Ballerz
האנליסטהליגה הישראליתניתוח טקטי

ירבו כמותם בישראל | מכבי חיפה 3 – 3 בית”ר ירושלים

המערך המדוייק של חיפה, השינוי של יצחקי, המספרים של קאני והגבריות של שועה. מכבי חיפה ובית"ר ירושלים נפרדות בתוצאת תיקו בתום משחק שעושה כבוד ענק לכדורגל הישראלי. סיכום משחק.

יחיה טובול

לראשונה מזה 5 שנים – בית”ר ירושלים חזרה אמש (ראשון) לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי. מאז עונת 2019/20 בית”ר ירושלים לא הצליחה להעפיל לפליאוף העליון, אבל אחרי עונה מדהימה החבורה הצהובה-שחורה של ברק יצחקי הצליחה לסמן וי על אחת המטרות המרכזיות העונה. לפליאוף עליון יש הרבה משמעויות – כלכליות ומקצועיות כאחד – אבל מעל לכל זה מרחפת המשמעות הברורה – בית”ר ירושלים חוזרת להיות קבוצה מובילה בכדורגל הישראלי. לא, זה לא רק המיקום בטבלה, זה לא רק התוצאות הנפלאות מול הקבוצות הגדולות – זה בעיקר הכדורגל שהקבוצה מציגה.

אבל זה לא היה פשוט בהתחלה, בכלל לא. ברק יצחקי, שנאלץ להתמודד עם לא מעט חיסורים של שחקנים מרכזיים בסגל ובעיקר בחוליית הקישור, עלה ב 4-3-3 קלאסי עם זוהר זסנו ומורוזוב כמגנים ועם איסמעילה סורו וג’קוב ג’אנו בחוליית הקישור. הפער המשמעותי בין השלישיה הדינמית שרצה במשחקים האחרונים, יונה-מיכה-לוי, לבין השלישיה שעלתה אמש היו בולטות כבר מהשנייה הראשונה. בית”ר לא התאימה את עצמה כראוי למכבי חיפה, וניסתה לשחק את משחק הלחץ הרגיל שלה – אלא שזה פשוט לא התאים. הקישור של מכבי חיפה שבר את הלחץ הגבוה פעם אחרי פעם, חוליית ההגנה של מכבי חיפה על שלושת בלמיה נטרלה לחלוטין את שחקני ההתקפה הירושלמים, והחלק הקדמי של מכבי חיפה עשה ככל העולה על רוחו באיזור הרחבה של מיגל סילבה. כשדיא סבע מצא את הרשת בדקה ה-11 לא היה אף אוהד באצטדיון שהיה מופתע. ההפתעה הגדולה הייתה איך מכבי חיפה לא הובילה 3-0 עד הדקה ה-30.

לא פחות מ-6 פעמים העונה ספגה בית”ר ירושלים 3 שערים. מבין הקבוצות הגדולות היא הקבוצה שספגה הכי הרבה שערים העונה, 37 במספר, וגם מול שאר קבוצות הליגה היא ממוקמת במקום ה-8 בלבד כשמעליה קבוצות כמו הפועל חיפה, הפועל ירושלים ובני ריינה. לצורך ההשוואה, בעונה שעברה שהייתה אחת העונות הגרועות בעשור האחרון בכל מה שקשור למשחק ההגנה, בית”ר ספגה 40 שערים לאורך כל העונה. הצעד הראשון של ברק יצחקי ואלמוג כהן בבית”ר היה לייצב את משחק ההגנה, כשבית”ר ספגה 8 שערים בלבד ב-11 משחקים. אמנם בית”ר כובשת העונה לא מעט שערים, ובסופו של דבר היא נמצאת במאזן חיובי, אבל הקלות הבלתי נתפסת בה היריבות מגיעות למצבים באזור הרחבה פשוט לא מתקבלת בקבוצה שמחפשת לרוץ חזק בצמרת. הצעד הראשון בקיץ הקרוב צריך להיות חיזוק ההגנה, עם שחרור של לפחות 2-3 שחקני הגנה שכרגע בקבוצה וצירוף 2-3 שחקנים חדשים. אליפות לוקחים דרך ההגנה – ובית”ר ירושלים לחלוטין צריכה לסמן את האליפות כמטרה בעונה הבאה.

לא ברור מה עבר על שחקני בית”ר בחצי השעה הראשונה מול מכבי חיפה. פאניקה, בלבול, לחץ – הירושלמים שיחקו כאילו הם עדיין על האוטובוס בדרך לכרמל. דיא סבע, ליאור רפאלוב ודין דוד עשו מה שהם רוצים – בעוד שחקני בית”ר נראו מבולבלים וחסרי אונים. אבל היופי אצל ברק יצחקי זה היכולת לשנות, ולהתאים את הקבוצה שלו למה שקורה על המגרש. אחרי חצי שעה של כדורגל שפשוט לא עבד, יצחקי החליט לעבור למערך חדש: 5-3-2, מורוזוב נכנס לאמצע, ג’אנו ירד לעמדת המגן. בית”ר עברה למערך על פניו אחורי יותר, אבל למעשה זה עבד בדיוק הפוך. מאותו רגע בית”ר ירושלים השתלטה לחלוטין על המשחק, והצליחה להשיג את הדבר החשוב ביותר במשחק: מומנטום. הייצוב של ההגנה הוביל לשליטה במרכז המגרש, שדחף את החלק הקדמי ובית”ר התחילה לייצר מצבים בקצב. לא עברו עשר דקות מהשינוי – והשער המיוחל הגיע. זוהר זסנו לחץ טוב וחטף את הכדור, ירדן שועה פרץ פנימה והוריד כדור אדיר לסילבה קאני שלא התבלבל מול שער ריק והשווה את התוצאה.

המספרים של סילבה קאני העונה הם חריגים בכל קנה מידה. השחקן שלאורך רוב העונה בכלל לא נספר אצל ברק יצחקי, עבר מהפך מבחינת העמדה במשחקים האחרונים כשהפך לחלוץ המרכזי של הקבוצה. 7 שערים כבש העונה סילבה קאני. אומנם הוא עשה זאת כשברשותו 25 הופעות, אך בפועל הוא שיחק העונה 800 דקות בלבד, ממוצע של 32 דקות לכל משחק בו שותף כשרבע מהדקות שקיבל הגיעו בשלושת המשחקים האחרונים. כשבית”ר החליטה לוותר על רכישת חלוץ דינמי, מהיר וטכני בינואר האחרון – לא מעט גבות הורמו. ברק יצחקי היה נואש לחלוץ בסגנון כזה, המערך של הקבוצה שלו דרש חלוץ כזה, ובכל זאת החליטו בבית”ר שלא להביא שחקן בפרופיל דומה. בהתחשב במשחקים האחרונים וביכולת של קאני – ספק אם גם בקיץ הקרוב יגיע חלוץ כזה. קאני הוא פיזי מאוד, אבל מהיר בצורה יוצאת דופן. יכול להחליף מקומות עם שאר שחקני ההתקפה ולעבור לשחק באגף או לרדת מעט לכיוון מרכז המגרש ולנסות לדחוף את המשחק מול הגנות שמצטופפות מאחור. בקיצור החבילה השלמה שמוכיחה שלפעמים המטמון נמצא ממש מתחת לאף.

המומנטום שהביא לבית”ר את השער הראשון לא נרגע, אלא רק התגבר. בית”ר המשיכה ללחוץ והאמינה כי היא יכולה להשיג גם את המהפך. במהלך האחרון לפני המחצית עבירה של דולב חזיזה על גיל כהן ברחבה הפכה לכדור עונשין מ-11 מטרים. עומר אצילי ניגש לבעוט, כבש מול קבוצתו לשעבר ובחר שלא לחגוג מול הקהל העוין. אבל אם כל הכבוד לעומר אצילי, גם הפנדל היה שייך לאיש אחד, יחיד ומיוחד: ירדן שועה. הקפטן של בית”ר ירושלים הוא הרבה יותר מעוד שחקן, הוא מנהיג, הוא ה-מנהיג. כשירדן שועה, שיודע שהמאמן שלו מינה אותו כבועט הפנדלים של הקבוצה, הולך לשוער מכבי חיפה, לוקח ממנו את הכדור ונותן אותו לעומר אצילי – אי אפשר שלא להעריך אותו. שועה ידע כמה אצילי צריך את השער הזה מול מכבי חיפה, ופשוט לא היה אכפת לו לוותר על עוד שער העונה. בסיום המשחק אמר שועה: “נתתי לו את הכדור. אמרתי לו לפני שהוא מכניס ושאני סומך עליו.” כמה פשוט, כמה נח. ירדן שועה הוא גבר, מהסוג שהכדורגל כבר הספיק לשכוח. מנהיג אמיתי שנותן את כל כולו על המגרש, אבל שם את החברים שלו ואת הקבוצה כולה לפניו.

המספרים של שועה מול מכבי חיפה:

  • 81 דקות.
  • בישול.
  • 57 נגיעות בכדור.
  • 9 מסירות מפתח.
  • 11 מסירות לשליש האחרון.
  • 21/34 מסירות מדוייקות (62%).
  • 26 איבודי כדור.

ציון 8.5 לירדן שועה במדד Ballerz.

אבל בכדורגל – טעות אחת יכולה להרוס הכל. ההתלהבות מהשער של בית”ר הפכה להתלהבות יתר והובילה את ג’אנו לעבירה על עלי מוחמד ברחבה עוד לפני סיום המחצית. ליאור רפאלוב ניגש לבעוט את הכדור והשווה את התוצאה בפנדל שהיה לא פחות ממושלם. 2-2 בסיום מחצית ראשונה נהדרת.

אבל כמו בסיום המחצית הראשונה – מי שעלתה בכל הכח למחצית השנייה הייתה דווקא בית”ר ירושלים. הירושלמים לא הפסיקו להגיע למצבים, בעטו לשער 17 פעמים, שלטו לחלוטין בכדור וחיפשו באובססיביות את שער היתרון. אבל ככל שעברו הדקות והשער לא הגיע, בית”ר התחילה להתעייף. וכאן הגיעה הטעות של ברק יצחקי: במקום לעשות חילופים ולרענן את החלק ההתקפי באמצעות שחקני הספסל, המאמן בחר להתמהמה ולתת למשחק להתפתח. אבל בית”ר פשוט הפסיקה אט אט לעמוד בקצב. ברק בכר זיהה את ההזדמנות והחליף את שני שחקני הכנף שלו בשני צידי המגרש. אנסימבה וסברינה נכנסו ברוח סערה, ומכבי חיפה מצאה את עצמה מגיעה בקלות ל-2 מצבים גדולים כשמיגל סילבה רושם 2 הצלות גדולות ושומר על בית”ר בחיים. אבל בפעם השלישית – זה הגיע. כדור עומק גדול של עלי מוחמד הגיע לסברינה שעשה סיבוב נהדר על גיל כהן והקפיץ בקלילות מעל מיגל סילבה. שוב מהפך, שוב יתרון ירוק.

אבל למי שחשב שניתן לסיים ככה משחק גדול – חיכה עוד טוויסט אחד לסיום. למרות השער שספגה בית”ר המשיכה לדחוף קדימה וחיפשה לחזור למשחק. עמוק בתוך תוספת הזמן, בדקה ה-93, פעולה אדירה של פטריק טוואמסי הסתיימה עם כדור עומק גדול לליאון מזרחי שבעט על כיוף אך הכדור חזר לרגלו וטס לרשת. שער בכורה בליגת העל לילד הצעיר, שער שמגיע בדיוק בזמן הנכון. בית”ר ירושלים הצליחה לכבוש את שער השיוויון בזכות דבר אחד חשוב שמאפיין אותה העונה – אופי. כשהיא פוגשת קבוצה שכל מה שמאפיין אותה העונה זה חוסר האופי – לא היה ספק לרגע שהאופי הבית”רי יהיה זה שיחתום את המפגש הענק.

בשולי המשחק הגדול שקיבלנו נמצא איש אחד שחייב להזכיר: השופט יגאל פריד. מדובר בשופט שלא מצליח לסיים משחק ללא טעויות משמעותיות ביותר. לא מדובר פה על עבירה כזו או אחרת, מדובר פה על דברים ברורים ששופט חייב לראות ולשרוק. לא פחות מ-4 טעויות קריטיות רשם פריד אמש: הנגיעה של שריף כיוף בידו מחוץ לרחבה, צהוב שני ברור לשון גולדברג על עבירה חמורה שמנעה מתפרצת, את הפנדל של בית”ר שהוא לא שרק עד שה-VAR תיקן אותו וכך גם בפנדל של מכבי חיפה שהיה ברור כשמש בצהריים. יגאל פריד הוא בדיחה לא מצחיקה, שמגיעה פעם אחר פעם על חשבון האוהדים הרבים. לא ייתכן שפריד עדיין מקבל שיבוצים המשחקים בליגת העל, בטח שלא במשחק כל כך מרכזי וקריטי. איגוד השופטים צריך לעשות חשבון נפש משמעותי ורציני האם אלו הפנים שהוא רוצה שייצגו אותו בליגה.

אמש באצטדיון סמי עופר קיבלנו את אחד המועמדים הבולטים למשחק העונה בליגת העל. משחק מלא במצבים, כדורגל קצבי ונהדר בשני הצדדים, התרחשויות ללא הפסקה ומבול שערים אדיר. כל החומרים שמשחק גדול צריך. לא בפעם הראשונה העונה אנחנו מקבלים משחק שעושה כבוד לכדורגל הישראלי, ומספק הנאה אדירה לאוהדי הכדורגל. הטקסים במחזור האחרון עם החטופים ששוחררו משבי החמאס רק מראים כמה כדורגל זה הרבה יותר יותר מעוד 22 אנשים שרודפים אחרי כדור. בין אם זו אמילי דמארי שצרחה בלב כששמעה שמכבי זכתה באליפות, אבא של רומי גונן שהצליח לשכוח מהמציאות המטורפת בזכות הפועל חיפה, יאיר הורן שיצא אחרי 500 ימים במנהרה וביקש שהמסוק יעבור מעל טרנר ורצה רק ללבוש את החולצה האדומה או קית’ סגל שהגיע לראשונה למשחק כדורגל כי חברו לשבי מתן אנגרסט אוהב את מכבי חיפה בכל ליבו ומזמזם שירי יציע כדי לשכוח מהסבל. כדורגל הוא הרבה יותר מעוד משחק, הכדורגל הישראלי הוא הרבה יותר מעוד משחק. הכדורגל שלנו מחבר בין האנשים, משכיח את הכאב, עוזר להתמודד עם המציאות המטורפת שבה אנחנו חיים. לנו רק נשאר לקוות שנמשיך לקבל עוד משחקים גדולים כמו זה שקיבלנו אמש בסמי עופר, משחקים שיעשו כבוד לכדורגל הישראלי.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    אולי תאהב גם עוד מהמחבר
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן