חגיגה בסנוקר של טרנר | סיכום של אוהד אדום

משחק ה”עונה” בטרנר אתמול היה קצר, קצר מאוד. יש כאלה שיגידו מחצית, יש כאלה שיגידו 13 דקות. אני אומר לכם זה נגמר אחרי 3 דקות ו 41 שניות.

זה לא היה הרגע בו השער הראשון הובקע, זו גם לא הייתה השנייה בה קנגוואה קיבל את הכדור. היה זה הרגע שאור בלוריאן, שפתח את העונה לא משהו ורובנו חשבנו שהוא לא מגיע לחגים, הכניס כדור עומק לקינגס במסירת “עין עיוורת” סטייל רונאלדיניו.

פה תם הטקס.

משם כבר קנגוואה, כמו ערפד בחצות הליל, הריח דם ונשך. מה שבא אחר כך היה שילוב של הטירוף בבאר שבע והרצון של בית”ר לחזור מהר למשחק. השער השני שכבשנו היה שחזור מדוייק של הגול הראשון רק מהצד השני ועם שחקנים אחרים ב”הצגה”.

גיא מזרחי, בדומה לבלוריאן, פתח את העונה בצורה לא מספיק טובה. אבל ככל שעברו המשחקים – הוא נכנס לקצב. הפעם היה זה הוא על תקן צ’אבי/אינייסטה בימיהם הגדולים, שהכניס כדור עומק לדן ביטון. משם כבר ביטון כמו ערפד בחצות + 2 דקות הריח דם ונשך. 2-0 אדום, טרנר על הרגליים.

משם, כמו בלילות שהכוכבים מסתדרים, הכל הלך חלק. גם אחרי שלופז, פנדליסט מעולה, החמיץ בעיטת 11 מטר, הכדור מגיע לסטויאנוב שבועט ונעזר קצת בשחקן צהוב כדי לשים את השלישי ולהוריד את המנואלה על המשחק שהוגדר משחק העונה. האמת, הציפיה הגדולה לא הצדיקה את מה שקרה על הדשא. המשחק הזה אכזב, זה לא היה כוחות.

החסרון של שועה בביתר היה דרמטי, ליצחקי היתה יד בפוקר עם פול האוס או רויאל פלאש, רק שהיה חסר לו את הקלף שמחבר את היד למשהו שעושים איתו “רייז” עוד בפלופ. הוא ניסה לערבב את הקלפים עם החילופים שלו, אבל כשהכוכבים מסתדרים לבאר שבע – אין משמעות ליד שיש בצד השני.

ויטור נפצע, לופז שינה תפקוד, מה ששלח את פרהוד קדימה, ובנגיעה הראשונה שלו בישל כבר את הרביעי 25 שניות מפתיחת המחצית. בטרנר כבר פינטזו על ערב היסטורי של שיפור יחס שערים. מעולם ב”ש לא הובילה בטרנר 4-0 כבר בדקה 45…!

מילה טובה לקהל של בית”ר שהמשיך לדחוף ולתמוך בקבוצה מהבירה “גם בשעות הכי קשות”. מילה ממני אליכם אוהדי בית”ר , אהדה נבנית מכשלונות, תמשיכו בגישה הזו וההצחות יגיעו, יש לקבוצה בסיס טוב שיתחזק עם הזמן, מאמן חדשני, אמיץ, ומה שאני הכי אוהב אצל יצחקי זה שהוא כנה ואמיתי. מתחיל להתחבר בירושלים קסם שאם ידעו לנתב אותו נכון הוא רק יגדל ותוך זמן קצר בית”ר תהיה במאבקים עד הסוף וגם תביא תארים.

העונה חסר לבית”ר שחקנים שחוו לחץ של אליפות. חוץ ממיכה אין בסגל כאלה כרגע. זה מה שמבדיל אותה משלושת הצלעות הנוספות במירוץ, בתוספת גיבנת בדמות 16 שנים מהאליפות האחרונה. אני מאמין שאם אלמוג כהן יכוון לשם – הימים הגדולים של בית”ר יחזרו, כשהיא חלק מהצמרת וממאבקי התארים. אבל באמת.

היה גם רגע מצמרר במהלל המשחק, במחצית השניה, שלמרות התוצאה אוהדי ביתר התחילו לשיר את הלהיט החם של התקופה “תמיד אוהב אותי” של ששון שאולוב, אוהדי ב”ש הצטרפו לשירה והיו כמה רגעים אתמול בטרנר, שכולנו נזכרנו שזה רק ספורט, שהאחדות, האמונה ואהבת החינם גדולה מהכל, כולל ממשחק עונה.

ולסיום, אולי תפסיקו לקרוא לכל משחק “משחק העונה”? זה תואר שאמור להיות שמור למשחק באזור מחזור 32-35, משחק שממנו אין דרך חזרה וקבוצה אחת סוגרת את סיפור האליפות. עד אז – שום דבר לא סגור.