יומנו של אוהד | לפעמים החגיגה נגמרת
סיכום מפגש התחתית בין הפועל פ''ת לבית''ר ירושלים, שאולי כבר מסכם את העונה כולה.
אף פעם לא הייתי חזק בפיפא. יש לי חבר שבכל פעם שאנחנו משחקים, הוא מנצח. לא ניצחונות של 1:0, אלא יותר בכיוון של נצחונות טכניים – 3 שערים ומעלה. הבעיה שלו היא שבכל פעם שאנחנו מכניסים איזשהי התערבות, אם זה על בירה או על איזה כרטיס גירוד, איכשהו הכוכבים מסתדרים בשבילי ואני מצליח לנצח אותו. אין לי הסבר לתופעה הזאת, אבל זה דווקא נחמד שבכל פעם שלמשחק יש משמעות אני מצליח לנצח.
אפשר להגיד שקצת קיוויתי שהפועל פתח תקווה תהיה כזאת בפלייאוף התחתון. קבוצה שניצחה העונה שלוש פעמים בלבד, מגיעה למאני טיים של העונה עם הגב לקיר, ומצליחה כנגד כל הסיכויים לנצח את המשחקים שבאמת חשובים. לצערי מסתבר שגם משחקי העונה הסדירה משחקים תפקיד. אומרים שפיכח לא נכנס לצרות שחכם יודע לצאת מהן. הפועל פ״ת של העונה היא לא חכמה ולא פיכחית. המחיר של פספוס מצבים, ובעיטה בדלי פעם אחר פעם, הוא כנראה ירידת ליגה.
חשוב לי להבהיר, אני לא תבוסתן ולא מתייאש מוקדם. גם במשחק אתמול, קיוויתי למהפך אפילו בתוספת הזמן, אבל אם נהיה ריאלים, צריך לקרות משהו חריג במיוחד כדי שהפועל פתח תקווה תישאר בליגה הבכירה, ואם נאמר את האמת לא בטוח שהם שווים את זה. לא עם הסגל הזה, לא במצב הזה, לא בעונה הזאת.
— Hapoel Petach-Tikva F.C (@hptfc1926) April 21, 2024
בטור שעלה לפני המשחק אמש, כתבתי על כך שהפועל פ״ת היא ״כמעט כדורגל״. המשחקים די משמימים, אין כמעט איומים לשער, ואפשר להגיד שהצפייה בקבוצה העונה לא עושה חסד עם צופה הכדורגל הממוצע. אבל דווקא במשחק אתמול, ה’כחולים’ עלו כמו מלוע של תותח, והציגו לחץ גבוה ומרשים, שגרם לתחושה שאולי סוף סוף זה יקרה.
למשחק אתמול עידו חברי ליציע לא יכל להגיע עקב כך שנולדה לו בת. במקום עידו הגיע איתי דייויד, חבר שאמנם אוהב ספורט מאוד אך לא אוהד אף קבוצה, ובעיקר נהנה מכדורגל טוב, וקהל שמעודד.
לאורך המשחק דייויד היה נלהב, והרגשתי שהוא נהנה במיוחד. דווקא חששתי בשבילו שבתור אוהד נייטרלי, הוא ישתעמם ממשחק תחתית, אבל המשחק התפתח נהדר. ביטוי מוכר בקרב אוהדי הספורט הוא – ״מי שלא כובש, סופג״, וזאת היתה ההגדרה המושלמת למחצית הראשונה של המשחק.
תחילה אגיד שלא בדיוק הבנתי מה בני לם מנסה לעשות עם ההרכב שאיתו פתח את המשחק, אבל דווקא הופתעתי לטובה. גולן בני עזר בלחץ הגבוה ורץ לכל כדור, אבי ריקן סגר את הקו השני בצורה נהדרת, עידן ורד נראה כמו שד טזמני על המגרש, ואפילו פורצ׳ן באסיי המושמץ התאים את עצמו לתכנית המשחק של לם. הכחולים בעטו 7 פעמים לשער במחצית הראשונה, ואף הספיקו לכבוש שער נהדר מתרגיל קרן שנפסל עקב נבדל. גם אם הסטטיסטיקה לא בדיוק מראה זאת, עד הדקה ה-40 הכחולים היו עליונים בהרבה על היריבה הירושלמית, ונראו כמי שעומדים לכבוש את השער הראשון. אבל הכדורגל לא עובד ככה, ובדקה ה-40 הגיע השער הראשון של בית״ר ירושלים. שער שהוציא את כל הרוח מהמפרשים לשחקנים של בני לם, ואגיד בכנות שגם לאוהדים.
מאותו רגע היתה רק קבוצה אחת על המגרש. בית״ר שלטה בכדור 67 אחוזים מהזמן, מסרה יותר מכפול מהמסירות של הפועל פתח תקווה, ובאחוזי דיוק גבוהים (77), ובעטה 8 פעמים לשער לעומת פעמיים בלבד שעשתה זאת המארחת.
על אף שההרכב שבני לם העלה הפתיע אותי מאוד, הוא התאים למשחק לחץ שהוא אוהב לשחק.
משחק הלחץ הזה הוא נהדר כאשר יש לך מי שיכבוש מהמצבים שאתה משיג, אך לדעתי לא מתאים להפועל פתח תקווה של העונה. מזה מספר משחקים שאנחנו רואים פתיחה טובה עם לחץ ואנרגיה, שהופכים לדקות ארוכות שבהן השחקנים נראים מותשי ולאחר שלא מצליחים לנצל את הלחץ, הכיבוש לטובת היריבה מגיע במהירות. כך היה גם במשחק הקודם, שם מחצית טובה של לחץ, הפכה לשער לטובת הפועל תל אביב ממש עם תחילת המחצית השניה.
אמנם השער השני לטובת הירושלמים נכבש בדקה ה-50, אך לדעתי מה שסיים את המשחק הוא דווקא החילוף בדקה ה-58, בו סמואל בראון החליף את עידן ורד. אני לא חושב שסמואל בראון לא היה צריך לעלות, אלא שורד לא היה צריך לרדת. עידן ורד הוא אמנם לא מלך השערים או הבישולים של הקבוצה העונה, והוא כבש רק פעמיים ובישל פעמיים, אבל הוא נותן משהו הרבה מעבר לסטטיסטיקה. מי שצופה העונה בעידן ורד משחק, לא יכול שלא להעריך אותו. הוא המנוע של הקבוצה, ״הברומטר״, זה שתמיד מאמין, זה שאכפת לו יותר מכולם. ניתן לראות בקלות כמה כל משחק חשוב לו, וגם כמה הוא מתוסכל כשלא הולך. הוא מתפקד השנה כמבוגר האחראי של הכחולים, ונותן הרבה מעבר לסטטיסטיקה. כשהוא ירד לספסל במשחק הזה, שאולי היה גלגל ההצלה האחרון, הבנתי ש״זהו״,
העונה כנראה לא נישאר בליגה.
בדקה ה-82 אבי ריקן בעט כדור נח, סנטימטרים ספורים ימינה מהקורה, ודייויד אמר לי ״אם זה לא נכנס, כלום לא ייכנס היום״, וכמה שהוא צדק. אתמול הכל הלך הפוך. לא צריך להיות מבין גדול בכדורגל בשביל להבין את הלך הרוח של המשחק הזה. דווקא באחת המחציות הטובות של הפועל העונה, הם אלה שסופגים ראשונים. בית״ר ידעה לנצל את היתרון, ושיחקה משחק איטי ורגוע עם הרבה כדורי רוחב מדויקים, שהקשו על הגנת הכחולים להשתלט על הכדור.
קשה להשלים עם זה שכנראה בעונה הבאה נשחק שוב בלאומית, אחרי שחיכינו שמונה שנים לחזור לליגה הבכירה, ויותר מהתסכול על הירידה יש בי חשש שהפועל פשוט מרגישה יותר בנח בלאומית, ושנחזור לשם לעוד כמה שנים. ממש לפני שיצאתי מהאיצטדיון, אמרתי לדייויד שיתן לי עוד דקה להנות מהעידוד של בית״ר, כי כנראה שבשנה הבאה לא נחווה קהל יריב ברמה הזאת.
קיוויתי שהמשחק הזה ייתן לנו ״פתח של תקווה״, אבל הספורט הוא לא סרט של דיסני והסוף הוא לא תמיד טוב. אני מנסה להתנחם בכך שככל שהשנים יהיו יותר קשות, כשיגיע הרגע האמיתי לשמוח הוא יהיה כל כך חזק ועוצמתי שזה יהיה שווה הכל, אבל עד אז נצטרך להתמודד עם הקשיים הקיימים ואלה שעוד יבואו. אני כמובן אמשיך לקוות ולהאמין עד הרגע האחרון שיקרה נס, אבל כרגע זה נראה רחוק מתמיד. לקבוצה עם שלושה נצחונות בעונה שלמה, לא מגיע להישאר.
בינתיים אנסה להסתכל על הצד החיובי, ואשכנע את עצמי שאולי כבר בעונה הבאה נחזור לליגת העל, ואולי יקרה משהו יוצא דופן ונישאר בליגה, ואולי ימי שישי בצהריים הם זמן לא רע בכלל לצפות בכדורגל. מה שבטוח הוא שכדורגל כמו כדורגל הוא לא צפוי, ולא תמיד המזל הולך עם הטובים, וזה חלק מהעניין של ספורט. אם תמיד היינו למעלה לא היינו נהנים מזה, אבל לא יזיק לפעמים איזה נצחון קטן להמתיק את הגלולה.
בכל מקרה אני אגיע גם בשבוע הבא לאיצטדיון, ואקווה לראות כדורגל.
אחרי הכל, זאת הסיבה שאנחנו כאן.
מאד נהניתי לקרוא , למרות שאני לא אוהד את הקבוצות המדוברות. ברשותך, אתקן רק את העברית של מילה אחת ( כל היתר רשום לעילא ולעילא)-פיכח =אדם שראייתו תקינה ת שאינו עיוור.
פיקח = אדם יצירתי במיוחד במצבים של ברירה ,ומיטיב לברור נכונה בין האפשרויות.
בקשר למשחק : ביתר קבוצה טובה יותר , אין ספק , אבל הפועל פ”ת יחד עם חיזוקים של שלושה שחקנים , היתה מסיימת במרכז הטבלה לפחות..יש בקבוצה לא מעט כישרון ,בד בבד עם חולשה רבה בהגנה.
חג שמח לכותב ,ולכל בית ישראל. .. מי יתן שהחטופינו יחזרו בריאים למשפחתם במהרה..