זריחה בצהוב ושקיעה באדום

ביום בו הפועל תל אביב יורדת ליגה, מכבי תל אביב עושה צעד עצום אל עבר האליפות. סיפורה של עיר חצויה לשתיים.

זה מעט סימבולי.
ביום בו הפועל ת”א שוקעת סופית אל הליגה הלאומית, האחות הגדולה בצהוב מנערת מעליה את “הקוף הירוק” ועוד דווקא בסמי עופר.

ערב אחד.
ה – 11.05.2024 בו העיר תל אביב חווה זריחה בצהוב ושקיעה באדום.

אומרים שמדובר בעיר ללא הפסקה, אך בכל הקשור להפועל ת”א, מדובר במועדון ללא היגיון ברור. מועדון ללא שפיות.
120 ימים העונה תחת מייקל ואלקאניס – סך של 5 משחקים וממוצע של 1.6 נק’ למשחק.
88 ימים העונה תחת בורחה למה – סך של 14 משחקים וממוצע של 0.86 נק’ למשחק.
9 ימים העונה תחת סלים טועמה (קדנציה ראשונה) – סך של 2 משחקים וממוצע של 1.5 נק’ למשחק.
82 ימים שחורים מאד העונה תחת יוסי אבוקסיס – סך של 10 משחקים וממוצע של 0.5 נק’ למשחק.
ושוב סלים טועמה, בקדנציה השנייה שלו העונה – סך של 2 משחקים וממוצע של 1.5 נק’ למשחק.

בצורה קצת אבסורדית, ממוצע קצב צבירת הנקודות של מייקל ואלקאניס שווה כיום פלייאוף עליון.
וכמובן שקצב צבירת הנקודות של יוסי אבוקסיס שווה ערך לתחתית הטבלה – התהום העמוקה ביותר.

וצריך לומר זאת – ההתנהלות של ראשי המועדון היא זו שגרמה לקבוצה לרדת ליגה.
הסגל מספיק טוב, אפילו לפלייאוף עליון – גם אם מסתכלים על השמות השונים כגון צ’יבוטה, אוז’בולט, אלטמן, קנצ’פולסקי, לאיוס ושות’, וגם אם מסתכלים על שווי הסגל של הקבוצה לפי האתר Transfermarkt בו אפשר לראות ששווי הסגל הוא כמעט פי 2 לדוגמא מזה של הפועל פ”ת שבמקום האחרון.

קבוצה שיכולה הייתה, וצריכה הייתה לעשות הרבה יותר, אך כשמתחלפים להם 4 מאמנים שונים בעונה אחת, חדר ההלבשה נכנס לסחרחורת.
לורטיגו.
ככה לא מנהלים קבוצה, וזה בעצם החטא הראשון והעליון של המועדון שממנו חבורת השחקנים הזו לא הצליחה להתאושש, אולי גם בעקבות העובדה שמדובר סך הכל בסגל די צעיר (24.7 גיל ממוצע) שפשוט לא הצליח לעמוד בכל המערבולות שהיכו במועדון וכתוצאה מכך, טבע בייאוש ולא עמד בלחץ.

הקהל היה שם עד הרגע האחרון, ויהיה שם גם בעונה הבאה במסע החזרה של האדומים אל ליגת העל.

בצד השני של העיר – השמש זורחת.

מכבי ת”א יצאה אל משחק העונה בסמי עופר כשהיא יודעת שהיתרון אצלה בידיים, שלמרות כל הלחשושים מסביב היא מגיעה כפייבוריטית למשחק הזה, גם ללא מילסון, ושכל מה שהיא צריכה לעשות זה להרוג את המשחק.

רובי קין עלה למשחק עם 5 שחקנים בהגנה ו 4 קשרים כשמקדימה נמצא אחד ערן זהבי.
המטרה: למנוע ממכבי חיפה לחדור לרחבה. זה עבד ולמרות שמכבי חיפה רשמה 13 בעיטות מתוך הרחבה של משפתי, אף כדור לא פגש את הרשת, זאת אומרת, אף כדור חוץ מעוד שער בנבדל של דין דוד.
הצהובים יצרו בלוק נמוך וצפוף, כפי שאפשר לראות מהעמדות הממוצעות, ולמרות מספר מצבי בעיטה טובים של הירוקים, הקבוצה של מסאי דגו רשמה בסופו של דבר רק מצב הבקעה גדול אחד – זאת בניגוד ל 3 כאלו לקבוצה של רובי קין.

מכבי ת”א שיחקה כדורגל מינימליסטי, עם כמה שפחות חורים מאחור וכמה שפחות יציאה להרפתקאות, זאת בתקווה שאיזו חצי הזדמנות תיפול אל רגליו של ערן זהבי.
בסופו של דבר, מכבי ת”א זכתה ל 2 בעיטות מהנקודה הלבנה ואת שתיהן בעט זהבי – את השנייה הוא החמיץ אך את הראשונה הוא כבש, וזה בגדול מה שיזכרו למכבי ת”א מהמשחק הזה ולערן זהבי כמובן.

בגיל 36, ערן זהבי הוא סגן מלך השערים (17 – שני רק לדוד 18) והשחקן הכי מכריע בליגה.
ווינר טוטאלי שאין ראוי ממנו לזכות בתואר הנכסף אחרי 3 שנים של אליפות ירוקה.
כן, זה עוד לא הוכרע מתמטית, אך רק נס גדול לירוקים ישנה את המצב בטבלה.

האיש על הקווים

רובי קין אמנם זכה בתואר האליפות, אך יש אי שקט סביבו.
הסיפורים על הדעות הפוליטיות של אשתו, הדיבורים על כך שחדר ההלבשה מרגיש שהוא משדר לחץ, חוסר הפירגון שקיבל מלא מעט גורמים בתקשורת.

מכבי ת”א שלו הרשימה מאד בתחילת העונה וגם עשתה קמפיין אירופי מרהיב, אך המלחמה שהיכתה בנו גרמה גם למשחק להתעוות לחלוטין, וכך “זכינו” לראות עונה מאד לחוצה ומעייפת, עם לוח זמנים בלתי הגיוני ועם מסע אירופי מחוץ לבית, זאת יחד עם טירוף מערכות סביב מדינת ישראל, דבר שלבטח השפיע על כל אחד ואחת בענף הזה.

אך למרות הנסיגה מהיכולת בתחילת העונה, ולמרות מכבי חיפה מאתגרת ומאותגרת גם כן, רובי קין עמד במשימה, כשבמשחק הקריטי ביותר הוא הצליח לבטל כמעט לחלוטין את היריבה בירוק.

זו אולי לא האליפות התוססת ביותר בהיסטוריה של ליגת העל, אך זו עונת מלחמה, שעברה גם אל כר הדשא, ובסופו של דבר, מי שהצליחה לשרוד את הקרב ולהישאר לעמוד על הרגליים, היא זו שתזכה בתואר ובצדק גמור כמובן.

ישנן שמועות על כך שרובי קין לא בטוח יישאר בצהוב בעונה הבאה, וכך ייתכן מאד שגם האלופה החדשה וגם היורדת הטרייה יחפשו מאמן בקליבר גבוה שייקח את המושכות של הקבוצה בעונה הבאה, כל אחת במקום אחר לחלוטין.

בצהוב – לשמור על התואר ולהעפיל אל ליגת האלופות, לראשונה בפורמט החדש.
באדום – לבנות את הקבוצה מחדש, לעלות ליגה ולעצב את המועדון לקראת השנים הבאות במטרה להתברג בחזרה בטופ 4 של הכדורגל הישראלי.

אני משוכנע שבהנהלה החדשה העתידית באדום חושבים על מסאי דגו.
המאמן הצעיר הוכיח שיש לו את היכולת לעמוד בהמון לחצים, לקדם שחקנים צעירים ולשחק כדורגל אטרקטיבי.
למרות שזו ירידה לליגה השניה, אני נוטה להאמין שזו תהיה בחירה טובה מצד דגו, אם וכאשר יוצע לו התפקיד.
תהיה לו האפשרות לבנות משהו עוצמתי משלו באדום.

ולכו תדעו, ייתכן שגם בצהוב כחול חושבים על מסאי דגו.
אם רובי קין אכן יעזוב, ובמצב בו המדינה נמצאת, יהיה קשה מאד להביא מאמן זר בכיר (יחסית) לישראל, וכך לא מן הנמנע ששמו של מסאי יסתובב לו בין המסדרונות בקרית שלום.

3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    ענק

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    כיף לקרוא יאללה מכבי

  3. אינדי כותב

    סוגיית המאמן אכן נכונה, לשני הקבוצות, הפועל לא תצליח לעלות תוך עונה אחת, היא ממש מפורקת, יש צורך בחריש עמוק, וזה יאררך יותר מעונה אחת

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן