שהיכולת שלהם לעשות כל תפקיד כרגע פוגעת בהם.

לריאל מדריד אין היררכיה ברורה במרכז המגרש, וככה ראינו אמש את ואלוורדה משחק גם כקשר אחורי וגם כשחקן כנף ימין כשבלינגהאם עושה את אותו תפקיד בצד שמאל.

זה צריך להטריד מאד את ריאל מדריד, כי אמש היא שיחקה עם 4 קשרים מרכזיים שחשבו אחורה מדי, ונדמה שאף אחד מהם לא היה מסוגל לתת את הכדור החכם מעל ההגנה או בין ההגנה לקישור.
לצורך ההשוואה, ברצלונה נמצאת במקום הראשון באירופה (טופ 5 ליגות) עם 52 כדורי עומק מוצלחים.
ריאל מדריד נמצאת במקום ה 26 עם 25 כדורי עומק מוצלחים.

בנוסף, זה נדמה שריאל מדריד לא רק מתקשה לדחוף כדורים קדימה אלא מתבססת יותר מדי על סחיבת כדורים אל תוך רחבת היריבה כשהיא במקום השני באירופה עם 152 סחיבות כדור מוצלחות לרחבה. סיטי ראשונה עם 190, ברצלונה לדוגמא במקום ה 10 עם 93 סחיבות כדור מוצלחות לרחבת היריבה.

או בקצרה – אין מי שימסור את הכדור המתוחכם ויש יותר מדי הישענות על הדריבל של החוליה ההתקפית.

העמדות הממוצעות אמש מראים עד כמה ריאל מדריד הייתה הגנתית בגישה שלה, וללא ויניסיוס קשה לה לייצר התקפות שמגיעות במשחק מסודר.

דבר נוסף שצריך להדליק נורה אדומה בצוות האימון של ריאל מדריד זה העובדה שהקבוצה לא יודעת איך ללחוץ בצורה אפקטיבית.

ריאל מדריד של אנצ’לוטי מעולם לא הייתה קבוצה לוחצת, אבל כן הייתה לה את המיומנות להפעיל לחץ ברגע הנכון ולשנות את המומנטום של המשחק.
לא מעט אנשים במדריד טענו שמנהל משחק הלחץ היה לא אחר מאשר טוני קרוס, וכנראה שהעזיבה שלו פגעה לא רק בשטף המשחק, אלא ביכולת של ריאל מדריד להחזיר את עצמה למשחק.

אנחנו כבר באמצע העונה אוטוטו, וקרלו אנצ’לוטי לא הצליח למצוא פתרון חדש למשחק הלחץ, וכרגע ריאל מדריד נמצאת בגרסה הכי פסיבית שלה, כשהיא לא מצליחה להחזיר לעצמה את הכדור באיזורים חשובים וגם לא מצליחה לצאת להתקפות מעבר מסוכנות, כי את רוב החטיפות שלה היא מבצעת בשליש ההגנתי שלה, כשלראייה אמש ריאל מדריד חטפה כדור אחד בלבד בחצי המגרש של בילבאו.

מאמן חדש נדרש?

ריאל מדריד חבוטה ופצועה. העלייה של אסנסיו לדוגמא מבורכת, אבל אמש הוא היה במשחק לא טוב, כמעט גרם לפנדל בגלל הססנות בקבלת ההחלטות והיה לטעמי האשם הישיר בשער הראשון כשהחליט להשאיר את הכדור לקורטואה, מבלי לבדוק מה קורה מאחוריו. טעות של טירון. הוא עוד ילמד, וסך הכל יש פה שחקן שיכול להתפתח לשחקן סגל ראוי לכל דבר בשנים הקרובות.

ועם כל הפציעות, והאובדן של טוני קרוס, ריאל מדריד מתקשה למצוא פתרונות, זאת למרות שיש לה את הסגל האיכותי ביותר בספרד. מעטים יחלקו על הקביעה הזו.

ופה שוב אנו חוזרים לקרלו אנצ’לוטי, והלחץ משפיע גם עליו.
קבלת ההחלטות שלו רעה.

אמש ריאל מדריד הצליחה לייצר מומנטום התקפי משמעותי רק בדקות הסיום, זאת למרות שהייתה בפיגור מהדקה ה 53.
גם החילופים של קרלו היו מאוחרים כשאנדריק וגולר הרעבים להוכיח נכנסו לשחק בדקה ה 88 לשאריות האחרונות של המשחק.

לקרלו יש כלים אדירים. הוא יכול היה לעבור לשחק עם מנדי, רודיגר ואסנסיו מאחורה, לתת לרודריגו לשחק בשמאל, לבראהים בימין לדוגמא ולשים לצד אמבפה את בלינגהאם במעין מערך של 352. זו רק דוגמא אחת. היתרון הגדול של קרלו זו הגמישות שלו, אבל כאמור, הלחץ מביא עימו פחות גמישות וקבלת החלטות מקובעת מצד אחד או הרפתקנית מצד שני, אבל לא כאסטרטגיה סדורה, אלא כמעין מהלך של “תמות נפשי עם פלישתים” בדקות האחרונות, סוג של תפילה לנס שיגיע, לאיזה מדרידיסטה שיעשה את מה שמדריד יודעת לעשות.

ולענות על התשובה – לא. מאמן חדש לא נדרש כרגע.
ריאל מדריד עדיין חזק במירוץ למרות היכולת הרעה.

מה שכן, אם ריאל מדריד תודח מליגת האלופות, וזה יכול לקרות בסבירות די גבוהה, אולי אז, לא תהיה ברירה וקרלו יצטרך לפנות את הכסא שלו, גם אם זה באמצע העונה.