יש לי חור בלב בצורה שלך: החיסרון של טוני קרוס

שמש חדשה זרחה מעל הסנטיאגו ברנבאו בפרוץ העונה. ריאל מדריד, הקבוצה המלכותית שזכתה באליפות ספרד בעונה שעברה, פתחה את עונת 2024/25 עם תערובת מסקרנת של התרגשות ודאגה. מצד אחד, החתמתו של קיליאן אמבפה, שנחשב לחלוץ הטוב בעולם כיום, הציתה את דמיונם של האוהדים עם הבטחה להתקפה מסחררת וציפייה לנצח בכל משחק. מצד שני, פרישתו של טוני קרוס, אחד ממנהלי המשחק הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, השאירה חלל מורגש במרכז המגרש. המשחק הראשון של העונה מול מאיורקה חשף את הדואליות הזו: ההתקפה נראתה מבטיחה, אך המשחק כולו היה כאוטי, חסר שליטה, ונעדר את הרוגע והדיוק שאפיינו את הקבוצה בעבר. קרלו אנצ’לוטי, המאמן הוותיק, ניצב כעת בפני אתגר מורכב – למצוא את האיזון החדש בקבוצה שנראית עמוסה בכישרונות, אך חסרה את המנצח הראשי של התזמורת.

בעולם הכדורגל, ציפיות גבוהות הן נטל כבד, וכרגע, אין קבוצה שנושאת משא כבד יותר מריאל מדריד. הסיבה פשוטה: הסגל המפלצתי שמרכיב את הקבוצה. עם הגעתו של קיליאן אמבפה, שהצטרף בחינם מפריז סן ז’רמן, ריאל הוסיפה את אחד החלוצים המבריקים בדור הנוכחי לצד כוכבים מבוססים כמו ויניסיוס ג’וניור ורודריגו. תוסיפו לכך את ג’וד בלינגהאם, הכישרון האנגלי העולה, ואת השוער המצוין טיבו קורטואה, ומה שמתקבל הוא קבוצה שנראית, לפחות על הנייר, בלתי מנוצחת. בעיני רבים, כל תוצאה מלבד ניצחון משכנע נתפסת ככישלון עבור הרכב כה מרשים. אך כפי שכל אוהד כדורגל ותיק יודע – משחקים לא מוכרעים על הנייר, אלא על הדשא.

למרות העוצמה ההתקפית העצומה של ריאל מדריד, היעדרו של טוני קרוס מורגש היטב במשחקה של הקבוצה. קרוס היה המפתח לשחרור הקבוצה מלחץ מאחורה מחד וניהול המשחק במרכז המגרש מאידך, יכולת קריטית נגד קבוצות קטנות שיודעות גם להתבצר וגם להציק עם לחץ. הברומטר הגרמני ידע לסדר את חבריו, לקבל כדורים תחת לחץ ולשחרר אותם למקומות מדויקים ברחבי המגרש, כשהוא צופה צעד אחד קדימה. ללא קרוס, ריאל מתקשה לשמור על שליטה ורוגע בהחזקת הכדור, כפי שנצפה במשחקים האחרונים מול מאיורקה ואטלנטה. התוצאה היא משחק כאוטי, רחוק מהשליטה שאפיינה את הקבוצה בעבר הלא רחוק.

After watching this four great player in yesterday match against Mallorca.

Am starting to think differently from my initial stand. Real Madrid may likely disappoint many people this season. pic.twitter.com/cvnik0CrK4

— Dekings Sport International (@Chukwuebuk9804) August 19, 2024

קרלו אנצ’לוטי יצטרך למצוא פתרון לבעיית טוני קרוס. כרגע נראה שג’וד בלינגהאם נכנס לעמדה שלו, אך הקשר האנגלי הוא לא שחקן מסוג “מנהל משחק” ואם יעשה זאת הוא יצטרך עוד זמן רב להסתגל לתפקיד. דווקא השחקן המתאים ביותר לכאורה הוא פדה ואלוורדה, שירש ממנו את הספרה 8 על הגב במחווה מרגשת, אבל הוא לא יכול למלא את התפקיד של קרוס משום שהעמדה שלו היא בצד הימני של המגרש, ובשל העמסת השחקנים שריאל עושה בצד השמאלי, עדיף שמנהל המשחק של ריאל יגיע מצד שמאל – העמדה של קרוס.

בוא נצלול לנתונים כדי להבין את החיסרון שהוא השאיר. נביט בפדה ואלוורדה, היורש המיועד, שסיים את המשחק מול מאיורקה עם מספר המסירות הגבוה ביותר בקבוצה. אך המספרים חושפים פער עצום. בעוד שקרוס סיים את העונה הקודמת עם ממוצע מרשים של 7 כדורי אורך למשחק ודיוק של 86%, ואלוורדה הצליח להשלים 0 מתוך 2 כדורי אורך במשחק הפתיחה. קרוס היה מחלק חיצים בכדורי אורך חזקים ומהירים כמו קליע, ואילו שחקנים אחרים עושים את זה בהרמה שיורדת ועולה. עצם היכולת הזאת – כשהיא קיימת על המגרש – מציבה ברירה כואבת בפני מאמן הקבוצה היריבה, או שהוא יורה להגנה להתפרש לרוחב, וככה להתקשות להגן על אגף שמאל העמוס בשחקני ההתקפה, או לצופף שורות באגף ולהסתכן בהשארת שטחים בצד השני של המגרש – אליהם הכדור היה יכול לעבור במהירות ולקדם את ההתקפה רבות, אך היכולת הזאת חסרה. סך הכל, ואלוורדה מסר 68 מסירות עם אחוזי הצלחה של 88% – מספרים מכובדים, אך רחוקים מאוד מהאיכות והיעילות שמספר 8 הקודם של מדריד הפגין. טוני לא רק מסר יותר, הוא עשה זאת בצורה שקבעה את קצב המשחק ופתחה אפשרויות התקפיות חדשות. הגרמני היה כמו עוד מאמן על כר הדשא, עם ניסיון עשיר בקבלת החלטות והבנה עמוקה של המשחק. הציון שלו בסופה סקור משקף את השפעתו העצומה: טוני קרוס סיים את חמש העונות האחרונות שלו בלה ליגה במקום השני בדירוג, הישג יוצא דופן שמעיד על עקביות ומצוינות לאורך זמן. למעשה, מאז הגעתו לריאל מדריד רק פעם אחת הוא לא נכלל בחמישייה הפותחת של השחקנים המדורגים ביותר בליגה. גם כשהוא לא היה תמיד במרכז תשומת הלב, הוא היה המנוע השקט שניווט את הקבוצה.

Toni Kroos – 2023/24

LAST SEASON at Real Madrid pic.twitter.com/1KO0tm2uws

— Omar 🇦🇪 (@RmfcOmar) August 12, 2024

ריאל מדריד תתקשה בלי טוני קרוס, אך היא חייבת למצוא פתרונות. קרלו אנצ’לוטי לא צריך להפוך אף שחקן ל”קרוס החדש” או “היורש של קרוס” מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא יצליח. קרוס הוא שחקן ייחודי שבעיניי אין דרך לשכפל. זאת ועוד, אין אף סיבה לנסות להתאים שחקנים לסגנון שאינו טבעי להם, אלא לנסות למצוא פתרונות מתוך הסגל הקיים. צריך לחלק את הנטל העצום שקרוס נשא על כתפיו בין השחקנים. אולי להפוך לכדורגל עמדתי מאחורה, ולא כדורגל פונקציונלי, כי קשה להשתחרר מלחץ רק עם כללים וללא תבניות בהיעדר שחקן שמומחה בכך.

קרוס הוא שחקן שזכה להערכה רק בעונתו האחרונה – כשמודריץ’ התחיל לרדת לספסל. הוא תמיד היה הצלע השלישית. אם מודריץ וקאסמירו היו מלח ופלפל – הוא היה כמון. בשלישיית הקישור האגדית, קרוס היה השחקן הכי אפור לכאורה מבין השלושה – אבל האמת היא שהוא היה השחקן הכי יעיל. הוא לא היה הכי נוצץ, ייתכן כי לא שמים לב כשהוא על המגרש בדרך כלל, אלא כשהוא לא שם -אי אפשר שלא לשים לב לחיסרון שלו. כמו בשיר “Let Her Go” של Passenger:

Well you only need the light when it’s burning low

Only miss the sun when it starts to snow

Only know you love her when you let her go

Only know you’ve been high when you’re feeling low

Only hate the road when you’re missing home

Only know you love her when you let her go

And you let her go

לא מעט שחקנים עזבו את מדריד הגדולה, ששינתה את פניה מאז הקדנציה הראשונה של קרלו במועדון. רונאלדו, ראמוס, בנזמה ועוד רבים וטובים. אך עם אחוזי דיוק וחוכמת משחקן מהטובות ביותר בהיסטוריה ייתכן שדווקא הוא, היעיל, השקט, המאסטרו הגמרני – טוני קרוס, השאיר את הבור שהכי קשה לכסות.