חיים בעבר ולא רוצים להתפכח

הפיטורים הנמהרים מידי לטעמי של ברק בכר מעיד קודם כל על חוסר סבלנות של המועדון והקהל הסרבי אבל יש לזה שורשים עמוקים שנעוצים בזה שקברניטי ואוהדי הכוכב האדום לא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא באמת.

הקהל של הכוכב האדום הציג את התפאורה הזו במשחק נגד סיטי.
“כשכדורגל לא היה רק על כסף, אלופי העולם 1991”.

Vesko Trajković (@VeskoTrajkovic) / X

לדעתי הבאנר הזה חשף לעין כל את הבעיה הקשה בה לוקה הכוכב האדום.
יש סדרה מצויינת בנטפליקס בשם “המושכים בחוטים” שעושה פארודיות על כל מיני קונספירציות.
באחד הפרקים שם הצוות שהעלילה נסובה סביבו נשלח לעיירה בארה”ב שתקועה בשנות ה- 80 מכל הבחינות האפשריות.

וככה רבותיי וגבירותי אני רואה את הכוכב האדום בלגרד, ככה נראה מועדון שלכוד בעבר ולא רוצה או לא יכול להפנות את מבטו קדימה.
מאז אותו גמר ב- 1991 בו הכוכב האדום בלגרד הוכתרה כאלופת אירופה לאחר ניצחון על מארסיי, עברו 32 וחצי שנים, דברים השתנו כי זה טבעו של העולם ובייחוד בכדורגל על אף שאותן קבוצות רוצות לזכות שוב ושוב תמיד יהיה כוח חדש שירצה להתעלות להעיף אותם מהכס.
פעם הוא היה מתודלק בכסף של איש עסקים (ברלוסנקוני ז”ל), משפחה חזקה (משפחת אניילי ששולטת ביובנטוס) והיום אותו אוליגרך לובש גלבייה.
עוד דבר, זה ידוע שפעם מחירי השחקנים היו זולים הרבה יותר אבל גם אז הייתה אינפלציה מסויימת שכן מחירי השחקנים בשנות ה- 60 היו זולים בהשוואה ל- 1991.

מה שאני מנסה להגיד שהכוכב האדום נקלעה ללולאת זמן.
מבחינתם הם עדיין חיים ב- 1991 למרות שכל העולם התקדם הם עדיין נשארו תקועים שם ובוכים כשהעולם לא מתנהג כמוהם כמו עגלון שלא מבין למה כולם עברו למכוניות.
זו גם הסיבה לחוסר הסבלנות בכוכב האדום בפרט ובסרביה בכלל למאמנים/שחקנים זרים כי מי שזכו אז היו רובם המוחץ סרבים (17 מתוך 22 שחקני הסגל) והשאר היו מרפובליקת יוגוסלביה, רגע לפני שהתפרקה במלחמה נוראה שתוצאותיה מורגשות עד היום.

נראה שבסרביה עדיין חושבים שהם מצויינים למרות שכל כישלון בטורנירים אירופיים/מונדיאל/יורו מוכיח להם באותות ובמופתים שהם כבר ממש לא כאלה.
זו גם הסיבה ליחס השלילי בעיתונים הסרביים לבכר (לצערי גם בארץ נפוץ המנהג הזה של קטילת זרים ע”י פרשנים בשקל), הם לא מסוגלים לקלוט שיש זרים שמבינים יותר בכדורגל בסרביה מהם.

פעם גם אנגליה הייתה כזו אבל לאט לאט חילחלה להם ההבנה שהם לא כאלה והיום על אף שמאמן הנבחרת הוא אנגלי (ואישית אני חושב שהוא לא מתאים לשם), אני חושב שסאות’גייט על אף מה שראו ממנו במנודיאל האחרון ספג רעיונות גם ממאמנים זרים שעבדו בממלכה כמו פפ, ארטטה, קלופ ועוד.
חוץ מהסגנון הנוראי של סאות’גייט שמגביל את שחקניו, לשחקנים עצמם חילחלה התודעה שהם טובים והמקום השני ביורו האחרון בהחלט מוכיח את זה.

כעת גם בסרביה חייבים להפנים את זה, כי זה נראה שהם כבר הבינו שהם לא ליגה מובילה באירופה, עכשיו רק נותר שהם יבינו שהם לא היחידים שמבינים בכדורגל.
צעד ראשון בפתרון בעיה הוא הכרה שיש לך בכלל בעיה, האם הכוכב האדום עשתה/תעשה את הצעד הזה ?

1 תגובה
  1. שון כותב

    אחלה כפיר

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן