בעונה שעברה, ברונו פרננדש שיחק 59 משחקים במדיה של מנצ’סטר יונייטד.
הוא היה חלק מהנבחרת הפורטוגלית בגביע העולם ורשם עוד 10 משחקים נוספים במדי הנבחרת לאורך מוקדמות אליפות אירופה.
יותר מ 70 משחקים לאורך העונה.
משחק הכדורגל הוא ספורט מאד אינטנסיבי.
מדובר בספורטאים שנאלצים לרוץ כמו אצנים, לקפוץ כמו שחקני כדורסל, להחזיק ביכולות מאד גבוהות של סיבולת וכושר גופני, ואת כל זה הם עושים לאורך עונת משחקים מאד ארוכה ותובענית שכוללת לא מעט טיסות ונסיעות וימים ארוכים מאד של אימונים.
ועל כל זה מתווספים להם עוד ועוד משחקים.
השחקנים נאלצים לשמור על רמת מקצוענות גבוהה, זאת בזמן שההתאחדויות השונות מוסיפים להם עוד ועוד משחקים שרק מעמיסים על גופם שגם כך עובר מעמסה אדירה לאורך כל העונה.
לא מעט מאמנים מדברים על כך.
פפ גווארדיולה אמר שזה ייפתר אך ורק בשביתת שחקנים.
רק בהכרזת מלחמה והשמעת עמדה מאד ברורה.
זה לא קורה וכנראה גם לא יקרה בעתיד הנראה לעין.
וכך, אנו נמשיך לראות איך שחקנים נופלים אחד אחר השני, כשאתמול זה היה גאבי שקיבל את הבשורה המרה.
במקום לצמצם משחקים ובכך לתת לנו משחקים טובים יותר, בהתאחדויות השונות רואים רק כסף ולא אכפת להם ממפגשים חסרי חשיבות, כל עוד הם משודרים.
וכאמור, עולם הכדורגל ממשיך להביע תמיכה רחבה בגאבי, אך לטעמי זה לא מספיק.
הפציעה של הקשר הצעיר צריכה להיות אירוע מכונן.
אולי אף אירוע היסטורי.
נכון לרגע זה ישנם 36 שחקנים שסובלים מפציעה של קרע ברצועה ב 5 הליגות הבכירות.
זה לא מקרי.
שחקנים ברמות הגבוהות ביותר נאלצים לשחק כ 60-70 משחקים בעונה, זאת כשאין באמת פגרה ארוכה בה הם יכולים לנוח ולשקם את הגוף שלהם בצורה בריאה.
פפ גווארדיולה אמר בעבר שהשחקנים חייבים לשבות בכדי שזה ישתנה.
גם פלורנטינו פרז ביקר בחריפות את לוח המשחקים של אופ”א ודורש לשינוי משמעותי בשיטה הנוכחית.
אם אנו רוצים לראות כדורגל ברמה הגבוהה ביותר, משחקים מיותרים חייבים להעלם, גם במישור הליגות וגם במישור הלאומי.
צמצום הליגות המקומיות חייב להלקח בחשבון.
עם כל הכבוד לברנלי לדוגמא, אני אעדיף שמנצ’סטר סיטי תפגוש את ברצלונה במקום זה במפעל האירופי.
לוח המשחקים חייב לאבד מצפיפותו.
הסופרליג לדוגמא הייתה יכולה לתת לנו את המשוואה של יותר משחקים איכותיים אך מהצד השני היינו חייבים לייצר משוואה בה פשוט יש פחות משחקים.
השחקנים סוחטים את עצמם עד הקצה ומשחקים כנגד נבחרות כמו אזרבג’יין או לוקסמבורג לא באמת מעניקות ערך כלשהו למשחק.
השיטה חייבת להשתנות.
לא יקרה דבר אם הנבחרות הבכירות יותר יהנו מהעפלה אוטומטית לדוגמא על בסיס ביצועים בטורנירים אחרונים, וכך השחקנים הבכירים יוכלו לשחק פחות וטורנירי המוקדמות יהיו צמודים ושיוויוניים יותר.
זה כמובן רעיון נקודתי ולא חסרים רעיונות יצירתיים בכדי לשנות את עומס המשחקים.
הבעיה היא ברצון.
לטעמי, חייבת לקום תנועה שתתנגד לאופ”א ופיפא שמעמיסות משחקים בכדי להגדיל הכנסות והסלוגן שצריך להניע את התנועה הזו יכול להיות:
“יותר איכות, פחות משחקים”.
כמה זה ריאלי ניסים
הלוואי, המנהלים החמדנים לא ישחררו את המשחק.
אחלה ניסים