באחד מהמשחקים הטובים ביותר של הליגה הספרדית בתקופה האחרונה, חזינו בשתי הצהרות מובהקות.
הראשונה – ג’ירונה של מיצ’ל היא לא טרנד חולף. יש כאן קבוצת כדורגל נהדרת שמאומנת ברמה הגבוהה ביותר, ויש לקחת אותה ברצינות בכל הקשור למאבקי הצמרת.
השנייה – ברצלונה של צ’אבי מתגעגעת קשות לסרחיו בוסקטס. ללא התמנון, הקבוצה פגיעה מאחור ונראית לעיתים כחסרת אונים בכל הקשור למשחק הלחץ או היכולת לחטוף כדורים.
נתחיל מהשטיק של מיצ’ל
ג’ירונה שבדרך כלל משחקת במערך של 4141 עם שני שחקני כנף התקפיים (סאביו בשמאל וציגנקוב בימין) שינתה צורה אמש לכבוד ברצלונה.
מיצ’ל בחר לעלות אמש עם שלושה בלמים שתפקידם היה להקשות את חופש התנועה של ראפיניה, פליקס ולבנדובסקי, בידיעה שברצלונה תנסה למקם את השלישייה הזו כמה שיותר קרוב לרחבה (מה שקרה), וכך מקדימה מיצ’ל לקח את שני שחקני הכנף שלו (סאביו וציגנקוב) ומיקם אותם כשני שחקני התקפה חופשיים מתחת לחלוץ הנפלא ארטם דובביק שהצטיין אמש בכל הקשור לתנועה ללא כדור.
המערך הזה הביא לעולם את השטיק של מיצ’ל, שברוח התקופה אפשר לומר שהמהלך הזה עשה “חרבו דרבו” על המגרש ושיבש את כל הגישה ההגנתית של ברצלונה.
מה שמיצ’ל עשה אתמול נוגד בגדול כל היגיון טקטי.
בדרך כלל, כשקבוצה משחקת עם שני מגנים תוקפים במערך של שלושה בלמים וללא שחקני כנף, המגנים משחקים עם רגל על הקו.
זה לא מה שקרה אתמול.
מיצ’ל למד את ברצלונה וידע שללא קשר אחורי אמיתי על המגרש, שלישיית הקישור לא תמיד תדע מה לעשות נגד התקפות מעבר.
לראייה – השער הראשון של ג’ירונה.
קוטו עם הכדור אך במקום לחשוב על ריצה אל הקו, הוא נכנס פנימה.
משולש הקישור של ברצלונה לא בדיוק סגור על מי האחורי ומי אמור לבצע את טריגר הלחץ על מוביל הכדור המפתיע של ג’ירונה – הרי זה לא בלם מוליך כדור ולא קשר אמצע.
ז’ואו פליקס ששיחק ככנף שמאל מסתכל על קוטו ותוהה לעצמו: “אני צריך לסגור אותו?”… ובכל הכאוס הקצר הזה, ג’ירונה עוקצת את ברצלונה עם כדור עומק נפלא של קוטו לציגנקוב שגם אותו, לא בדיוק ברור מי שומר בתוך המערך החדש של ג’ירונה.
בצורה לא מפתיעה, זה קרה גם בשער השני.
הפעם זה מיגל (מגן שמאלי פשוט נפלא) שחותך פנימה אל תוך השליש ההגנתי של ברצלונה.
משולש הקישור רחוק ממנו ולא בדיוק מייצר לחץ על מוביל הכדור של ג’ירונה, ששוב הוא אינו קשר אלא מגן ובכך משבש את החשיבה ההגנתית של ברצלונה.
סאביניו מבין את השטיק (עבדו על זה באימונים סביר להניח) ובורח לקו ובכך מושך את תשומת הלב של קונדה, בזמן שראפיניה מסתכל על השעיטה של מיגל, אך הוא לא באמת מנסה לייצר לחץ על המגן השמאלי של ג’ירונה.
משם, הדרך של מיגל אל עבר השער של פנייה הייתה סלולה וריקה להפליא.
צ’אבי איפה אתה?
האמת היא, שמבחינה התקפית, צ’אבי עשה דברים טובים.
הוא קירב את ראפיניה לשער ויצר שלישייה התקפית שקרובה אחת לשנייה.
לראייה – ברצלונה רשמה אמש 31 בעיטות, 11 מהן למסגרת.
ראפיניה רשם 8 ניסיונות בעיטה, וכך גם גונדואן, ששיחק אמש בתפקיד הכי התקפי שלו מאז שהגיע לברצלונה.
הקשר הגרמני כבש שער נפלא ובניגוד למשחקים אחרים העונה, גונדואן נכנס לא פעם אל השליש ההתקפי ואל הרחבה כשהוא רושם סך של 10 נגיעות בכדור ברחבה.
בנוסף, אם לבנדובסקי היה נוגח פנימה את הכדור הנפלא שהונח לו על הראש, ייתכן שהיינו מדברים קצת אחרת.
ברצלונה שיחקה כדורגל טוב יחסית מבחינה התקפית, אך הבעיות של ברצלונה אמש היו הגנתיות ובעיקר ביכולת של ברצלונה להרוויח אמש את הכדור.
או בשפה אחרת – משחק הלחץ לא עבד/לא היה קיים.
בזמן שג’ירונה הצליחה לייצר 9 חטיפות כדור אמש, ברצלונה עשתה זאת רק פעם אחת, וגם זה ממש על קצה הרחבה של פנייה.
לא הייתה שום פעולת לחץ חיובית אצל הקבוצה של צ’אבי, וכאן בעצם בולט לו המחסור במטאטא איכותי.
בשחקן קישור אחורי שיודע איפה לעמוד, את מי ללחוץ ואיך לכוון את כל מי שסביבו.
הדמות הזו חסרה מאד בברצלונה, ובהתחשב בעובדה שהם איבדו את אחד הקשרים האחוריים הטובים ביותר של הכדורגל המודרני ואת מקומו תפס רומאו הבינוני – זה להערכתי מה שממחיש יותר מכל את החולשה והרפיון ההגנתי בקבוצה של צ’אבי.
ויטור רוקה שיגיע בדצמבר ייתן תחרות ללבנדובסקי ואולי יעלה במעט את התרומה ההתקפית של הקבוצה, וזה כמובן מבורך.
אבל ללא קשר אחורי דומיננטי ואיכותי שיידע לשדרג משמעותית את הקבוצה של צ’אבי בכל הקשור לאספקטים ההגנתיים ואלמנטים של משחק הלחץ, לברצלונה הנוכחית יהיה קשה מאד נגד קבוצות איכותיות או כאלו שמאומנות היטב.
שמעו לא יודע איפה הייתי קורא דבר כזה אם לא פה אני ראיתי את המשחק והתקציר פעמיים ולא הבנתי כלום עד שקראתי את הסיכום משחק הזה. בזכותכם אני לומד לראות כדורגל אחרת ועכשיו אני יודע פי כמה למה מיצ’ל מאמן כל כך ענק הוא פשוט מלך ועשה לצ’אבי בית ספר אתמול וחייב להזכיר שגם לאנצ’לוטי בשנה שעברה למרות שהם סגרו חשבון השנה.