טובים השניים מן האחד | ארסנל 3 – 1 ליברפול

סיכום משחק העונה ארסנל - ליברפול 1-3: נצחון מוחץ של התותחנים בביתם לאחר עדיפות משמעותית, עם התעלות של שלישיית הקישור הנפלאה שלה (רייס ז'ורז'יניו ואודגארד), וצמד קיצוני זהב שלה: מרטינלי וסאקה, עם חולשה הגנתית לא מוסברת ואפרוריות בקישור של האדומים, שנראו אבודים ללא כוכבם מוחמד סלאח, ועם יכולת חלשה ומדאיגה של שוערה הברזילאי

 

שני גרזנים במרכז ועוד שני אצנים על הקווים של התותחנים מפילים את המגדלים של המרסיסיידרס – וגם את היתרון בפסגה

*.מבט כולל.

מי שלא עקב אחרי הפרמייר ליג כל העונה, והצטרף בטעות לאיצטדיון האמירויות הגדוש ב-60,000 צופים כדי לצפות במשחק העונה – היה בטוח שארסנל היא זו שמובילה את הטבלה בבטחה, וליברפול המעט כבוייה ואפורה היום היא הקבוצה שמאחור, שמנסה לצמצם את הפער. התותחנים באו עם המון התלהבות בבית עם אווירה נהדרת של הקהל שלהם, וממש ניטרלו את המשחק של המרסיסיידרס לחלוטין.

בסה”כ, אין ספק שארסנל היתה טובה הרבה יותר, עם  xG נהדר של 3.52 שממנו כבשה 3 שערים, לעומת xG נמוך מאד של ליברפול עם 0.41, שכבשה שער אחד, בעצם שער אחד יותר ממה שהגיע לה -לאור יחסי הכוחות וחולשתה ההתקפית. 15 בעיטות של ארסנל מתוכן 7 למסגרת לעומת 10 בעיטות של ליברפול עם בעיטה עלובה 1 בלבד (!) למסגרת- רק ממחישים את גדול הפערים לטובת התותחנים, שהגיעו ל4 מצבי כיבוש טובים, ואף יכלו לכבוש שערים נוספים בדקות הסיום.

גם השער הבודד של האדומים היה שער לא מחוייב, עקב טעות קשה לאחר חוסר הבנה בין הבלמים גבריאל וסאליבה לשוער שלהם דויד ראיה, שנגמרה בגול עצמי של גבריאל המתוסכל. גול מתנה, שרק נתן אשליה של חזרה למשחק עבור האדומים, שפשוט נפלו מארסנל בכל הפרמטרים, אך ירדו למחצית בשיוויון, שלא שיקף את יחסי הכוחות כלל. חוצמזה, אל תתנו גם לאחקת הכדור הרבה ביותר של ליברפול (57%) לבלבל אותכם, זה נבע בעיקר מכך שהמרסיססידרס ניסו לחזור למשחק בעמדת פיגור, כשארסנל איפשרה לה להניע את הכדור אך עמדה הגנתית היטב.

 

*.השחקן המצטיין – בוקאיו סאקה, ציון 8.2.

היה מאד פעלתן וחרש את הקו הימני, העביר כמה קרוסים שלא נוצלו, חתך למרכז ובעט מרחוק כרגיל (3 בעיטות), וכבש את השער הראשון במשחק, לפני שמתח את השריר והוחלף בדקה ה79.

1.חסרונו של הפרעון האחרון, והתקפה ללא חוד החנית של האדומים.

היה ברור לחלוטין שליברפול חסרת מוחמד סאלח הנפלא היא קבוצה אחרת לחלוטין, והרבה פחות חזקה. שכן, המצרי הבינלאומי הוא לא רק קשר כנף מהטופ בפרמיירליג, אלא גם שחקן מהטופ של הטופ: עובר בדריבל, כובש, מבשל, יוצר מצבים לחבריו להתקפה. מעין פליימייקר מודרני מהכנף, כשהיחידי שנותן לו פייט בכל אירופה, הוא לירוי סאנה הפנטסטי מבאיירן. מה שהיה הרבה פחות ברור, היה מדוע בחר קלופ לספסל את דרווין נונייז האורוגוואי, שאומנם לא עומד בציפיות שנתלו בו כאשר הובא מבנפיקה ליסבון בקול תרועה רמה כחלוץ סופרסטאר – אך הוא בהחלט שחקן התקפה טוב ומשמעותי. לא חלוץ קלאסי, מס’ 9, אלא יותר חלוץ-כנף/חלוץ נסוג, אבל בהחלט מהווה כוח אש התקפי, שחבל שלא נוצל מספיק היום.

התוצאה היתה שליברפול שיחקה למעשה ללא חלוץ חוד קלאסי, כאשר קודי גאקפו האפור, שבעיני מאכזב מאד לאור המונדיאל הנהדר שהיה לו עם הולנד- וכל משחקו הסתכם בבעיטה טובה מרחוק שעברה מעט ליד הקורה – תופקד בכנף ימין, לואיס דיאז הקולומביאני הבינוני באגף שמאל, ודיוגו ז’וטה הטכני והיצירתי תיפקד כקשר התקפי/מאחורי חלוץ. הבעיה? שלא היה חלוץ להיות מאחוריו. ואקום במרכז הרחבה.

וזה בהחלט הורגש. ההתקפה של ליברפול היתה נראית מאד מוגבלת, ורק כאשר נונייז אכן נכנס כחילוף התקפי- ליברפול התחילה להראות יותר מסוכנת. במלים אחרות, ז’וטה הוא שחקן לא רע, מבקיע לא מעט שערים, פורץ היטב בין הקווים ודוחף קדימה- אבל סופרסטאר כמו סלאח הוא ממש לא.

גם ארסנל, ששיחקה ללא גבריאל חסוס הפצוע, החליטה לפתוח דווקא עם קאי האברץ המוגבל והמסורבל במקום אדי אנקטייה היותר סולידי ומסוכן ברחבה, בהחלטה מפתיעה משהו של ארטטה, אולי מסיבה טקטית, שיכל גם להכניסו בשלב מאוחר יותר אך לא עשה זאת. למרבה ההפתעה, האברץ, שאומנם היה לא חד ולא משוייף כהרגלו, היה מאד פעיל, רץ המון לעומק וירד לאחור לקבל את הכדור מהקישור, ובכך עשה המון כאב ראש לצמד הבלמים האולטרא פיזיים של ליברפול, ואן דייק וקונאטה, שעד עכשיו מחפשים לאן השרוך הגרמני ברח להם.

2. האס הנורבגי המגוון.

לא במשחק השיא שלו, הקשר ההתקפי של ארסנל אודגארד הנהדר, בעל הפרופיל הייחודי של קשר-מרכזי-פליימיקר/קשר התקפי, הוכיח שוב את נחיצותו עבור התותחנים.

אומנם, הנורבגי המוכשר והמגוון מעט התקשה מול הקישור הלוחץ של ליברפול שהיה עם אוריינטציה יותר הגנתית, כיאה למשחק חוץ קשה, ולא הבריק בבילדאפ של המשחק. אבל בכל זאת, הוא הצליח להתמקם היטב בין הקווים ולחלק מס מסירות מבריקות קדימה, כיאה לאחוזון 93% באירופה ביצירת מצבים. ויותר מכך, הוא מסר את מסירת העומק הנפלאה בנגיעה אחת לקאי האברץ שפרץ לתוך הרחבה עת ברח לואן דייק וקונאטה, שבעצם גרמה לגול הראשון של ארסנל במשחק מגלי סאקה המצויין, לאחר שהאברץ המסורבל בעט לגופו של השוער, אך הקיצוני המהיר עט על הריבאונד והפציץ את הרשת החשופה.

ואם זה לא מספיק, הקשר הנורבגי בעל הבעיטות הנהדרות עלה ליד הרחבה וניסה 2 בעיטות מרחוק, שלמזלה של ליברפול נחסמו, אבל לא היה רחוק שהוא גם יעלה על הלוח ויקבע עוד יותר את המשחק היעיל שהיה לו.

ואכן, כקשר מרכזי-פליימיקר – אודגארד סיפק משחק בינוני בסטנדרטים שלו:

  • 47 נגיעות- מעט מדי לפליימייקר
  • 27/36 מסירות – רק 75% דיוק
  • 1/1 כדורים ארוכים בלבד
  • 2 איבודים

יחד עם זאת, כקשר התקפי הוא הצליח לספק:

  • 3 יצירת הזדמנויות גדולות
  • 2 בעיטות לשער שנחסמו
  • 5 נגיעות ברחבת היריבה (המון)
  • 4 פאסים לשליש האחרון.

— בהחלט משחק מצויין.

כלומר, בסיכומו של דבר, הנורבגי הבינלאומי המוכשר – שהפוטנציאל העצום שלו זוהה ע”י ריאל מדריד מגיל מוקדם אך לא הצליח לתקוע יתד בבלאנקוס ככוכב מוביל – מצא בית חם בארסנל, כאשר הוא מתאים מאד לכדורגל האנגלי עם הגיוון בעמדתו, השמירה על הכדור, היכולת להשתחרר מלחץ, היכולת הגבוהה ליצור מצבים התקפיים לחבריה, וגם הבעיטות האיכותיות שלו מרחוק. ולמעשה, סיפק את הניצוץ בקישור של ארסנל שעשה את ההבדל, לבין האדומים שחסרו שחקן יצירתי בפרופיל שלו.

3. הטריו המושלם בקישור התותחנים לעומת הבור בקישור האדום.

ברגע הראשון שארסנל שיחרה את הקשר המרכזי שלה גרניט צ’אקה המצויין, אחד מקשרי הבאק טו באק הטובים באירופה, שאכן עושה חיל בלברקוזן -קצת התפלאתי, אבל מייד כשנודעה לי זהות המחליף: הבנתי הכל. דקלאן רייס הצעיר והנמרץ, איש 110 מליון היורו, השתלב בקבוצה הלונדונית בצורה מולשמת מן ההתחלה, והיה ברור לרבים שמדובר בקשר העתיד, פוטנציאל להיות הקשר האחורי הטוב באירופה בעתיד הלא כ”כ רחוק. ואתם יודעים מה? וכבר היום אחד הטובים שבהם. אומנם, הוא עדיין לא רודרי הנהדר מסיטי, אבל הוא בהחלט מתקרב לכך ועתידו ורוד.

גם במשחק היום, רייס הקשוח והאגרסיבי היה בכל מקום: מתקל, חוסם קווי מסירה, מפעיל לחץ, יורד לאחור ומחלץ כדורים, וגם, כמובן, נע היטב ומשמש כתובת לקבלת כדורים מהבלמים או מחברי הקישור של התותחנים, ודי בוודאות היה הגורם המרכזי לכך שלליברפול היה מאד קשה לצאת קדימה בצורה אפקטיבית. חד משמעית, שווה כל ליש”ט מ-110 מליון היורו ששולמו עליו. ובכל זאת, גם אךכסיס מקאליסטר, אלוף עולם עם ארגנטינה להזיכרכם- שהוא שחקן פחותטוב משמעותית מרייס בעיני- היה במשחק פשוט מצויין של, עת היה מאד משמעותי הגנתית, וגם הצליח להגיע לאיזור הרחבה ולבעוט מס פעמים מרחוק.

אבל האקס פקטור, היה חברו לקישור: הקשר המרכזי האיטלקי-ברזילאי ז’ורז’יניו. במשחק יוצא מהכלל, הוא שרף שטחים, נע המון קדימה, וגם עשה המון עבודת הגנה: תקיל , חטף והרחיק. כלומר, השילוב של שניהם, מול הקישור החלש של ליברפול, עם ריאן חראנבראך ההולנדי במשחק חושך שלו, וקרטיס ג’ונס הבינוני מינוס, כשרק מקאליסטר הארגנטינאי הפגין משחק טוב כאמור, עזרה לארסנל לבסס את השליטה שלה במרכז, ואת הדומיננטיות במשחק בכלל. נוקאאוט.

 

שימו לב למשחק הנהדר של שני הגרזנים של התותחנים:

דקלאן רייס, הקשר האחורי:

  • 66 נגיעות
  • 43/50 מסירות מדוייקות – 86%
  • 1/3 קרוסים
  • 4/5 כדורים ארוכים- המומחיות של האנגלי
  • 2 מסירת מפתח
  • 4/8 ניצחון בקרבות קרקע
  • 2/3 ניצחון בקרבות אוווירים
  • 12 איבודים
  • 2 עבירות שביצע
  • 2 הרחקות
  • 2 חטיפות כדור
  • 4 תאקלים
  • 0 עברו אותו בכדרור

ז’ורז’יניו, הקשר המרכזי 50-50:

  • 70 נגיעות
  • 45/52 מסירות מדוייקות – 87%
  • 1 מסירת מפתח
  • 4/9 ניצחון בקרבות קרקע
  • 3/4 ניצחון בקרבות אוווירים
  • 10 איבודים
  • 1 עבירה שביצע
  • 2 הרחקות
  • 4 חטיפות כדור
  • 2 תאקלים
  • 2 עברו אותו בכדרור

אבל מה שמעבר לסטטיסטיקה – הדי שקולה למראה – אין ספק שרייס היה משמעותי יותר הגנתית. הוא פשוט היה תמד במקום הנכון בזמן הנכון מבחינה הגנתית, צעד אחד לפני כל שחקן אדום באיזור שלו, הודות לקריאת המשחק והחוכמה הגבוהים שלו, וחד משמעית הוא היה החלק הדומיננטי בעצירת הנעת הכדור והיציאה להתקפה של האדומים ולכך שהם נראו כה חלשים התקפית. השליטה שלו במשחק היתה נראית אבסולוטית. קשר אחורי גרזן פר אקסלנס.

והכי מרשים, אם מסתכלים על המיקום הממוצע של שתי הקבוצות, רואים יותר מכל את הדומיננטיות של ארסנל במשחק הזה באמירויות: תראו איך שחקני ארסנל פרושים יפה כקו הגנה מפוזר כלפי מעלה, הקשרים רייס וז’וזר’יזניו מלפניהם, כשבחוד מעט נסוג נמצאים האברץ ואודגארד, וסאקה ומרטינלי באגפים פרושים קדימה מאד. התקפי ביותר.  לעומת זאת, ליברפול היתה מכווצת ברצועה צרה סביב המרכז, ונדחקה לאחרו לעבר שערה, בפורמציה של מגננה.

4. הווינגרים על ספידים באדום לבן.

בניגוד לליברפול במשחק הזה, שנאלצה להסתפק בקודי גאקפו האפור ובלואיז דיאז הלוחם והפעיל אך הבינוני, אין ספק שארסנל התברכה בשני קיצונים קלאסיים ברמה גבוהה מאד, בשני האגפים, בדיוק הפוך מברצלונה, שמשוועת לווינגר אמיתי זמן רב, ונאלצת להסתפק בתחליפים עם פרופיל שונה. כך או אחרת, למרות שמדובר בשני קיצונים מהטופ של אירופה, שארסנל מבססת עליהם את המשחק שלה בצורה משמעותית- הרי שהם שונים מאד זה מזה.

מרטינלי הוא יותר אצן מהיר, ספידי גונזאלס, שעובר עם המהירות שלו לכיוון קו הרוחב, ומעביר קרוסים מצויינים למרכז הרחבה, כמו שהיה עם ההזדמנות הגדולה של ארסנל בפתיחה: עת עבר את המגן שלו עם המהירות והעביר רוחב פנטסטי שסאקה נגח החוצה. אין ספק שלווינגר הברזילאי היה משחק פשוט מצויין, שממשיך את היכולת הטובה שלו השנה (5 שערים ו-2 בישולים), והוא עשה הרבה כאבי ראש למגיני ליברפול: ג’ו גומז החלש ואלכסנדר ארנולד שהוחלף, ואף כבש שער חשוב עקב הנחישות והפעלתנות הרבים שלו, עת ניצל טעות קשה וחוסר תיאום בין ואן דייק לאליסון, כדי לגלגל מול הרשת החשופה.

אפרופו ארנולד, שאומנם סיפק 2-3 מסירות ארוכות קסומות כיאה לשחקן העל שהוא מסוגל להיות, היה חלש בפן ההגנתי ובינוני באופן כללי, והיה רחוק משיאו, והיה זה רק סימבולי שהוא הוחלף דווקא באנדי רוברטסון חברו, שהיה שותפו לצמד המגינים ההיסטורי והנפלא שהם היו בעונות הגדולות של האדומים, עם שערים ובישולים רבים משני הכנפיים כמגינים סופר התקפיים.

כך או אחרת, סאקה האנגלי הבינלאומי, הוא שחקן יותר פיזי ממרטינלי, ועושה הרבה יותר הגנה (יותר תאקלים, חטיפות, הרחקות וחסימות), וכך עוזר לארסנל להשיג רובסטיות בקישור. גם מבחינה התקפית היא שחקן בפרופיל שונה מהותית: סאקה הוא יותר טכני ובעל שלטה טובה יותר בכדור, וכוח מתפרץ. בנוסף, הוא יודע לחדור לתוך הרחבה ולקבל את הכדור לרגל, תוך נצלו את הטכניקה העילאית שלו כדי לשמור על הכדור מול המגינים ולעבור אותם בכדרור, תוך שהוא מרבה לחתוך לאחור אלכסונית לכיוון מרכז הרחבה, כדי לנצל את בעיטות הפצצה שלו מרחוק.

בנוסף, הוא אוהב מאד לחתוך כמעט עד קו הרוחב כדי לשחרר בעיטה מקרוב (3 בעיטות היום) או לעביר קרוס קטלני לאמצע. ואכן, גם במשחק היום הקיצוני האנגלי הבינלאומי היה פשוט מצויין, כשלהגנת ליברפול לא היתה שום יכולת להתמודד איתו, ולא במקרה דווקא הוא זה שכבש את השער הראשון, והיה גם קרוב לכבוש שער נוסף.

מרדאר היכולות של שני הקיצונים הנפלאים (סאקה בכחול מול מרטינלי בירוק) של התותחנים עולה ששניהם טובים בפעולות התקפיות , סחיבות כדור, דריבלים (יתרון קל למרטינלי), ושווים במסירות מפתח (קודקוד עליון), אך סאקה טוב משמעותית באסיסטים, וביצירת אסיסטים ושערים צפויים, ובסיכומו של דבר הוא שחקן טוב יותר. בעיני, הוא אחד הקיצוניים הטובים באירופה, וגם אחד השחקנים האהובים עליי.

5. נפילת המגדלים האדומים והסדקים אצל מגן הסף.

אם תשאלו הרבה מאד מהקשרים ההתקפיים והקיצוניים באירופה מיהו הבלם הטוב ביותר שהם שיחקו נגדו- רבים מהם יגידו וירג’יל ואן דייק. הבלם הולנדי הגבוה הוא אכן אחד הבלמים הטובים ביותר ששיחקו את המשחק לטעמי, אבל אין ספק שהוא מצוי הרחק משיאו. הפיזיות ויכולת הסגירה עדיין שם, אבל דומה שמשהו חסר, והוא נוטה לפעמים לטעויות לא מחוייבות ושטותיות. כך גם היה, בטעות עם חוסר התיאום והיציאה ההזוייה על אליסון, שאיפשרה לארסנל לכבוש את השני ע”י מרטינלי הפעלתן, שנהנה מההפקר, אמר תודה וגילגל את הכדור מול השער הריק. ובכלל, אם ואן דייק עוד מציג יכולת טובה בסה”כ כל העונה, הרי שאליסון, שבעבר נחשב ע”י רבים לשוער הטוב בעולם ובצדק, נמצא ממש הרחק משיאו, לאחר שעבר דעיכה מאד משמעותית, והוא עושה לא אחת טעויות קשות ביותר שמובילות לספיגת שערים שטותיים.

גם המגדל השני, הבלם הצרפתי הנפלא איברהימה קונאטה, שבעיני הוא הבלם הטוב ביותר של ליברפול בכושר הנוכחי, לא הציג משחק משובח במיוחד, עת הרבה לעשות עבירות, להשתמש הרבה בידיים בצורה בלתי ספורטיבית, התקשה להסתדר עם האברץ קל הרגליים. הוא אף הורחק לאחר צהוב שני, עקב עבירה על אותו האברץ. ירידתו המתוסכלת מהדשא  סימנה את תחילת ההתפרקות של ליברפול, מכיוון שהגנתה נחלשה משמעותית. והיא אכן ספגה את השלישי שסגר את המשחק, לאחר פריצה מצויינת של לאנדרו טרוסארד המהיר שנכנס כמחליף טרי ורענן, בחילוף נהדר של ארטטה, ובעט כדור לא גדול שעבר בין הרגליים של אליסון המאכזב, שיכל ללא ספק לעשות יותר כדי לעצור את הכדור הזה.

ברור לחלוטין, שליברפול צריכה לקבל את שני הבלמים שלה יותר מאופסים למשחקים הבאים, אם ברצונה להמשיך במסעה לזכיה באליפות, וכמובן, לראות איך ניתן להחזיר את השוע שלה לתלם, בעיקר מנטלית.

6. ולסיכום.

הנצחון של ארסנל מחזיר אותה לתמונה האליפות, לאחר שהוא מצמצם את הפער מליברפול המוליכה רק ל-2 נקודות. יחד עם זאת, צריך לזכור שמנצ’סטר סיטי שבמקום ה-3 יש שני משחקים חסרים, ודה ברויינה חוזר לעצמו וגם האלאנד חוזר מפציעה, כך שאם היא תנצח אותם, היא תעלה ישר למקום הראשון. ועוד יותר מכך, הוא נותן לתותחנים זריקה מוראלית רצינית, לאחר שהציגו עליונות משמעותית על האדומים, ופשוט היו נראים כקבוצה הטובה יותר בין השתיים.

שלא לדבר על כך שכשגבריאל חסוס יחזור, הברזילאי לא רק יוסיף המון מחץ להתקפה במקום האברץ הפחות חד, אלא גם ינצל את הרבגוניות שלו כדי לעזור בבניית המשחק ויצירת המצבים בקישור הקדמי.

ליברפול יכולה להתנחם בכך שהיא עדיין לא איבדה את הפסגה, אבל היא צריכה להיות מאד מאוכזבת מהיכולת, שכן ארסנל הראתה עליונות פשוט מוחלטת עליה, ויכלה גם לנצח בצורה יותר מוחצת. מצד שני, כשסלאח יחזור, אין ספק שכל הקבוצה תיראה טוב יותר. האם זה יספיק לאליפות כשקלופ נראה כבוי מאי פעם על הספסל, ועם היכולת הלא יציבה של ואן דייק והטעויות והרכות של אליסון הדועך? קשה לי להאמין.

8 תגובות
  1. נועם כותב

    תגידו אתם נורמליים? לאיזו רמה לקחתם את הסיכומי משחקים?

    תקשיבו אני פשוט נפעם ממכם כל פעם מחדש. מספר אחד בכדורגל אתם!

    שאפו אלון, נהנתי מכל רגע.

  2. ליאור כותב

    אחד הסיכומים אם לא ה…. בתולדות בולרז
    אגב ניכר שלמרות שאתה ברסאי אתה אדם אובייקטיבי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    תודה רבה לכם על התגובות הטובות:)… נמשיך לעבוד קשה עבורכם, צוות באלרז…

  4. אריאל כותב

    זה סיכום לפנתיאון, לא פחות.

    היה משחק טוב ונוקאוט של ארטטה אבל התבאסתי בשביל קלופ שאני ממש רוצה שיקח אליפות והתאכזבתי מאוד מהתנהגות של ארטטה בסיום, לא מכבד קולגה שעשה כמה דברים במקצוע שלך כשאתה עוד לא.

  5. בן כותב

    מאסטרקלאס של משחק וגם של כתבה

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אני מסכים איתך לגמרי לגבי ארטטה- זו היתה התנהגות מאד לא מכבדת…

  7. דן כותב

    אלון אתה כותב ממש ממש יפה, מסודר, אינפורמטיבי ומעניין. ממש תודה לך ולכם Ballerz הנפלאים כמובן.

    הכי טובים בארץ.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    בולרז העלתה הילוך🔥🔥

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן